חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן מו
ש"ד סק"ג. ול"ד לחלחולת שניקבה וירכים מעמידין אותה דכשירה אע"ג דיש שיעור לחסרונו כו' ד"ק קשין להבין ולכאו' כוונתו דאע"ג דצריך שם ד"א אפ"ה קיי"ל דאין נקב פוסל אף באותן ד"א משום דהירכים מעמידין כשי' המכשירין ומ"מ אינו דומה כלל דהכא מ"מ גם באותן ד"א מהני ודאי גם משהו מגוף החלחולות. כגון שלא היה הנקב מפולש בעור מעל"ע. שנשתייר משהו שלא ניקב. דבודאי אינה טריפה. ומשו"ה מהני נמי סתימת הירכים דהוה במקום משהו מן העור. אבל הכא צריך עובי ד"ז דווקא וצ"ע: ס"א שכל חלב טהור סותם. ובאחרונים ערערו בשומן מחמת פטום דסופו לסור. ולענ"ד איני מוצא להם טעם להחמיר דדווקא בקרום מחמת מכה דהי' ידוע להם דאינו מתקיים כלל אף שהעלה קרום לשעתו סופו לסתור והוה כלא נסתם כלל והנקב במקומו וטריפה אבל כאן כיון דבפיטום נוכל להעלות לה ארוכה ואע"ג דאם נפסק מלפטמה יסור הסתימה מ"מ הרי בידינו לפטמה תמיד וא"כ נראה דאפי' כשאין בה עדיין שומן אי הוה ידעינן דכשנפטמה תעלה בה שומן ותסתום. גם מהשתא ודאי לא הוה טריפה כלל. כיון דבידינו לרפאותה [ול"ג מאי בדרא לה סימנא חי' דלא הוה טריפה וה"נ האי פיטום דמ"ש] אלא דמאן מפיס. אבל כשאנו מוצאין לפנינו דכבר נסתמה תו אין כאן חשש טריפות כלל ודו"ק:
עוד ראיתי מי שמטריף כשהמחט תחוב קצת גם בשומן ונראה בטעמו. עפ"י דברי הכנה"ג בפמ"ג סל"ו סק"ט גבי מחט בסימפון שבריאה ותחוב גם בבשר הריאה דבכה"ג אין הבשר סותם וה"נ הכא בשומן אמנם סתי' הש"ס ופוס' שם גופא לא משמע כן כלל וכן מצאתי להגאון רא"ז מרגליות שמכשיר כאן בזה. אלא דלא פי' דבריו ולא הביא דברי הכנה"ג הנ"ל וצ"ע: ס"ב אם החזירן אם נתהפכו טריפה ע' ב"י דאם החזירן בידי אדם מן הסתם שנתהפכו ולשון זה שבמחבר צ"ע קצת. והנה בתרנגולת רגיל לצאת דרך בית הריעי חתיכת מעיים קצת. והרבה פעמים הוא מן האם. ובזה בוודאי אין לחוש דקיי"ל ניקב האם או נימוק ג"כ כשר ואפילו אם הוא מן הדקים אי"נ לחוש במקצת כזה לנתהפך ומ"מ בשהה כך זמן גדול בוודאי יש לחוש לנתמסמס אבל בזמן מועט אין לחוש כדלקמן סי' נ"ה ש"ך סק"ד גבי איעכיל ניבי' וכן יש להוכיח מדברי הרא"ש סי' מ"ה דכ' להוכיח מהא דמחו בכוליתא וקטלי דאפי' ניקב במקום חריץ אינה טריפה דמשמע שם דלא דקדק כלל לראות אם הגיע המכה למקום חריץ ע"ש ולכאורה הא מ"מ יש לחוש דילמא נתמסמס שם וזה ודאי טריפה דזהו לקתה בכוליא וע"כ הוא צריך בדיקה וע"כ דבשעה מועטת לא חיישינן וז"ב:
ועפמ"ג בשם כנה"ג לענין תרנגולים מסורסים דכ' ס"ס ספק שמא עברו י"ב חודש וספק שמא לא ניקב או נתהפך. וכ"כ הש"ך בסי' ט"ו גבי ספק שעברו שבעה ימים לספק שאינו נפל. דלא הוה ס"ס דאם הוא נפל. לא עברו עליו ז"י ע"ש. וה"נ אם ניקב לא עברו עליו י"ב חודש ופשוט:
ש"ך סקי"ד בשם ל"ח דאישתמיט להב"י דברי רי"ו כו' תמהני שהרי הב"י מביא דברי רי"ו אלו בשם מהרי"ן חביב בשם ספר אדם שהוא הרי"ו ע"ש: ס"ה וי"מ עד רוב רחבו כו' נראה דה"נ מצטרפין נקבים הרבה כמש"כ לעיל סל"ב גבי חוה"ש ע"ש. ועש"ך דגם רוב ארכו טריפה בכאן. ונראה דאע"ג דבחוה"ש קיי"ל שם דבנסדק לארכו אינו טריפה התם קתני נפסק משמע דווקא ברוחב אבל הכא קתני סתמא ברובו משמע שפיר תרויי' וכ"כ הב"י בסי' מ"ח גבי בשר החופה דכיון דתני סתמא ברובו משמע בין ארכו בין רחבו ע"ש. ויש להסתפק לענ"ד אם האורך והרוחב מצטרפין. ואע"ג דגבי בשר החופה לקמן מבואר בפשי' דמצטרף. התם בודאי הוה הלמ"מ בזה. וכ"כ שם בכו"פ. וכן משמע בהדיא דברי התו'. ותדע דהא מצטרף כל העיגול אף דזה אינו אלא ככפלות בעלמא דודאי לא הי' מן הדין להצטרף וצ"ע:
ס"ו ומ"מ יש לדקדק דלפעמים נמצא בועות הרבה וע"י נסתמו המעיים ואז טריפה נראה במקור דין זה דבאמת כ' התו' והרא"ש גבי ב' עורות דושט דבניקב אחד ע"י חולי צריך לבדוק מן הדין שמא ניקב השני. ומיהו אם רואין שלא שלט החולי בחיצון יש להכשיר. ומבואר דסמכינן גם אבדיקה דידן ע"ש. וה"נ אף שיש בועא על צ"א מ"מ כשאנו רואין שצד השני לא שלט בי' חולי יש להכשיר דסמכינן בזה שפיר גם אבדיקה דידן כמשמעות הפוס' שם ומ"מ לא סמכינן בזה אלא בבועא סתם. אבל כאן בנסתם המעיים בוודאי שהוא עשוי לנקוב מעל"ע. כיון שאין דרך לרעי לעבור בודאי שינקוב את המעיים. ולא גרע ממחט בחלל הגוף. ואין סומכין על בדיקתינו להכשיר במקום שיש ריעותא גמורה הצריך בדיקה מדין הש"ס. וכה"ג כ' בסל"ז גבי בועא וטינרי ע"ש ודוק: