חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן צז
ס"א בהגה ואם זב תחתיו דינו כאילו נילוש עמו הסכימו האחרונים דאפילו אינו תחת הפת ממש אסור דקיי"ל דספיקא הוא אם מפעפע בכל הכלי והפלתי השיג דכאן דהוא גזירה דרבנן אין להחמיר מספק. ולענ"ד דע"כ אסרו הכא בספק דהא כ' התו' בהא דתנור שטשו באלי' דל"מ קינוח דא"א לקנח יפה יעו"ש ובודאי דז"א ודאי דאינו מתקנח יפה. ואפילו הוא ודאי מ"מ בודאי דאינו בכל המקומות. וא"כ אינו אלא ספיקא ואפ"ה החמירו. והטעם פשוט כמבואר בכ"ד דכיון דעיקר הספק לאוכלו בחלב הוא דאו' וע"כ יש לאסור מספק. שוב אסור גם בלא חלב משום גזירה וז"פ. עוד הקשה דאם אינו תחת הפת אפילו מפעפע אינו אלא נ"ט בר נ"ט ואינו אסור לדידן אלא בחשש בעין כמש"כ התו' הנ"ל. אבל באמת לולי שאיני כדאי לענ"ד גוף דברי התו' קשים להולמם חדא דא"כ בדרבה ב"א דל"מ היסק נמי צ"ל דחשש לבעין אפילו לאחר היסק וכ"מ שם בדברי' בהדיא ולענ"ד הוא קשה מאוד עוד קשה טובא דמאי פריך שם ארב דאמר קדירות בפסח ישברו ול"מ היסק מהא דמהני היסק הכא בטש התנור באלי' הא יש לחלק בפשי', דהכא אין כאן חששא אלא לבעין. ומשו"ה ההיסק ודאי שורף את הבעין אבל החמץ דאיסורא הוא ואפילו הבליעה אסור שפיר י"ל דל"מ בכ"ח. ואע"ג דלרב לשי' גם כאן אסור אפילו הבליעה. דהא ס"ל נ"ט בנ"ט אסור מ"מ עדיין לק"מ דהא מחלקינן בסוף ע"ז דאפילו מה דצריך ליבון בהיתרא בלע סגי גם בהגעלה. וכן שי' בעה"ע בסצ"ג דבכה"ג מהני הגעלה אפילו בכ"ח. וא"כ כ"ש די"ל סברא זו על ליבון דמשו"ה סגי היסק בתנור שעשו באלי' [דהוה לענין בב"ח] דהוה היתרא בלע. אבל חמץ בפסח כבר נאסר ועוד דשי' הרבה פו' דחמץ מיקרי איסורא בלע ואף דבע"ז שם מסקינן דגם נותר מיקרי לענין זה היתרא בלע ואי"צ ליבון מ"מ י"ל דחמץ גרע מנותר כמש"כ הר"ן בפסחים והבאתי זה בסצ"ב. ועוד די"ל דבכ"ח דגרע ל"מ זה אלא בבב"ח דהוה היתרא גמור. כס"ד דהש"ס שם. ע"כ נראה כמו שכתבו האחרונים בשם המהרי"ט דמשמעות הבריי' דאסור בזה אפילו ליכא כדי נ"ט כלל ע"ש באריכות. ונראה בטעם הדבר דכיון דעשה זה בידים גזרו כדין לכתחילה דכל שיש בו מעט טעם אפילו המתבטל בס' אסור. ולא התירו ע"כ אלא בשהוכשר לגמרי ויצא כל חשש טעם אפילו משהו. וכ"ש דאין מקילין כאן בנ"ט בר נ"ט דאוסר באיסורא וכיוצא בזה כ' הט"ז בסי' קכ"ב סק"ח ע"ש. ומשו"ה פריך שפיר ארב דע"כ מוכח מהכא דבליבון ליכא שום חשש איסור כלל אפילו באיסורא דהכא ע"כ חמיר טפי כדברי המהרי"ט. והיינו נמי טעמא דרב"א דאסר בזה אפילו ע"י היסק אף דליכא ודאי חשש בעין משום דהכא החמירו לחוש אף לחשש בלוע משהו כנ"ל וא"כ מבואר דבזה אסרו נ"ט בר נ"ט ולק"מ ולפ"ז כל דברי הרב אינו אלא בעושה לכתחילה בכוונה. אבל במקרה בשוגג יש להתיר כדברי האחרונים ונכון: