חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן צו
ס"א צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאוכלו בחלב נראה דאם בשלו בכלי חלב להמחבר לשי' בסי' צ"ה דפסק דקדירה של בשר ביורה של חלב שרי וא"כ ברור דהצנון אין עליו בשר יותר מהסכין עצמו. וה"נ הוה נ"ט בר נ"ט דהיתרא. ולפי"ז בבצלים לדידן דמקילין בהם בכל ספק לסמוך על שי' ר"י ור"מ דדווקא צנון ודווקא קורט. א"כ ה"נ בכה"ג דבשלן בכלי חלב יש לסמוך על שי' להקל בצירוף שי' המחבר דאינו אוסר בזה אפילו בצנון שבשלו בכלי של חלב כנ"ל. ויש להתיר בדיעבד ואפילו אינו מקונח דודאי כנגד הטיחה שהוא דבר מועט יש ס' וע' בסמוך:
ט"ז סק"א ואין להקשות מסכין שחתך בו בשר רותח דמבואר בסצ"ד דבשביל שומן שעל הסכין סגי בקליפה דהתם יש ס' אבל הכא אינו מתפשט כלל יותר מכ"נ וצ"ע דהא באר שם בעצמו באריכות דהא דלא הזכירו הטו"מ שם דצריך ס' משום דבאב"י דאינו אלא משום השמנונית הטוח ע"פ דמשהו הוא. בודאי בקליפה גופי' יש ס' ואי"צ יותר. וגדולה מזו כ' שם דבההיא דסכו בשמן של תרומה נמי איכא ק"א בקליפה [אלא דדבריו תמוהין בזה דהא באינו מינו גם בתרומה אי"צ אלא ששים] ועכ"פ מוכרח דיש ס' בקליפה לבד. א"כ מאי הוה הא דאינו מתפשט כאן יותר מכ"נ הא כבר בטל בס' בכ"ק. ובש"ך לעיל סצ"ד סקכ"ח תי' היטיב ע"ש:
שם סק"ה אבל בצלים שנחתכו בסכין אסור אף ביש ס' נגד הבצלים צריך להסירם דנ"נ וכמו בחלב לקמן סצ"ח ורבים אין מדקדקין בזה עכ"ל. ולולי ד"ק הי' נראה דהלכה כרבים. דהא שי', הטור לקמן סי' ק"ו דאף אפשר לסוחטו אסור לא אמרינן בשאר איסורין ועב"י שם דאפילו האוסרים אינו אלא מספיקא וא"כ הא בבצלים קיי"ל דבספק סמכינן אשי' ר"י דדווקא צנון כמבואר בש"ך סקי"ב וא"כ ה"נ בהאי ספיקא וכן מצאתי בנוב"י סימן כ' שצירף ספק דאפשר לסוחטו מותר לס"ס ע"ש. וכ"ש לספק זה דהכא דנקטינן לעיקר כן ודוק:
ש"ך סקי"ג תלינן דנחתכו במרא וחצינא דאף אם נחתכו בסכין סתם כליהם אינו ב"י ויש מקילין באב"י. וצ"ע דהא סכין מסתמא אינו מקונח. והפמ"ג כ' דתלינן דנתקנח קודם באחר אבל בס"ד משמע דלא תלינן דנתקנח אלא בלימינ"ש שם דמביאין הרבה ונראה דבספיקא סמכינן אשי' הר"ן בסק"ג דאף טיח הסכין נפגם באב"י וכן הוא שי' הרא"ש והטור בסי' י' וע' מש"כ שם: שם סק"כ דודאי בצנון שהוא חריף טובא משוה גם שבפנים לשבח כו' מבואר מדבריו דחורפא ודוחקא בולע גם ממה שבפנים. וכן מוכרח מדבריו בסצ"ד סקכ"ח דלשי' האוסרים באב"י מקונח ע"כ דגם ממה שבפנים בלע יעו"ש. והקשה הגרע"א דא"כ למה קיי"ל לקמן דמהני נעיצה אפילו לדבר חריף דהא אין הנעיצה מכשיר אלא לקליפה החיצונה. וכבר נדחק בזה הפמ"ג בסימן י' ע"ש. ולענ"ד נראה ברור בפשיטות דהנה חורפא ודוחקא ודאי אינו שוה לרותח ודוחקא דרותח ודוחקא מרתיח גם את הסכין ופולט הוא עצמו גם מבפנים ובודאי ל"מ בזה אפילו הכשיר קליפה החיצונה של סכין דמ"מ מפליט מבפנים. אבל חורפא ודוחקא אינו עושה את גוף הסכין חריף. וגם זה לא הוה מהני כלל דכבר מבואר לקמן סי' קכ"א דל"מ נבלע חריף בכלי להפליט ע"ש. אלא דהחריף בעצמו מושך אליו הטעם אגב דוחקא. וא"כ ודאי י"ל דאינו אלא כשהד"ח נדחק ממש אל ממשות הבלוע בעצמו אבל כשהכשיר קליפת הסכין החיצונה שוב אין החריף נדחק אל ממשות הבלוע עצמה דמפסיק הקליפה הנכשרת ואינו בולע כלל וצ"ע:
ולענין מרקחת חריפים הנקרשים נראה דעדיין לא חשיב דוחקא כמש"כ הט"ז סוסצי"ד לענין מקפה מאורז ודוחן דלא מיקרי דוחקא יעו"ש:
שם או י"ל דזתים חריפים כמו צנון כדאמרינן בעירובין דאמרה יונה יהא מזונותי מרורין כזית. בתו' שם כ' דהאילן הוא מר ולא הפרי. אמנם בפסקי תו' ע"ז פרק אי"מ כ' דשמן זית עז וחריף ופולט כמו רותח. וכן משמע בסוף ע"ז. דאמרינן חולטין במי זתים ע"ש: