אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן ס

סימן נח

ס"א או ששתתה מים הרעים מותרת. ע' ט"ז סקט"ז דכ' דדוקא בששהתה הרבה וחזינן דלא חלתה. הא ל"ה ודאי דיש לחוש שיזיק גם להאדם (וכמו בסה"מ דאדם בס"ב ונפסקו רגליו בס"ג] וכפירש"י בב"ק ע"ש. וצ"ל לפ"ז דסמכינן דאם הי' בה ארס הנחש הי' ממית תיכף. ואם לא הזיקה תיכף ודאי דאין בה ארס. ונראה לי ראי' ברורה דיש לסמוך ע"ז מהא דע"ז (ד"ל) דהוצרך לאשמועינן דאכל אחד מגילוי ולא מת מ"מ אסור לאכול אותו הנשאר דדילמא הי' שוקע ע"ש. ש"מ הא אי לאו סבר זו הי' יכולין לסמוך ע"ז דאין בו ארס ול"ח שמא באמת גם במה שאכל זה הי' בו ג"כ ארס אלא שלא הזיקו עדיין. וע"כ צ"ל דסמכו ע"ז. דאם הי' בו ארס הי' מזיק תיכף ודוק שם בהגה נתפטמה כל ימי' רק בדברים האסורים אסורה עש"ך שהאריך להשיג מדברי התוספות ע"ז דכ' לענין גידולי איסור דדוקא באיסורי הנאה שייך לאסור הגידולים. אבל באיסורי אכילה לחוד הרי הוא אינו אוכל את האיסור. והכי נמי לענין מה שנתפטמה הבהמה ע"ש. ולענ"ד יש ליישב דברי הרב עפ"מ שכ' המג"א סי' רט"ז סק"ג לענין מוס"ק של חי' ובשר נבילה שנותנים בדבש. דאע"ג דנשתנו אין להתיר דהא גבי אפרוח ביצת טריפה הוצרך בש"ס למימר אימת קא גביל לכי מסרח בההיא שעתא עפרא בעלמא הוא. הא ל"ה לא התירו אע"ג דנשתנו. וא"כ לענין המוס"ק מי יודע דנעשה עפרא ע"ש. וא"כ ה"נ בנידון דידן בשלמא לענין גידולים דאיירי שם בזרעו כלה. וא"כ נעשה עפרא תחילה א"כ אין הגידולים אסורים באיסורי אכילה. אבל כאן לענין פיטום הבהמה הא מוכח בבה"מ (דע"א) דאוכל אינו נעכל עד שעת יציאתו לחוץ. וע"ש תוס' ד"ה כי קאמר רבא כו'. וא"כ ודאי דהבהמה נהנית ומתפטמת ממנו כשעדיין היא איסור. וא"כ אינו אלא כאיסור שנשתנה בעלמא דקיי"ל לאסור. וכדמוכח מביצת טריפה דהוה אסרינן גם האפרוח אי לאו דנעשה עפרא מעיקרא. ואין היתר במה שנשתנה. וה"נ אין כאן שום היתר מה שהאיסור נשתנה לבהמה כיון דלא נעשה עפר מתחילה ודוק. ובפלתי הקשה דאי אסור בזה א"כ לוקי בזבחים דטריפה שנתערבה בכה"ג. ולענ"ד דהנה באמת אף שבהמה מתגדלת בכל יום מהאיסור כנ"ל מ"מ לכאורה הו"ל לומר דבטיל ברובא. וע"כ הא דאסר הש"ס בההיא דכרשיני ע"ז ע"כ דהאיסור הוא משום מעמיד. וע' ט"ז סי' ק"א סק"ד דדבר שלא נאסר אלא מחמת מעמיד לא עדיף משאר איסור בלוע דלא שייך בי' דבר חשוב ע"ש. וא"כ א"א לאוקמה מתני' שם בהכי דא"כ למה תנן שם דל"ב משום חשיבות או בע"ח ע"ש. הא כשאין האיסור אלא משום מעמיד לא שייך ד"ח כדברי הט"ז הנ"ל וגם בל"ה הא איסור מעמיד דרבנן. והרי ר"א התם לא ניחא לי' לאוקי כתנא דליטרא קציעות דאפילו בדרבנן ל"ב וע"ש בתו' ודוק:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה