אור ברסלב
חבור יפה מהישועה שבעת החנפים

חבור יפה מהישועה· רב ניסים גאון

שבעת החנפים

מעשה העני שהעשירו אליהו הנביא

לפיכך הזהירונו רז"ל להשמר מאדם חנף כמנהג הזה, שיראה לבני אדם שהוא חסיד וישר, והוא חנף ורשע לה' ולבריות, ואמרו שהוא מכלה עולם, ואמרו בברייתא (סוטה כ"א) שבע פרושים מבלי עולם. ואלו הן:

הראשון, פרוש 'שכמי'. מאי שכמי, העושה כמעשה שכם. לפי שלא עשו מצוה זו ולא נימולו לשם שמים, אלא לישא את בת יעקב. וכן היו אומרים אנשי שכם איש אל רעהו, שכם ישא אחת ואנו נמול בשר ערלתנו, לפיכך שלא עשו מצוה זו לשם שמים אלא מפני אימת שכם וחמור אביו.

ואמרו בתלמוד ירושלמי בפרק הרואה פירוש אחר, פרוש שכמי, כלו' טעון מצותיו על כתפו, בלא עיקר בלא לב ולב רמאי.

השני, פרוש 'נקפי', המנקף את רגליו בהליכתו ואומר, הלכתי היום בעשיית מצוה, קניתי לולב ועצי ערבה, והלכתי למקום רחוק למילה ולברכת כלה, עד שנקפו רגלי. והוא מכזב בדברים לדבר חנף ותועבה.

השלישי, פרוש 'קיזה', המקיז דם לכתלים שהוא מחכך לכתלים שלא יגע לבני אדם, שיחשבו שהוא טהור מכל בני אדם.

הד', פרוש מרוניא, דמפסיע מרוניא, שילך בכפיית ראש כאגמון, וידוך העפר כאשר דכו במדוכה, להראות חנופה, שלא יתקן לשאת ראשו.

הה' והו', זהו פרוש מאהבה פרוש מיראה, העושה מצוה לאהבת בני אדם להיות לו דבר טוב ושם טוב, או שעשה להיות לו שכר מהקב"ה ושיסיר עניו ודלדולו ושירפאהו מנגעי לבבו.

ואמרו אביי ורבא לרבה, חסר מהם פרוש מאהבה ומיראה, לפי שיתכן שתהיה אחריתם טובה ויעשו לש"ש, שמתוך שלא לשמה באים לשמה, לפיכך אינן מבלי עולם.

ואמר רב נחמן דמיטמרא מיטמרא, ודמיגליא מיגליא. כלומר מה שבלבבכם נכסה ונעלם ממנו, יגלה לנו הקב"ה וינקום נקמתינו מחנפים אלו שדבקו לכותלים ואין תוכן כברם. ויאמר ינאי המלך לאשתו, אל תיראי לא מן הפרושים וכו', אלא מן הצבועים שדומין לפרושים שמעשיהם כזמרי ומבקשים שכר כפינחס.

וכן (יומא פ"ג) אירע כמעשה הזה לרבי יהודה ורבי יוסי ורבי מאיר, שהלכו שלשתם בדרך, והגיעו ערב שבת לעיר אחת, ויתארחו בבית איש, וישאלוהו מה שמו, ויאמר להם כידור, ויפקידו אצלו ר' יהודה ורבי יוסי כיסיהם. והלך רבי מאיר והטמין כיסו בבית הקברות. וישבתו עמו.

וישכימו יום ראשון ללכת לדרכם, וילך ר' מאיר, וימצא את כיסו, ויאמרו לו ר' יהודה ורבי יוסי, תן לנו כיסנו. ויאמר להם, לא הפקדתם אצלי מאומה. ויתחננו לו, ויאמרו שיקח מקצת הממון, ויתן להם מקצתו. ולא יכלו עמו בשום פנים. ותקצר נפשם למות, ויתעצבו האנשים. ויאמרו לרבי מאיר, מפני מה מנעת להפקיד כיסך אצלו. ויאמר להם, כששאלנו מה שמו ואמר לנו כידור, אמרתי, 'כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם', ואירא, ולא נתתי לו כיסי. אמרו לו, מפני מה לא הודעתנו. ויאמר להם, מפני שלא נתברר לי דבר זה, אלא עבר בלבי כמו ספק.

וילכו וישכרו בית, ויבקשו מכידור שילין עמהם, אולי יפייסו אותו ויתן להם קצת ממונם. ויבא אליהם בלילה, והוא אכל נזיד עדשים, ולא רחץ ידיו. ויסתכלו בידיו וראו בהן עדשים. ויקם אחד מהם, וילך לבית כידור, ויאמר לאשתו, אמר לי בעליך שתתני לי הכיסים שנתן לך ערב שבת, וזה לך האות, שאכלתם נזיד עדשים. ותכר האות, ותתן לו ממונם, ויבא אל חבריו שמח ויודיעם, וכידור לא ידע מאומה.

וישכימו בבקר וילכו לדרכם, וכידור לא ידע. ויבא כידור אל ביתו, ותגד לו אשתו, בא אלי איש אחד באות כך וכך, ונתתי לו הכיסים. ויקצוף מאד כידור עם אשתו, והוציא חרבו ויהרגה.

לפיכך הזהירנו מדרש רבה (במדבר כ) וז"ל, ליטול ידינו קודם אכילה ולאחר אכילה, ואמרו מים הראשונים האכילו בשר חזיר, ומים אחרונים הרנו את הנפש.

כי אמרו, כי איש אחד לא נטל ידיו קודם אכילה, והיתה לו סבה לאכול בשר החזיר, שהיה איש אחד מישראל בכפר אחת ועושה תבשילים לכל עוברי דרך ליהודים לבדם ולכותים לבדם. ויתארח בביתו יהודי כסיל, וישאל מה שיאכל, ולא נטל ידיו, ויחשוב בעל הבית כי כותי היה, וישם לפניו בשר החזיר ויאכל. ויהי אח"כ, ויספרו איש אל רעהו, עד שראה שהוא יהודי. וכל זה גרם לו מפני שזלזל בנטילת ידים.

והיו חכמים אחרי כן שואלים שם איש טוב לחנות בביתו, ולא היו נכנסין לשם. ופעם אחת באו לבית יהודי אחד, ושאלו מה שמו, ויאמר להם לבלה, ויאמרו 'לבלה נאופים' ולא רצו להכנס לביתו.

תוכן העניינים

חבור יפה מהישועה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה