אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן קז

סימן קו

ט"ז סק"ד וכ' רש"ל כו' והרוטב הנאסר בסוף העירוי אינו אוסר הדגים שבקערה שבטל בס' בש"ך הקשה ע"ז דעירוי אינו אוסר אלא כ"ק ולא שייך ס'. והח"ד יישב זה דהרש"ל לשי' דדבר גוש הוא רותח אפילו בכ"ש. וא"כ גם הדגים שלמטה הם רותחים. ושפיר אוסר העירוי לגמרי כמערה מרותח לרותח ושייך ס' ע"ש. ול"נ לענ"ד דכיון דהדגים דלמטה הם בתוך הרוטב בודאי דמצטננים גם הם ע"י הרוטב [וע' לעיל סוסצ"א מש"כ מחלוקת הרשב"א והתו' לענין רותח יבש שנפל לצונן צלול וצ"ע]. שוב ראיתי בפ"ת סצ"ד שכ' כן בשם סתה"א דכשהוא עם רוטב לא שייך דבר גוש ע"ש. ולענ"ד פשוט דהרש"ל לשי' דס"ל דכ"ש הוא מבליע ומפליט ככ"ר אלא דאינו מפליט ומבליע כאחד וא"כ לענין להוציא הבלוע מהדגים הנאסרים לזה ודאי ל"מ הרוטב שבהכ"ש ולא העירוי דהא אינו מפליט ומבליע כאחד. אבל הרוטב גופי' שנאסר בהקדירה ודאי הוא אוסר ומבליע בכולו אפילו בכ"ש ושפיר שייך ג"כ שבעל בס'. ואף דדעת הח"ד בסק"ה דאף בלוע ברוטב א"י אלא ע"י רוטב עיין שם נ"ל דמ"מ אין זה נקרא מפליט ומבליע כאחד ושפיר אוסר רוטב הנאסר בבליעה אף בכלי שני לשי' ודוק:

ס"א בהגה ויש מתירין בכ"ע היינו שסומך על הר"ש דאין מחזיקין איסור ואמרי באיסורא ברובא איתא והש"ך הקשה ע"ז דהא בשי' ר"ב כ' דבביצים יש לאסור דאין רגילות שיהי' רוב כנגד האיסור. וא"כ גם לר"ש ל"מ איסורא ברובא איתא ואינו מובן כלל דר"ב בעי דווקא ודאי רוב היתר וא"כ כיון שי"ל שנאסר במחבת עד ס' תו אין רגילות שיהי' רוב נגדם. אבל הר"ש מתיר דתלינן בהיתר דמסתמא נתן הרוב עם האיסור לקערה תיכף ולא נאסר בקערה דהוא כ"ש וסמך אחזקה כמו שהכל מודים דאין הכלי נאסר משום דסמכינן אחזקה וז"ב. עוד הקשה על מה שכ' הרב בת"ח שיש להקל כמו בספק נשפך וכל מה שנכנס לספק מצטרף לבטל. דכ"ז אינו בספק אי"מ דאו'. והמעיין בת"ח שכ' זה על חשש הגהות ש"ד דאם נשאר רוטב יש לחוש שהרוטב יאסור הכל. וזה לפי שי' ר"ב דחשש על הדגים שנאסרו. אלא שהם בטילים ברוב ביבש וברוטב חשש שיאסרו את הכל. וע"ז כ' הרב דגם על הרוב יש להסתפק בכ"ג דלא הי' בדרך שאוסר. וא"כ אפילו לר"ב דחשש שנאסרו הדגים והרוטב. פשוט דאין זה חשש דאו' אלא לחומרא בעלמא מדרבנן. וא"כ אין להוסיף עוד לחוש שיאסור הרוטב גם את הנשארים ואין להחמיר יותר מספק נשפך. וגם, שהכל מצטרף כמו מב"מ דרבנן. וכן הקילו בזה בריחא בסק"ח לפי שריחא דרבנן ע"ש. והוא ברור בכוונתו. ועט"ז סק"ד שכ' ע"ז דכל מה שנכנס בספק מצטרף. ול"י דהא בביצים אין רוב כנגד הנאסר. וכ' הח"ד דכוונתו דכיון דאפילו להקל תלינן דאיסורא ברובא כ"ש להחמיר. ולא שייך שיצטרף גם המיעוט לבטל דזה לא הוה כלל כנכנס בספק ואין דברי הט"ז מורין על זה כלל. וגם אין זה מוכרח כלל דלפי סברא דהשתא דנקטינן דהוא מדרבנן בדרבנן אזלינן להקל ולא להחמיר וראי' דהרי מצינו לענין דברים חשובים כיוצא בו דכל שפירש קודם שנולד הספק קיי"ל דשרי ותולין שמההיתר נפל דכל דפריש מרובא פריש. ואפ"ה קיי"ל דנפל אחד מהם ליה"ג בדבר חשוב דהוא דרבנן תולין דהאיסור נפל אע"ג דההיתר רוב. והש"ך לקמן סקי"א הביא תוספתא שתי מדוכות ונתן מתוך אחת מהן וא"י מאיזה מהם אני אומר מתוך חולין נתן ע"ש ומשמע אפילו המדוכה של תרומה הוא רוב אין אומרין בכאן מרוב נתן (ואפי' במקום דלא שייך קבוע אין הולכין אחר הרוב) וע"כ דבדרבנן תולין להקל וא"כ ה"נ י"ל דמ"מ מיקרי נכנס לספק ודוק:

ש"ד סק"א ורחוק שדג טמא יהי' ט"א עם דג טהור. לכאורה נראה ראי' מהא דאמרינן בחולין ק"ט כל דאסר לן רחמנא שרי לן כוותי' אסר חזיר שרי לישנא דכוורא אסר גירותא שרי מוחא דשיבוטא הרי דאפילו בטהורים אין טעמן שוה ובודאי היו אוסרין זא"ז בטעמן דהרי חשיב שם טעמי איסור משונים כ"ש דאין טמא שוה לטהור וז"ב. ומש"כ הרמב"ם בפי' המשניות סו"פ אין מעמידין גבי סולתנית של עו"ג. שאסרו מפני שמתערבין בה דגים טמאים. וכ' וניכר ליחידים מב"א. משמע דמשו"ה לא בטל לפי שניכר הא בל"ה לא הוה חיישינן לנו"ט. לא משום שהם טעם א':

אלא דהתם אין בתערובות כדי נו"ט כמש"כ שם רש"י. ויש לחוש לאחד באלף ע"ש וז"ב. ובחי' הגרע"א כ' ראי' שהם ט"א מפי' רש"י בחולין גבי כילכית באלפס דפירש באלפס של בשר ולא פירש של דגים. ש"מ דשם לא שייך קפילא שהם ט"א. והעירני ח"א דכילכית שאני שרגיל להבראות בציר של דגים טהורים כמבואר לעיל בספ"ג ומשו"ה טעמו כשל טהור ונכון. ולענין ביצה שיש בה דם ע' מש"כ בזה בספ"ו בס"ד:

ש"ך סק"ז דאנו מחזיקין הכף שהוציאה עכשיו מהקדירה ככ"ר לחומרא פי' דספיקא הוא כמש"כ התו' הביא הט"ז סוסצ"ב. ואפשר דזה שהיקיל הרב כאן לענין הבלוע בהכף דאינו נ"נ. עש"ך ופמ"ג שנתקשו בזה מאוד. די"ל דכיון דספיקא הוא סומכין בזה אשי' הרמב"ן דאין בלוע נ"נ וכ"כ הגר"א בסצ"ב סקל"ג דבמקום שיש ספק סומכין אשי' הרמב"ן. אלא דיש לעיין דלכאורה הא תיכף כשהפריש את הכף מהרוטב נ"נ וכ"ז שהוא בתוך הקדירה גופי' לכאורה ודאי הוא רותח ועי' מש"כ בסקכ"א וצ"ע:

ולענין הוציא ביצה רותחת בלא רוטב עש"ך לעיל סוס"י ס"ו דהוה כשתי קדירות דאין אוסרות זא"ז בלא רוטב ודוק:

מש"כ כאן בפלתי לענין זרוע בשילה ע"ש הוא תמוה מאוד דלדבריו מצינו לאיסור דבוק מן התורה מה שפשוט בכל הפו' לדרבנן והרבה פו' לי"ל זה כלל. וגם אינו מוכרח כלל דאי נימא כסברתו דאין סברא להתיר ברואה שלא לחוץ. וא"כ גם בלא ראה כיון דסברתו דמן הדין יש לחוש לזה, אכתי למה שרי' לה רחמנא. ולא הצריכה לבשל בקדירה גדולה שלא יצא לחוץ כלל. וע"כ דגזיה"כ הוא וכדתני התם בהדיא דזהו היתר הבא מכלל איסור ע"ש:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה