חבור יפה מהישועה· רב ניסים גאון
מעשה מהירושלמי בשני חסידים
אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ע' ירושלמי ספ"ב דחגיגה) על התלמיד שטעה בענין זה, וכמעט היה יוצא מתחת כנפי השכינה, עד שגלה את אזנו הקב"ה והודיעו סוף הדבר ושביל היושר, וזהו אמרו, שהיו שני תלמידים חכמים וחסידים כל ימיהם בתפלה ותלמוד תורה ובאכילה ושתיה, ולא היו נפרדים זה מזה, עד שנפטר אחד מהם ולא נכנסו בני אדם לספוד עליו ולקברו ולא לכבדו כראוי לו, והיה סבת הדבר שמת באותו היום בן מוכס העיר, וסגרו החנויות ובטלו השוקים, ונתעסקו כולם בקבר אותו רשע מפחד אביו, ונשארה מטת החסיד יחידה, ולא נכנס לשם איש. וכשראה כן חבירו, כבד עליו הדבר, וחרה לו עד מות, ונשחת שכלו ודעתו, ונבהל, ובעתתו רוח רעה, ואמר אין שכר לאדם על מעשיו. וישאר נבוך ונלבב כתוהה, עד שאמרו לו בחלום, אל תכעס בדין יוצרך, ואל תתמה על מדותיו, כי בצדק וביושר הם. ודע שהתלמיד חבירך, עשה חטא קטן, ושלם לו חטאתו יוצרו במותו בעה"ז, כדי שיהי' זך ונקי בעה"ב מכל חטא ועון ואשמה. ובן מוכס העיר עשה מצוה אחת, ושלם לו תגמולו בעולם הזה, כל הכבוד ראה אביו כדי להאבידו מן העולם הבא, שילך ערום ועריה מכל המצות, ויהיה חייב גמור לירש גיהנם עד סוף כל הדורות. ויען החסיד ויאמר, אדוני מה היה החטא שחטא חברי, והמצוה שעשה בן מוכס העיר. ויאמר לו, אמנם חבירך לא חטא חטא גדול מעולם ח"ו, אלא קטן, ומה הוא, שהקדים הנחת תפלין, שהניח של ראש ואח"כ של יד, ולא היה ראוי לעשות כך, וזו היא חטאתו. אבל בן מוכס העיר, לא עשה כל ימי חייו חוץ ממצוה אחת, ולא חשב לעשותה אלא נזדמנה לו, ולא רצה הקב"ה לקפח שכרו, וזו היא, ויהי היום ויעש בן מוכס העיר סעודה גדולה, ולא רצו השרים לסעוד אצלו, ויאמר, מאחר שלא סעדו סעודתי, יבואו לי עניי העיר ויאכלוה, ולא אפסיד אותה. ויקראו לו העניים ויאכלו הסעודה. ועל כן שלם לו גמולו בעולם הזה כל הכבוד אשר ראית.
ויהי אחרי כן ויישן החסיד וירא בחלום את החסיד חבירו נפטר הולך בפרדסים ובגנות עלי נהר בין עצי הגן בין נרדים. וראה לצד אחד בן המוכס בהפך זה ותארו משונה והוא הולך כמו צמא מבקש מים ואינו מוצא. וייקץ החסיד וישמח לכו ויגל כבודו וסרה מעליו רוח הרעה ונס ממנו יגון ואנחה.
וכן אמר המאור הגדול משה רבינו ע"ה, 'הצור תמים פעלו' וכו', ופירשו חז"ל בפסוק הזה בזה הענין שאנו בו, שנאמר 'אל אמונה ואין עול', כמו שהקב"ה אינו מקפח לצדיק אפילו שכר מצוה קלה שהיא בעולם הזה לזכותו לחיי העולם הבא, כן ישלם לרשע על הטובה שהוא עושה בעולם הזה ואפילו מצוה קלה כדי לחייבו בגיהנם, ושילך ערום ועריה מכל טובה וחסד, להאבידו לעה"ב, זהו 'אל אמונה ואין עול', כמו שאינו משלם לרשע בעה"ז על כל חטא שעשה אלא שיעזוב אותו וישמור הכל לעה"ב, כן ישלם לצדיק בעה"ז חטאתו אשר חטא ושנגתו אשר שגג, ואפילו מצוה קלה שבהן, כדי שלא ישאר עליו שום חטא, ושילך זך ונקי מרובי העונות וטהור מזוהם החטאות, לחזות בנועם ה' ולירש חיי העולם הבא, שהן חיים ארוכים בשכר הרבה עד עולמי עולמים: