אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן קצב

סימן קצא

ס"א תבעוה להנשא כו' שמא מחמת חמוד ראתה עט"ז דגזירה זו נגזרה באותה שעה שגזרו על הכתמים ונראה מזה דה"נ אין חבירתה תולה בה כמו דאין תולין ביושבת על הכתם ואע"ג דמצינו הכא חומרא דגזרו אפי' על הקטנה היינו דמשום הסברא דמחמדא יש לחוש גם על הקטנה. אבל חוץ מזה ודאי לא חמיר מכתמים. והרי אדרבה מצינו בזה קולא טפי מכתמים לפי הסכמת הפו' דהכא אי"צ הפסק טהרה ובכתמים קיי"ל דצריכה ה"ט וצ"ע:

וע"ש מש"כ גבי רות דלא היתה צריכה ז"נ משום דכשהוא עמה במטה אין לחוש. והנה כבר הביאו האחרונים דהתו' ביומא ס"ל כהט"ז. אבל הרשב"א שהוכיח דיכולה לספור מכשהיא סומכת בדעתה אפי' בלא קידושין דאיל"ה בטלת קידושי ביאה ע"כ לא ס"ל כהט"ז דלדבריו אין שום ראי' די"ל בה"ג. ולולי שאיני כדאי באמת יש להוכיח משום קושי' זו של הרשב"א. דע"כ הוא כסברת הט"ז והתו' דהא אפי' לפי דבריו דמהני סמיכת דעת אפי' קודם קידושין מ"מ עדיין קשה בקידושין (דמ"ב) דמסיק לחד לישנא דבכולהו לא מנגיד רב לבר ממאן דמקדש בביאה בלא שידוכי. והרי בזה לא הי' אפי' סמיכת דעת. וא"כ הרי צריכה ז' נקיים. וע"כ אין לומר דבאמת להאי לישנא הא דמנגיד הוא משום שבעל בלא נקיים. דא"כ מאי האי דאמר דמקדש הו"ל למימר דבעל בלא נקיים. ואף דגם הנקיים אינו אלא משום הקידושין, דבזנות אי"צ נקיים וכ"כ כל האחרונים. מ"מ משמעות הסוגיא דאינו אלא משום פריצות וכן הבינו רוב המפרשים וא"כ תיקשי דבאמת למ"ל דווקא מקדש משום פריצות ת"ל דבלא שידוכי הרי ע"כ לא הי' לה נקיים. דפשוט דל"מ הנקיים. אלא אם כן היו לחימוד של חתן הזה. וע"כ דכשהיא עמו במטה ליכא חשש חימוד ואי"צ נקיים כלל. ואין במקדש בביאה בלא שידוכי כשהיא עמו במטה משום נקיים כלל. אלא משום פריצות. ואין לדחות דבמשפחת דורקטי דאין להם דם נדות ליכא חששא זו. ומשו"ה צריך לטעם פריצות דע"כ צ"ל שלא חלקו בזה. דאיל"ה מאי פריך ביומא. אהא דרב דמאן הוי ליומא. מהא דצריכה ז"נ לוקי בכה"ג. וע"כ דאין בזה שום חילוק. ולעולם צריכה נקיים. ובזה נדחים גם דברי הח"ד מש"כ דמהני לזה מוך דחוק. דא"כ לישני גם הא דרב דקודם הפיוס היו נותנין מוך דחוק. וע"כ דלא חלקו כלל בזה. מיהו לפמשכ"ש דבזנות ליכא גזירה זו אלא בנשואין. א"כ אין קושי' מתמר דהתם הוה זנות. ומרות י"ל לפ"מ דמבואר בס"ב כהרשב"א דמהני סמיכת דעת גם קודם הנישואין א"כ רות דמשמע שהיתה סבורה שאין גואל אחר שהרי בועז א"ל שיש גואל קרוב ממנו. וכבר כתב הרמב"ן דהיו נוהגים יבום בקרובים כדין גאולה אם כן כבר סמכה דעתה שיקיים בועז דין גאולה. ושפיר יש לומר שמנתה כבר נקיים ודוק שם ואי"צ הפסק טהרה עס"ט דשני גי' יש בזה בש"ס חד גי' נטר עד ארבעה אחרינא. ועוד גי' איעכב ז"י כו' ודבריו נכונים מאוד ובספרים שלנו כתובים שני הגי' יחד ואין להם פירוש נכון והאמת כדברי הס"ט: ט"ז סק"ג השיג על הדרישה ע"ש ולולי ד"ק דברי הדרישה נכונים דכוונתו דלפמש"כ הרשב"א בפשי' דלאחר יב"ח ליכא עכשיו חימוד א"כ פשיטא דלאח"כ ודאי יהיה לה חימוד. וא"כ למה לא נקט הרשב"א החשש הפשוט דלאח"כ יהיה לה חימוד. וע"כ דס"ל להרשב"א דזה פשיטא דכל שעכשיו יש לה חימוד שוב אין חוששין לחימוד שני. וחדא שייכה עם חבריתה וחד מילתא היא. וא"כ מוכח מזה דאפי' הקדימו אח"כ הזמן כל שיש עכשיו חימוד. ל"ח עוד לחימוד חדש. ובאמת יש להסתפק קצת בזה לכאורה דמשום זמן ההקדמה גופא. אפשר שיתחדש חימוד חדש דהא אפי' לחד יומא פריך הש"ס לחוש לה ע"ש. ומיהו נראה דסברתו לחלק משם. דאף דשייך חימוד גם ליום אחד הכא שכבר נתפייסה לו לעיקר הנשואין אין סברא שבשביל הקדמת זמן יתחדש עוד חימוד חדש ודוק:

ט"ז סק"ו כ' בלא בא החתן ליום המוגבל מפני אונס הדרך ובא למחר צריכה לספור מחדש דכל הדרכים בחזקת סכנה ובודאי מסופקת בדעתה ואיכא חימוד חדש. והנה כ' בעצמו מקודם דבאינן יכולין להשוות עצמן כ"ז שלא נתפרדו לגמרי ברצוי שני הצדדין ליכא בזה חשש חימוד חדש. ונראה דס"ל דכשאינו לפנינו או דבדרך גרע טפי אבל לכאורה שני הטעמים אינן מוכרחין מה שאינו לפנינו מוכח משי' הרשב"א בפי' הא דרבינא דאיעכב ולא ידעו כלל למה איעכב כמו שפי' שם ואפ"ה לא חששו אח"כ לחימוד חדש. הרי אפי' בעיכוב שאינו לפנינו ל"ח. ובודאי דוחק לומר דהיה לפנינו ועפ"כ לא שאלו על העיכוב עד שבא. וגם סברא דבדרך שכיח אונס לא משמע כן בריש כתובות אלא דמן הסתם אין חוששין לאונס כשלא בא. ובאמת דבודאי יותר שכיח אונס כ"ד לזמן ע"ש:

שם סק"ז האריך להשיג על הרב והת"ה בדין אם היתה טהורה קודם דאי"צ שמירה. ובאמת לכאורה דבריהם תמוהין מאוד לחלק בגזירת חז"ל בסברת עצמנו שאנו רואין שאין יצרו תקפו. וכי מי יחלק באיסור שגזרו לאסור יחוד לחלק בין אדם לאדם. וע"כ צ"ל דסברתם כן הוא דהרי התירו כאן בבעל. ובכה"ג דהיתה טהורה ולא בעל ס"ל דחשיב כבעל. וא"כ גם דברי הט"ז אין מוכרחין לסתור סברא זו דחשיב כבעל וצ"ע:

ש"ך סקי"ד והמנהג ליקח קטן וקטנה שאין מוסרין עצמן לביאה עס"ט וטפי הו"ל להקשות דהבעל ודאי משמר אשתו וא"כ האיש והאשה הם ב' גם על הקטן. אבל נראה סברת הש"ך דכיון דהאיש והאשה ג"כ אסורין ביחוד לא שייך סברא זו ונראה שזה כוונת הח"מ שהובא בס"ט ע"ש:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה