חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן פג
ס"ד ואם נמצא דג שיש לו ראש רחב ושדרה כו' עב"י בשם תו' והרא"ש. והנה מה שהקשה הרא"ש ממה שנסתפקו הראשונים בברבוט"ה ולא סמכו אראש ושדרה. הנה מצינו בשבת קמ"ה גבי קולייס האיספנין דאמרו דלא חזר לא"י משום דלא שריר שדרה דידי' לא מציא סליק. והנה סימן השדרה הוא דיהי' שריר וכדאמרינן בע"ז ל"ט דדג טמא דלי"ל שדרה במקום דרדיפי מיא לא מצי קאי ע"ש. וא"כ כיון דאפילו בדג טהור מצינו דלא שריר כ"ש די"ל דנסתפקו בברבוט"ה אי שדרה דידי' הוה שריר כראוי לדג טהור וכה"ג כ' בס"פ בשם התו' והה"מ גבי כוי דנסתפקו אי מיקרי מיבלע חירקיי' ע"ש. והנה כ' הב"י בשם הרמב"ם דפירוש רו"ש היינו שיהי' ניכר בט"ע כשל דג טהור. וגם רש"י שכ' ראש רחב נראה פשוט דהיינו נמי ודאי מעין פירוש הרמב"ם הנ"ל דכיון דלא מפרש בש"ס אמאי קאמר רו"ש מסתמא דהיינו כשהוא כשל טהור וחזינן דד"ט הוא ראש רחב וכעין זה ודאי נפרש ע"כ בשדרה וכל הסימן הוא שהוא ניכר בט"ע שהוא כשל טהור. וקושי' הש"ס דפריך סנפיר וקשקשת תנן. נראה לפרש לפי"ז דה"פ דכיון דמצינו שיש לסמוך אסימני ראש ושדרה כשהן ניכרים כשל טהורים. א"כ הי' להם לחז"ל למסור לנו מפורש הסימני טהרה האלו כדי שנכיר בסימן זה וע' בר"ן ודוק:
ובזה יתיישב מה שנתקשה הרמב"ן דלא הזכירו הגאונים סימנים דרו"ש די"ל דלא רצו לפרסם זה כיון דאינו מפורש בש"ס במה יהי' הט"ע ואפשר דצריך לזה מסורת כמו בעו"ט בספ"ב. גם מש"כ התו' דאסימני שדרה לק"מ דסימני דגואי לא חשיב הוא מוכרח ע"כ לענ"ד גבי סימני בהמה דחשיב מתני' סימני דאוריי' מעלה גרה ומפריס פרסה. והנה אמרו שם דלי"ל ניבים כשר ובלבד שיכיר בן גמל. ובשרה מהלך שו"ע כשר ובלבד שיכיר ערוד וא"כ היכי דהוה תרויי' אין לו ניבים ומהלך שו"ע ודאי כשר וא"כ ליתני הא וע"כ משום דהך דמהלך שו"ע היינו בפנים לאח"ש. וכמבו' שם בש"ך. וא"כ הוה סימני דגואי ולא חשיב וזה נכון. וא"כ מה שנדחק הרא"ש לפרש דהש"ס דמשני דאיכא ארא ופלמורא דדמיא ראשייהו לטמאים קיצר. וי"ל דאיכא נמי בטמאים דדמי לטהורים [וכוונתו כעין דברי הירו' שהביאו שם דאמר דכיון דטעה בשל טהור ה"נ יש לטעות בשל טמא ע"ש] אינו מוכרח כלל ולכאורה הוא דחוק מאוד דחסרו עיקר התי' ע"כ מירווח לכאורה כפמש"כ דבאמת הוא סימן גמור אלא דאנן אין יכולין לסמוך ע"ז דלא נודע לנו ברור הסימנים ודוק. ס"ה אע"פ שמונחים עם הטמאים שמא לא נמלחו יחד כו' עש"ך בשם הרא"ש דהיינו דלא נמלחו בתחילה ועתה אע"פ שהם מלוחים יחד לפנינו כבר פלטו כל צירם דדגים אין להם ציר אחר שיעור מליחה וקשה לענ"ד מהא דכ' הרא"ש בסי' ע' גבי עופות ודגים שנמלחו יחד ליישב שי' הרשב"ם דגם העופות אסורים לפי דמעט דם העופות שפולטים הדגים אחר שיעור מליחתם מתערב ברוב פליטת ציר גוף הדג ונבלע בעופות ואינו יוצא מהם לפי שהוא מעורב עם פליטת השמנונית של הדגים עצמן ע"ש וא"כ היכי אמרינן הכא דאפילו השמנונית דהדג טמא בעצמו אינו אוסר לאחר שיעור מליחה. והא התם אוסרין אפילו בשביל תערובות דם פליטה דשריק. וצריך לדחוק דמ"מ י"ל דהכא שהו הרבה לבדן בהכשר עד שנפלט כל עיקר צירן לגמרי וקרוב לומר שזהו טעם הב"ח דלא הקילו אלא כשעתה אינן מלוחים ממש ביחד אלא מונחים ויש ספק שמא לא נמלחו כלל. והוה ס"ס. ואף שלא משמע קצת כן לשון הרא"ש והפו' אפשר לפרש כן:
שם בהגה ואם יש שמנונית אסור וספיקא לחומרא צ"ל דהא דהוצרך להחמיר בזה מספק דנמלחו תחילה ביחד והא בלא"ה ה"ה מליח עכשיו לפנינו וכיון דהוא שמן אוסר אפילו לאחר שיעור מליחתו היינו אפילו בהפסד גדול דשרינן בכל איסורין לאחר שיעור מליחה כדלעיל סי' ס"ט ס"כ מ"מ אסר כאן מספק שמא, הי' תחילה מלוחין יחד. וכה"ג כ' הש"ך בכוונת הרב לעיל סי' ע' סקמ"ד ע"ש. ובספק שמנונית דהוה ס"ס נראה דמתירין אפילו באין הפסד כיון דיש לתלות הכא דכבר פסק כל לחלוחית שלהן כמש"כ בסמוך וזה נכון והפמ"ג מסק"ו נתקשה בזה ע"ש:
ס"ז קרבי דגים עש"ך. והנה שי' הטור פי' בד"מ דס"ל דסימנים בעוברים ובקרבים מהני להתיר את עצמן. אע"ג דלהתיר את גוף הדג ע"פ זה ל"מ כדאמרינן בירו' מ"מ מהני להתיר את עצמן דאמרינן דודאי מדג טהור הוא וכעין שכ' הרא"ש גבי רו"ש לעיל. ול"ד לביצים דל"מ אפילו להתיר את הביצים עצמם. די"ל דביצים הני טמאים דדמי לטהורים שכיחים אבל בדגים ל"ש הני בינינו וכמ"ש הרא"ש כ"ז ברו"ש כנ"ל. וכעין זה חילק הרב המגיד בין עוברי דגים לביצים להיפוך ע"ש. והנה נראה לי דהטור הוא מוכרח לזה לשי' דהנה כ' להתיר גם בשנימוחו באומר מדג פלוני ואנו מכירין אותו שהוא טהור וכמו שהביא הרשב"א בשם יש מי שמתיר וטעמם נראה פשוט דכיון דאומר שהוא מהדג הטהור הזה שאנו מכירין אותו ה"ז ודאי דזה ל"ג כלל מאלו דגים ואלו קרביהם דמפורש בש"ס דמהני לכו"ע. ואפילו בנימוחו ע"ש. והנה הקשו התו' שם דלישני דסמנים לאו דאורייתא כדאמרינן גבי ביצים. וכ' משום דאכתי תיקשי דליהני באומר מדג פלוני טהור דזה ודאי מהני כדמהני גם בביצים וכ' עוד ואע"ג דהשתא נמי דמשני בנימוחו מ"מ הא מהני שם מיהו אני מלחתים וכ"ש אלו דגים כו' זה לא שכיח ע"ש. וא"כ לשי' הטור דגם מדג פלוני אם מכירין אותו הוה ממש כאלו דגים כו' ומהני ג"כ גם כשנימוחו. א"כ ע"כ ליכא למימר כתי' התו' דקושי' הש"ס דליהני מדג פלוני טהור דהא לא משני מידי דהא במכירין אותו מהני אפילו בשנימוחו ועוד דהא זה ע"כ ה"ה ודאי שכיח שיאמר מדג שמכירין אותו וכנ"ל. וע"כ דלדידי' צריך לפרש דקושי' הש"ס הוא בפשיטות דהמוכר סתם ג"כ ליהני ע"פ הסימנים וא"כ מוכח ע"כ דסימני עוברי דגים ודאי ס"ל להש"ס דלהתיר עצמם אפילו בסתמא יכול לסמוך ע"ז ודוק:
ש"ך סקכ"ה האריך לתמוה על הרב דהתיר אני מלחתים גם בעו"ג דאין עדות לעו"ג ול"י תימה זו כ"כ דהא הר"ן פירש במשנה דאלו אסורין ציר שאין בו דגה דהיינו כלכית שהוא דג טהור שממנו בא הציר דדרכן הי' לתת מאותו מין בחביות לסימן. וגם הי' דרכם שלא לערב וסמכו עליו דאם הי' משקר הי' נתפס כגנב ע"ש. וא"כ י"ל דה"נ באני מלחתים נתפס ע"ז כגנב. ואף דלא כ' זה אלא בציר דהוה דרבנן מ"מ משמע בכ"ד וכן לקמן בסקי"ד ס"ה דסמכו באומן דלא מרע נפשי' וראייתם מהא דטלית מצוייצת מתגר עו"ג ע"ש ומשמע בהדיא דאפילו בדאוריי' סומכין ע"ז וע' לקמן סוסקי"ט מה שהאריכו בזה בט"ז וש"ך ומש"כ שם בס"ד. אמנם המג"א סימן כ' כתב לחלק בזה דדווקא היכי שהאונאה מצד עצמה. אבל מה שהוא בשביל האיסור ל"מ ע"ש וכדבריו נראה לדקדק משי' הפו' בסצ"ח גבי קפילא דבעי גם מלפ"ת ע"ש ומ"מ בהא דהכא י"ל דגם לדבריו מהני ע"ש ודוק:
עב"י מש"כ אהא דפסקו דלא כר"ז לענין דטמאים לי"ל עוברים ומסיק ואע"פ שהרשב"א נתן טעם דסמך אאוקימתא דרבינא דמשני בשנימוחו כו' ע"ש ולא שייך זה כאן כלל ולא כ' זה הרשב"א אלא לענין אי סימני דגים דאורייתא בזה דקדק מדברי רבינא אבל לענין הא דאם יש לו עוברין לא שייך כלל ודבריו תמוהין מאוד:
ס"ט דג טהור שנמצא במעי דג טמא כו' עט"ז סקי"ג דכ' דבפרש"י משמע דבנמצא ברחם אסור והש"ך סקכ"ט כ' בהדיא דאפילו בביהר"ח מותר ע"ש ובאמת ברש"י אין שום הכרח לזה ע"ש. אלא דמסברא נראה דכיון דטעמא דר"א שם משום דרוב דגים במינם משריצים וא"כ ודאי דהיכי דנמצא בביהר"ח ממש איכא רובא להיפוך דרוב נבלעין ודאי אינן בביהר"ח. ובודאי דהוא משרץ של הדג טמא וכיון דהני רובא סתרי אהדדי ודאי יש לאסור מספיקא והנה להיפוך בטמא שנמצא בביהר"ח דטהור י"ל דלפ"ז דהוה ספיקא משום דרוב בלועין אינו בביהר"ח. ויש לומר דהוא גופי' אשריץ א"כ י"ל דאפשר להתירו. ואע"ג דהוה ספיקא מ"מ הא גם אי בלוע הוא יש ספק להתיר דשמא כבר נתעכל. א"כ אפשר דיש להתירו משום דהוה ס"ס. אבל נראה דטהור כיון דהוא מטיל ביצים ואינו משריץ כלל ליכא גבי' כלל ספק דשמא השריץ וצ"ע:
ס"י דג טמא שנמצא במעי דג טהור אסור עש"ך דתמה על הטור דלא הביא מש"כ הרא"ש דביצא כבר לחוץ הוה ודאי עיכול אמנם באמת בתו' כ' זה בלשון דילמא וכן במנחות ס"ט כ' בחד שינויא דדגים אקושי. וא"כ אפשר דהוה כחיטים שם דאפילו יצא לחוץ משמע שם בש"ס דלא חשיבי כמעובלים ע"ש וצ"ע: