אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן נח

סימן נו

ס"א בהגה ואין חילוק בין בהמה לעוף. בדרישה א' כ' דעוף אינו נטרף בנפילה לעולם אלא כשמפילה אדם בכח ע"ש ובאמת נראה כן מס"ח דאפי' בחד גפי יכולה לסמוך. אבל דברי הר"ן בב"י לא משמע כן כלל וביותר בד"מ. ונפלאתי שלא הזכירו זה האחרונים וצ"ע:

ס"ג אם לא עמדה כו' ע' דרישה ד' מש"כ בשי' הרמב"ם ולענ"ד פשוט דכמו להר"ן מהני עמדה כמו מעל"ע להוציאה לגמרי מספק ריסוק ה"נ להרמב"ם הוה כמו מעל"ע להוציאה מספק ריסוק שאינו ניכר ותו ל"מ שם מקדקד הראש כו' לכאו' משמע דס"ל דגם המוח צריך בדיקה וכמו שמבואר זה הלשון לעיל גבי דרוסה ע"ש ודלא כהטור והרא"ש. אמנם י"ל דהכא על הקדקד גופי' ומחשש נחבסה הגולגולת. וכמו שצריך בדיקה בחוליות ובצלעות כמש"כ רש"י והר"ן אמנם מדברי רש"י דנ"ו ד"ה הכתה מבואר בהדיא דס"ל דהמוח בכלל כנגד החלל דלא כהרא"ש שכ' דהמוח אינו בכלל נגד החלל ע"ש:

ש"ך סק"ד הוכה עוף כנגד ריאה שלו צריך בדיקה ולדידן דאין בקיאין טריפה ע' פמ"ג וע' ט"ז סי' ל"ב סק"ח דכ' גבי חוהש"ד דמהני בדיקה אף דיש ג"כ חשש ריסוק. ובפמ"ג שם כ' לחלק דריאה שאני ואין בו טעם כ"כ. ואולי כוונתו בריאה של עוף דקשה בדיקתה וגם רב חייש בשמוטת גף דל"מ בדיקה ועט"ז סי' צ"ד ומ"מ י"ל דדווקא בחוה"ש כ' שם הט"ז דמהני בדיקה גם לדידן דאינו נטרף אלא ברובו. וכן משמע בסי' ל' גבי נשבר העצם כנגד קרום של מוח דל"מ בדיקה לדידן ועש"ך סל"ג סקי"ד וצ"ע: והנה מבואר מדברי הש"ך כשי' הר"ן דבמ"א ל"מ הלכה ואף דהאחרונים הקשו מסוגיא דריש התערובות דלוקי שם טריפה שנתערבה בכה"ג כ"כ בסי' הקודם דע"כ דלא חש שם להאריך כ"כ ע"ש. והסברא ודאי דל"מ דהרי עיקר הטעם דהלכה מהני אף דטריפות הולכות וחיות יב"ח כבר ביאר הר"ן דהוא משום דאי הי' לה חבט גדול שעשה לה טריפות לא היה יכולה להלוך ובודאי דזה שייך כשנחבט כל גופה. אבל בחבט במקום אחד הרי אין כאן אלא טריפה אחת ככל טריפה דיכולה להלוך וזה נכון. והנה הפלתי התאמץ ליישב עפ"י מה שיסד דבמ"א שצריך בדיקה ליכא משום הקריבהו נא לפחתך ע"ש שהוכיח זה מבדיקת הריאה דע"כ הרי הוא צריך לבדוק בכל הבהמות ע"ש. והנה חילוק זה אין בו טעם כ"כ וראייתו מריאה אינו מוכרח דהתם דהכשירו בכך לא שייך הקריבהו. והרי אין לך קשה מריח נוצה. וציותה עלי' תורה להקטירו בעולת העוף כדי שיהא המזבח מהודר בקרבנו של עני אבל במקום שאין מצוותו בכך ודאי דאין לנו להקריב דבר שיש בו ספק. וסברא זו מוכח בפסחים ע"ח דאמרינן שם רצה גחלת רצה שלהבת. שלהבת בלא גחלת היכי משכחת לה כו' השתא לפני מלך בו"ד אין עושין כן כו' ומעיקרא שם כדאמר יכול שלהבת לא הוה קשי' לי' מידי ע"ש. והיינו דאי הוה מצוותו בכך לא שייך למפרך מידי אבל השתא דאמר רצה כו' הוא קשי' ליה דכיון דאין מצוותו בכך ודאי דאינו רשאי בזה דהשתא כו' ודוק:

ס"ו בד"א שהלכה הילוך יפה כדרכה ער"ן בשם הרמב"ן שכ' דפסקו דלא כר"י דס"ל דאפילו פשטה ידה להלוך מהני משום דהא חזינן בהא דגוררת רגלי' דאמרינן שם דהו"ל למיחוש לחוה"ש אי' לאו משום דמסיק דחוה"ש לא שכיח וכאן דנפלה לפנינו דודאי דשכיח יש לחוש בזה לפסיקת החוה"ש וע"כ דסוגיא דשם דלא כר"י ע"ש. ולכאורה לפ"מ שכ' הר"ן גופי' דאע"ג דקיי"ל דכל טריפות חיות יב"ח ומהלכות מ"מ הכא בהלכה אי"צ בדיקה. משום דאי היה החבט גדול שעשאה טריפה לא היתה יכולה להלוך וא"כ אע"ג דבעלמא גוררת רגלי' הוא ריעותא לחוה"ש בכאן ע"כ אין לנו לחוש לה דהרי יש לנו הוכחה דאם היה בה טריפות לא היתה יכולה לילך כלל. כנ"ל. וסוגיא דלעיל התם בלא נפלה כמש"כ הבה"ג שם ולחשש פסוקא דעלמא שפיר יש לחוש. אבל כאן בנפלה הרי ע"כ דאין בה שום טריפות דאי ל"ה לא היתה הולכת כלל ואין שום הוכחה דלא כר"י ונראה כוונתו דס"ל בפשי' דזה ודאי דסברא זו דלא הי' יכולה לילך אינו אלא על הרוב. ובודאי דיש מיעוט שנעשה לה טריפות אחת וכל גופה הוא בריא וא"כ לפי סוגיא דשם דגוררת רגלי' הוא ריעותא על חוה"ש ודאי דבמקום ריעותא יש לנו לחוש למיעוט ולהצריך בדיקה בחוה"ש ועדיין אכתי לפי"ז אין חשש אלא לחוה"ש. אבל אפשר עוד דכל עיקר טעם דמהני הלכה אינו אלא דכשהולכת וחזינן דאין החבט גדול. זה מוציאה מעיקר החשש דנפולה שהכניסה לספק טריפה ומהני לחזור להעמידה על חזקתה דמעיקרא אבל במקום שיש לפני ריעותא על טריפות. י"ל דאין ההילוך מוציאה כלל מחשש טריפות וכמו בכל טריפה דעלמא דל"מ בה הילוך ויש לחוש עוד כיון שאנו רואין ריעותא על טריפה אחת וי"ל שע"כ שיש בה מקומות ששלט בה החבט יותר מבכל הגוף ה"נ י"ל על כל טריפה בפ"ע שמא שלט שם החבט יותר וצריך בדיקה בכולם וע"כ דסוגיא דהתם דלא כר"י ודוק. ומ"מ כ"ז אינו אלא באיתחזק ריעותא דפשטה ידה להלוך ולא הי' יכולה לילך אבל אם שחטה תיכף כשפשטה ידה ולא חזינן שום ריעותא לכאו' אין שום סתירה מסוגיא דשם על ר"י והו"ל למפסק כוותי' דמהני ולא משמע כן דברי הר"ן ועוד דעכ"פ עדיין אין שום סמך למש"כ הרב דבעי' דווקא הילוך ד"א. ע"כ נלענ"ד דסמכו בזה אהא דס"ז בעוף שנחבט ע"פ המים דבעי שם סתמא דהש"ס שט מלא קומתו והוא כדין הילוך ביבשה ערש"י ודקדק מזה דבעי בכ"ד הילוך מלא קומתו דווקא ודלא כר"י. והנה מבואר ברי"פ עושין פסין דראשה ורובה של פרה שני אמות. א"כ כל קומתה היינו קרוב לד"א בצימצום. ומשו"ה הצריכו ד"א. ובפחות מזה לא יצאה עדיין מחשש טריפות כלל וכיון דחזינן דבעי הילוך ד"א דווקא דלא כר"י פשיטא דכל שאין ההילוך יפה ל"מ כלל וזה נכון. והנה הקשו האחרו' בהא דזבחים דמשמע בש"ס וכל הראשונים דר"ל פליג וסבר דהלכה צריכה בדיקה דמנ"ל דילמא הא דאוקי ר"ל בנפולה כוונתו בבהמה שהיתה הולכת תחילה יפה ועתה אינה הולכת יפה כבתחילה דל"מ בה הלכה ונתערבה בשאר בהמות שמעולם אין הולכין יפה מעצמם. ולענ"ד יש מקום לומר דאינן הולכין יפה הוה חולה הפוסל בקדשים ויש סעד לזה בעירובין ק"ב דאמר התם הרכיבו דלא כר"נ דאמר חי נושא את עצמו ע"ש והרי ביומא ס"ו גבי שעיר המשתלח דאמר שאם חלה מרכיבו על כתיפו אמר דבחולה מודה ר"נ וא"כ ה"נ לוקי בחולה וכר"נ וע"כ דדווקא התם בשעיר המשתלח דלא קרב בפנים ואפילו בבע"מ איצטריך שם בדס"ג יתורא לפסול בו ומשו"ה חולה דליכא יתורא ודאי לא פוסל בי' אבל בקדשים אם הוא חולה שאינו יכול לילך הוא פסול להקרבה ומשו"ה הוצרך לומר דלא כר"נ. ועמג"א סש"ח דאפילו נוטל אחת ומניח אחת אסור להוציאו לשי' הרז"ה אף דקיי"ל כר"נ וע"כ דלא היה יכול לאוקמי גם בהכי דג"ז פוסל בקדשים וע"כ דבעי דוקא הילוך יפה ולא מצי לאוקי גם בכה"ג ודו"ק:

שם בהנה הילוך יפה כמו שהלכה מקודם שנפלה או כמו שאר בהמה נראה דהיינו דאם מקודם הי' הילוכה גרוע משאר בהמות סגי לה גם עכשיו בהילוכה הקודם ואם היתה הולכת יפה משאר בהמות סגי לה עכשיו בהילוך כשאר בהמות דכל שהיא הולכת עכשיו ככל בהמה בריאה אין כאן שום ריעותא כלל וכן משמעות הפוס' ודו"ק:

ס"י בהגה ודווקא כשלא קשרו כל רגלי' כו' בד"מ כ' שכ"ה באו"ה בשם הרא"מ וכ' האו"ה ע"ז אבל אין נוהגין כן ותמה הד"מ למה אין נוהגין כן שהרי הם דברים של טעם. ועוד שהרי מסיק בעצמו גבי טבח נושא שה דבאחז כל רגלים יש לאסור והמעיין באו"ה יראה בהדיא שהאו"ה חולק על מה שהחמיר אפי' בפחות מעשרה דכיון דקיי"ל דאין חבט בפחות מעשרה ולא החמירו לענין בכח אלא מהא דאילם המנגחים זא"ז. וכיון שע"כ צריך לחלק מהא דמטבחים משום דבמטבחים יודעת שיפילוה והקילו שם דבאיכא מידי למסרך אפי' ביותר מעשרה אין חוששין. וא"כ אפי' ליכא מידי למסרך אין להחמיר בפחות מעשרה. דהרי באילים אסור אפי' באיכא מידי למסרך וע"כ דהתם שאני משום שכ"א רוצה להתגבר על חבירו וכמש"כ הב"י וא"כ י"ל דה" משום הכי אסור אפי' בפחות מעשרה. אבל בל"ה בפחות אין חבט כלל. ולכאו' יש ראי' לזה מב"ק שם דפריך על ר"נ דס"ל יש חבט בפחות מעשרה מהא דבית הסקילה היה גבוה שתי קומות והרי התם היה דוחפו וא"כ תקשי גם אהא דאילים. ואין לומר דהתם הוה כמו איכא מידי למסרך דא"כ לק"מ גם לר"נ דהרי גם ביותר מעשרה אין חוששין בזה. וע"כ דאפי' בליכא מידי למסרך ומפילים אותו אחרים כל שיודעת אין חבט בפחות מעשרה. ולא מקשה אלא לר"נ דסבירא ליה דיש חבט בפחות מעשרה. (ובזה נדחים גם דברי הכו"פ סק"א מה שתמה על הש"ך ע"ש). ואע"ג דבשבת קיי"ל דבכפות ל"א חי נושא א"ע. מ"מ אין החי כזורק אבן. לחוש אפי' בפחות מעשרה. וכ"ז לענין פחות מעשרה. אבל לענין גובה עשרה אסור וזה שמסיק האו"ה ודווקא במחליק כו' אבל טבח כו' שגבוה עשרה בזה ודאי אסור וצ"ע לדינא: ש"ך סקי"ד האריך בדברי האו"ה ע"ש ועד"מ שהגירסא להיפוך בדברי' דכל רגלי' בידיו חוששין. אבל כשנשמטו מקצת רגלי' (נראה דהיינו קודם שנפלה) אין חוששין דאמדה נפשה וזה נכון וחידוש שלא הזכיר זה הש"ך סימן נט ס"א ואם נשתייר כרוחב סלע כו' ע' לעיל סי' ל"ה ס"י ספיקי דעור ובשר חופין את רובו דגבי נשבר העצם וצ"ע לענין הך דהכא ועסמ"א ס"א ודו"ק:

שם ואם ניטל כסלע מעל השדרה כו' ושאר העור קיים כשירה עב"י דביאר דהוא משום ס"ס דשמא כמ"ד דאינו תלוי כלל בנשתייר בשדרה ואף אם צריך שיעור בשדרה מ"מ שמא ניטל מקום שדרה ושאר כל העור קיים כשירה וע"ש מקודם שכ' בשי' הרי"ף דהא דלא פסק כרב ור"י דכל העור מציל הוא ג"כ מספיקא. וא"כ אף בניטלו כל שלשתם ושאר העור קיים. יש ס"ס להכשיר. ובהדיא משמעות דברי הרמב"ם דדוקא בלא ניטל אלא אחד מהם מכשיר וכמש"כ הרב בהגה. ולולי ד"ק היה נראה בשי' הרמב"ם דמפרש בש"ס דל"פ אמוראי כלל ולכ"ע כולהו בעי ומר מפרש הא ומר מפרש אידך. וכן נראה בהדיא מדברי הרמב"ם דהא דמצריך שישתייר כולם לאו משום ספק אלא דהוא ודאי טריפה ולפ"ז הא דבעי בש"ס ניטל מקום שדרה וכולו קיים ניטל מקום טביר וכו' אי אפשר לפרש דהיינו דנקט לכל מ"ד כדאית לי' כיון דליכא פלוגתא וע"כ דהבעיא אינו אלא במ"א אבל בכולם פשי' לי' להש"ס דהוא טריפה ולענין הבעיא דמ"א פסק לקולא ונראה דטעמו משום שמפרש בסוגיא דבתר הכי שם דאמר רב דכל העור מציל דאתי למפשט בעיא דלעיל וכך הוא פירושא דהנה ודאי הא דנקט בבעיא וכולו קיים דל"ד אלא רובו דרובו ככולו וע' חי' הרשב"א שהביאו הב"י והש"ך והיינו דא"ר כל העור כו' דאתי למפשט בעיא דכל העור מצטרף לרוב להכשיר (בניטל במ"א) חוץ מעור בית הפרסות דאינו מצטרף לרוב להכשיר (בניטל מ"א). וזה שכ' הרמב"ם דיראה להתיר פי' דנראה בפי' הסוגיא דרב פשט לבעיא להכשיר כנ"ל וצ"ע. והנה בפלוגתא דרב ור"י לענין עור ביה"פ. דנ"מ לדינא לענין להצטרף לרוב כשניטל במ"א. (ואפי' אם לא נפרש בש"ס כמש"כ מ"מ הנ"מ זו בודאי ברור לדינא ובאמת צריך להבין סתימת הפוסקים בזה) הנה הבה"ג כ' דר"י הדר בי' לגבי רב. והרי"ף תמה דלא נמצא כן. והרא"ש הוסיף דבבה"מ (דע"ז) סמך הש"ס אהך דר"י דהא דהעוה"ר בלשון יחיד שנוי' ע"ש. ולענ"ד דאדרבה כוונת הבה"ג באמת הוא אההיא דבה"מ הנ"ל דהא הקשו שם התו' דממאי דהדר בי' מהא דגידין הרכין נימנין עליהם דילמא מהא דבלשון יחיד אני שונה אותה ותי' דמסתמא הדר בי' לגבי ר"ל חברי' ע"ש. והנה בודאי קשה טובא דהא רב דהכא אדרבה ס"ל כההיא משנה דהעוה"ר. דעור ביה"פ אינו עור ודילמא אדרבה לגבי רב דהכא הדר בי'. ועוד דהא אדרבה רב קשיש מיני' טובא ור"י קרי לי' רבינו ויותר י"ל דהדר בי' לגבי רב. ע"כ מפרש הבה"ג בההוא דבה"מ דאין כוונת הש"ס שם דבודאי הדר בי' אלא דיש לנו להחמיר מספק דכיון דמצינן דהדר בי' ר"י. ולא ידעינן הי דאחריתא. ע"כ נחמיר מספק ע"ש. וא"כ פשוט דלפ"ז זה שייך שם דהחומרא דהוא כעור. אבל כאן אדרבה הוא לחומרא דאינו כעור בודאי יש לפסוק לפי הסוגיא דשם דלענין זה אדרבה י"ל דילמא הך דגידין עיקר דהוא כרב. וכהך מתני' דהעוה"ר דהני אינן כעור והוה"ד דביה"פ אינו מצטרף וצ"ע:

ס"ב העוף שניטל נוצתה כו' וטוב להחמיר בנפלו כולם כו'. נראה דהיינו דה"נ דינו כגלודה דבנשתייר מקום השדרה כסלע ובאינך דוכתי כדלעיל כשר. דניטלה הנוצה היינו כגלודה דבהמה. וכן משמע שם בש"ס דטעמא דר"י הוא דס"ל דהנוצה דעוף הוא כעור הבהמה והוה כגלודה. ובזה מיושב מה שנתקשו התו' דנ"ו ד"ה איבעי"ל דלמה לא חשיב לה לוי ביותר עליהם עוף ניטלה הנוצה לר"י ע"ש. ובזה א"ש דאין זה יתר וכמו קורקבן של עוף דלא שייך יתר. דהוא כרס והמסס בבהמה. ה"נ הנוצה הוא במקום העור בבהמה וע' מש"כ בזה בסי' נ"ג ודוק:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה