חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן קמח
ס"ב נשא ונתן אסור בהנאה. הריטב"א כ' דמסתברא דלא אסור אלא לדידי' משום קנסא. אבל לא קנסו בנו אחריו וכמו מכוון מלאכתו בחוה"מ. וכ"ש דלאחרים שרי. ומסתימת הפו' לא משמע כן. וכ"נ מלשון אסור בהנאה. ועוד יש לדקדק מהא דסי' קמ"ט ס"ג גבי נושא ונותן ביריד ונותן מכם לכו"ם מבואר דמעות וכ"מ יוליכם ליה"מ. וה"ז מבואר בהדיא דאסור לכל. והרי התם במכס ס"ל לר"ל דרבנן פליגי עלה וסבר דשרי לגמרי. ואפ"ה למאן דאסר ס"ל דאסור לגמרי. וא"כ כ"ש הך דהכא דחמיר טפי דכו"ע מודו דאסור. דודאי יש לאסור לגמרי בהנאה לכל וצ"ע. ט"ז סק"ג כתב לתרץ קושי' הב"ח על רש"י דפירש אהא דאסור משום דאזיל ומודי. דעבר משום לא ישמע על פיך. דלמה לא פירש משום לפני עור. וכ' דלפ"ע ליכא אלא בתרי עברי דנהרא. ואפי' להיש מחמירים אינו אלא מדרבנן. אבל משום לא ישמע על פיך עובר בכ"ג דמ"מ נשמע ע"י ע"ש. והנה המחמירים הוא הר"ן שם. והרי הר"ן כ' בפירוש בסופ"ק בשם הרמב"ן אהא דאמרינן אסור להשביע לעכו"ם משום לא ישמע על פיך דאינו אלא מדרבנן דהרי הישראל אינו משביעו בשם כו"ם אלא הוא נשבע מעצמו ע"ש. וא"כ כ"ש בהאי אזיל ומודי דהכא דאינו כלל ע"י ציווי הישראל דודאי אינו אלא מדרבנן. וא"כ הדר קושי' לדוכתא דמדרבנן ת"ל משום לפ"ע. דהא שי' הר"ן דמדרבנן עובר בלפ"ע אפי' בלא קאי בתרי עברי דנהרא. [ובאמת כבר בארתי שם דע"כ דבלשאת ולתת עמהן לא הוה אסרינן כלל בה"ג. משום לפ"ע אפי' מדרבנן ע"ש. ומ"מ לענ"ד לעיקר הקושי' דהכא אין לנו צורך בזה] והנראה דלא שייך לפ"ע. אלא כשעושה העבירה ע"י דבר זה שאנו נותנין לו שבדבר זה גופי' עושה עבירה. אבל כאן שע"י שמרויח ע"י הישראל. הוא אזיל אח"כ בעצמו ומודה לעכו"ם. לא שייך בזה לפ"ע. ותדע דהא מפרנסין עניי עכו"ם ומבקרין חוליהם. ול"ח בזה משום לפ"ע דאזיל ומודי [ובאמת גם איסור דלא ישמע על פיך מדינא ליכא הכא בכה"ג כמש"כ הרמב"ן. אלא דמצינו הכא שהחמירו בזה גבי משביע לעכו"ם כנ"ל. ומשו"ה פירש"י זה גם בהא דלפני אידיהן דהכא. אבל בלפ"ע לא מצינו בכ"ד שהחמירו בכה"ג] וכה"ג כ' הב"ח באו"ח סקס"ט ס"ב גבי הא דלא פרוסה לעני אלא א"כ יודע שנטל ידיו. דדוקא כשיאכל בלא נ"י דלכתחילה הוא נותן לו לאכול איסור. הוא עובר משום לפ"ע. אבל כשלא יברך עליו. בזה בשעה שנותן לו אינו עובר. ואם אח"כ אינו מברך מה עליו לעשות ע"ש היטיב:
סי"ב בהגה ועוד דאית בזה משום איבה אם נפרוש עצמנו. ערא"ש סוס"י י"א י"ב דכ' ראי' ממו"ק דאפי' משום דבר האבד התירו בזה. ומסיים שכ"כ רב האי ע"ש: