חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן קצא
ס"א האשה שמצאה דם עם מ"ר ובהגה וי"א דאין להתיר בעומדת אלא במקלחת אבל אם שותתין על שפת הספל כו' זהו דעת הרא"ש דבתרתי לריעותא גם ר"י מודה. ומתני' לא איירי אלא בחדא לריעותא. ועט"ז שדקדק על הא דנקט שותת על שפת הספל. ולכאורה נראה לפרש דהכוונה או על שפת הספל. דהנה הרא"ש כ' דלר"י ל"ב ביושבת שתהי' יושבת דווקא על שפת הספל ומקלחת לתוך הספל ודווקא לר"מ דמטמא בחדא לריעותא חיישינן בזה שבסוף הקלוח הוה שותתת. אבל לר"י דמטהר בחדא לריעותא מטהר ביושבת, בכל ענין ע"ש ועכ"פ מבואר מדבריו דבסוף הקלוח ודאי הוה כשותת ומקרי חדא ריעותא וא"כ בעומדת ומקלחת לשי' הרא"ש אין להקל אפי' לר"י כ"א במקלחת משפת הספל לתוך הספל דווקא אבל במקלחת על שפת הספל פשוט דלשי' טמא בזה אף לר"י דבזה הוה נמי תרתי לריעותא דבסוף הקלוח הא הוה שותתת ולא עדיף מעומדת ושותתת דכתב הרא"ש דמודה ר"י. ופירוש דברי הרב אבל שותתין או אפילו מקלחין אם הוא על שפת הספל ואינו משפת הספל לתוך הספל טמא וקצת קיצר הרב בזה וע' ס"ט:
והנה המרדכי בה"נ כ' דלפי פר"י י"ל דביושבת ושותתת ג"כ טמא אפי' לר"י ונראה כוונתו במש"כ התו' דלפי המסקנא כולה מתני' במזנקת. וכ' דהא דלא אשמועינן ביושבת גופא דבשותתת טמא. דניחא ליה לאשמועינן דאפי' במזנקת בעומדת טמאה. ולפי"ז כיון דביושבת ושותתת הוא פשוט יותר לטמא. א"כ י"ל גם בזה כמש"כ הרא"ש דזה גם לר"י טמא כיון דלא איירי מתניתין בהכי. וצריך להבין למה השמיט הרב שי' זו. ואע"ג דהביא שי' הי"א השני להחמיר יותר ואינו מטהר אלא ביושבת ומקלחת זהו שי' ר"ח להחמיר לכתחילה כמש"כ הש"ך. או עכ"פ משום כתם. אבל לפי השי' האלו במה שהם מחמירין הוה טמאה נדה כמו לר"מ. ונראה דה"ט דבאמת מש"כ התו' דאשמועינן דאפי' במזנקת טמא. והוכיח דזה חידוש יותר לטמא. כ"ז לפי סתימת סוגיא זו אבל בסמוך מסיק הש"ס דלר"ל ר"מ מטמא אפי' בס"ס. והא דקתני בחד ספיקא להודיעך כחא דר"י דאפי' בחד ספיקא מטהר. וא"כ אין חידוש המתני' לטמא אלא לטהר. וא"כ אדרבה י"ל להיפוך דהא דנקט עומדת לאשמועינן דאפי' בעומדת טהורה לר"י אם היא מזנקת. וכ"ש ביושבת ושותתת דטהורה. ובזה ר"י ל"פ על ר"ל ע"ש. ומיהו עדיין. צ"ע לענ"ד דמ"מ כ"ז לפי' ר"י שפי' דבתר דתמו מיא היינו דאז היא שותתת וי"ל גם בזה דמ"ר הדר למקור. וא"כ י"ל דכל הך חששא לא חיישינן לר"י. אבל לשי' רש"י דפירש דבתר דתמו אתו כדרכן. ופירושו דדווקא בשעת זינוק המ"ר אין דרך דם המקור לבא. אבל אח"כ י"ל דראתה כדרכה. וכל שי"ל שראתה כדרכה ודאי דגם לר"י אזלינן בתר רוב דמים שהן מן המקור. וטמאה נדה לכו"ע. ולא נפקא מחשש זה אלא ביושבת על שפת הספל ומקלחת לתוך הספל. דאי בתר דתמו הו"ל לאשתכוחי על שפת הספל. אבל בל"ה לעולם יש להסתפק בכדרכה וטמאה נדה ולשי' רש"י ודאי דגם לר"י טמא בזה וכ"כ בסק"צ דבזה הוה ספק הרגשה דאורייתא וצ"ע:
שם איש ואשה שעשו צרכיהן טהורה בכ"ע. עס"ט בכוונת הש"ך דבתרתי לריעותא גם בזה טמא וכ"כ כדי לישב קושי' הב"ח דמאי פריך בש"ס מאי איריא ס"ס אפי' בחד ספיקא מטהר ר"י ולימא בתרתי לריעותא. וע"כ דבכה"ג אפי' ס"ס טמא וע"ש דהטור חולק ע"כ. ובאמת ל"י הכרח כלל לקושי' זו. די"ל דאדרבה ס"ל להש"ס דבס"ס אפי' בתרתי לריעותא ודאי עדיף מבחד ספיקא אפי' חדא לריעותא ואכתי פשי'. וכ"נ הסברה פשוטה: שם וכ"ז שנמצא דם במקרה אבל אשה שרגילה כו' ואם בדקה ג"פ עד"מ בשם המרדכי דהיינו לעקירת וסת ומבואר בסקפ"ט סי"ז דמחמת אונס אפי' ראתה ג"פ נעקר בפ"א. וצ"ל דהא דע"י מ"ר לא חשיב אונס אלא חשיב כוסת הגוף ע"י מעשה וכמו אכלה שום. והנה מבואר בסמוך דקובעת בזה גם לימים וא"כ גם זה הוה יוסת הגוף ע"י מעשה לימים. ובזה יתיישב קושי' הש"ך סוסקפ"ד על המחבר דלא מצינו וסת הגוף עי"מ חוץ מקפיצות דשם ע"ש. ואולי ס"ל דלא שייך התם בכה"ג אימור לא חזאי כיון דאדם עשוי לכך ליכא ספיקא, וצ"ע:
שם אבל אם מצאה גם על העד י"א דהיא טמאה, בש"ך הקשה ע"ז דהוא פשי' דהא אפי' נמצא בשפת הספל ובתוך הספל טמאה וכ"ש בנמצא על העד. וכבר הושג ע"ז דאין כאן ק"ו דהתם ליכא הוכחה כלל על המכה די"ל דגם שבתוך הספל משפת הספל אתי שם. אבל הכא דע"כ דהדם הנמצא בתוך הספל ודאי אתי מדם מכה דאין דרך ד"נ לירד עם מ"ר. וא"כ היה מקום להקל דאף דם העד מדם המכה ונכון. אלא שצריך ביאור לכאורה דא"כ באמת למה פסק הרב להחמיר. ומ"ש מהניחה העד במקום שמצוי כתמים דמבואר בסק"צ סל"ז דטהור אפי' יותר מכגריס וה"נ הרי עבר העד במקום המכה שיש בו דם. אבל הוא ברור דהא דמטהרינן דם הנמצא בתוך מ"ר גופא אינו בתורת ודאי אלא דמוקמינן לה אחזקת טהרה כמבואר בדי"ד דמדמינן לה לעד שאינו בדוק ע"ש ומספיקא לא מטמאינן לה. ור"ש מטמא דרוב דמים מן המקור. ורבנן פליגי דאע"ג דרוב מן המקור. מ"מ כנגד זה יש רובא דאין דרך דם נדה לצאת עם מ"ר. והוה ספיקא ומוקמינן לה בחזקת טהרה. אבל ודאי דלא שייך להקל בשביל זה את הנמצא גם על העד דהא במה שעל העד ודאי יש לילך אחר הרוב ורוב דמים מן המקור ויש לנו להחזיקו בדם נדה ומי יוציא את זה מהרוב. הא גם דם המ"ר גופיה אינו אלא ספיקא. ואין ספק מוציא מידי ודאי. וכה"ג מבואר בסק"צ סי"ז גבי מצאה כתם למעלה מן החגור ולמטה אם יודעת שלא נזדקרה טהורה ומבואר בש"ך שם דאע"ג דבלמעלה מן החגור לחוד טהורה גם בסתמא. מ"מ לתלות את הכתם שלמטה בעי דווקא ביודעת. והיינו ג"כ כמש"כ דלמעלה לחוד דאינו בא מהמקור כדרכה שפיר יש לתלות גם בספק שהוא מעלמא. אבל לתלות גם את התחתון דבא מן המקור כדרכו. שהוא מעלמא. משום תלית הספק דלמעלה מן החגור. הא ודאי לא אמרינן דאין ספק מוציא מידי ודאי ודוק: