אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן קטז

סימן קטו

ס"א משקין שנתגלו כו' עב"י שהקשה על הרי"ף והרא"ש שפסקו לחוש לציר משום גלוי כיון דר"פ ור"ה ברי' דר"י עבדי עובדא דכד הוה להו גילויא שדי להו בציר ע"ש. ולפי"ז קשה גם על כל הפוסקים שהי' להם להביא זה שיש תקנה לגילוי ולכאורה משמע בברייתא דלא כוותיי' דפלוגתייהו דת"ק ור"ש אינו אלא אם שותה הנחש מציר (וכל אינך דהתם) משמע הא אם ודאי שתה והטיל בו ארס אסור. ולדידהו כיון דשדו כל גילויא בציר לכאו' אין לאסור בזה. עוד צ"ע לענ"ד אם יש לסמוך כלל על פיסקי הכללות במקום סכנה. כיון דקיי"ל אין למידין מן הכללות. ומיהו בכל האיסורים דהולכין אחר הרוב ש"ד. אבל בפ"נ דאין הולכין אחה"ר יש לנו לחוש למיעוט וכן הוא משמעות הרא"ש פי"ח דשבת ס"ה ע"ש. ועמ"ש לקמן סקנ"ז: ט"ז סק"ב הביא קושית הד"מ לענין ביטול בשר ודגים דהרי בגילוי חיישינן אפי' במאה סאה. וכן הקשה מדברי המהרי"ל שאסר יורה שנפל לתוכה שלפוחית של דג ונתבשל בה. ולענ"ד אין כוונת הד"מ אלא להקשות על מה דמשמע מדברי המרדכי ואו"ז דגם ביטול יבש שייך בה דהרי כשנפל חתיכה קטנה של בשר ביורה של דג אף שהחתיכה בטילה בהיורה מ"מ היא עצמה שנתבשלה עם דג ע"כ דנעשה כבר כארס כעין כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב. וצ"ל דס"ל דמ"מ החתיכה ג"כ יתבטל אף כשהיא בעין ושפיר הקשה מארס נחש דלא בטל. אבל בתערובות טעם בס' ברותח דקיי"ל בפשי' דהטעם מתבטל בס' וכמאן דליתא. פשוט דלא שייך להקשות מארס נחש דהתם הרי הארס ודאי אינו מתערב כלל. וגם משמע דאינו מבליע ארס בכולו. דהרי קיי"ל שתו ט' ולא מתו לא ישתה עשירי דפעמים הוא שוקע הרי דאינו מקלקל את המשקים אלא ממית בעצמו. וכן ס"ל לר"נ דהעבירו במסננת מותר אלא דרבנן פליגי דל"מ לי' מסננת דיכול לעבור גם דרך המסננת אבל הכא כיון דנתפשט הטעם בשוה ונתבטל אין כאן שום סכנה וגם הך עובדא דמהרי"ל משמע לענ"ד דנאבד השלפוחית שהוא בעין והוא נעשה דבר מסכן וכן נראה ממה שהוצרך לכתוב ונתבשל שם ובזה ודאי אין שייך ביטול כנ"ל אבל תערובות טעם פשוט דאין לאסור:

ס"ה בהגה או יחידי בלילה כו' ע' תו' ריש פרק גיה"נ בשם ר"ת. דלשון הש"ס ת"ח לא יצא יחידי משמע דאחרינא שרי וכ' דהא דר"י לעולם יכנוס אדם בכי טוב היינו דווקא ברחוק מן העיר מפני המכשולות והליסטים וסתימת דברי הרב לא נראה כן. ונראה שתפס כשי' ר"י בב"ק ובריש פסחים דאף מעירו אסור וע' שם בריש פסחים שכ' בשי' דהיינו מפני המזיקין. אבל לא נתבאר בדבריהם ישוב לקושי' זו דמשמע כאן דווקא ת"ח. ונראה דלפי שי' ר"י ג"כ יש חילוק בדבר. ע"פ מש"כ התוס' בריש מגילה וביבמות דהא דאסור ליתן שלום לחבירו בלילה היינו בשדות ובדרך דשכיחי מזיקין ע"ש. וה"נ משמע הכא לישנא דיכנוס דהיינו בבא מן הדרך. ואף שכ' התוס' דגם בעירו. היינו בדרך הסמוכה לעירו דרגיל בה ומ"מ אינו אלא בדרך ובשדות. אבל במקום ישוב ליכא איסורא לשאר אינשי אלא לת"ת דמתקנאין בהם טפי כמש"כ ר"ת. ומיהו בברכות מ"ד משמע דבעיר ממש ודאי ליכא משום חשש מזיקין ולא אמרו אלא משום גנאי ע"ש וצ"ע. ועפ"ח עוד מעניני סכנה ועי' ס"פ מפנין וס"פ המדיר ור"פ מש"א ור"פ כה"י ור"פ כה"ב:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה