חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן צג
בטור הביא בדברי העיטור בבישל חלב בקדירה של בשר ויש בה ס' והעיטור כ' דיכול לבשל מה שירצה. ותמה עליו דהא אפי' הגעלה ל"מ לכ"ח ולמה יהא מותר לבשל בה חלב ע"ש. והכל תמהו דיותר הו"ל להקשות היאך מותר לבשל בשר' ועט"ז:
אבל המעיין בעיטור יראה דחסר בדברי העיטור ומש"כ דמבשל מה שירצה זה קאי בבישל ד"א בכלי של בשר. וס"ל דכבר הוקלש כח הבשר והוה ככלי חדשה לבשל מה שירצה. ועל דין ראשון שנזכר תחילה כ' ומבשל בה בשר ומבשל בה חלב. וטעו שגם בזה הדין כן:
אבל אין הפירוש כן אלא דהעיטור התחיל שהיה קדירה של חלב ובישל בה בשר. ואח"כ הביא מבריי' קדירה של בשר ובישל בה חלב. וע"ז מסיק תרויי' גווני דמבשל בה בשר. ומבשל בה חלב וכוונתו לעולם על מין האחרון ע"ש. ומה שהקשה הטור דלא הוה הגעלה באר שם היטב דלא הוה אלא משהו והיינו דס"ל דבכ"ח דל"מ לי' הגעלה מ"מ אין בו אלא משהו [וכ"כ שם בסמוך בפירוש דמהני מה"ט הגעלה אחר מעל"ע להגעיל ג"פ]. ומשו"ה גם כאן דלא הי' עדיין אסור ס"ל דאינו חל איסור על משהו וכעין זה כ' הב"י בסי' ק"ו לענין הא דאוסר הרשב"א אפשר לסוחטו בשאר איסורים והקשה הטור דלמה יאסרו כיון דהטעם מתחלק בשוה וכל החתיכות מותרות. וכ' הב"י דאינך חתיכות כיון שלא נבלע בהם אלא פחות מס' שרי אבל החתיכה שכבר נאסרה כיון דלא נפלט האיסור ממנה לגמרי אסורה וה"נ ס"ל להעיטור דכ"ח ודאי דל"ג מחתיכה וכיון דקודם שנעשה בב"ח כבר נפלט ממנה עד שאין בו ס' תו לא נעשה בב"ח ולא אסרה תורה כ"ח אלא כשנאסרה כבר ואולי דהטור לשי' דלא ס"ל התם סברא זו ולדינא צ"ע:
ש"ך סק"א ורחבה גדול כן הוא לפי המושכל דכל שהוא רחב יותר מתמעט קליפה החיצונה יותר נגד גופה ומש"כ לעיל סיס"ט סקכ"ה להיפוך דרחבה הרבה אינו כדי ביטול צ"ע גדול:
ס"א בהגה וי"מ בכיסוי דאפילו אב"י דינו כב"י עש"ך בשם רש"ל דהיינו בכיסוי שנוהגין שיש חלל קטן למעלה כעין כפתור ומתאסף בו תמיד שמנונית בעין והוא נעשה נבילה ע"כ מהזיעה העולה. ואוסר אח"כ כל הכיסוי שיהי' נעשה ג"כ כולו נבילה הגרע"א הקשה דכיון דהתחיל להזיע שוב לא שייך שיהא נעשה כל הכיסוי נבילה דה"ה מחובר עם כל הקדירה כמבואר בסצ"ב דבמזיע הוה חיבור ועוד דכיון דהכיסוי אב"י לא שייך כלל שיהא נ"נ כדמוכח לקמן סי' צ"ח ע"ש. הנה קושי' השני' מתורצת בקושי' ראשונה דכיון דכבר התחילה להזיע שוב כל הכיסוי נבלע בו מבישול זה גופי' ושפיר נ"נ מהבעין וקושי' הראשונה נראה לי בפשיטות דהא דמהני מזיע בסצ"ב היינו בטיפה דהיא עצמה נמחת תיכף ולא שייך עלי' שתהי' נ"נ. וכמבואר בסי' ס"ט גבי בשר שלא הודח. דלא שייך דבוק כיון דנמחה תיכף. אבל כאן דיש בראשו בעין והבעין עצמו ודאי נעשה נבילה וכמו בכזית בשר שנפל ליורה של חלב בסי' הקדום א"כ ודאי הוה כל הכיסוי [שבלוע בו עכשיו היתר מקדירה זו כנ"ל והוא מחובר להבעין מבשר שבראשו שנעשה כבר נבילה] כאיסור דבוק לחתיכה של היתר דקיי"ל דנעשה כל החתיכה נבילה אפילו בתוך הרוטב ממש. דחיישינן שמא הוציאה פ"א חוץ לקדירה ונ"נ כ"ש בהכיסוי דחיישינן שנפסקה הזיעה פ"א ונ"נ וכל הכיסוי דהוא דבוק ג"כ נ"נ. ופשוט דל"ד לאיסור נטילה שכ' האחרונים בסצ"ו דלא הוה דבוק דהתם הוה חצי חתיכה. אבל הכא הבעין הוה חתיכת אי' בפ"ע וא"כ בכיסוי כזה ודאי אין להקל כ"כ ודוק. שם ואם לקחו כיסוי רותח בט"ז סוס"י צ"ב כ' דכלי ראשון שהורק אין עליו עוד דין כ"ר ע"ש. וא"כ לכאורה צ"ע כאן דהיכי משכחת לה כיסוי רותח דכיון דנטלוהו מן הקדירה הוה כבר כהורק ואינו ככ"ר. ואין לומר משום הלחלוחית שעליו. דהרי גם על גוף הלחלוחית פסקינן דפוסק כח חמימותה. וצ"ל דבכיסוי חמיר טפי בזה. וכדמוכח מדברי הט"ז שם סקכ"ח דכ' דאפילו לא הורתח עוד הקדירה חשיב הכיסוי כרותח לפי שהוא אצל האש ממש ע"ש ומש"כ ברס"י הסמוך ודוק: