אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן יד

סימן יג

ס"א הוציא ראשו אע"פ שהחזירו ה"ה כילוד משמע דהוא כבר כנולד לגמרי וכיון דהוא כלידה פשוט דתו אין שייך שיהיה עוד עליו תורת עובר כלל וכדמוכח בש"ס (ד"ע) גבי בעיא דהדביק שני רחמים דאי ל"ה הוה ליה למבעי בפשיטות בהכניס ולד לרחם וע"כ דאין רחם קולט דבר הילוד ודברי הלבוש שהובא בפמ"ג סק"ז שכתב גם בהוציא ראשו דהאיסור אינו אלא משום כיון שיצא חוץ למחיצתו הוא תמוה מאוד דפשוט דבכה"ג לא מיקרי כלל בבהמה וכמו שהוכחתי ועפמ"ג שנתעורר ג"כ עליו דאי גם בלידת הראש צריך להך דרשא א"כ ע"כ דמתני' ג"כ ס"ל להך דרשא ותיקשי לר"י דפליג עלה וחידש די"ל דר"י ג"כ מודה בדרשא זו אלא דבכל אבר בעלמא דלא חשוב ס"ל דבטל הוא בתר רוב עובר אבל בלידת הראש גם ר"י מודה בהך דרשא ע"ש ולא מוכח כן בש"ס אלא דר"י לא ס"ל כלל הך דרשא דהא פריך שם תיובתא לר"י מברייתא דמייתי הך דרשא וע"כ כמש"כ דלידת הראש שהחזיר לא צריך דרשא כלל דהוא כבהמה דעלמא ודו"ק:

ס"ב אבל מה שבפנים מותר אפי' הוא מיעוטו עב"י דלרש"י פליגי בהא תרי לישנא אליבא דרב דקיי"ל כותי' בהא וא"כ לשי' הו"ל לפסוק להחמיר בשל תורה. אלא דשי' הרי"ף דהוא פלוגתא דרב ור"י בלישנא בתרא ור"י מיקל וקיי"ל בכ"ד כר"י. והרא"ש הוכיח כשי' הרי"ף מבעיא דהוציא ידו והחזירו דנקט הש"ס אליבא דמ"ד אין לידה לאיברים ולרש"י משמע דהוא ר"י דס"ל אין לידה לאיברים ומתיר אפי' האבר [ובאמת גם לשי' רש"י י"ל דקאי להך לישנא אליבא דרב דמתיר את המיעוט שבפנים וצ"ל דמשמע ליה לשון זה דקאי אר"י דהוא אמר שם האי לישנא ועוד דאפי' אם נפרש כן מ"מ יהיה הוכחה גם לשי' רש"י להתיר המיעוט שבפנים כיון דאזלא סוגיא הכי להתיר] וזה קשה דלדידיה ודאי ליכא למבעי ויש לנו לומר בפשי' דכ"ש דאינו לידה בזה לענין העובר ע"כ הכריע כהרי"ף דלל"ב מודה ר"י לאסור היוצא ולענין מה שבפנים הוא דס"ל אין לידה ואליביה הוא דמבע"ל ע"ש ולענ"ד יש להוכיח, מהרשב"א והרמב"ן דלא ס"ל הכרח זה של הרא"ש ומפרשים הבעיא דקאי למ"ד דאין לידה כלל אפי' על האבר דהנה הביאו האחרונים משמם שכתבו אבעיא דיצא חציו ברוב אבר [דבעי הש"ס אי שדינן בזה מיעוט אבר דגואי בתר רוב האבר שנולד והוה רובא] דא"ש אפי' למ"ד יש לידה לאיברים וחשיב לעולם גם מיעוט האבר כילוד דמ"מ י"ל דאף דלענין האבר עצמו שפיר חשיב כילוד מ"מ לענין העובר אפשר לומר דלא הוה לידה לחושבו כולו כילוד ע"ש ולפי"ז לכאורה קשה טובא דא"כ גם בבעיא זו דהוציא ידו והחזירה למה נקט הש"ס דווקא להך מ"ד דאין לידה דהא אפילו למ"ד יש לידה לענין האבר הא י"ל ג"כ דלענין הולד כולו אינו לידה וע"כ צ"ל דבאמת גם למ"ד יש לידה איכא למבעי אלא דנקט למ"ד אין לידה דלדידיה פשי' הבעיא טפי שיש להתיר גם מה שיצא תחיל' כיון שהחזירו א"כ ע"כ דלי"ל סברת הרא"ש וס"ל ע"כ דאזלא סוגיא כמ"ד לגמרי אין לידה ואפי"ה איכא למבעי וא"כ לפי"ז אין לנו ראיה להתיר המיעוט שבפנים ויש לנו לפסוק בדאורייתא לחומרא וצ"ע:

ס"ג יצא חציו ברוב אבר ה"ה כילוד הוא בעיא דלא איפשטא בש"ס גבי בכור וע' תוס' יבמות כ"ח ד"ה לא סתים לן תנא כו' דכתבו דבעיא דהכא אליבא דמ"ד אפשר לצמצם דלמ"ד אי אפשר א"כ בל"ה אסור דילמא הוא רובא וא"כ צ"ע על הפוסקים דלדידן דקיי"ל אי אפשר לצמצם מאי אריא חציו ברוב אבר בל"ה חציו אסור מספק ואין לומר דהשתא הוה ס"ס לאיסורא דז"א דהא איכא נמי ס"ס להתירא דדילמא אינו אלא מיעוט ובמיעוט בודאי לא שדינן ליה בתר מיעוטא דולד ואפי' הוא חצי דילמא ג"כ לא שדינן וא"כ ג"ז אינו אלא ספק שקול וצ"ע:

והנה אם בא ולד זה אב"פ מעליא לכאורה יש להתיר את הנולד מהם דהוה ס"ס שמא ג"ז אינו כילוד והכל שרי כולד ב"פ מעליא ואפי' אם זה הוא כילוד מ"מ גם בעלמא אינו אלא מספק דשמא חוששין לזרע האב וא"כ יש ספק שמא אין חוששין [ואין לומר דאפי' אם זה אינו כילוד מ"מ אוסר משום חצי היוצא שלו שהוא ודאי אסור ז"א דהא כתבו שם התו' דלכח של איסור גמור של צד האב ודאי לא חיישינן דזוז"ג מותר ולא חיישינן אלא הכא דכל עיקר האיסור הוא נעשה ע"י התערובות וא"כ לענין חשש יוצא שיש בו דהוא איסור גמור ודאי לא חיישינן ליה] וא"כ הוה לכאו' ס"ס גמור ויש להתיר אמנם בחי' הגרע"א כתב להתיר החלב של הספק זה משום ס"ס שמא הוא כילוד וכבהמה דעלמא דמי דשרי החלב ואפי' אינו כילוד ויש בו איסור יוצא מ"מ גם בחלב של ולד שיש בו איסור יוצא יש ספק אם חלבו אסור וא"כ נקיל להיפוך מחמת ספק ילוד וכבר כתבו התו' בנדה כ"ז ד"ה חומר דס"ס הסותר אפי' בספק הראשון לבד מחמרינן בשניהם וא"כ ה"נ יש להחמיר בשניהם ודו"ק:

ועיין בחי' רע"א לענין חלבו של הנולד מב"פ הבא על הבהמה דעלמא לדידן דחוששין לזה"א הוא ספיקא א"כ הוה על החלב ס"ס כנ"ל והיה נראה להתיר וכתב דיש על הנולד חזקת:

איסור שאינה זבוחה כיון דיש ספק בשחיטתו והוא בחזקת אמו שצריכה שחיטה ע"ש והנה הסכמת האחרונים דבספיקא דדינא ל"מ חזקת איסור [ולענ"ד הוא מפורש בדברי התו' חולין פ"ו ד"ה מ"ט דכתבו דלרבנן מספקא להו אי רוב מעשיהן מקולקלין ומשו"ה ל"מ חזקת איסור ע"ש] ובנולד מבהמה דעלמא הבא על ב"פ ודאי ליכא חזקת איסור ובודאי היה נראה להתיר לפ"ד אמנם לדברי הש"ך סקי"א משמע דבכה"ג אין ספק כלל בחלבו דודאי הוא אסור כחלב טריפה אלא שבאמת אין דבריו ברורין בזה דמש"כ דהוה כטריפה הוא תמוה לענ"ד דלכאו' נראה דאפי' לשי' רש"י דקרי שחיטתו שוחט בשהי' זה אינו אלא לענין הכשר שחי' אבל ודאי לא שייך לעשותו כטריפה ממש דהא הב"פ גופיה אינו כשחוט לגמרי דהרי פודין בו פט"ח ואף שאין פודין בשחי' ובטריפה וכ"ש מש"כ משום שעת הכושר דחילוק זה אין לו שורש כלל. ול"מ בטריפה שיהיה מותר בהיה לו שעת הכושר וגם לא בשחיטה שיהיה אסור בלא היה לו שעת הכושר וע' מש"כ בזה בסכ"ד: ס"ה והרי החלב כחלב טריפה שנתערב בכשירה האחרונים התירו ביש ס' כנגד האבר היוצא והמל"מ טען עליהם מדברי המרדכי דדבר דתחילת ביאתו לעולם בתערובות אינו בטל והנוב"י תניינא נ"ד כתב דדווקא ברוב לחוד אבל בס' דגם א"מ בטל גם בזה בטל ע"ש ולולי ד"ק אינו מובן חילוק זה דבא"מ שייך לחלק דבס' בטל הטעם וה"ה כמו שאינו אבל במינו מאי נ"מ או ס' או פחות תרוויי' רובא הוא ודו"ק:

עיין רמב"ם פ"ה מהלכות מ"א שכתב לענין שליא הקשורה בולד שהוא בפנים שיצאה מקצתה דכתב דהיוצא אסור והשיג עליו הראב"ד דהשליא גופיה פירשא בעלמא ולא אסרו בש"ס אלא היכי דיש לחוש למיחוי הולד. והרה"מ כתב דנראה דיצא לו להראב"ד זה מהא דאינו מטמא טו"א ומ"מ הרי אינו כפרש גמור דהרי בחישב עליו מטמא ע"ש. וד"ק תמוהין לענ"ד דהרי בהדיא אמרו לשון זה של הראב"ד לענין בב"ח דשליא פירשא בעלמא הוא ע"ש דקי"ג וכיון דאינו כבשר לכאורה ודאי אין לאוסרו משום יוצא ג"כ. ולפ"מ שמבואר בפמ"ג לקמן סס"ב דרכובה אע"פ שאין בה בשר כלל מ"מ אבר מה"ח הוא נראה דהרמב"ם לשי' שם בה"ב דס"ל דאבר שאין בו אלא בשר לבד ג"כ ה"ה בתורת אבר ע"ש וה"נ השליא אפי' אין בה בשר גידים ועצמות ה"ה כאבר ומבואר שם בהי"א דהיוצא ה"ה כאבמה"ח ממש וכיון דהוא אבמה"ח הרי אסר רחמנא אפי' בגידין ועצמות ג"כ [וצ"ע בפ"ד ה"ה ע"ש וע' מש"כ בסס"ב בזה בס"ד] והראב"ד לשי' שם דס"ל דאין עליו דין אבר אלא כדין בשר מן החי וא"כ בשליא דאין עליו תורת בשר אין איסור ודו"ק:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה