חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן נב
ס"א והכבד אין שינוי אוסר בו אלא כנגד ב"מ והמרדכי כ' לאסור בכל הכבד וכ' שיש לחוש ללב ולכל הכבד ועט"ז שהאריך ליישב שי' בש"ס בדוחק גדול וגם לא באר מש"כ המרדכי שיש לחוש ללב ע"כ נראה פשוט דס"ל בפירוש לשון הש"ס דהוריקה כבד כנגד ב"מ דהיינו הב"מ דמתני' שהם הלב וכבד [דהני שני זיתים דעליי' קאי מתני' דהוריקו טריפה בהו פשי' שהוא טריפה] ומיבעיא על כל הכבד ג"כ לפי שהוא כנגד ב"מ דהיינו כנגד הלב והשני זיתים שלו' בעצמו ובהא הוא דמבעי"ל אי הוא טריפה בשביל שהוא כנגד הב"מ ופשיט לי' באמת דבכולה טריפה מטעם זה שהוא כנגד הב"מ וכ"נ בהדיא דקדוק לשון המרדכי שנתכוין לזה וגם פירוש זה מתקבל מאד בש"ס וצ"ע לדינא:
שם אבל הריאה אין חוששין לה ערא"ש גבי בהמה שהביא דעת העיטור דאי"צ בדיקה אבל כשנשתנית אסורה וכ' ע"ז דאינו אלא דברי נביאות. והיינו לשי' שכ' גבי אין ריאה בעוף לחמור דאפי' נשתנית כשר וה"נ כיון דלא תנן בהמה ודאי דליתא כלל בבהמה והנה שי' הרב גבי בהמה כבעל העיטור וא"כ נראה דה"נ גבי ריאה כשנישתנית טריפה לשי' ומ"מ בהפ"מ כתב' דגם שם כשר ע"ש:
שם בהגה וטחול שהוריקה בסומכי' והא דלא חשיב לי' בש"ס משום דאיירי בעוף ואין שום טריפות של טחול בעוף כמש"כ הש"ך בשי' המחבר. וכוליא נראה דלית בה טריפות זו דחמורה דהא אמרינן דשיעור ירוקתן כשיעור נקובתן וכיון דאין נקב פוסל בכוליא גם ירקות אינו פוסל בו. ומוח וחוה"ש נראה דהעצם מגין עליהם כמו ריאה של עוף וסימנים וצוה"ג י"ל כיון דאין צריכים בדיקה בנפולה גם בכאן אין חוששין להם כדמשמע בש"ס דלינפול ולחמור שוין הם ודוק:
ס"ב שלקן וחזרו למראי' כשר עב"י בשם הרשב"א והר"ן והרא"ש. והנה לגי' דידן בש"ס דנקט תרויי' הני דיני גבי אדומים הוריקו ע"י שליקה וגם חזרו ע"י שליקה משמע ודאי דל"ד אדומים אלא דקאי על מתני' ע' רא"ש וחידוש שלא הזכירו גירסא זו כלל:
ס"ד אין ירקות פוסל בכבד של. עוף בייתי שיש במינו מדברי עט"ז שהאריך לתמוה דכיון דקיי"ל דנאבדו בלא בדיקה אסור. א"כ מנלן להכשיר בזה ולתלות השינוי במיעוט שמשתנין למדברי דילמא נשתנו ע"י האור ובאמת קרוב בעיני לומר דהא דנאבדו בלא בדיקה אסור היינו שלא ראו כלל אף אם לא נתקלקלו ונתמסמסו דזה רגיל דע"י אור שמתקלקל ומתמסמס לגמרי וכן יש לומר בראיית הר"ן מהא דאין ריאה לעוף לניפל ולחמור דהיינו דאי"צ לראות כלל אם נתקלקל. אבל שינוי מראה לחוד אינה אלא ריעותא. דדילמא התחיל להתקלקל. וא"כ כל שאין הריעותא ברורה אין חוששין לו כלל. ובאמת כל שראו שלא נתקלקל לגמרי. אף שלא נבדקו משינוי מראה אינו פוסל. וא"כ ה"נ בכבד של עוף בייתי אין הריעותא ברורה ומשו"ה אינו מטריף אבל קשה לחדש זה בסתימת הפוס' ע"כ נראה די"ל דקושי' מעיקרא ליתא ובאמת אין כוונת הרשב"א דהני בתחילת בריותם נשתנו להיות כמדברים. אלא דאפי' באמת נשתנו השתא לירקות זה כיון דעוף זה במינו ירוק. אין שינוי מראה זה פוסל בו. וכמש"כ הר"ן דאפי' נשתנו שהוסיפו במראיתן כל שלא נשתנה למראה אחר אינו טריפה דכל שלא נשתנה היפוך טבען. ולא שלט בהן האור לשנותן ודאי דאין סופן לנקוב. וה"נ כיון דחזינן בש"ס גבי יתרת דלא חשבינן זה ליתרת כיון דאיתנהו הכי במדברי וחיוי ברייתא ה"נ שינוי זה כמין מדברי שלו אינו שינוי היפוך טבעו ואינו אלא כהוסיף מראיתו ואין כאן שינוי. ולא הילוך אחר הרוב. אלא דודאי הוא עדיין בטבעו ולא נשתנה. דזה שנעשה כעין מדברי במינו אינו שינוי כלל כיון דהכי הוא במינו וכדאמרינן גבי יתרת דתולין בטבען שוה ודוק היטב:
ס"ה ליתא קמן למבדקה אסורה עט"ז סק"ט דדקדק מדברי הרשב"א שחולק בזה. ולא ס"ל דהוה ריעותא כלל דכל דתולין בלא נפלה ס"ל דתולין בנפלה ונכון וכן נראה לענ"ד לדקדק מדברי הרא"ש שהביא הש"ך סקי"ד גבי נשתנה ולא חזינן דנפלה דס"ל דליכא למיתלי בנפילה דמילתא דל"ש דתשתנה ע"י נפילה דקודם שתשתנה תשרף לגמרי ע"ש. א"כ פשוט דה"נ אפילו בנפלה לפנינו כל דלא חזינן אין לנו לחוש שנשתנה דקודם שמשתנה רגילה לשרוף וכיון שניצולה בודאי עדיין לא שלט בה להשתנות ומעוטא בעלמא הוא ע"ש. ונראה דהיינו דסמכינן גם לדידן בבדיקה וכבר תמה הש"ך בסוהס"י דהאו"ה כ' דאנן לא בקיאין בבדיקה ולמה השמיטוהו כל האחרונים ובודאי דאין לנו בדיקה בכ"מ הצריך בדיקה וכ"ש כאן דצריך לבדוק אחר שינוי מראה בכ"ש בכל האיברים הפנימים וכמו דקיי"ל דלא בקיאין בבדיקת דרוסה. אלא דבאמת סמכינן ארא"ש ורשב"א דנאבד בלא בדיקה כשר. ומשו"ה סמכינן אבדיקה דידן ג"כ והוא נכון. ס"ז בבהמה אין שינוי פוסל ע' רא"ש שדקדק כן מדתני טריפה זו בעוף ולא בבהמה. והקשה בעצמו הא דל"ח לוי להא ביותר עליהם עוף. ותי' דלא שכיחא כלל בבהמה דעובי העור והבשר מגין עלי' וגם ב"מ קשין. והר"ן דחה זה. דהא חשיב לוי:
נשבר העצם ולא ניקב קרום של מוח מפני שקרומו רך הרי דחשיב גם זה דאיכא טעמא דקרומו רך. ונראה דדיחוי הר"ן אינו מדחה אלא את חילוק דב"מ קשין דהחילוק בגוף האבר דמיטרף בי' והו"ל למחשבי' כההיא דקרומו רך אבל על סברא דעובי מגין לק"מ. כיון דבאבר דמיטרפה בי' באמת שוין הן וגם בבהמה מיטרפא בהא אלא דבבהמה אין הב"מ מגיעין לאור והוה כלא נפלה ודאי לא שייך למחשבה ביותר בעוף כיון דבאמת אי אתרמי בבהמה שנפלה לאור והיה עובי הבשר פתוח ה"ה אסור כעוף א"כ אין כאן יותר בעוף כלל והא דלא חשיב לי' מתני' בבהמה בכה"ג. זה ודאי ל"ש. אמנם גוף הדיקדוק מדל"ח לי' מתני' בבהמה אינו מוכרח לפמש"כ הר"ן לדקדק ממתני' דדוקא אדומים והוריקו טריפה הא הוסיפו באדמומית כשירה ע"ש א"כ י"ל כמש"כ בפסוקת הגרגרת דתני לי' בעוף לאשמעינן רבותא דהא בנקב דעלמא לא מיטרפא. א"כ ה"נ י"ל כאן דתני לי' בעוף לאשמעינן דאפילו בעוף לא מיטרפא בהוסיף באדמומית. מיהו פסוקת הגרגרת כבר תני לי' גם בבהמה וערא"ש: