חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן סו
ס"ב דם ביצים אם הוא ידוע שהוא מרקום האפרוח חייבין עליו עב"י בשם חי' הרשב"א דאפילו בקשר של חלבון שהוא בודאי מרקום האפרוח מ"מ כל זמן שלא יצא הדם גם מחוץ לקשר אינו מן התורה אלא מדרבנן. וצריך להבין סברתו בזה דמ"ש. ונראה דהוא עפ"י שי' בתשו' שהביא הב"י דנראה מדבריו בהדיא דהא דשדא תיכלא בכולה אין פי' דכולה היא דם. אלא דכבר נעשה השאר כבשר ואסורה מדין אפרוחין שלא נתפתחו עיניהם. דכל זמן שלא יצא לאויר העולם לכו"ע אסור כמבו' בספ"ו ע"ש. והכי מבואר בהדיא בדבריו שכ' דשדא תיכלא בכולה וה"ה כביצת השרץ כו' והנה עיקר סברת הפו' דדם ריקום דאו' אע"ג דאיתמעיט בהדיא דם ביצים מקרא כדאיתא בכריתות ביארו התו' דדם ריקום אינו דם ביצים אלא דם בשר ע"ש. ונראה בסברת הרשב"א דס"ל דכ"ז שאין הדם אלא בקשר לחוד ולא נתפשט לחוץ כלל. לא שייך לקרות זה דם בשר אף דסופו להתרקם מזה אפרוח מ"מ כיון דעכשיו אין שם אלא זה הדם והשאר הוא ביצה כמו שהיא מה שייך לקרוא זה דם בשר. אבל כשנתפשט גם לחוץ ושדא תיכלא בכולה ונעשה כל הביצה כולה בשר. בזה ודאי הוה כדם עוף גמור האסור מן התורה ודוק. אבל לפי"ז צריך להבין מה שמסיק הרשב"א דבשביל זה מספק עלינו הכל ואוסר מספק ובודאי דכוונתו על כל הביצה דעל הדם הרי שי' הרשב"א דבל"ה דם לעולם אסור מדרבנן וא"כ הא לפ"ד בשיטתי' איסור הביצה אינו אלא מדרבנן מדין אפרוח שלא נתפתחו עיני' וכנ"ל. והוה ליה להקל בספיקו. אבל הוא מבואר על פי מה שכתבו הפוסקים בכ"ד דכל שנולד ספק בדאו' ודרבנן כאחד. כיון דאנו מחמירין בשל תורה ע"כ נחמיר גם בדרבנן. וא"כ הכא נמי דלענין גוף הדם ע"כ נחמיר לפי שי' לומר דכבר שדא תכלא בכולה כדי שיהי' הדם מ"ה א"כ ע"כ דנאסר גם כל הביצה משום האיסור דרבנן. וא"כ כ"ז לפי שי' הרשב"א אבל הרא"ש שכ' דבקשר חלבון לחוד ג"כ ה"ה אסור מן התורה וא"כ אין שום מקום להחמיר בשביל ספק הדם לאסור את כל הביצה דהא הדם בל"ה אסור מ"ה אפילו לא נתפשט לחוץ ולא שדא תכלא בכולה כלל לפי שי' וע"כ הא דאחמיר בס"ד בספק אפילו ע"י תערובות. ע"כ צ"ל דס"ל דעל כל הביצה גופה יש תורת דם ממש. והוא איסור מן התורה בעצמה. וכן משמעות האחרונים בזה ועש"ך סי' ק"ז. ומ"מ נראה דהרא"ש לשי' דנראה מדבריו בפגה"נ בסי' ל"ז, דדם שבשלו מן התורה. אבל לפי שי' רוב פו' דהוא מדרבנן נראה ברור דלא גרע ביצה זו מדם שבשלו דאף דשדא בה תיכלא והוא כדם. ודאי דלא עדיף מדם גמור דאשתנה ואין כאן אלא איסור דרבבן וצ"ע. והנה נחלקו עוד בדין דם שלא במקום הקשר דהרא"ש כ' דלפי שנויא דדם ריקום דאו' א"כ דם שלא מן ריקום לא מצינו איסור כלל אפילו בדרבנן והרשב"א כ' דאדרבה אם ד"ר מ"ה אף שלא מן הריקום אסור משום גזירה עב"י ונראה דאזלי לשי' בפלוגתא הנ"ל דלסברת הרשב"א דקשר חלבון שלא יצא לחוץ. אינו מן התורה וא"כ כיון דמצינו דאסר שם בהדיא גם בקשר חלבון לחוד וע"כ דהוא גזירה דרבנן. ה"ג י"ל דאסור מדרבנן בכל מקום שהוא בביצה. אבל הרא"ש לשי' דסבר דקשר חלבון לחוד ג"כ דאו'. א"כ לפ"ז לא מצא מקום לגזירה דרבנן כלל. וא"כ אנן דאוסרים הדם בכ"מ ודאי כהרשב"א ס"ל דלהרא"ש ודאי הי' לנו להקל בזה כיון דאפלוגי בה תרי לישנא בגזירה דרבנן עב"י. אבל להרשב"א כיון דבדם הריקום ע"כ נקטינן בי' דהוא דאו' אוסרים ע"כ גם כל דם משום גזירה וכנ"ל ס"ג בהגה ובמקום דנהגו להקל לזרוק הדם ולהתיר הביצה צריך ליטול כ"ק עם הדם. נראה דאינו מתורת בליעה כיון דהוא צונן. אלא הוא מדין מקום חתך דאסור בכל האיסורים ע' מש"כ בסי' י"ד ומיהו אפשר דבשעה שנעשה בה טיפת הדם היא רותחת אז ומבליע בשאר כ"ק וצ"ע:
ש"ד סק"י ומיהו בנתערב בא"מ יש להחמיר ועד"מ דכ' בהדיא להקל גם בנתבשלו ובזה הא איכא רוטב דהוא א"מ וצ"ל דהוא משום סלק את שא"מ כמו שאינו וכמש"כ הט"ז. ומיהו גם הש"ך (בספ"ו סקי"ז) כ' להקל אפילו בנתבשלו אע"ג דחולק בהא דסלק בסצ"ח ויתבאר בספ"ו שם בס"ד ע"ש: שם סקי"ג מ"מ כיון דהקליפה מפסקת הוה כשתי קדירות חמות שנוגעות זו בזו כו' צ"ע דלקמן סי' צ"ה כ' בשם הרשב"א גופי' דקליפת הביצה בבירור היא מנוקבת ולא חשיב כנ"ט ברנ"ט ע"ש ונראה לפמש"כ שם בח"ד דספק הרשב"א שם אינו אלא דשמא אינו בולע כמו דבביצה טמאה אינה אוסרת. וכ' דהא בביצת אפרוח אוסרת ואף שבחי' שם שדיתי נרגא לדינא בסברת הח"ד דבשעת בישול גופא לא שייך נ"ט ברנ"ט. מ"מ הרי משמע כן סברת ספר התרומות וי"ל דהרשב"א סבר ג"כ הכי וכן מוכח מדהביא ראי' מביצת אפרוח והרי שם ע"י רוטב וגם בכלי קיי"ל דמוציא מדופן לדופן ואין ראי' דקליפת הביצה חמיר טפי מדופן קדירה ושפיר הוה כשתי קדירות. ואע"ג דהך דשתי קדירות גופה הוא נמי מטעם דאיסור בלוע אינו יוצא אלא ע"י רוטב. וכ"ה בהדיא במרדכי פרק כל הבשר גבי ט"ח ע"ש. מ"מ כוונתו דאינו כאוכל בלוע שאינו אוסר אפילו למאכל אלא כקדירה דמבואר בסי' ק"ה ס"ז דאוסר מאכל אלא דכלי אחר אינו אוסר וע"ש בש"ך: