חבור יפה מהישועה· רב ניסים גאון
מעשה העני שהעשירו אליהו הנביא
אמרו חז"ל, שהיה איש אחד עני ביותר, והיו לו ה' בנים, ואשתו. ויהי היום, יום אחד, ויצר נפשו מאד שלא היה לו פרוטה ומחיה. ותאמר לו אשתו, קום ולך לשוק, אולי יזמין לך הקב"ה פרנסה ולא נמות ברעב. ויאמר לה, אנה אלך, כי אין לי קרוב ולא אח ולא אהוב להושיעני בצרה הזאת, אלא רחמי שמים. ותחרש האשה, וירעבו הילדים ויבכו ויזעקו ללחם. ותוסף אשתו לדבר לו לאמר, צא לשוק, ואל תראה במות הילדים. ויאמר לה, היאך אצא ערום ועריה. והיה לאשה לבוש קרעים, ותתן אותו לאישה להתכסות בו, ויצא לחוץ העיר, ויעמוד משתאה ולא ידע אנה ואנה ילך, ויבכה, וישא עיניו לשמים ויאמר, רבון העולמים, אתה יודע שאין שיראה בעניי ודלדולי שירחם עלי, ולא אח ולא קרוב ולא אהוב, ועוללי קטנים רעבים צועקים ברעב, יהי חסדך עלינו, או אסוף אותנו ברחמיך וננוח מעצבוננו.
ותעל שועתו אל האלהים השמימה, והנה אליהו זכור לטוב. ואמר לו, מה לך כי תבכה. ויגד לו קורותיו ותלאותיו. ויאמר לו, אל תירא, החרש קח אותי ומכרני בשוק, ותקח מחירי ותחיה בו. ויאמר לו אדוני, ואיך אמכרך, ובני אדם יודעין שאין לי עבד, ואני מפחד שמא יאמרו כי אתה אדוני ואני העבד. ויאמר לו אליהו, עשה מצותי ומכרני, וכשתמכרני תתן לי מהם זוז אחד. ויעש כן, ויוליכהו בשוק, ויהי כל הרואה אותו חשבו כי האיש העני היה עבד, ואליהו היה אדוניו, עד ששאלו את אליהו ויאמר, הוא אדוני ואני עבדו.
ויעבר משם אחד משרי המלך, ויראהו וייטב בעיניו לקנותו למלך, ויעמד, ויכריזו עליו עד שמנים אלף דינרין. ויאמר לו אליהו, מכור אותי לשר הזה, ואל תקח תוספת עלי. ויעש כן, ויקח מן השר שמנים אלף דינרין, ויתן לאליהו דינר אחד, ויחזירהו לידו. ויאמר לו, קח ותחיה בו אתה ואנשי ביתך, ואל ישיג אותך חוסר ועוני כל ימיך. וילך אליהו עם השר.
וישב האיש אל ביתו, וימצא את אשתו ואת בניו עטופים ברעב, וישם לפניהם לחם ויין, ויאכלו וישתו ויותירו וישבעו. ותשאלהו אשתו, ויגד לה את כל אשר קרהו. ותאמר לו, עשית עצתי, והיה טוב לך. כי אם היית מתעצל, היינו מתים ברעב. ויהי מהיום ההוא והלאה, ויברך ה' את האיש, ויהי עשיר גדול לאין חקר, ולא ראה חוסר וצוקה כל ימיו, ולא בניו אחריו.
ויביא השר את אליהו לפני המלך, והיה בלב המלך לבנות ארמון גדול חוץ לעיר, וקנה עבדים רבים להסיע אבנים ולכרות עצים ולתקן צרכי הבנין. וישאל המלך את אליהו, מה מלאכתך. ויאמר לו, אני חרש בקי' במלאכת בנין חשוב. וישמח המלך מאד, ויאמר לו, אני רוצה שתבנה לי ארמון גדול חוץ לעיר, וצורותיו ותכונותיו כך וכך. ויאמר לו, יהי כדברך. ויאמר לו המלך, אני רוצה שתמהר הבנין בששה חדשים, ותהיה חפשי, ואעשה עמך חסד. ויאמר לו אליהו, צוה את עבדיך, ויתקנו כל צרכי הבנין, ויעש כן. ויקם אליהו ויתפלל לה', וישאל ממנו לבנות הארמון כרצון המלך. וישמע אלהיו תפלתו, וימלא שאלתו, ויבנה הארמון ברגע קטון כרצון המלך, ותשלם המלאכה טרם עלות השחר. וילך אליהו לדרכו, ויוגד למלך. וילך לראות הארמון, וייטב בעיניו, וישמח שמחה גדולה, ויתמה מאד על זה. ויבוקש אליהו ולא נמצא. ויחשוב כי מלאך היה.
וילך אליהו לדרכו, ויפגע בו האיש אשר מכרהו, וישאלהו האיש לאמר, מה עשית עם השר. ויאמר לו, עשיתי מה שהיה מבקש ממני, ולא עברתי על דבריו, ולא רציתי שיפסיד ממונו, כי בניתי לו ארמון ששוה אלף פעמים ממה שנתן לי. ויברכהו האיש ויאמר לו, החייתנו אדוני. ויאמר לו אליהו, תן שבח לבורא שעשה עמך החסד הגדול הזה.
אמר תלמיד אחד, פעם אחד הלכתי לבבל, והיה לי מעט ממון שהרווחתי בעמל גדול ובעצב רב, ואבא ערב שבת לעיר, ואבקש למצא איש נאמן לתת לו הממון בפקדון עד יום ראשון. ואלך ואבא לבית הכנסת, ואמצא איש מתפלל לפני ההיכל, מתעטף בציצית, ובראשו תפילין, ואומר בלבי, לא אמצא בעולם ובעיר הזאת כמו זה להפקיד אצלו ממוני. ואמתין עד שסיים תפלתו, ואתן לו שלום, ואומר לו, אדני, אני איש אורח, עתה באתי ויש לי מעט ממון, אולי אפקיד אותו אצלך, כי אני מאמין בך. וישלח ידו ויקח הכיס, ויוליכהו לביתו.
ואבא אליו יום ראשון, ואומר לו, עשה עמי חסד ותן לי כיסי שאני חפץ ללכת לדרכי. ויאמר לי, מי אתה, לא ראיתיך מעולם, ואיני יודע מה אתה שח, לא מעט ולא הרבה. כשמעי הדבר הזה, ותקצר נפשי למות, ואלך מר בחמת רוחי, סר וזעף, נואש מממוני, ואבכה ואומר, מה אעשה ואנה אלך, וממה אחיה. ואשתומם כל היום ההוא וכל הלילה. ואשכים עוד לביתו ואפייסהו, ואתחנן אליו, ולא יכלתי עמו. ואלך לבית הכנסת בלילה, ואומר, רבון העולמים, לא באיש הזה האמנתי להפקיד לו ממוני, אלא האמנתי בשמך הגדול שהיה חקוק בתפילין שבראשו, יהי נא חסדך עלי להושיעני ולהצילני מן הצרה הזאת. ואבכה בכי גדול מאד. ואתנמנם, ואראה בחלומי את אליהו ז"ל עומד עלי, ויאמר לי, אל תדהם ואל תתעצב, השכם בבקר לביתו, ואמור לאשתו, אמר בעליך שתתני לי הכיס שנתן לך ערב שבת וצוך להחביאו. וזה לך האות, שאכלתם חמץ בפסח, ולא התעניתם ביום הכיפורים.
ואיקץ ואשכים בבקר, ואעשה כדבריו. וכשמוע האשה הזאת מהרה לתת לי ממוני, ואלך לדרכי שמח וטוב לב, ואתמה על כל מעשה האיש הזה ועל מעשיו המשונים.
ויהי אחר כך, ויבא האיש לאשתו, ותגד לו בא אלי איש, ויאמר לי תני הכיס באות כך וכך נתתי לו והלך. ויאמר, לא שלחתיו ולא צויתיו. ויחר בעיניו שנתגלה קלונם וחרפתם, ויאמר, אם כן איפה, לכי ונחזור לדתנו הראשון, ויעשו כן, ויצאו מן הכלל, כי היו בראשונה כותים ונתגיירו, וישובו לאשר היו בתחלה.