חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן קצז
ס"ב בהגה טובלת בליל שבת אם לא הי' יכולה לטבול קודם כ"כ המרדכי בשם ר"ח ובנה"ך האריך להשיג ע"ז ובאמת כ"כ התו' בביצה במקומו דמוכח ביומא דאפי' ביוה"כ דרחיצה אסורה מותר אפילו לאו מצוה אמנם מסקו שם דלדינא לא קיי"ל כן:
אלא כדפסק בירו' דהלכה כר"ת דאסורה לטבול אפי' בט"ב. ונראה דס"ל להמרדכי דכ"ש יוה"כ. ועוד כ' שם בשם ר"י דדווקא בימיהם משום טהרות אבל לדידן לא שרי ביוה"כ. כיון דאסור בתשמיש. וא"כ י"ל דגם בשבת דווקא משום צורך. ובכה"ג קאי כל הסוגיא דביצה. אבל ביכלה לטבול מקודם או אין בעלה בעיר אין להתיר:
ולענ"ד יש הוכחה לזה מלשון הש"ס ברי"פ במה אשה זימנין דמיתרמי לה טבילת מצוה בשבת. משמע בהדיא דדווקא מצוה הא ל"ה אסור. וע' בבעה"נ דיני חפיפה שדקדק מלשון השאלתות דלא שרי אלא משום מצוה דבלאו הכי צריכה לחוף דווקא בליל טבילה. ואינה יכולה בשבת וע' סקצ"ט: ס"ג אסורה לטבול ביום ז'. בתו' הקשו ע"ז מהא דטועה דמטבילין אותה ט"ו טבילות ביממא משום ספק זיבות ומוקמינן לה התם כר"ש. הרי דטבילה מותרת ביום לר"ש. וכ' לתרץ דהתם הוה ספיקא טובא ל"ג כו"ה. וד"ק לא זכיתי להבין דהא איתא בחולין (פ"ד) גבי תקיעת שופר דספק יו"ט ספק חול ודאי דוחה. דאפי' ודאי יו"ט דוחה ספק יו"ט לא כ"ש ע"ש. אע"ג דאי חול הוא הא ליכא מצות שופר מ"מ הרי ליכא גם איסור יו"ט. וא"כ. ה"נ הכא דהספיקות הוה. שמא לא ילדה בזוב. ושמא הרחיקה לידתה ע"ש. ובזה הא ליכא גם מצות טבילה. וא"כ מה ודאי מצות טבילה בזמנה נדחת משום גזירה דתשמיש. ספק מצות טבילה לא כ"ש שתדחה משום גזירה דתשמיש. ולולי ד"ק י"ל בפשיטות דבריי' דהתם דס"ל טבילה בזמנה מצוה. משו"ה ודאי ס"ל דכל זבה טובלת ביום ולא אלים גזירה דתשמיש לדחות מצוה. אבל לדידן דס"ל דלאו מצוה. כמו שהסכימו כל הפו'. ודאי גזרו על הטבילה, ועוד די"ל דכיון דהטבילה מצוה לא שייך גזירה כלל. די"ל דידעה דטובלת בשביל מצות טבילה ולתשמיש אסורה. אבל לדידן דהטבילה לאו משום מצוה אלא להתיר לתשמיש. ודאי דסברה דכשטובלת שריא לתשמיש כיון דכל הטבילה בשביל ההיתר ודוק:
ש"ך סק"ו דבח' דליכא אלא סרך בתה תוכל לסמוך על ר"ת לטבול סמוך לחשיכה. אבל לא בז'. ובשם עה"ג כ' דמוכח מדברי הרא"ש דגם לרשב"ם דאוסר סמוך לחשיכה. ליכא אלא משום סרך בתה ולא עדיף מיום ח'. וא"כ במקום אונס יש להקל כמו ביום ח'. ולענ"ד דאף לפי' מ"מ ביום ח' יש להקל יותר דעכ"פ הרי יש היכר לפנינו שעכבה עד למחר. אבל בז' סמוך לחשיכה ליכא היתרא כלל. וא"כ אין ללמוד בזה ממה שהיקל הש"ס בח' ביום. ומ"מ אפשר דבמקום אונס כדאי ר"ת לסמוך עליו בשעת הדחק וצ"ע: שם סק"ח מי שלא טבלה כראוי בענין שצריכה לחזור ולטבול לאחר איזה ימים לכתחילה צריכה לטבול בלילה. ובדיעבד שטבלה ביום שרי. נראה פשוט דכוונתו באופן דהספורים כראוי והטבילה אינה כראוי והוה כטובלת בח' [אבל בל"ה ממש דין כל טובלת בז' עלה] והא דאיצטריך לאשמעינן דבדיעבד שרי. אע"ג דכל טובלת בח' שרי בדיעבד כמבואר בס"ה נראה כוונתו דבזה דאיכא היכרא שכבר טבלה בזמנה. שריא אפי' בתשמיש ביום אף דבשאר טובלת ביום ח' אסר הרב בתשמיש אפי' בדיעבד כנ"ל:
שם סק"ט והכלות טובלות ביום נראה דהיינו לדידן שהכלות אינן טובלות בז' כמש"כ בסקצ"ו כו' אבל אירע שטובלת בז' אינה יכולה לטבול ביום דהא בז' לאו משום סרך בתה לחוד מתסר אלא שמא תראה עכ"ל פשוט דהש"ך לשי' בסק"ו דבז' יש להחמיר יותר שלא לסמוך אפי' על שי' ר"ת שהקל סמוך לחשיכה וכ"ש סברא זו דאינן באין אצל החתן. אלא דמש"כ דלדידן אינן טובלות בז' צריך לפרש דבריו. דלכאורה היינו מש"כ דמנהגינו דאפי' הכלות אינן מפסיקות בטהרה ואינן סופרות הנקיים עד אחר ה"י. וא"כ לכאו' כיון דלא ספרה תחילה אינו אלא ז' גם לדידן. ונראה דכוונתו שם בכלות אינו בראתה כבר. דא"כ למנהגינו שאין הפניות טובלות כלל. א"כ לא שייך כלל להצריכה להמתין דל"ג מכל הנשים דאין ממתינות אלא מתחילת זמן איסורה אלא כוונתו לכלה שלא ראתה כלל. והרי היא עד עכשיו כשירה:
והא שצריכה עכשיו נקיים. אינו ג"כ בשביל שאירע לה ראי' אז דודאי לא שייך מנהג בדבר שאינו מצוי שהתחילה עכשיו לראות כמש"כ בסק"צ] אלא כוונתו אדין תבעוה להנשא ונתפייסה דצריכה ז' נקיים דאנו נוהגין בזה שלא למנותן עד אחר ה"י. והנה מעיקר הדין הסכימו שם גדולי הפו' דאי"צ הפסק טהרה ורק בבדיקה אחת תוך שבעה סגי לה. וא"כ למנהגינו שממתינות ה"י ומפסיקות בטהרה בערב יום הה' וסופרת הנקיים מיום המחרת. מדינא הי' יכולה לחשוב הנקיים ממחרת יום התביעה ועכ"פ אותו יום שהפסיקה בו דהתחילה בו הבדיקה ודאי רשאי לחושבו. א"כ הז' שלה הוא יום ח' מדינא ומשו"ה מקילין כ"נ בכוונתו:
בפ"ת בשם חמו"ד דהא דמקילין בח' לטבול ביום במקום אונס היינו כשיש אונס לכל העיר נראה שדקדק כן מלשון הש"ס אתקין רבא במחוזא כו' בנרש בפפוניא וכו'. אבל בהדיא מפורש בדברי הרמב"ם והחינוך שלא חשו לדיקדוק זה. שבלשונם מפורש בהדיא כגון שהיא חולה ע"ש. וכן מורה ע"ז לשון הטור והמחבר ג"כ שכ' כגון שהיא יריאה כו' דמשמע דקאי על יחידה ודוק: