חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן סה
ש"ד סק"ד. האריך ליישב סתירת הרא"ש גבי מזרקי הצוואר. דהא דכ' בפרק גה"נ דצריך חתיכה ומליחה היינו לכתחילה. אבל בדיעבד אין אוסרין ונראה שמסכים כן לדינא. ואין הבנה לדבריו דהא משמעות הסוגיא בפ' גה"נ שם בהדיא דהוא אפילו לענין דיעבד. וכן אגומרי אליבי' דמ"ד דצמית משמע שם דאסור בדיעבד. וכן הוא הסכמות כל הפו' גבי אומצא דאסמיק. אבל באמת כבר מפורש ברא"ש שם סי' ז' דמפרש סוגיא דמיזרקי דהיינו כשהוציאם כמו שהם שלימים מתוך הבשר ע"ש. ונראה ברור שהולך בשי' הר"ן דהני מזרקי הם הורידין דפ"ב כשלא שחטן. וכשאוכל כמו שהם בבשר צריך לחתוך הבשר שסביבותי' כמש"כ הרא"ש בפ"ב דמפליטין בבשר שסביבם. וסוגיא דגה"נ הוא כשמוציאם שלימים להתיר את עצמם בזה אמרו שם דצריכין הם עצמן חתיכה אבל כשאוכלם בתוך הבשר כבר פסקו דצריך לחתוך אבר אבר. ואז באמת אי"צ יותר כלל לשי' הרא"ש דשי' דל"מ גידין בצוואר. אבל כל הפו' כ' שיש גידין אחרי' בצוואר וזהו מזרקי דגה"נ שם ע"ש. ומה שדקדק הרא"ש מדלא חשיב חוטין אלא דידא ודלועא. כבר דחה שם רש"י דלא חשיב אלא חוטין דקין ומשו"ה לא חשיב מזרקי ע"ש. וא"כ אין להקל אפילו בדיעבד ס"ב בהגה ואם בשלם בלא חתיכה צריך ששים נגד כל החוטין משמע דלא אמרינן בהו איסור דבוק וכמו ורידין בסכ"ב וע' מש"כ שם:
ס"ד בהגה וכן נוהגין להסיר העינוניתא דורדא. ואין איסור בדבר. ולענ"ד אפשר בטעם המנהג דהנה מבואר לקמן סוס"י ע"ב דקנוקנות הריאה צריך לפותחם ועט"ז סוסל"ז דהענוניתא כולה סמפונות ואפשר דקשה לפתוח כולם. וכמש"כ הגאונים דיש אוסרים שומן הכנתא משום שהיא מלאה חוטין וא"א לחתכם אלא דשם הקילו דאפשר לנוטלן כולם אבל בהענוניתא אפשר דקשה ליטלם וא"כ אין להקל בזה:
שם וכן נהגו לחתוך בין פרסות רגלי הבהמה ולהסיר בשר לבן ודק משום מיאוס זה לא קאי אלא אבשר לבן אבל החיתוך מבואר בב"י סוהס"י שהוא משום חוטי דם ע"ש:
ס"ח שני גידין הם בירך כו' ע' ב"י בפירוש דברי התו' ובישוב פירש"י דשינה פירושו בדצ"ג דפנימי היינו שמובלעין בבשר משום דמה שמובלעין הוא פטור אפי' באותו גיד וא"כ ע"כ הא דחצי פנימי היינו לפטור לאפוקי חיצונותו לחיוב. ומש"כ שם לאפוקי חיצון דההוא אין חייבין ט"ס תיבת אין וצ"ל חייבין ודו"ק. והרש"א נתקשה שם בדברי התו' ולא ירד לכ"ז: ועיין פלתי דה"ר מסמ"ג דנוהג בנקיבות וכבר נתפרסם דהתם קאי דאסור לנשים ולא אשל בהמה נקיבה וראיתי מש"כ דט"ס בפלתי וצ"ל סה"ג והיינו על דברי ה"ג בהלכות גה"נ שכ' דשקיל לדדכר ולדנוקבא. וגם זה שגיאה דפשוט דכוונתו של ה"ג היינו הגידין הנבלעין אחד בחבירו כזכר בנקיבה וכלשון הרשב"א הובא בשו"ע סי' נ"ו ס"ו גבי צוה"ג יש גידים שנבלעין באלו כזכרים בנקיבות כו' ופשוט. אמנם בסדר הניקור לבעה"ע בטור וחותך הזכרות והנקבות ומשליכו כו' ומן גה"נ ועב"י. ומשמע בהדיא דנוהג גם בנקיבות. אבל לענ"ד גם שם פירושו כמש"כ בדברי ה"ג וצ"ע. אבל יש ראי' מדברי רש"י רי"פ גה"נ גבי גה"נ של עולה דכ' דנראה דגרסינן של חטאת. וידוע דכל חטאת הוא נקיבה לבד שעיר נשיא. ובזה ודאי דלא הוה נקט לי' סתם בלשון חטאת אלא שעיר נשיא כמו בכל הש"ס וע"כ דס"ל דגה"נ נוהג בנקיבה ע"ש:
שם וצריך לחטט ע' רש"ל דצ"ו שהקשה דלפ"מ שהוכיחו התו' דמ"ד צריך לחטט לי"ל דלא אסור מן התורה אלא שעל הכף. א"כ למה פסקו הפו' כתרווי' ובחי' ב"י כ' ליישב דזהו מה שאמר בש"ס חזרו לומר אין נאמנין ומבואר שם דדין הנאמנות תלי בהא דצריך חטיטה וכבר הקשו התו' דא"כ סתרי סתמא דמתני' בהא ע"ש וכ' דזה באמת כוונת ר"י דאתי ליישב סתמא דמתני' והיינו דאמר דחזרו לומר אין נאמנים. פי' דהיינו דהוא חזרה דמעיקר הדין קיי"ל באמת כר"י אלא דאח"כ החמירו תו והוא גזירה אחרת. ואין כאן סתירה והכי קיי"ל לדידן לדינא ע"ש:
עי' פמ"ג או"ח סי' תמ"ז משבצות סק"א שכ' דאע"ג דאין בגידין בנו"ט מ"מ אוסר משום דם. וראיתי שהשיגו עליו דגבי אוכל גה"נ של נבילה חשיב חייב שתים ולא חשיב דם. ואיני רואה שום ראי' משם. דהא דם האיברים שלא פי' לא מחסר. וגם למה לא נימא דאיירי אפי' ע"י מליחה והפמ"ג כ' לאורחא דמלתא לדידן דמסתמא לא נמלח. אבל לענ"ד הוא פשוט לכאו' דלא גרע מב"מ דקיי"ל דאין מחזיקין בהם דם כ"ש הגיד וכן כ' הש"ך בסי' כ"ב דורידין עצמן אין בהם דם זולת הכניס בהן והיינו נמי מה"ט וכ"ש גה"נ כאן דאמרינן דאין בו אפילו שום פליטה מגופו כ"ש דאין בו דם וז"ב לענ"ד:
סי"ג בהגה ודוקא ביודעים שהשלים הניקור הא ל"ה אסור כו' ואם אפשר להראות למנקר וו' ולפי"ז נראה דהוה"ד מצא בשר בשוק אפילו רוב ישראל מ"מ על הניקור צריך להראות לבקי דכל שאפשר לברר מבררינן. וכמו בשחי' רוב סימנים בס"א ע"ש וכ"ש בבשר ביד עו"ג דלכתחילה צריך להראות לבקי. והא דאסרי בש"ס לשדורי' חתוכה לעו"ג אלא א"כ ניטל גידה כדין. צ"ל דחששו דלפעמים יהי' לא אפשר כגון שיהי' במקום שיתקלקל הבשר וכה"ג דבזה ודאי מותר ואפילו ביד עו"ג במקום שמכריזין ולא הכריזו וכמו בשחי' וטריפה בסס"ג ועי' מש"כ שם דמדינא הוה כבכל מקום מוחזק להתיר דסמכינן ארוב מומחין. ומה שנתקשה בזה הפלתי סק"ג דהא ביד עו"ג הא אינו נודע שהשלים לא זכיתי להבין. דהא במקום שמכריזין ולא הכריזו הוה כמסר הישראל בחזקת היתר דמותר לכו"ע כמבואר בר"ן בהדיא ולק"מ: סי"ד אין לוקחין בשר מכל טבח ששוחט ומוכר בעצמו אלא א"כ הי' מוחזק בכשרות ע' הה"מ שכ' שיצא לו זה להרמב"ם מהא דאין לוקחין ימ"ח בסוריא כו' וע' בסופי"א שם דהראב"ד השיג ע"ז וכ' דזו אינה משנה. ונראה שכוונתו על הבשר שהזכיר שם הרמב"ם. ובאמת אף דהמגיד כ' דאמרינן שם בסוגיא חתיכת דג היינו בשר. זה קאי שם בשלוח ע"י חשוד גמור שחשדוהו להחליף דזה ודאי ה"ה חשוד לכ"ד. אבל הכא הא גבי קרבי דגים שם בסמוך אמרינן שם בהדיא דבאני מלחתים סגי אפילו באינו מומחה [כדאיתא לקמן ספ"ג]. וע"כ או דדוקא להא נחשדו ולא להא. וא"כ אין אי' על בשר בשוחט ומוכר בעצמו דל"ג מאני מלחתים. או דהך דסוריא גרע טפי. וא"כ לאסור בסתם ב"א בבשר צ"ע וע' ב"י רספ"ו ואחרונים ברסקי"ט ודוק: