אור ברסלב
חבור יפה מהישועה מעשה נחום איש גמזו והדיסקיא

חבור יפה מהישועה· רב ניסים גאון

מעשה נחום איש גמזו והדיסקיא

מעשה נחום איש גם זו והעני

אבל סבתו שקראו שמו נחום איש גם זו, על שהיה מנהגו לומר על כל הצרות שבאו עליו, על הכל אומר נחמה, ואומר 'גם זו לטובה הוא', והיה מצדיק דין יוצרו עליו, ולא היה כועס ולא מתקצף. ויהי מימים, ויבקשו חכמי ישראל לשלח מנחה אל המלך, ויאמרו, אין לנו כמו נחום איש גם זו שיעשה הקב"ה לנו על ידו נסים ונפלאות, וישלחו בידו המנחה דיסקיאה מלאה כסף וזהב ובגדים חשובים ויקרים. ויהי בדרך במלון, נתארח בכפר אחד ללון שם, ויאכל וישת, ויקח הדיסקיא וישם מראשותיו, וישכב במקום ההוא ויישן. ויקומו בעלי הכפר בלילה, ויקחו כל אשר בדיסקיא, וימלאום עפר, ויושיבום תחת ראשו. והאיש נחום לא ידע. ויהי בבקר, ויקח האיש הדיסקיא, וישם על החמור, וינהג וילך עד חצר המלך, ויבא לפניו, ויאמר מנחה היא שלוחה לאדני המלך מאת עבדיו הישראלים. ויצו המלך ויפתחי את הדיסקיא והנה מלאה עפר. ויאמרו לו שריו אמנם כי היהודים מלעיגים עליך ובוזים אותך מקילים אותך. ויקצוף המלך מאד, וחמתו בערה בו, ויצו המלך להרוג את היהודים. ויקראו סופרי המלך, ויצום לכתוב שטרות להרוג את כל היהודים השולחים המנחה בידו. וכשהוציאו את נחום להריגה, אמר 'גם זו לטובה'.

ויבא אליהו זכור לטוב, ונראה לפני המלך כצורת איש אחד משרי המלך, ויאמר לו, אדוני המלך, שמא עפר זה הוא מעפרו של אברהם אשר היו משליכים מעט ממנו היה כמו חצים וחניתות ורמחים בפני האויבים, והיו פותחין מיד הערים הבצורות והחומות הגבוהות והחזקות.

ותהי עיר אחת קרובה להם ויצורו עליה ימים רבים ולא יכלו להלחם עליה, ויקחו מן העפר ההוא מעט, ויזרקו על אנשי העיר, ויהי העפר להם כמו חצים וכלי מלחמה וינגפו, ויפתחו העיר מיד. וישמח המלך על העפר שמחה גדולה, ויצו למלאות הדיסקיא מזהב ומכסף ומן מרגליות יקרות לתת לנחום, ויעשו כן. וילבישו אותו לבוש מלכות, ושב וילך לדרכו. והגיע לכפר אשר לן בו בבואו למלך. ויראו אותו בעלי הכפר שחזר בכבוד גדול ובשלום, ויאמרו לו מפני מה עשה לך המלך הכבוד הזה, אמר להם בדיסקיא ומה שהולכתי מכאן ויספר להם את כל אשר קרהו.

ויקומו בעלי הכפר וימלאו אמתחותיהם עפר, וילכו אל המלך, ויאמרו לו אדונינו המלך, הנה העפר הזה, והוא מן העפר ששלחו אליך היהודים, ויצו המלך להבחינו, ולא עשה כלום. ויצו המלך להרגם ולאבדם ויעשו כן. וישב זה לביתו לשלום.

וכן היה רבי אליעזר בר"ש, ששאל מהקב"ה (ב"מ פ"ד) להביא עליו חליים, ויבאו עליו רבים ורעים, והייתי מאריך הרבה אם הייתי מספר קורותיו ומוצאותיו, אבל לא אגיד ואקצר. והוא היה מתפלל בלילה להסיר ממנו החליים והייסורין מעליו, ובבקר לשוב אליו, והיו שבים אליו.

ורבינו הקדוש היה כואב בכאב השינים שש שנים, ובהפסק השתות מים ז' שנים, ונרפא.

ויהי סבת הדבר, שהוא היה הולך בשוק הקצבים, והיה ביד קצב אחד עגל שהיה רוצה לשחוט, וימלט העגל מידו וינס, ויפגע בו רבינו הקדוש, וידבק בו, מפני שבטח בו להצילו משחיטה, ולא הצילו, והחזיק בו רבינו הקדוש ותפשו, והגיעו ליד הקצבים, ואמר להם שחטו אותו כי לכך נוצר. ונאמר עליו, מפני שלא חס ולא חמל, באו עליו החליים שספרנו.

ויהי לתקופות הימים שעברו עליו בחלאים האלה, וירא את שפחתו שהיתה מתקנת הבית ומטאטת אותה, ויצא מן חור אחר חולדה אחת, ורצתה שפחתה להרגה, ותקרא בקול גדול, רבינו הקדוש, ואמר לה, אל תהרגנה, כי כן אמר דוד ע"ה, ורחמיו על כל מעשיו. ואמרו, כשחס, חס עליו הקב"ה וריפא אותו ממכאובו ומחליו.

וכל זאת שבא על רבינו הקדוש, לא היה אלא לגודל מעלתו לפני הקב"ה. וכן אמר דוד ע"ה 'וסביביו נשערה מאד', ודרשו פסוק זה חז"ל על הצדיקים, ואמרו, מלמד שהוא מדקדק אותם על סביביו כחוט השערה. וכן אמר הפסוק, 'אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו', ודרשו בו רז"ל מדרש יפה טוב בענין זה, ואמר, אל תקרי 'תלמדנו', אלא 'תלמדנו' [=וא"ו שרוקה], כלומר על זה הדבר 'מתורתך תלמדנו', ק"ו משן ועין.

וכן רמז החכם שלמה ע"ה בחכמתו זה הענין שזכרתי, למען שנאמר 'שאת פני רשע לא טוב' וכו', ופרשו חז"ל, ויקחו טוב מחצי פסוק ויחברוהו מחצי הפסוק השני. כלו', לפי שהצדיק שיבואו עליו ייסורין רבים עד שנראה לבני אדם בעיניהם שיש עולה בדינו, 'עליו וחיה', טוב לו, ובייסורין שבאו עליו ימלט מן היום הבא המר והנמהר, הבוער כתנור המלהט בזדים וכל עושי רשעה, וזרחה לו ציץ שמש צדקה ומרפא וכו'.

כשהודיעו הקב"ה למרע"ה הדורות הבאים אחריו, וראה צדיק מיצר ומצטער ורשע מתעדן ומתענג, הודיעו והראהו מאזני צדק על דבר זה, להודיעו שהכל בצדק וביושר מלפניו.

הננו רואים אם ימות לנו מת, אנו אומרים 'הצור תמים פעלו', חייבונו חז"ל לומר כל אדם בשעת הצרות והייסורין 'ברוך דיין האמת', והוציאו זה הדבר ממה שנא' 'חסד ומשפט אשירה', כלו' אם חסד אשירה, אם משפט אשירה, כלומר אם עשית עמנו טובה וחסד נשיר לך ונשבחך ונהללך, ואם הצדקת עלינו את הדין, השלמתנו גמולנו בייסורין ובצרות לנו, כמו כן נהללך ונשבחך. ועל כן חייבונו והזהירו בנו חז"ל, אם ראית צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, אל תשחת שכלך ויצרך לפני יוצרך. וכן נאמר 'אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא' וגו'. ונאמר 'כל הדברים יגעים, לא יוכל איש לדבר' וגו'. כלומר, כבר הטריח עצמו בדבר מי שנוצר לפניך וקדמך לעולם, והוא מרע"ה, כמו שדרשו בענין שאמר משה רע"ה 'הודיעני נא את דרכיך'. וכמו שאמר חבקוק, 'עד אנה ה' שועתי ולא תשמע' וגו', כשראה והבין ברוח הקודש את אשר יקרה לעשרה הרוגי מלכות, אמר, רבש"ע, מדוע הצלת חנניה מישאל ועזריה ולא הצלת אלו הצדיקים, על כן תפוג תורה.

ואמרו עוד, בלשצר רשע מלביש לדניאל צדיקא ארגוונא, אחשורוש טמא ממליך מרדכי טהור, כן רשע מכתיר את הצדיק, ויען ה' את חבקוק ויאמר, הלא כתוב בתורה 'אל אמונה ואין עול' וגו', אל תשאל ואל תנסה לדעת את אשר לא תשיג. וכשהבין הנביא מה ששאל בשאלתו, התפלל לאל לכפר לו על מעלו, שנאמר, 'תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות'. אבל על ענין זה שאמר 'תחריש כבלע רשע צדיק ממנו', ואחז"ל, צדיק ממנו הוא בולע, צדיק גמור אינו בולע, לפיכך אמר צדיק ממנו. וכן אמר אסף המשורר, 'עד מתי רשעים ה', עד מתי רשעים יעלוזו'. ועל הסבות האלו אמר שלמה המלך ע"ה, 'לא תשבע עין לראות'.

ואתה אחי, השמר ושמור נפשך מאד, ולא תנקש אחרי אשר לא תוכל לדעתו. ואל תרבה דברים בעניין זה, פן יוכיח בך ונכזבת.

תוכן העניינים

חבור יפה מהישועה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה