חבור יפה מהישועה· רב ניסים גאון
מעשה אלישע בן אבויה
וכבר תעה חכם אחד מחכמי ישראל ונסע משכל הישר וסר לבו מדרך האמת וכפר בעיקר על ענין הסתירות האלו, ושם האיש אלישע בן אבויה, והוא היה במעלה גדולה בתורה ובחכמה (עיין חולין קס"ב).
ויהי היום. ויהי הולך, וישמע את קול אדם אחד שאומר לבנו, בני, עלה לשובך והורד לי מבני היונים ושלח את האם כאשר צוה ה' את משה, שאני אוהב לאכלם, למען ייטב לך והארכת ימים. ויאמר אלישע, זה אמנם הבטיח הקב"ה למכבד אבותיו ועושה מצותם להרבות שכרו ולהאריך ימיו, שנאמר 'כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך', וכן הבטיח למוצא קן צפור ולוקח הבנים ומשלח האם ליתן שכר טוב ואורך ימים, שנאמר 'שלח תשלח האם ואת הבנים' וגו', ויאמר, הנה שתי המצות הגדולות והנכבדות, והבטיח הקב"ה לעושם באריכות ימים, ועתה בלא ספק זה הנער זוכה לשכר שתיהן. ולא אחר הנער לעשות הדבר, כי חפץ לעשות מצות אביו, ולקיים 'שלח תשלח'. ויעל אל השובך, ויקח את היונים, וישלח את האם. ויהי ברדתו, וישבר הסולם ויפול לארץ מת.
ויאמר אלישע, היכן אריכות ימיו של זה וטובותיו של זה. ויתעלף האיש וילבט, ונקל בעיניו לכפור בתחיית המתים, ויאמר אין שכר ואין חשבון ואין פועל לאדם על מעשיו, ויצא מכלל ישראל, מפני שלא הבין העיקר והשורש, ולא ידע ואשם ונשא עונו, כי הפסוק הזה שאמר הקב"ה 'למען יאריכון ימיך', רמז בדבר לעולם הבא, שאין קץ ותכלה לו ולטובתו ונועמו, כמו שנאמר 'למען ייטב לך' לעולם הבא, שאין בו צרה וצוקה לצדיקים, כמו שאחז"ל 'למען יאריכון ימיך' לעולם שכלו ארוך, 'ולמען ייטב לך' לעולם שכלו טוב.
באותה שעה נשרפו הלכות אלישע בן אבויה, ונשמעת בת קול אומרת 'שובו בנים שובבים' חוץ מאלישע בן אבויה. והיה האיש ההוא רבו של רבי מאיר, ונקרא שמו 'אלישע אחר' שיצא מכלל ישראל, ועליו נאמר 'תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק' וגו', 'צדיק' זה הקב"ה, שנאמר 'צדיק וישר הוא'.
ואף על פי כן לא נמנע ר' מאיר מללמוד תורה מפיו, וכבר הוקשה דבר זה בתלמוד, ואמרו, היאך יתכן ללמוד תורה מכופר זה, ולאחר שהקשו תירצו קושיא זו, ומשלו משל למה הדבר דומה, לאדם שמצא רימון ואכל הגרעינים ומשליך הקליפות.
וכשמת אלישע בן אבויה אמרו חכמים ז"ל לא יתכן לנו להאמין שהוא מיורשי גיהנם, שהוא במעלה גדולה ונכבדת בחכמה, וכן לא נאמין שהוא מיורשי גן עדן, מפני שחטא וכפר בתחיית המתים, ואמר אין שכר ואין חשבון לאדם לאחר מותו. ויאמר להם רבי מאיר תלמידו, כשאפטר מן העולם, אני אראה אתכם עשן עולה מקברו, כדי שיהיה לו כופר ומחילה לחטאתיו, ואחר כך יהיה מיורשי גן עדן. וכשנפטר מן העולם רבי מאיר, עלה עשן מקבר אלישע בן אבויה. ואמרו חכמים שכעס רבי יוחנן על דבר זה, וחרה לו עד מאד על מה שעשה רבי מאיר, שהיה לו יכולת לשרוף את רבו באש, ויאמר רבי יוחנן היה בינינו איש אחד שחטא ולא נוכל להצילו שלא ישרף ולא יעלה עשן מקברו, דעו כשאמות אני, אכבה העשן מקברו. וכשמת רבי יוחנן, נפסק העשן מלעלות מקבר אלישע אחר. אז פתח הספדן על רבי יוחנן ואמר, אפילו שומר הפתח לא עמד לפניך רבינו. כלומר, אתה הגעת ליוצרך בעת ובעונה שנפטרה נפשך מגופך, מפני גודל כבודך ומעלתך, לא מנעך מונע מלהגיע אליו, ולא שומר ולא שוער, אבל נכנסת מיד כהכנס איש נכבד לפני המלך שנכנס בלא רשות ומאמר המלך, ולא ימנעוהו שומר ושוער, וכן אתה אדונינו בעת שהגעת ליוצרך, שאלת ממנו לכבות העשן מקבר אלישע, ועשה רצונך וחפצך:
על כן חייב אדם להסתכל במעשה אלישע אחר, והוא היה חכם גדול בתורה, איך היה נקל בעיניו לעשות עבירה גדולה כזאת לכפור בעיקר ולירש גיהנם, וחייב אדם להטיב יצרו, ואל יתמה אם יראה רשע מצליח בעושר וכבוד, לדעת שהוא בצדק וביושר הקב"ה.
וכן רמז שלמה המלך עליו השלום בחכמתו ואמר 'שאת פני רשע לא טוב', כלומר אינו טוב לרשע עשרו וכבודו והצלחתו, והוא חושב שהוא לפני הקב"ה מקובל ודבריו רצויין מפני שהעשירו וכבדו, ואינו יודע שיבא לו הפך זה, תחת העושר הנפסק, רעה וגיהנם קיים לעולמי עולמים. כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה, לא טוב לרשעים שנושאין להם פנים בעולם הזה, מפני שבכל עשרם וחילם אינם עושים מצוה ולא צדקה, אבל הם יוצאים מן העולם הזה ערומים ממצות, וריקם ממעשים טובים, ונעורים מצדקות וחסדים כאשר באו לעולם בהולדם, כן בחבל באו ובחשך שמם יכוסה.