אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן לג

סימן לב

ס"ג ושט שניקב לחללו נבילה וכן הוא לעיל סוס"י ב' וכן פרש"י שם ובד"ל גבי החליד במיעוט סימנים ובמיעוט קמא (דושט] לא מיבעיא דנבילה נמי הוה ע"ש. וכן צ"ל בהא דיליף ר"א דאזלינן בתר רובא משחי' דילמא במקום שחי' נקב הוה ושי' התו' דבעי למילף אפי' במקום חזקה ע"ש וש"מ דנקובת הושט נמי הוה נבילה ומיקרי חזקה שאינה זבוחה ומה שהקשו האחרונים מהתוספתא נראה פשוט דההיא קודם חזרה כמתני' דפרק השוחט לפי המסקנא וז"פ:

ס"ד ניקבו זה שלא כנגד זה טריפה והוא שניקבו מרוח אחד נראה לכאו' דכל שאינו בצד שכנגדו ממש יש לקרותו מרוח אחד וצ"ע:

בהגה וכ"ז מיירי שניכר שהנקב בא מחמת חולי עט"ז שהקשה דמספק נמי לתכשר דהוה ס"ס כמו ספק ע"י קוץ או ע"י חולי בסנ"א ובאר יותר בסי' מ"ט דאין לומר דהכא חמור טפי דהרי התם ע"י קוץ אסור לכו"ע והכא יש מחלוקת אי חיישינן שמא הבריא ע"ש ולענ"ד יש ליישב בפשי' דהנה באר הרא"ש אהך דחוששין שמא הבריא דדווקא התם יש פלוגתא לפי שהקוץ אינו תחוב אלא בפנימי ע"ש. וא"כ בפשוט כבר ניחא הכא שפיר דהכא בניטל הקוץ הא לכו"ע חוששין וא"כ ודאי דמסתבר דהכא חמיר טפי דודאי דיותר הוה ריעותא מנקיבת עור אחד של הושט על השני מנקיבת הבשר לחלל וז"פ. אבל יש לבאר ביותר ביאור דהא באמת כ' הרא"ש שם דכאן גם ע"י חולי ודאי יש לחוש גם לפנימי אם לא שניכר שבפנימי אין שום חולי וכן הוא לשון התו' ע"ש. וא"כ פשוט דכאן לא שייך ס"ס דהא אפי' ע"י חולי יש לחוש ג"כ לפנימי אם לא שניכר דאין חולי בפנימי וכאן לא שייך שניכר כיון דגם בחיצון אינו ניכר החולי וליכא ס"ס. משא"כ שם בנקב בחלל הגוף אין חשש אלא ע"י קוץ דע"י חולי אין חשש מבשר לאיברים וע' מש"כ בזה בסוס"י נ"ג ודו"ק:

ס"ה וכן בשניהם אדומים כו' כ' הרא"ש דאע"ג דלא הוה לקותא אלא בחדא ל"ד לניקב זה בלא זה דהכא דכולו לקוי גרע ובסכ"א כ' ראי' נכונה גם בנפסק דע"כ כל שנפסק עור האחד שיעור הכשר שחי' ודאי טריפה וא"כ נראה דה"נ בלקותא כל שיש שיעור כזה ודאי טריפה דהא כל הקולא נלמד מנקב זה שלכנ"ז ולא עדיף משם. ובש"ך משמע דס"ל דדווקא כולו וצע"ג. ומיהו בפמ"ג כ' סברא נכונה דאפשר דנשתנה מקצת אינה לקותא כלל ע"ש. והנה הקשו על עיקר חילוק הרא"ש מריאה דאפי' אגליד כולה כשירה. ולענ"ד לק"מ דע"כ דבזה אין לדמות בטריפות. דהרי מצינו גבי גלודה דדמי גם כן לדהכא. דקיי"ל דבנשתייר כסלע מציל וניטל כולה טריפה. וכיו"ב בכ"ד. והא דפריך גבי ריאה שהאדימה מ"ש מקצתה דהדרא בריא כולה נמי הדרא בריא פשוט דהתם ס"ל להש"ס דדמי לנצרר הדם דלא מחלקינן בהא וכדמסיק וכי תימא לשמונה שרצים מדמינן לה ע"ש:

ס"ו אם עוף הוא בודק הקנה מבחוץ הט"ז כ' דבודק מקום שחיטה לבד והשאר יבדוק לאחר שחיטה ולענ"ד זה צריך עיון דכיון דקיי"ל כשי' החולקין על רש"י וס"ל דגם בדרוסה אין בדיקה לושט מבחוץ [ולי"ל מש"כ רש"י דבדרוסה יכול לבדוק לאחר שחי'] משום דלאח"ש מתלכלך בדמים וא"א לבדוק ע"ש בטור וא"כ גם כקנה שדרוסתו ג"כ במשהו בודאי ג"כ אינו יכול לבודקו לאח"ש וכמו שכ' בעצמו דמקום שחיטה בודק קודם שחיטה וא"כ מי יודע שיעור הדבר עד כמה מתלכלך וכן משמעות הלשון בפוס' דצריך לבדוק כל הקנה קודם השחי' ע"ש ס"ח בודק מקום המלוכלך וכ"ה גם לשון הטור ע' ב"י סי' כ"ג בשי' הרמב"ם והביאו שם בטור גבי אתא כי ממסמס קועי' דמא דל"מ לשחוט למטה ממקום המלוכלך ולבדוק מקום המלוכלך אח"ש דושט פשטא לי' ואפשר דמתרמי הנקב במקום שחי' ולא יהיה ניכר אח"כ ע"ש וא"כ פשוט דמש"כ הטו"מ כאן מקום המלוכלך לאו דווקא אלא צריך לבדוק תחילה כל הושט כולו וכן מוכח בפשי' מדכתבו דבבהמה אין תקנה לספק נקב ואי דסגי בדיקת מקום המלוכלך לחוד גם בבהמה יכול לשחוט למטה ולבדוק מקום המלוכלך לאח"ש מבפנים וע"כ דכל הושט צריך בדיקה מבפנים קודם שחי' ודו"ק:

בחידושי הגאון ר' ע"א הובא להקל בשם ספר הישר לר"ת בכל המעי ההולך מהזפק להקורקבן רק בחתיכה אחת שע"ג הקורקבן ע"ש. אמנם מדברי הבה"ג גבי ניקב הזפק מבואר להיפוך דדווקא הכיס שתלוי חשיב זפק. והיותר הוא הכל כדין ושט. ומשמע שכן היה גירסתו בגמרא ע"ש. וכן מוכיחין דברי הריב"א במרדכי שהביא הב"י סוס"י זה ע"ש. וכן ראיתי בתשו' הרשב"א ח"ד סי' קפ"א דדעתו שהכל כדין דקין ע"ש:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה