אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן כז

סימן כו

ש"ד סק"א הביא דהרשב"א תמה על הרמב"ם שאסר מפרכסת לב"נ דהא מסקינן דלא כראב"י דמי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור והנראה דהנה בסו"פ העוה"ר בסוגיא דאבר המדולדל דפליגי בנשחטה אי הוכשרה דר"ש סבר לא הוכשרה ובאוקימתא דר"פ שם בהכשר קודם מחשבה פירש"י דזה צריך מחשבה לפי שאסורה אף לב"נ ע"ש והנה לכאו' הא מסקינן בפרק בה"מ דע"ד דגם לישראל אינו אלא מדרבנן ולכאורה לא שייך לאסור ליתן לב"נ-- מדרבנן דהגוי ודאי לא נצטווה על לא תסור וזה ודאי דוחק דאסרו לישראל ליתן לב"נ משום גזירה דאבמה"ח גמור דאיכא עליו לפ"ע אבל נראה דלב"נ מדאו' אסור דהא מבואר שם דמדינא אבר המדולדל כיון דאינו מעלה ארוכה הוה כאבמה"ח גמור אלא דלישראל איכא גזיה"כ דשחי' אינו עושה ניפול ע"ש בתו' וא"כ זה דווקא לישראל אבל לב"נ דאין שחי' מתיר אלא מתה קיי"ל התם דמתה עושה ניפול ולב"נ גם בשחי' אינה לו אלא כמתה. וא"כ ר"פ לשי' דאמר שם אדראב"י דבעי לאתובי דמי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור ואמינא הא טעמא קאמר ע"ש. וא"כ ה"נ גבי אבר המדולדל כיון דאיכא טעמא כנ"ל שפיר אמרינן דאסור לב"נ אע"ג דלישראל שרי ולא חש גם לקושי' דבריי' ולא הדר בי'. וכן בע"ב שם מוקי סתמא דהש"ס הא דר"י דטעמא דר"ש משום שאסור לב"נ אנשחטה ואע"ג דפריך שם ודילמא כדרבא מ"מ גופא דאוקימתא לא מפריך וא"כ מוכחי כל הסוגיא דלי"ל הא דמי איכא מידי היכא דאיכא טעמא. והנה הש"ך בסי' נ"ה הביא בשם הרשב"א דאבר המדולדל כיון דלישראל לא אסור אלא מדרבנן שרי לב"נ לכתחילה ובשם הרוקח כתב דגם לב"נ אסור ליתן מדרבנן ונראה ברור שנחלקו בפירוש הסוגיא דהעוה"ר דהרוקח מפרש דהוא מדרבנן. והרשב"א ס"ל דלא שייך לאסור לב"נ מדרבנן כמש"כ. וע"כ דטעמא דההיא סוגיא הו מדאו' משום דמיתה עושה ניפול ולא שייך שחי' גבי ב"נ וסברה סוגיא זו דכל היכי דאיכא טעמא לא אמרינן מי איכא מידי וכראב"י וס"ל דקיי"ל כסוגיא דמפרכסת דדחה שם הא דראב"י. וא"כ שפיר י"ל דהרמב"ם אדרבה סמך אההיא דהעוה"ר ודחה לסוגיא דהכא ודו"ק:

ועיין פלתי דכ' דלמ"ד אין שחי' לעוף מן התורה ובנחירה תליא מילתא א"כ ה"נ ליתסר בי' מפרכסת ע"ש וזה ליתא לענ"ד דהא בהדיא פי' התו' בדף כ' ד"ה ל"א דגם לדידי' בעי היתר סימנים דווקא ונבילה אסורה וע' רש"י רי"פ השוחט דנ"ל מושפך את דמו ע"ש וא"כ כיון דתלי ההיתר בסימנים הא קיי"ל דשחט בה שנים ועדיין היא מפרכסת ה"ה כחי' וא"כ ה"נ בפירוש שרי מפרכסת גם בעוף ול"ד לגוי דלא הותר לו אלא מתה וז"ב לענ"ד:

ט"ז סוף הסי' כ' להוכיח מדברי התו' דכ' דמשו"ה לא חשיב נשברה מפרקת ורוב בשר דבעי פסוקת חוט השדרה וכבר תני לה. דע"כ דס"ל דגם טריפה אינה בלא פסוקת החוט דאי ל"ה אכתי הו"ל למיחשבה דהא חשיב שם טריפות ובאמת זה אינו מוכרח כ"כ די"ל דטריפה שפיר הוה אבל הטעם הוא בשביל שסוף החוט לפסוק וכעין שכתבו התו' בריש עירובין גבי חסר חוליא דבמקום החוט י"ל דהוא משום שסופו לפסוק ע"ש וא"כ אתי שפיר הא דלא חשיב לה דהוה בכלל נפסק החוט. כמו דל"ח כל הני לקותי דריאה דהוה בכלל ניקבה הריאה וכן לענין חוה"ש גופא דל"ח נתמסמס המוח משום דהטעם דסוף החוט לפסוק. אבל נבילה דודאי דלא שייך שהוא בשביל שסוף החוט לפסוק מוכרח לומר דע"כ דאינו בלא החוט ופשוט. אלא כיון דזעירא ע"כ איירי דווקא בנפסק החוט אין לנו להוסיף מעצמינו בלא נפסק כלל. ומיהו בדיקה בחוה"ש ודאי בעי כדמוכח בסל"ב ואפי' כבר נקשרה השדרה היטב וע' בסנ"ה ומשכ"ש בס"ד:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה