חבור יפה מהישועה· רב ניסים גאון
מעשה נחום איש גם זו והעני
ומן הצדיקים, היה איש שהיה חולה מגופו, כאשר אירע לנחום איש גם זו (עיין תענית דף כ"א), על רוב תורתו וחכמתו, באו עליו יסורין וחלאים חזקים ורעים, והוא בחר הכל לנפשו, ושאל בבקשה מהקב"ה שיבא עליו כל דבר חטא שנפל ממנו, ועל כן בקש מלפניו לגבות מחטאתו בעולם הזה, כדי שלא ישאר עליו לא עון ולא אשמה, אלא שיהיה זך ונקי לעולם הבא, והאיש הזה נאמר עליו שהיה עור משתי עיניו, וגדם מידיו, ונכה רגלים, ושאר גופו היה מלא שחין וגרב, והיתה מטתו בנויה על כלים ועריבות מלאות מים, כדי שיגיע הקור אליו. ויהי היום, והאיש יושב בביתו והקירות נטיו לנפול, והקירות והבנין עומדים בענין לנתוש ולנתוץ, ויבקשו התלמידים להוציאו מן הבית שלא יפול עליו. ויאמר להם נחום, הוציאו את כל כלי הבית מקטן ועד גדול, ואל תניחו דבר. ואחר תוציאו מטתי, כי כל זמן שאשב בבית לא יפול ולא יהרס. ויעשו תלמידיו כן ככל אשר צום, ויוציאו כל אשר בבית ולא נותר בו דבר, ואח"כ הוציאוהו מן הבית ונפל הבית מיד. ויראו התלמידים ויתמהו איש אל רעהו, ויאמרו לו, רבינו, לאחר שדרכיך רצויות לפני הקב"ה, ואתה ברב צדקה וחסידות, ובמעלה גדולה בתורה ובחכמה, למה באו עליך הייסורין האלה הקשים והמשונים. אמר להם, בני, אני שאלתי כל הייסורין ובאו עלי. ויאמרו לו תלמידיו, רבי, היאך היה הדבר, הגד נא לנו. ויאמר להם, הייתי יום אחד מימים הולך לבית החכמים, והייתי מוליך עמי ג' חמורים נושאים בר ולחם ומזון ומיני פירות ומגדים, ואני בדרך, פגע בי איש אחד ואמר לי, אדוני, תן לי מה שאוכל שאני רעב, ואמרתי לו, המתן לי עד שאלך ואקח מן החמורים מה שאתן, וכשחזרתי אליו, מצאתיו מת נופל על פניו ארצה, וחרה לי עד מאד, וגדל כאבי ועצבי ויגוני ותוגתי, ואפול על פניו, ואשים עיני על עיניו, וכפי על כפיו, ורגלי על רגליו, ואמרתי, עינים שלא חסו עליך, יהיו עורים, וידים שלא מהרו לתת לך מאכל, יהיו מקוצצים, וכן רגלי כמו כן, ועוד אמרתי, יהיה גופי מלא שחין גרב. וכשראה אותי רבי עקיבא כך, אמר, אוי ואבוי לי שראיתיך בכך. אמרתי לו, אשריך שראיתני בכך, שהוא שכר גדול לי, וקניתי בו חיי העולם הבא.