חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן פ
ס"א חי' חלבה מותר ונתנו סימנים בקרנותי' ע' ב"י דהרי"ו כ' עוד סימן בטלפים והוא ע"פ פי' ר"ת בו א"ש. והטור חש להחמיר כריב"ם. ואין דברי' מדוקדקין דהרא"ש לא הביא כלל שי' זו דר"ת לעשות טלפים לחודי' סימנים אלא דבעי תרתי ע"ש. אלא דהתו' הוא שהביאו שי' זו. והנה לרא"ש דתופס כפירוש ר"ת דבעי תרתי לת"ק אין להקשות להיפוך. דמנלן להקל כר"ד ולדידי' מתני' דפרק בא סימן לא איירי כלל לענין היכר חו'. או בהמה ואתי ככו"ע. דכבר כ' התו' שם. דלשי' זו ע"כ סוגיא דהש"ס שם כר"ד ע"ש. ומשו"ה פסקינן כותי' ועי' היטב:
שם והוא דמיבלע חירקיי' עב"י דהרשב"א כ' כיון דאמרינן עלה היינו ספיקא דעיזי כרכוז ומסקינן שם דעיזי כרכוז שרי ל"ב כלל מיבלע. והה"מ כ' ליישב דה"ק דעיזי כרכוז נמי מיבלע חירקיי' אבל מיבלע ודאי בעי. ותמהני שלא הביא שכ"כ התו' בהדיא ברי"פ יה"כ גבי כוי דמספקא להו במיבלע חירקיי' ואפילו למאן דשרי עיזי כרכוז היינו דס"ל דהוה מיבלע אבל בכוי מספקא לן אי מיבלע הרי דשי' בהדיא כמש"כ המגיד דמיבלע ודאי בעי אפיל לפי המסקנא ע"ש היטיב:
ס"ו כלאים הבא מבהמה וחי' כו' עפמ"ג דכ' דלפ"מ דכ' התו' לענין כסוי הדם דחצי חשיב חיוב וחצי פטור ה"נ י"ל לענין חלב דאינו אסור אלא חצי וא"כ לענין ביטול סגי בשלשים דהוא ס' כנגד החצי ע"ש. ולענ"ד אינו מוכרח דהרי כ' הרמב"ם דאין לוקין עליו ולכאורה קשה באמו בהמה דודאי יש בו מקצת בהמה לילקי כדקיי"ל לענין אוא"ב דלוקין בכה"ג דשה אפילו מקצת שה וה"נ לילקי לפחות כשאכל כל החלב. ומצאתי שכבר הקשה כן בלח"מ והנראה ברור עפ"י דברי התו' שם דאפילו לר"א דס"ל דל"א מקצת שה מודה לענין חלב דכ' קרא כל חלב לרבות את הכוי [ולפ"ד הומ"ל ברי"פ יו"כ דקרא אתי למ"ד מן הבהמה וחי' ודו"ק] ולפי"ז נראה ברור דלכו"ע ס"ל הך דרשא וא"כ הוא איסורא באפי נפשי' מדאוריי' ולא שייכי כלל לפלוגתא דמקצת שה. והנה כבר כ' הרמב"ם לענין יוצא מן האיסור וכה"ג דנפיק מריבויא דלא רביא קרא אלא לאיסורא וה"נ י"ל בכוי כיון דהוא מריבויא כנ"ל אין כאן אלא איסור ואין לוקין לכו"ע ודו"ק. וא"כ ה"נ בהך דהפמ"ג פשוט דלא שייך דחצי היתר אלא כולו בשלימות איסורא דריבויא הוא כנ"ל ודו"ק:
עיין פלתי מש"כ בפירוש דברי התו' זבחים דעיקר קושי' מאריא דבי עילאי אינו אלא דא"כ הי' ארבע ממין טמא ע"ש. וכבר הרגיש בעצמו דאין זה במשמעות דברי'. וגם עיקר. פירושו בכוונת דבריהם דא"כ הי' ד' ממין טמא וע"כ דזה חשיב כשני מינים לענ"ד אין זה מוכרח. כ"כ מזה דגדולים וקטנים הוו כשני מינים שם גבי מבול דהי' לקיום העולם. לענין דינא דחלב וכה"ג. אבל לענ"ד נראה לפרש בפשוט דודאי מאי דמקשה שם מרבב"ח ידוע דודאי אין פירוש רבב"ח כפשוטו אלא דכוונת הש"ס כעין דאמרינן ביבמות גבי אשה טובה דאי בתורה מישתעי קרא. כמה יפה אשה טובה דתורה נמשלה בה. ה"ל כיון דאימשיל בי' כהר תבור ודאי הוא גדול הרבה שלא היו יכולין להכניסו לתיבה וז"ב בפשט הסוגיא וא"כ דברי התו' ברורין דס"ל דזה ודאי דאריא דבי עילאי דהוא גדול הרבה דבין אוני לאוני דידי' הוא ט' אמתא. ודאי דהוא יותר גדול טובא מערך ראם וא"כ ודאי דבדידי' יותר פשוט דלא היו יכולים להכניס אפילו גורותי' ע"ש היטב כי ז"ב: