חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן טו
ס"ב אסור עד תחילת ליל שמיני. ע' הגהות פמ"ג:
שהביא ראיה דלא צריך ז"י מעת לעת מסוגיא דיומא ס"ג דפריך אהא דאוקי קרא למעט מחוסר זמן בשעיר המשתלח דלמ"ל קרא הא אין הגורל קובע למשתלח אלא א"כ ראוי לשם ע"ש ואי צריך דווקא מעל"ע לוקי שמגריל קודם שהגיע המעל"ע וא"כ שפיר ראוי היום גם לשם שימתין עד שיגיע המעל"ע ואם יפול זה למשתלח הו"א דאינו צריך להמתין וכשר תיכף ומשו"ה צריך מיעוטא ע"ש. ואין זה כלום דהרי מבואר בהדיא ברי"פ אותו וא"ב דלפני ז"י אסור להקדיש ג"כ והרי קיי"ל דהגורל עושהו חטאת כמבואר בקידושין י"ג וש"מ וא"כ אילו בעי מעל"ע ע"כ אינו ראוי עכשיו כלל לשם דהא אסור לקרוא עליו שם חטאת ג"כ קודם הז"י מעל"ע וכן מפורש בהדיא בתו' זבחים קי"ד ד"ה היתר דאסור להקדיש בתוך ז"י ע"ש וליכא ראי' כלל ודו"ק: ס"ג אין סומכין על הגוי כו'. עי' בחי' הגאון רע"א דאף דבכ"ד סמכינן עלייהו במלפ"ת בדרבנן. הכא דהחשש הוא למיעוט נפלים שהוא מדאו' עשאוהו כאיסור תורה והוקשה לו דברי הרש"ל שהביא המג"א בסתקי"ג גבי עו"ג שהביא בצים ביו"ט אחר השבת [דהנולדים בשבת זה אסור ביו"ט שאחריו מדאורייתא] אסורים מספק דאע"ג דהוא מיעוטא לא אזלינן בתר רובא בדבר שיל"מ. ומ"מ סומכין שם אמלפ"ת ע"ש ולענ"ד לחלק בזה עפ"י דברי האו"ה גבי גבינות עכו"ם שהביא הש"ך בכללי ס"ס סקי"ח בארוכה דכל מקום שחששו למיעוט עשאוהו כשל תורה ואפי' נצרף עוד ספק גמור ל"מ ביה להתיר משום ס"ס ע"ש ולקמן סשע"א הבאתי דכ"כ הר"ש והרמב"ן בהרבה הוכחות ע"ש. ובדבר שיש לו מתירין מבואר בדברי רמ"א שם סעי"ח להקל ולא אמרו בזה דהספק כודאי וע"כ דהחילוק פשוט דדווקא במקום שקבעו עליו איסור משום שראו שהמיעוט הוא מיעוט חשוב ושכיח וגזרו עליו. בזה עשאוהו כשל תורה אבל לא בדבר שיל"מ דהוא על דרך הכלל בכל ספק ואינו כלל משום חשיבות המיעוט אלא דכיון דאפשר לצאת מספק החמירו בזה ודאי לא עשאוהו כשל תורה וז"ב וה"נ כאן לענין מיעוט נפלים דכ"כ התו' דאסרוהו בשביל שהוא מיעוט השכיח החמירו בו כשל תורה ולא האמינו גם מלפ"ת אבל בספק דשיל"מ לא החמירו בו כלל כשל תורה וז"ב. והנה ראיתי בתשו' ב"א שה הרבה לדקדק מלשונות הרמב"ם דמדאו' אסור משום ספק נפל דל כשי' התו' וכן נוטה דעת הדג"מ ע"ש אבל לענ"ד ראי' ברורה מרי"פ המוכר פירות דמותיב למ"ד הולכין בממון אחר הרוב מהא דשור שנגח את הפרה ונמצא ולדה בצדה דנימא הלך אחר הרוב ורוב בהמות ולד מעליא ילדן ע"ש הרי דאפי' איכא ריעותא שמחה לפנינו ס"ל דהוה רוב גמור דודאי הוא מחמת הנגיחה ולא נעשה נפל מצד עצמו ואפי' לאפוקי ממונא וכ"ש באיסורא וליכא ריעותא וז"ב ובחי' הארכתי עוד בזה: