אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן כח

סימן כז

ס"ה צריך שיתן עפר למטה ולהזמינו בפה עש"ך דאינו אלא למצוה מן המובחר אבל בדיעבד לא גרע מכסהו הרוח ונראה דכוונתו דאע"ג דהתם בכסהו הרוח חזר ונתגלה חייב לכסות מ"מ כאן גבי עפר שלמטה אף אם הוא ככסהו הרוח לא שייך זה. דאינו מתגלה מלמטה ולמעלה הרי מכסהו כדינו וא"כ שפיר כ' דליכא נ"מ לדינא ומיהו לשון מצוה מ"ה ל"ד דהא בכסהו הרוח לא קיים המצוה כלל ודו"ק. וע' בתבו"ש שדקדק מלשון הרמב"ם גבי השוחט ונבלע דם בקרקע פטור מלכסות שזה ככסהו הרוח ע"ש אף דקרקע אינו מדברים המכסין דהא צריך עפר תיחוח דווקא וע"כ דאפי' כסהו הרוח בדברים שאינן מכסין פטור ע"ש ולענ"ד הדבר זר מעצמו כיון דאין מכסין בו הוה כמגולה לגמרי ועוד דבהדיא מבואר בס"ז דבלא היה עפר למטה צריך לגרור הדם ואי איתא להוי ככסהו הרוח וע"כ משום דהתם הוא בדבר שאין מכסין והא דפטור בנבלע בקרקע נראה פשוט דהוא משום דלא אפשר כיון דאין רושם ניכר כבר נתבטל וכדמשמע בסוגי' דהתערובות ע"ח דלענין זה בחזותא תלי ע"ש וא"כ ע"כ אזיל מיניה המצוה ולשון הרמב"ם שזה ככסהו הרוח היינו לאשמועינן דעדיין לא קיים המצוה כמו דכסהו הרוח ונ"מ דכשיחזור להיות רישומו ניכר יהיה חייב ודו"ק. סי"א כסהו הרוח פטור מלכסות ע' תו' סוכה ל"ג ד"ה נקטם דאפי' יכול לגלות פטור והטעם נראה ברור דלא שייך לכסות דם מכוסה ואם נתגלה מילתא אחרינא הוא ונעשה עליו חיוב חדש ואינו מחויב בזה כמו שאינו מחויב לשחוט כדי שיכסה ודו"ק וע' פ"ח ובמג"א סי' תקפ"ו סק"ו:

סי"ג נתערב בדם הבהמה או ביין אדום רואים כו' ע' בזבחים דע"ח ומשמע פשטא דסוגי' דהאי מתני' ר"י דמב"מ ל"ב ורבנן פליגי וסברי דבדם בהמה דהוה מינו ברובא בטיל ור"ל פסק כותיי' וא"כ לכאו' גם לענין כיסוי פטור. שוב ראיתי בלח"מ סופ"ב מפסולי המוקדשין שנתעורר קצת בזה על הרמב"ם שם ומדברי הראב"ד שם נראה דפסק באמת כר"ל ע"ש וא"כ אפשר דגם כאן א"י לברך וצ"ע:

סכ"א מי שהולך במדבר כו' ולא שוה העוף דמי הבגד שישרוף תקינו ליה רבנן לממצה הדם בבגד ומברך וכשיגיע למקום עפר מכבס ומכסה. הסבר הדברים נלענ"ד דבבגד דודאי רשומו ניכר ולא הוה נדחה כשמכבס אח"כ ויש בו מראית דם ודאי ה"ה מקיים מצות כיסוי כדינו ואין כאן אלא שיהוי המצוה וא"כ אפשר דכמו בהידור מצוה קיי"ל דתלי בשליש ה"נ בשיהוי קבלו בזה שתלי אי שוה כמו אכילתו ודו"ק. ומה שמברך עכשיו אף שלא קיים מצותו עדיין ע' ד"מ וט"ז אמנם יש לדמותו להא דפסחים דף קט"ו גבי לי"ל אלא חסא דפסקינן דמברך על אכילת מרור בטיבול ראשון אע"ג דאינו יוצא ידי חובת המצוה אלא בטיבול השני כמש"כ התו' שם מ"מ כיון דמתחיל לאכול מעט יכול לברך כ"ש כאן שכבר התחיל בהכשר המצוה ודו"ק. סכ"ג שאין היוצר צריך לכתשו כלל. פי' לאפוקי צריך ולא צריך עב"י הלכות טריפות סימן כט ס"א שמונה מיני טריפות הן הלל"מ. היינו דההלכה מפרשא פרטי דלאו דטריפה דכתיבה. והיינו דאיצטריך קרא והלכתא ולא פרכינן מאחר דהלכתא הוא קרא למ"ל כדפריך ברי"פ' ב"כ גבי תינוקות בת ג"ש ע"ש דקרא איצטריך ללאו הלכתא לפרש את הטריפות והכי איתא בבכורות (דט"ז) גבי חטאות המתות דהלכתא דלא נימא לרעי'. וקרא ללאו ע"ש. ובפלתי הקשה דלשי' הבה"ג דשמוטה אינה טריפה אלא דאין שחיטה מתירתה תיקשי הא דאמר שם דמ"ד דטריפה חי' נ"ל מחי' אשר אינה נאכלת ולהבה"ג דילמא קאי אשמוטה דאינה טריפה וא"כ שפיר הוא חי' שאינה נאכלת ולפ"ד א"ש דלשמוטה דאינה אלא היא לחודא ע"כ ליכא לאוקמא קרא להכי דתיקשי מאחר דהלכתא הוא קרא למ"ל כנ"ל אבל על כל טריפות דטובא הוה א"ש וכנ"ל ופשוט:

ועיין תבו"ש בסי' ל' שכ' גבי ספק חסרון בגולגולת דאין להכשיר אפי' ביב"ח די"ל דנשתנה הטבע לפי הארצות ולפי הזמן כדי שלא לבטל דברי חכמים ע"ש והוא תימא רבתי דהרי הא דטריפה אינה חי' דריש לה ברי"פ א"ט מקרא ולא שייך כלל שישתנה לעולם וצע"ג:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה