חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן קעח
ס"ב מי שהוא קרוב להם וצריך ללבוש כו' עט"ז בשם הב"י דהטעם דאיסור חוקותיהם לא נמסר אלא לחכמים כפי שיראו כו' והב"ח כ' דלא אסרה תורה אלא כשרוצה להתדמות למעשיהם. אבל כל שכוונתו משום דבר אחר לא שייך איסור זה. ולכאורה ראיה מפורשת לדבריו מפירוש הרע"ב בכלאים פ"ט לא ילבש כלאים אפי' כדי להבריח מוכס גזלן. ופירש בשם רבותיו דהוא גוזל ונוטל רק מישראל ולובש כלאים כדי לדמות להם כו' ומשמע בהדיא דדוקא משום איסור כלאים אבל בשביל זה גופה שמתדמה להם ליכא איסורא וע"כ דכיון דאין כוונתו אלא כדי להפטר מן האונס ליכא איסורא. ומיהו הרא"ש הסביר שם בפירושו באו"א. דהיינו משום דבבגדים שלובש אין נוטלין מכס ע"ש וא"כ י"ל דלהתדמות בל"ה אסור ע"ש. וכבר בארתי בסקפ"ב בראיות נכונות דמדאורייתא שרי ומדרבנן אסור ודוקא משום ש"מ שרי כאן. וא"כ היה נראה דהא דלא אסור מדאו' הוא כדברי הב"ח. אבל מ"מ כי דייקינן שפיר נראה מוכרח דברי הב"י. דבכאן לא שייך קולא זו שעושה לצורך. דזה שייך היכי דהצורך אינו בשביל כוונת עשי' כמוהם. אלא שצריך להתראות לשעה בזה. אבל כאן דגוף הכוונה הוא זה גופא לעשות כמוהם כדי שיתדמה להם ויהי' קרוב להם. אף שכוונתו משום צורך מצוה וכה"ג. מ"מ מאי שייך כאן קולא. הרי ודאי דזה גופא הוא דאסרה תורה. אם לא שנאמר שנמסר לחכמים להתיר במקום שנראה להם. ובזה יתישב היטב גם מה שנדחק הב"י מהא דכ' הרמב"ם בפיה"מ דאינו לוקה ונדחק דחשיב לאו שבכללות. ובודאי דזה לא חשיב בכ"ד לאו שבכללות כיון דחד איסורא הוא. אבל לפי"ז א"ש בפשי' דהא גבי מלאכת חוה"מ דפי' ג"כ דמסרה תורה לחכמים קיי"ל דאפי' חומר דין תורה גמור ליכא התם וכ"ש דליכא מלקות ודוק:
סק"ו סעודה שעושין בלילה שלמחר מלין התינוק אין אסור וכ' הפ"ת דמיהו מצוה ודאי ליכא. וע' ד"מ דמפרש בב"ק הא דרב איקלע לבי ישוע הבן היינו סעודה זו. ולפי"ז ודאי הוה מצוה. דהא אמרינן בגה"נ דצ"ה דרב לא מתהני מסעודת הרשות ע"ש: