אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן מח

סימן מז

ס"ב כרם שניקב טריפה כו' ע' טור דיש להסתפק לפסוק כרבר"ה דכרס החיצונה הוא בכרס גופי' ונקב לחודי' אינו פוסל בו וא"כ אין הנקב פוסל בכל הכרם אלא מספק. וכן לענין בשר החופה אין לנו אלא מימרא דשמואל ומיבעי עלה בש"ס די"ל דברוב ניטל קאמר ולא ברוב קרוע וא"כ בקרוע בבשר החופה ג"כ אינו אלא ספק ולכאו' באמת הי' נראה ראי' לפסוק כרבר"ה מרי"פ דחשיב נקרע רוב החיצונה ובשר החופה ברובו בתרתי הרי דנקרעת רוב החיצונה אינו בבשר החופה אבל באמת אינו ראי' דהתם אליבא דר"י הוא והא ר"י לשי' בודאי ס"ל דכרס החיצונה הוא בכרס גופי' דהא מפרש בהדיא דכרס הפנימית הוא אסתמוכא דכרסא ושאר הכרס הוא חיצונה. אבל אמוראי פליגי עליו שם וא"כ אין ראי' מהחילוק ודו"ק:

ס"ג כיון שנקרע רוב עובי הבשר הזה טריפה כ' הרשב"א בטעם סברא זו דמהני רוב עובי דכיון דתני' נקרע ולא תני נפסקה משמע אפילו אינו מפולש מעל"ע כו' ע"ש ויש לתמוה דאם זה טעמו של הרמב"ם א"כ למ"ד דנקרע רוב החיצונה היינו בכרס גופי' ע"כ נמי נימא דלדידי' פוסל בו אפילו אינו מפולש. וא"כ הא כבר בארנו לעיל בשם כל הפוס' דהא דפסקינן דניקב פוסל בכל הכרס אינו אלא לחומרא מספיקא וא"כ לענין זה דקרוע פוסל אפילו אינו מפולש בודאי דיש להחמיר לדידן להיפוך כהך מ"ד דנקרע רוב החיצונה הוא בכרס גופי'. וא"כ הו"ל להרמב"ם להביא דגם בכרס פוסל רובו אפילו אינו מפולש. והאחרו' כ' שיצא לו להרמב"ם משום קו' התו' דלמה חשיב ר"י ברי"פ א"ט כרס החיצונה ובשר החופה בתרתי דהא תרויי' קרועה ע"ש. ע"כ פי' הרמב"ם דהכא בבשר החופה. אינו צריך אלא רוב העובי ולא שוובשועוריי'. ומשו"ה חשבינהו בתרתי. ולענ"ד זה ע"כ ליתא דודאי אין זה מספיק ליישב קו' התו' דהא מסיק התם דניקב הטחול דר"ע חשיב לה בכלל כל הנקובים. והרי גם טחול חלוק בכמו זה מכולם דכולם אין נפסלין עד שינקבו לחלל. ובטחול פוסל בלא נשתייר בו כעובי ד"ז אפילו אינו מפולש ואפ"ה חשיב להו בחדא וה"נ גם בכרס החיצונה ובשר החופה בודאי ג"כ אינו מספיק מה דאי"צ מפולש בבשר החופה לחשוב בשביל זה בתרתי דהרי חזינן בטחול דלא אכפת לי' בזה וחשיב בחדא וע"כ התירוץ בזה כדברי התו' ואין מכאן שום ראי' לזה. ולענ"ד טעמו בפשי' ע"פ דברי התו' ברי"פ דמשו"ה תני גבי לב ניקב לבית חללו ולא תני הכי בכל הנקבים דבכולם שהם דקין פשי' דצריך לבית חללן. אלא בלב דהוא עב הרבה הו"א דניקב בעומק טריפה משו"ה הוצרך למתני לבית חללו יעו"ש ופשוט דהאי בעומק היינו רובו דאי ל"ה איזה שיעור אחר תתן. ולפי"ז א"ש דברי הרמב"ם דלפי מה דמחמרינן לדידן דרוב החיצונה הוא בשר החופה והרי לפנינו שהוא עב ג"כ וא"כ מדהוצרך למתני' בלב לחללו ש"מ דבמידי אחריתא דהוא ג"כ עב ודאי דפוסל רוב עובי לחוד אפילו אינו מפולש. אבל למ"ד דהוא בכרס גופי' דהוא בכלל כל הדקין דהא ביה"כ עב מיני' כמבואר בש"ך סקי"ג ואפ"ה לא הוצרך למתני' לחללו לשי' המפרשים דלחוץ היינו לצד חוץ, א"כ בודאי לא הוצרך למתני' בו לחללו דפשי' דאינו מטריף אלא במפולש ככל הדקין ודו"ק:

ס"ח בהגה ויש מקילין אם לא ניקב מעל"ע והודח כו' ע' ד"מ ו' ולכאו' לשון הטור שכ' דיש לאסור כשאין המחט לפנינו בניקב כולו. משמע בהדיא הא לא ניקב כולו יש להקל וצ"ע ועש"ך סקל"ב מה שנדחק בישוב דברי הרא"ש דגבי קוץ בושט כ' דאין צריך בדיקה וגבי מחט בריאה צריך דווקא נפיחה. דבריאה י"ל שיש נקב ואינו ניכר. ועוד שהקרום רך כו'. ואינו נוח כלל לענ"ד דהרי מבואר בהדיא גבי קוץ שעיקר ההיתר משום שאין המחט תחוב אלא בפנים ע"ש בלשון הרא"ש. וכן מן הדין דבודאי ל"ג ממחט בחלל הגוף דעכ"פ צריכה בדיקה. ואפי' לפמש"כ דהתם משום דניקב בכח ה"נ הרי חזינן דהי' בו כח לנקוב האחד ועוד דהא בביה"כ אמר בש"ס בהדיא אוכלין ומשקין דחקוהו. אלא כל ההיתר כיון שאנו רואין שאינו תחוב אלא מבפנים. אם נקב יותר מי החזירו. וע"כ דבריאה ליכא סברא זו משום שהיא מרחפת תמיד וכ"כ הר"ן בפירוש וכן משמעות דברי הרא"ש גבי ריאה ע"ש ולק"מ. וגם עכ"פ דזה שיראה עד היכן הי' המחט תחוב בודאי מעכב אפי' בדיעבד:

סי"א מחט שנמצאת נבלעת כולה בהקורקבן תולין להקל כ' בשם הרשב"א דעל הרוב נכנס דרך הושט ולכאו' אפילו הוה ספק שקול יש לנו להכשיר דהא אפילו הוא נכנס דרך החוץ אינו אלא ספק טריפות דניקב איברים הפנימים. וא"כ הוה ס"ס ספק שמא דרך פנים ואפילו דרך חוץ מ"מ שמא לא ניקב שום דבר וכדאמרינן בסמ"ט גבי ספק ע"י חולי ספק ע"י קוץ. והנה האחרו' כ' דבנמצא קרוב לצד החיצון י"ל דאזלינן בתר קרוב. ולכאורה הוא נכון דהרי מצינו קרוב גם באופן זה גבי נדה ברי"פ כל היד איכא עליו דמיקרבא ע"ש וגם יש להוסיף על דבריהם דודאי אין לנו לילך על גוף עובי הקורקבן לבד אלא דלעולם דרך חוץ הוא קרוב טפי אל הקורקבן מדרך הפה שהרי הקורקבן קרוב יותר לצד חוץ מלהפה. וא"כ הי' מקום לומר דבאמת משו"ה הוצרך הרשב"א להך סברא דהרוב הוא דרך הושט דא"כ הוה רוב וקרוב דעכ"פ לכו"ע מיהו ספיקא הוה ובספק לא ניקב הוה ס"ס אבל בל"ה משום קרוב היה לנו לתלות יותר שבא מצד חוץ ולא הוה ס"ס אמנם נראה לענ"ד דלא שייך קרוב אלא כשהיה מחטין קבועין בכאן ובכאן אבל כשאין שום מחטין בשני הצדדים לא שייך קרוב כלל וכן מוכח בכ"ד ובב"ב כ"ד ע"ש וצ"ע:

ט"ז סקי"ט האריך להתיר בעכו"ם שאומר שמצא מחט ועי' לעיל סי' ל"ו ש"ך סקי"א בשם רי"ו והב"י דתולין נקב בעכו"ם. ולכאורה כ"ש כאן אמנם הש"ך השיג עליהם שם וצ"ע:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה