חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן מז
ס"ד תרתי סניא דיבי דשפכו להדדי כשירה. לכאו' נראה דהיינו דגם בסופן חוזרין ושופכין כאחד וכעין דדקין דבעינן שחוזרין ומתערבין. אבל הב"י לעיל סמ"ב גבי מרה כ' בשם הכלבו דכששופכות בראשן כאחד סגי. דנלמד מסניא דיבי דהכא. ולא זכיתי להבין דהכא בראשו הא ודאי הרי הוא יוצא מן החלל ובודאי ממילא שם שופכת כאחד. והא דהוצרכו כאן להיות שפכו אהדדי ודאי דהיינו אף בסופן כדקין וכנ"ל. וא"כ לכאורה פשוט דאין לנו ללמוד גם למרה אלא דווקא באופן זה ג"כ וצ"ע:
ועט"ז בשם רש"ל שכ' דנראה מפרש"י דסניא דיבי אינו ביה"כ. ול"י מקום ספק בזה. דהרי איכא מ"ד בש"ס דכרס הפנימית דתנן במתני' הוא סניא דיבי. ובודאי הרי אינו ביה"כ. דהא תני לה באפי נפשה. ובמקום ביה"כ אין שום מחלוקת וע' סו"פ ב"מ וצ"ע:
ס"ה יתרת תלוי בדקין כו' עש"ך סק"א וסק"ז דהא דמטריף בס"א כענף מן הבד היינו בניכר שהוא שתים בתחילת יציאתו מן הקיבה ע"ש. וכבר כ"כ הב"ח בקצרה וחידוש שלא הזכירו הש"ך אמנם במרדכי כ' דהרי"ף והר"ח חלוקין ע"ז. והיינו משום שהם כ' דכענף מן הבד טריפה. הרי דהמרדכי ע"כ לי"ל סברא זו. וזה שכ' הש"ך בסוסק"ז. וגם המרדכי כ' כו' פי' דהמרדכי ע"כ י"ל חילוק זה כמש"כ. ועוד משמע בהדיא לענ"ד במרדכי ותשו' הרא"ש דטעם הוראה זו בנוי על פי' שני שברש"י אהא דכנגדן בעוף דהיינו דבעוף דרכו בכך שיוצא אחד לזפק ואחד לדקין וא"כ עיקר הך סוגיא דיתרת גם לענין בהמה לא איירי אלא בכה"ג. אבל ביתרת דעלמא שיצא מן הדקין אין לחוש כלל ע"ש. אבל פי' הראשון דברש"י שכ' דבעוף אי אשכח הכי כשירה דקים להו דזימנין דהכי הוה אע"ג דלא אשתכח הכי כ"ה לשון רש"י ע"ש ודאי דאין לדקדק זה כלל דהא אדרבה כ' רש"י דלא משתכח הכי לפנינו גם בעוף אלא דקים להו דבעוף הוה הכי לפעמים וא"כ מי יודע היכי הוה וז"ב לענ"ד וא"כ להרשב"א והטור שהסכימו להקל בעוף והוא כפי' הראשון אין לנו שום מקור לקולא זו. אמנם הש"ך י"ל דאזיל לשי' דכ' דהא דהיקל המחבר והרב בס"ב בעוף היינו בחוזרין ומתערבין אלא דאינו נמשך בכאצבע והוא רק דרך הכרעה לסמוך בזה על הרמב"ם דל"ב בכ"מ משך אצבע והקילו לסמוך עליו בעוף משום דיש מקילין לגמרי אבל לעיקר דינא אין אנו מחלקין כלל בין עוף לבהמה וכלשון הרמב"ם בס"א וא"כ שפיר נקטינן כפי' הב' אבל שי' הטור א"א ליישב כן וצ"ע. ומיהו לענין יתרת מן הדקין בעוף נראה להכשיר ממ"נ דהסוברים כפי' השני מכשירים בזה גם בבהמה והפוס' כפי' הראשון מקילין בעוף בכ"ג ויש לצרף לזה גם שי' הר"ן דפי' דלחד מ"ד אע"ג דאין מתערבין בסופן כלל כשר ע"ש:
ועמ"ג בשם כה"ג בדקין שיוצא מהן כעין סניא דיבא טריפה. פי' אע"ג דשאר יתר כה"ג כשר כיון דהוא כסניא דיבא חשוב כיתר ופסול והל"ש הובא בפ"ת השיג עליו דאם הוא במקום סניא דיבא פשי' דתרי סניא דיבא טריפה אי לא שפכו אהדדי כדאיתא בש"ס ושו"ע ושלא במקום סניא דיבא קיי"ל דאין יתרת אבר שלא במקומו ואפשר דלהרמב"ן פסול משום ניקב ע"ש. ואין לי הבנה בכל דבריו דמשמע בהדיא בש"ס ושו"ע לענין גובתא דאשתכח מכרסא להובלילא דכל הדקין הם בודאי כמקום אחד וכל יתר פוסל שם ואין לחלק בזה. ומשו"ה ודאי יש להטריף. ומש"כ דלהרמב"ן פוסל יתר משום נקב אף שלא במקומו לכאו' כיון דשלא במקומו הוא אינו דינו כיתר כלל אלא דילדול בעלמא ואין כאן אפי' נקב כלל: