חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן קו
ס"א חתיכה שבלעה איסור שנפלה לקדירה כו' אבל החתיכה עצמה אסורה לפי שאין האיסור נפלט ממנה לגמרי עב"י בשם הרמב"ן דאפילו יטעמנו קפילא ויאמר דלית בה טעם אסורה דכיון דנאסרה כבר אינה נתרת עד שתפלוט לגמרי ע"ש. ונראה דזה להרמב"ן לשי' דפו' דאפשר לסוחטו דבש"ס דהיינו דאפילו נפלט לגמרי אסור למ"ד אפל"ס אסור. וא"כ אף דבשאר איסורין קיי"ל דלא נ"נ ואפשר לסוחטו מותר אין זה אלא דווקא כשנפרד לגמרי דבהא איירי פלוגתיי'. אבל כל שנשאר בה קצת י"ל דאסור. אבל לשי' הרא"ש ותו' דלמ"ד אפשר לסוחטו אסור היינו ג"כ דווקא כשנשאר בו קצת ולא בנפרד לגמרי וכמש"כ בסימן ק"ה בארוכה ע"ש. א"כ ודאי בשאר איסורין דקיי"ל כמ"ד מותר ע"כ דגם בכה"ג מותר וא"כ הטור שמתיר בזה לא חלק מפי עצמו אלא הוכרח לזה משי' התו' והרא"ש בזה ודוק. אבל האחרונים הקשו עליו דהא קיי"ל דכ"ח אין לו היתר בהגעלה וכ"ש חתיכת אוכלין. ויש להוכיח דאפילו טעימת קפילא ל"מ דהא משמע ודאי דגם בכ"ח ל"מ זה שיטעמנו קפילא שאין טעם במים להתיר הכלי וע"כ כמש"כ התו' בחולין (דף ח) דכ"ח פליט והדר פליט ואף דלא הי' טעם בבישול ראשון יתן טעם בבישול שני וא"כ לכאורה דה"נ ל"מ טעימת קפילא בחתיכה בלועה מאיסור די"ל דאע"ג דלית בי' טעם במקום זה יש בו טעם במקום אחר. וא"א לעמוד על הדבר כלל עד כולה. והנראה בשי' הטור ז"ל דס"ל דהיתר הגעלה אינו מדין ביטול וכדין טעימת קפילא. דא"כ כיון דטכ"ע נ"ל לפי המסקנא מקרא אחרינא כל דיני הגעלה למ"ל. זה נודע מעצמינו דביטול בס' או דטעימת קפילא מתיר. כמו בכל האיסורים. וע"כ דהגעלה גזיה"כ הוא דכלי ה"ה נתרת לגמרי בהגעלה היתר ודאי ואפילו יטעמנו קפילא אח"כ וירגיש בו טעם לא אסרה תורה טעם הכלי לאחר הגעלה דטעם קלוש הוא. וא"כ י"ל בפשי' דהא דכ"ח לא התירה התורה בהגעלה אינו אלא לענין ההיתר הזה שבהגעלה דהוא אפילו כשמרגיש בו קפילא. זה לא שרי לי' רחמנא בכ"ח. וי"ל דהוא לפי דבליעתה מרובה ויוכל להיות בו טעם וכן בקדשים הצריכה בו תורה שבירה בשביל זה דהיינו דההגעלה אינו מתירתו בודאי ולא דברה תורה בקפילא. ול"מ בסתמא. אבל כשטועם קפילא ואומר דלית בי' טעם שפיר יש לומר דשרי אפילו בכ"ח והוה"ד באוכלין ודוק:
גם מה שמתיר הרשב"א בלח שמצטרף גם ההיתר הראשון להשני לס' קשה להבין לפ"מ דס"ל דביבש אסור אפילו לא נשאר בו אלא משהו. א"כ בלח נמי נהי דמתערב יפה מ"מ משהו ודאי דנשאר בו בתערובות הראשון גם עכשיו דהא נעשה עכשיו הכל תערובות אחת כמובן. וא"כ התערובות הראשון בודאי הי' לנו לומר לפ"ז דבאיסורו עומד ולפחות ליבעי בשל עכשיו רוב כנגד כל התערובות הראשון. ומש"כ הב"י דדווקא ביבש דאין התערובות נבלל היטיב ויש בהנאסר תחילה בליעת איסור יותר מבהנוסף עכשיו אסרינן. אבל בלח אין בזה יותר מבזה ע"ש. אין לו מובן כיון דאסור אפילו אין בו נו"ט בודאי מאי נ"מ במשהו אם יש יותר או פחות. והר"ן כ' גבי בי דוגא די"ל דמשקה אינו בולע כלל מחבירו ע"ש. ולפי"ז הוה א"ש. דא"כ כשנתערב אח"כ ביותר מס' יש לדונו כתערובות יבש ביבש ממש דלא שייך בו כלל נ"נ. כיון דגם בזה אין בו בלוע כלל. ולא נאסר אלא מפני תערובתו וכשנתוסף אח"כ ודאי דהותר כמו אם נתערב תחילה בס' אבל הוא דבר חדש מאוד וגם פשטות דברי הרשב"א אין מורין כן וצריך עיון גדול:
ס"ב חתיכה שיש בה חלב ע' טור וב"י וט"ז וכ"כ בסי' צ"ט דשי' רש"י ע"כ דאינו אוסר עוד בכה"ג באותה הקדירה כיון דכבר פלטה הטעם ע"ש. וא"כ פשוט דאין כאן פשיטות ודוק: