אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן מד

סימן מב

ש"ד סק"ב בשם האו"ה דניקב ע"י חולי ל"ג מנתמסמם. ולכאו' הא בהקטינה דהיינו ע"י חולי כמבואר בס"ה אפ"ה אינה טריפה אלא אם הקטינה עד כפול ומשמע אפילו שלט ההקטנית גם בלובן. אפ"ה ביותר מפול כשירה וע"כ דאפילו ע"י חולי לא הוה כנתמסמס ע"כ נראה בכוונתם דהיינו כשניכר דהנקב או החסרון הוא מחמת רקבון שנרקב ונימק וא"כ בזה ודאי דקודם שנימק זה המקום לגמרי. נתמסמס תחילה. וכבר קיי"ל דאף דניטל הכוליא כשר אם נימוק ואח"כ ניטל טריפה דאינה חוזרת לכשרותה וכ"ש הכא במקצתה שנימוק כבר דודאי כבר נטרפה. אף שאח"כ נימוק שם לגמרי. ומה שהוצרך לומר דל"ג מנתמסמס. כוונתו דאף שעכשיו כבר הוא נימוק לגמרי וניטל מ"מ ל"ג מתחילתו דכבר היה בודאי נתמסמס דכבר נטרף. משא"כ בהקטינה דהוא חולי אחר המקטינה בלא המסמסה כלל בזה לא שייך כלל לנתמסמס וז"ב. וא"כ מש"כ הב"ח דמסתימת הפוס' לא משמע כן. לענ"ד אין זה מוכרח דבכה"ג פשוט דכו"ע מודי דהוא טריפה והוא פשוט ונכלל בהא דס"ו ומה בין כולה למקצתה ואדרבה בכוליא מקצתה גרע טפי ודו"ק:

ס"ב בהגה מכת חרב דינו כלקתה עש"ך דהיינו כשהוכתה בכח. וכן מצינו חילוק זה גבי סימנים שנדלדלו בסכ"ד דאפי' לשי' בה"ג דאפי' שמוטה כולה אינה טריפה [אלא שאין שחיטה מתירתה] מ"מ בנעקרו בכח הוה טריפה דזה כייב לה טפי כמש"כ שם הש"ך. וה"נ כאן אף דחותך מן הכליות תנן בהדיא דכשירה וכמו דדייק שם גבי טחול. י"ל דזה דווקא בנחתך בנחת. אבל בהוכתה בחרב בכח שפיר י"ל דהוה טריפה וההיא דמחו בכוליתא שדקדק משם הרא"ש דאינה טריפה אפי' בנחתך במקום חריץ ע"ש ומשמע ודאי דמחי היינו בכח. צ"ל דהם יפרשו כמו שכ' ההג"א בסל"ו דמחי לה דהתם היינו על הגוף כנגד הכוליות ע"ש אבל בכוליא גופה הוה מיטרפא וזה נכון: ט"ז סק"ח דהלא ק"ו הוא ומה נקב דפוסל בריאה כשר בכוליא אפילו בלובן מ"ז דכשר בריאה כו' ל"ד קל וחומר דהרי במוגלא דכשר בריאה אפילו הכי פוסל כאן אפילו לא הגיע למקום חריץ. אלא דכוונתו אינו אלא ללשון הש"ס שסתמו בתרויי' דנקב כשר בכוליא וכן מים זכים אמרו כשר בכוליא. וכי היכי. הא דבנקב כשר הוא אפי' בלובן ואף שיש בזה פסול יותר שפוסל בריאה אפ"ה אמרו בלשון כשר סתם וקאי אף על הלובן ה"נ כשר שאמרו בכאן היינו אפי' בלובן. כיון דזה נוטה יותר להכשיר ובפשוט י"ל כיון דלקותא דאמר עלה שם פסול בכוליא היינו במטאי למקום חריץ ש"מ דמ"ז דכשר היינו אפילו במקום חריץ וכן לעיל גבי ריאה שהעלתה צמחין אמרו דההיא דמליא מוגלא פסולה מים זכים כשירה בכוליא אתמר. משמע בהדיא אפילו מליא מ"ז. ולפ"ז משמע לכאו' דאפילו כולה כן ולא נשתייר כלל כשר. ומש"כ הט"ז דאי"צ שישאר כל הלובן אלא מקצתו משמעות דבריו דמקצת מיהו צריך צ"ע:

ס"ד נמצא בה דם דינה כמים. ע' פלתי שהקשה דהא הכבד ודאי כולו דם ואפ"ה קיי"ל דנימוק לדם טריפה ע"ש. ול"י דמיונו כלל דהתם הרי הטריפות הוא בשביל ניטל דבעינן שיהיה קיים דחיותא תלי בי' וכל שנימוק אינו קיים. אבל הכא בכוליא הרי ניטל כשר ואינו מטריף אלא בלקותא וכן בהקטינה לקותא היא דמכאיבה. וכל שלא היה הלקותא גדולה כ"כ לשנותו היפוך טבעו עדיין אינו מטריף בו. ודם היינו כמ"ז דבטבעה היא אדומה והחילוק פשוט לענ"ד:

ס"ה בבהמה דקה עד כפול עש"ך וע' מג"א רסר"ב אמנם בריש כלאים מבואר דפול ופול הלבן שני מינים הם ע"ש:

שם והיכי ידעינן אי קרום שלה כווץ. היינו נמי שהכיס מלא חלב דסעיף הסמוך דחלב הכוליא הוא הקרום כדלקמן סס"ד:

ס"ז הקטינו היתרות עט"ז דאפילו אין היכר איזה הקטינה כשר. ונראה דאע"ג דלעיל סל"ה ב' ורדות בשורש אחד והאחת הפוכה אינו כשר אלא כשהקטנה דווקא הפוכה. אינו דומה לכאן דהא באמת שם ב' ורדות הוא טרפה. ואינו כשר אלא כשהם בשורש אחד. דאמרינן חדא היא. ואם כן תלוי טריפות בשניהם אלא דכשהקטנה הפוכה כשר. דהוה כנשתנה מעוטה. וכיון דרובה כתיקונה אינו שינוי. אבל כאן כוליא היתירה אינה כוליא כלל וכל שיש שם כוליות כשירות לא איכפת לן כללי ונכון ס"ח י"א דלובן בכוליא לקותא היא וכל שינוי מראה פוסל בה עש"ך דאע"ג דאין שינוי מראה בשאר איברים כוליא שאני דלקותא פוסל בה וש"מ לקותא היא. וע' פמ"ג שנתקשה לו דהא נתמסמס דהיינו לקותא פוסל בכל האיברים. ולכאורה אפשר דה"ק דהכא פוסל הלקותא גופה. ולא ככל האיברים דהוה משום שסופו לנקוב. אבל כאן אדרבה הנקב אינו פוסל בהכלל אלא דגוף הלקותא פוסל בה. וכיון דגוף הלקותא אוסר בה יש להחמיר יותר אבל האמת יורה דרכו דהבעה"ט ז"ל בעל הלכה זו. שי' לפרש הא דאמרינן לקתה בכוליא טריפה דהיינו מה דמצינו בש"ס דקרי ליה לקותא. והיינו בש"מ דאמרינן בש"ס שחור אדום הוא אלא שלקה. ואלקותא זו אמרו דלקתה טריפה. ולפי"ז מוכרח כמש"כ הש"ך בשם הרש"ל דבעי מטיא למקום חריץ דהא לשי' אהא הוא דקאי בש"ס וא"כ הא דמכשיר בהאדימה ע"כ היינו שגם הלובן נעשה אדום וצ"ל דכיון דכל גופה הוא אדום גם הלובן קרוב להתהפך לאודם וצ"ע:

ועיין טור דירוקה כשר והרב ז"ל בת"ח כ' דגע"ל כשר דהוא נוטה לאודם. וגרי"ן טריפה. והאחרונים כ' דבהלכות נדה מבואר דגע"ל אינו אדום ודעתם דאדרבה בגרי"ן יש להכשיר. כדאמרינן גבי ריאה ירוקה כשירה מדר"נ והיינו גרי"ן כדפירש"י שם כעשבים ע"ש. וה"נ י"ל גבי כוליא. והנה לפי פשט דברי הטור דדייק לה מדברי העיטור וכמש"כ הרב בד"מ ע"ש והיינו דהבעהע"ט כ' דמראה הכוליא אינו דומה לריאה. משמע דכוונתו דהכא יש להכשיר אף מה שמטריף בריאה. ולהיפוך לובן כשר בריאה ופסול בכוליא ע"ש. וא"כ ה"נ י"ל כן לענין ירוקה דהכא דהיינו גע"ל ואף שפוסל בריאה מ"מ בכוליא שהיא אדומה היא קרובה למראה גע"ל. ואף דבהלכות נדה מבואר דגם גע"ל אינו כאודם. פשוט דכוונתו דמבואר שם מדברי הפוס' דמ"מ גע"ל יותר נוטה לאדום מגרי"ן. דכ' שם לרבותא דאפי' גע"ל כשר ע"ש. אלא דמ"מ שם גזיה"כ הוא דאינו טמא אלא ארבע מיני דמים ומה שכ' האחרונים שיש להכשיר גרי"ן גם בכאן דלא נפל בו דמו כמו בריאה. לענ"ד לא מוכח כן דברי הרשב"א גבי נפלה לאור דכ' דלא חשיב ריאה גבי אדומים שהוריקו. דאי גרי"ן כשירה מדר"נ כו' ע"ש וא"כ ע"כ מדחשיב לי' בשאר איברים ש"מ דבשאר איברים לא שייך דר"נ. וא"כ אין להכשיר משום זה גם בכוליא דהא אנו רואין דכל האיברים אינו דומה בזה לריאה ודו"ק:

במשבצות סק"א דלהרמב"ן יתרת כליות דבוקות במקום שלא ישאר כענבה טריפה. ולפי"ז הא דפסול לקרבן היינו דווקא בשאינן דבוקות בכה"ג. דאי ל"ה טריפה הוה. ולא נראה כן. דא"כ ברגל למה לי' לר"ה לאוקי ביד. לוקי ברגל באינה דבוקה בבוקא דאטמא. וע"כ דסתמא משמע בכ"ג. ואפשר דגם להרמב"ן ל"א אלא במקום שהחסרון טריפה מצד עצמה ולא בטחול וכליות שחסרונו אינו פוסל. אבל הר"ן והרשב"א לא כ"כ וצ"ע. ואפשר כיון דהרמב"ן כ' בהדיא דגם בצומת הגידין כן והרי להרמב"ן לשי' גבי צוה"ג כשיחתוך למעלה שהיא למטה מארכובה הראשונה כשר וא"כ גם זה אין הטריפות בשביל חסרון זה אלא משום דכייב לי' כמ"ש הרא"ש בפ"ד ע"ש:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה