אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן קיז

סימן קטז

ס"א בהגה או לקחתו להאכילו לפועליו עכו"ם אסור כ' הט"ז דיש ללמוד זה מע"ז (ס"ב) דאמרינן דנותן לפועלים שכרן מפירות שביעית מיקרי לסחורה. וצ"ע לענ"ד דודאי הוה סחורה אבל הרי התירו גם לגבותו בחובו כדי שלא יפסיד. וה"נ כיון דצריך ליתן מזונות לפועלים. וכשיהי' צריך ליתן להם כשירות הוה הפסד ודאי ג"כ יש להתיר. וגם מש"כ הט"ז על הירושלמי דלקח חזירים להאכיל לפועלים אין מוכרן אלא בדמי' דאיירי בעבר ולקח ל"נ לענ"ד דהא ודאי אין כוונת הירושלמי דאם נזדמן לו עכו"ם שנותן יותר אסור ליקח ממנו דמה טעם בזה. וע"כ אין הכוונה אלא דאינו רשאי להשהות חזירים כדי שישתכר (וע' מש"כ בסמוך בשם התוס') ואי איירי בלקח באיסור ודאי דפשי' דאם יכול להוציא הדמים שנתן היכי נישרי לו להשהותן וכי מי שאכל שום כו'. וע"כ דהלקיחה הי' בהיתר ואיצטריך לאשמעינן דאינו רשאי להשהות להשתכר וכן משמע פשטות הירושלמי וצ"ע: בהגה ב' וצריך למוכרה מיד ולא ימתין עד שתהא שמינה. וכן משמע מהירושלמי שהבאנו בסמוך דלקח חזירים להאכיל לפועלים אין מוכרן אלא בדמי' והיינו אע"פ שנזדמנו לו אין לו לשהות ולהשתכר. אבל התו' ר"פ כ"ש. כ' אהא דלא יגדל חזירים דאיצטריך לו לאסור אפי' בנזדמנו. והנה הרי גם בחזירים קיי"ל דלהשהות למכור לדמי' שרי בנזדמנו כמו בגר שנפלו לו חזירים בירושתו דמוכרן ע"י כדאמרינן בסו"פ מרובה. וכ"כ הש"ך (סקי"ב) ע"ש וא"כ ע"כ הא דאסרו לגדל אינו אלא להשתכר. וא"כ ע"כ משמע דהא בשאר דברים אסורים שרי בנזדמנו אפילו לגדל להשתכר וכן נראה לענ"ד משמעות הירושלמי דלא החמירו אלא בחזירים דקאי בארור ודוק: שם במחבר וכ"ד שאין איסורו אלא מדבריהם מותר לעשות בו סחורה. כ' הש"ך משמע דבכלל זה מורייס והכי אי' בירושלמי ואע"ג דטעם איסור מורייס מפני שמערבין בו יי"נ ואסור בהנאה כו' וכל זה מדברי הר"ש בשביעית. אבל לענ"ד הר"ש לא כ' זה אלא ליישב דברי הירושלמי אפי' לר"מ דס"ל דמורייס אסור בהנאה. אבל לדידן אמרינן בסו"פ א"מ דמורייס אפילו בידוע שעירבו בו יי"נ לא מיתסר בהנאה דאינו אלא לעבורי זהומא והכי קיי"ל לעיל סי' קי"ד וא"כ כ"ז משנה שאי"צ:

בט"ז סוהס"י הקשה על הטור במש"כ דאפילו להי"מ דמחלקין בין מכירה למתנה דבמתנה לעכומ"ז לא מיתסר גניבת דעת מ"מ בנותנה בפני ישראל בחזקת כשר חיישינן שמא ימכרנה לישראל. דהא התו' כ' דאי מותר לגנוב דעתו לא יקנה הישראל ממנו דיחוש דלגנוב דעתו א"ל כן. ולענ"ד אף שבתחילה כ' כן התו'. אבל בע"ב שם בסוגי' דברייתא דמתיר לשלוח ירך חתוכה לעכומ"ז ולא חייש לגניבת דעת ולא לשמא ימכרנה בפני ישראל וכ' רש"י דתנא דברייתא פליג והתו' כ' דאתי כל"ק דמתני' דווקא במקום שמכריזין ע"ש] ובמציעתא תני בבריי' דאסור למכור נו"ט לעכומ"ז מפני שני דברים א' מפני שמטעהו ושמא ימכור לישראל. והנה ע"כ צריך ליישב בהך חשש דג"ד דלא חייש ברישא וחייש במציעתא וחידשו הי"מ שבטור דבמתנה לא חיישינן ובמכירה חיישינן וזה שי' הראשונה שבתו'. והנה הסוגיא פריך שם בטעם דשמא ימכרנה לישראל למה לא חשש ברישא גבי גיד וחשש במציעתא ואו"ר שני דרישא באין מכריזין וסיפא במכריזין. ור"א שני דסיפא הוא באיטלז כפירש"י ע"ש. ולפ"מ שכ' בתחילה דהחשש שמא יקנה הוא בשביל איסור ג"ד א"כ אין כאן קושי' כלל דברישא דליכא ג"ד א"כ ליכא למיחוש שמא ימכור לישראל דלא יקנה ממנו שיחוש לג"ד ובסיפא דאיכא ג"ד לפי שהיא מכירה יש לחוש לשמא יקנה וכמש"כ התו'. והנה זה לפי שי' הראשונה. ור"ת מיישב דל"ק ברייתא אמתני' דבריי' בסתם ומתני' במפרש וכ' דבמציעתא דנו"ט איירי ג"כ במפרש ומשו"ה איכא ג"ד. והא דמקשה הש"ס מרישא אמציעתא לענין חשש דשמא ימכרנה לישראל כנ"ל ולא ניחא לי' בחילוק דמפרש. יישב ר"ת דבנו"ט שייך להשביח מקחו וליכא מעליותא דמפרש ולא הוה אלא כסתם וא"ש קושי' הש"ס ואין הכרח לחזור מסברא הנ"ל דהיכא דליכא ג"ד ליכא חשש דשמא ימכרנה. ומ"מ כ' שם בהדיא גם בלשון ר"ת שם דבמפרש יש לחוש שמא יקנה ממנו ישראל ואפי' נאמר שמותר לגנוב דעת העכומ"ז דלא אסיק הרואה אדעתי' שהוא ג"ד כיון שמפרש ע"ש ובשביל זה כ' ישוב אחר אהא דדייק הש"ס משמואל דהוא בשביל שאסור לג"ד ולא ניחא לי' משום שמא יקנה הישראל הרואה וכמש"כ שם הרש"א ע"ש. [ויש שם ט"ס וצ"ל והשתא אם מותר לג"ד יחוש הישראל כו'] ויש להבין מה הזקיקו לר"ת לחדש דבזה יש לחוש שמא יקנה הרואה אפי' אם מותר לג"ד אבל לענ"ד דפשט לשון הבריי' דתני בזה דהם שני דברים א' ג"ד. וט"א שמא ימכור לישראל משמע דס"ל דלא תלי אהדדי וזהו טעם הש"ס דמקשה רישא לסיפא לפי שי' הראשונה. וכן מש"כ ר"ת דיש לחוש בזה אפי' שרי לג"ד דע"כ דהבריי' לא ס"ל כסברא שכ' תחילה בע"א דתלי אהדדי וז"ב ומוכרח. וא"כ כיון דלשי' הראשונה ר"א שני שם דבסיפא דהוא באיטלז חיישינן שמא ימכרנה בפני ישראל ולשי' זו קאי אפי' בסתם והוא גם אפי' במקום דליכא חשש איסור ג"ד דהא לא חילק אלא דברישא שרי משום דהוא בצינעא בביתו כמש"כ שם רש"י. וא"כ מוכח בהדיא דבפני ישראל ודאי אסור אפי' במתנה והוא מפורש כדברי הטור. [והנה לפמש"כ ר"ת דגם במקום שאין לחוש לג"ד יש חשש דשמא ימכרנה העכומ"ז להרואה וקשה קושי' התו' דמה הוכחה מדשמואל דהוא בשביל איסור ג"ד. דילמא משום חשש דשמא ימכרנה לישראל ותי' דהש"ס ס"ל דבצנעא נתן לו וליכא חשש זה ע"ש. ויש להבין למה לא הוה ניחא להתו' בע"א האי תירוצא. ונראה דבאמת לפ"מ דמשני גזירה שמא יתננו לו בפני ישראל משמע בהדיא דגם בצינעא אסור משום גזירה ולא שייך לחלק כלל דבצינעא ליכא חשש זה וכ"כ הרשב"א בחידושיו בפירוש ולא שייך כלל תי' זה. אלא דלשי' ר"ת דס"ל דלא שייך זה אלא במפרש. א"כ כל שאמר לו תחילה קודם הנתינה כההיא דשמואל שם. ובשעת נתינה נתן לו בסתם בצינעה א"כ לר"ת לשי' בזה ליכא למיחוש מידי לשמא ימכרנה בפני ישראל ומוכרח משום ג"ד וא"ש ואין זה אלא לר"ת לשי'] [והנה כבר כ' דר"ת פירש דבנו"ט ס"ל לאו"ר דלא שייך מפרש ומשו"ה לא אסרו במציעתא בנו"ט אלא במקום שמכריזין ולא הכריזו. והקשו ע"ז בתו' דתיקשי לפי"ז לאו"ר למה לא תניא בברייתא במפרש בגיד ויהי' אסור אפי' במקום שאין מכריזין והיינו כדתנן במתני' וליפלוג בדידה וכ' הרש"א דגם לפי שי' הראשונה תיקשי ליתני בדידה בגיד גופא וכ' שיש ליישב בדוחק ולענ"ד הוא מיושב בפשי' בלא שום דוחק. דלא הקשו אלא לפי פיר"ת דמחלק דבגיד במפרש אסור אפי' במקום שאין מכריזין זהו בדידה במקום זה גופא אבל לפי שי' הראשונה דאין חילוק אלא בין מתנה למכר [ולענין חשש דג"ד ובחשש דשמא ימכרנה לישראל אחר גם בזה לא מחלקינן השתא כמש"כ לעיל] אבל בין גיד לנו"ט אין שום חילוק לשי'. א"כ ליכא לאקשויי מידי דנקט אורחא דמילתא וזה פשוט]. ולענין דינא אף שכבר בארנו היטב דברי הטור דלשי' הראשונה יש לאסור אפי' מתנה ואפי' בסתם אמנם כבר כ' הרשב"א שאין המנהג כן ואפי' במכר אלא דבסתם מוכרין וזה לשונו בחידושיו דלפ"מ שהביא הרי"ף גזירה דשמא ימכרנה בפני הישראל. א"כ למה נוהגין בכ"מ למכור נו"ט ואין מפרשין שהם טריפות ע"ש. ולולי ד"ק נראה דדווקא בימיהם שהי' מקומות שמכריזין. וביום שלא הכריזו היו לוקחין בשר מיד עכומ"ז הוה איכא למיטעי גם במקום שאין מכריזין דכשיראו שהוא מיד ישראל אתי לזבוני מיני'. אבל עכשיו שאין לוקחין לעולם בשר מהם לא שייך למגזר בזה. ויש ראי' ברורה לסברא זו דבהכי א"ש נמי הא דהקשה שם בההיא דשילהי ע"ז גבי פת שהוא מאיסור דשרי לזבוני שלא בפני ישראל ולא גזרינן שמא יתננה בפני ישראל ולפ"ז א"ש דהא בפת של עכומ"ז גם לדידהו הוא לעולם אסור וליכא למגזר גם לדידהו שמא ימכרנה בפ"י ודוק:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה