זרע יעקב· רבי יעקב שאלתיאל ניניו
יעקב דרוש למעלת נשים צדקניות
גרסינן בברכות תנו רבנן גדולה הבטחה שהב' הקב"ה לנשים יותר מן האנשים שנ' נשים שאננות קומנה שמענה בקולי בנות בוטחית האזינה אמרתי א"ל רב לר' חייא נשים במאי זכו כי א"ל באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנייי גברייהו בי רבנן ונטרי לגברייהו עד דאתי בי רבנן מי לא פלגן בהדייהו ע"כ. ולכאורה ק' היכן מצינו שהבטיח לאנשים עד שיאמר גדולה הבטחה של נשים יותר ת מהאנשים ועוד מהו ההבטחה שהבטיחן כי לא פורש ועוד ק' דמאי קשיא לרב הני נשי במאי זכין הלא הן זיכות במה שהן פציות במצות ל"ת ובמ"ע שאין הזמן גרמ' שהן מחוייבית בקיומן. ועוד במ"ש באקרויי בנייהו וכו' תיפוק ליה במצוות דידהו הן זוכות ולמה תלה הטעם הזכות בשביל בניהן ובעליהן. ועוד במ"ש מי לא פל' בהדייהו דמה זו תמיהא מי לא פלגן בהדייהו ומהיכא פשיטא לן דפריך בפשטות מי לא פלגן בהדייהו:
ולענד"ן שהדברים מגיעים במאי דאיפליגו ר' יהודה ור' יוסי בפ' המוצא תפילין דצ"ו דר' יהודה סבר דנשים אינן סומכות דבני ישראל כתיב ולא בנות ישראל ור' יוסי סבר נשים סומכות רשות. ודע דלדעת רש"י ז"ל בפי' הסוגייא דלמ"ד נשים סומכות אינו רשות ס"ל דנשים שעישית מ"ע שהז"ג עוברות בבל תוסיף שכ' על מ"ש בגמ 'אלא האי תנא היא דס"ל דשבת זמן תפילין דתניא מיכל בת שאול היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים ופירש"י דהוי כתוס' על ד"ת שפטרו נשי' ממ"ע שהז"ג ע"כ:
אבל התוס' כתבו דזה דוחק וטעמא דאין נשים סומכות רשות בתפילין משום דצריך גוף נקי ונשים אינן זריזות ליזהר וכן עליה לרגל משום דמיחזי כמביאה חולין בעזרה ע"ש:
והנה רוב הפוסקים פסקו כר' יוסי דאמר נשים סומכות רשות ה"ה התוס' שם בעירובין ד"ה דילמא סבר לה כר"י ובמ' ר"ה דל"ג ע"א וכן דעת הריטב"א בפ"ק דקידושין דל"א ע"א. וכן דעת הר"ן בפ' בתרא דר"ה ובפ"ק דקידושין דכל הני ס"ל דיכולות נשים גם לברך על מ"ע שהז"ג והיינו משום דקי"ל דנשים סומכות רשות. וכ"כ הרשב"א ז"ל בסי' קכ"ג וכן פסק המרדכי בסוף ראוהו ב"ד. אמנם מדברי ריא"ז ז"ל הובאו דבריי בשלטי הגבורים בר"ה נראה דס"ל כדעת רש"י ז"ל שכתב וז"ל והנשים מעכבין מלתקוע ומז"ה אימר שאין מעכבים אלא כשמברכות הואיל ומתכוונות למצוה עוברות בב"ת וכן בכל מ"ע שהז"ג וכבר ביארתי בקינט' הראיות שאין הנשים עוברות בב"ת במצוה שלא נצטוו כמו האיש שאינו עובר אם מניח תפילין במקום שאינו ראוי להניח' וכמו שאין ישראל עובר בב"ת אם בירך ברכת כהנים ואעפי"כ נשים אסורות לתקוע כיון שאינן מצוות וכו' וכן אסורות להניח הפי' אפי' בלא ברכה מפני שנר' כדרך החיצונים שעוברים על דברי חכמים ואינן דורשי המקראות כמובן יע"ש. הרי שפסק כמ"ד אין נשי סומכות רשות שהרי למ"ד נשים סומכות רשות תוקעות ומניח' תפילין כההיא דמיכל בת שאול אלא ודאי דס"ל דה' כמ"ד דאין נשים סומכות רשות וכסברת מז"ה שכ' שאם מברכות עוברות בב"ת. וכן סברת האגור בשם ר' ישעיה ז"ל שהביא הרב"י בה' שופר סי' תקפ"ט יע"ש וכתב הרב"י ז"ל עליו ומ"ש שעוברות על ב"ת אם מברכות אינו נכון כלל:
הנה במיטב תלתא כחדא רש"י וריא"ז והאגור בשם ר' ישעיה ז"ל פוסקים כר"י יהודה דאין נשים סומכות רשות:
ודעת הרמב"ם ז"ל בזה מצאנו ראינו בפ"ג מה' מעה"ק דפסק כר' יהודה דאין נשים סומכות רשות אמנם בפ"ג מה' ציצית ה"ט כתב דנשים שרצו להתעטף בציצית מתעטפות בלא ברכה וכן שאר מצות עשה שהנשים פטורות אם רצו לעשותם בלא ברכה אין ממחין בידם ע"כ:
ולכאורה קשה כיון דפ' בה' מעה"ק כר' יהודה דאין נשים סו' ומינה דהנשים אינן יכולית לקיים מ"ע שהז"ג א"כ איך פ' בה' ציצית דנשים יכולות לקיים מ"ע שהז"ג ואם נאמר דס"ל דנשים יכולות לקיים מ"ע שהז"ג א"כ הו"ל לפסוק דנשים סומכות אי בעו:
שוב ראיתי להרב מוה"ד בס"ק מחב"ר סימן תקי"א שהביא משם ה' ראשין לציון בחי' לחגיגה די"ז שעמד בזה וכעת אין הספר מצוי בידי לראותו: ולענ"ד נראה לתרץ בב' אופנים והנה אופן אחד והוא דהרמב"ם ז"ל דעתו כדעת ריא"ז ומז"ה יהאגור ור' ישעיה ז"ל שכתבנו לעיל דסברי שאין מעכבין אלא כשמברכות הואיל ומתכוונות למצו' עוברות בב"ת הרי דכל הקפידה הוא הברכה שאין לברך נמצא דאפי' אלו שפסקו כר' יהודה ס"ל דבלא ברכה יכולות לקיים מ"ע שהז"ג לכן ס' בה' ציצית דנשים שרצו לקיים מ"ע שהז"ג יקיימו ובלבד שלא יברכו לא כן בסמיכה דאין אנו יכולין לומר דיעשו בלי ברכה כיון דליכא ברכה בסמיכה א"כ כשעושין אותה זוהי מצותה כתקנה ולא חסרו מהמצוה שום דבר ועוברות בב"ת אבל במ"ע שיש בהם ברכה כשעושין המצוה בלא ברכה אינן עוברות בב"ת כיון שלא קיימו המצוה כתקנה:
ומצאתי ראיה לזה דאפי' למי שפסק כר' יהודה אפי"ה ס"ל דבלא ברכה יכולות לקיים ממ"ש הגהות מיימוניות בפ"ג מה' ציצית דע"ב מ"ש הרמב"ם דנשים אם רצו לעשות בלא ברכה יעשו כתבו ההג"מ וכן רש"י הי' אוסר להן לברך ע"כ דמשמע דדוקא לברך הוא שהי' אוסר להן אבל לקיים בלא ברכה יכולות הרי דלדעת רש"י דס"ל כר' יהודה דאין הנשים יכולות לקיים מ"ע שהז"ג ועוברות בבל תוסיף אפי"ה ס"ל דיכולות לקיים בלא ברכה א"כ אינו מן התימא על הרמב"ם שפ' כר' יהודה דאין נשים סומכות ופ' בה' ציצית דיכולות הנשים לקיים מ"ע שהז"ג בלא ברכה:
אופן הכ' הוא דדעת הרמב"ם קאי כשי' התוס' שכתבו בעירובין דצ"ו בד"ה מיכל בת שאו' וז"ל ונראה לפרש דסמיכה נמי למאן דלית ליה רשות דהייני ר' יהודה לאו משים דמיחזי מוסיף אלא משום דסמיכה אפי' ברקפית יד מיחזי כעבודה בקדשים ע"כ נמצא דיש חילוק במצות סמיכה משאר מצות דשאני סמיכה משים דמיחזי כעבודה בקדשים לפיכך פ' הרמב"ם דאין נשים סומכות לא כן בשאר מ"ע כגון ציצית וכיוצא דליכא האי טעמא יכולות לקיים דאינו הטעם משים דמוסיף. ודעת הטו"ר עיין בא"ח סי' י"ז שכתב דיותר טיב שלא יברכו ובסי' תקפ"ט כ' דיכולין להקיע ולברך ונראין דבריו סתרי אהדדי וראיתי לה' מז"ה בס' יום תרועה בדי"ג ע"ד שנרגש מזה וכ' ונר' דכוונתו לי' דאם ישאלו לנו הנשים נאמר להם דלא יברכו אבל אם מעצמן וכו' אין מוחין בידן ע"כ והיינו ממש החי' שחי' הר"ן ז"ל וכמדומה שחי' הר"ן זה נעלם ממנו מדכתב אותו מסברא דנפשיה ולא הזכירו גם אשתמיט מיניה שהרב ב"ח בסי' י"ז הק' קו' זו ותי' תי' זו ולה' ב"ח אשמיטי' חי' של הר"ן. ועיין להי"א בסי' י"ז שגם הוא הקשה ותי' תי' זו ואשתמוטי שי' הר"ן ודברי הב"ח ודברי מהר"ם ן' חביב: וראיתי לה' החסיד ז"ל בס' שארית יעקב בד' ע"ז סי' ע"ב שתמה על הר"ן ז"ל והוא דבמ' ר"ה פסק כרב יוסי דנשים סומכות רשו' כס' ר"ת והקשה עליו ממ"ש בפ' לולב הגזול אמתני' דמקבלת אשה מיד בעלה ומחזירתו למים ופרכינן התם פשי' ומשני מהו דתימא הואיל ואשה לאו בת חיובא היא אימא לא תקבל קמל"ן. וכתב שם הר"ן ז"ל אימא דלא דלגבה איכא איסור טילטול קמ"ל כיון דראוי לנטילת אנשים תירת כלי עליו ומותר בטילט' לכל ע"כ. וזה כפירש"י ז"ל דפירש הכי לפי שיט' שפסק כר' יהודה דאסור לנשים ליטול לולב ולברך וכמ"ש הב"ח סי' תרנ"ד בשם הגאות אשירי וא"כ ק' כיון דהוא פוסק כר"ת שפסק כר' יוסי למה הוצרך לפרש מתני' דמקבלת אשה מטעם דראוי לנטילת אנשים תיפוק ליה דראוי לה לעצמה ליטול ולברך: וניחא ליה לתרץ דדעת רש"י והר"ן בזה הוא כי היכי דלא תיקשי סתמא דמתני' אהדדי דבר"ה שנינו סתם מתני' אין מעכבין את התינוקות לתקוע הא נשים מעכבים כר' יהודה. ובסוכה סתם לן דמקבלת אשה מיד בנה משום דחזי לה כר' יוסי וקשה סתמא אסתמא ע"כ הוכרחו לפרש דמתניתין דמקבלת כר' יהודה וטעמא משום דחזי לאנשים כי היכי דלא תיקשי סתמא אסתמא יע"ש:
ואהמ"ר נלע"ד דמסתמא אסתמא לא קשיא דאנא אמינא דטעמו של ר' יהודה לאו משום דאין נשים סומכות רשות אלא מטעם משים שבות שלא במקום מצוה דאע"ג דתקיעת שופר חכמה היא ואינו מלאכה אעפי"כ שבות מיהא איכא רומייא דרדית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה ואעפי"כ אסרוה כדמשמע בשבת: וכן ראיתי בהג"מ שם בה' ציצית שכ' וז"ל ושוב מצאתיו בשם גדול דכל היכא דאיכא למיחש בחולין בעזרה וכו' וגם תקיע' שופר בר"ה דאיכא שבות למ"ד בכה"ג ממינן בהו אבל היכא דליכא נדנוד עבירה כגון סוכה וכיוצא אע"ג דפטורות מה"ת מדרבנן לא מחינן בהו עכ"ל וכן כתב הרא"ם בפי' על הסמ"ג וז"ל ועוד דיש עוד גזירה משום מתקן כלי שיר משא"כ גבי נטילת לולב דלית חד מינייהו ע"כ יע"ש א"כ ל"ק סתמא אסתמא:
עוד תירץ ה' החסיד תי' שני ואייתי בידיה מ"ש הר"ן דכיון דקי"ל כר' יוסי דנשים סומכות רשות אמאי אמרו גבי מיכל שמנחת תפילין לא לא מיחו בה חכמים. הורו חכמים מבעי לה. וניחא ליה להר"ן דאף דקי"ל כר' יוסי הייני דאי עבוד מנפשייהו ניחא למארייהו ולא מחינן בהוא אבל אורי לא מורינן להו דאינן נקיות הדעת ונקיות הגוף ובהא תריץ יתיב דברי הר"ן ז"ל דמה שפי' דמקבלת אשה מטעם דראוי לאנשים היינו משום דלא מורינן להו ומשום הכי הכא דמורינן להו לקבל ע"כ ר' יהודה היא וטעמא לאו משום דחזייא לדידה רק לגברי חזי עכ"ל ולכאורה נר' דתי' זה הוא כפתור ופרח:
שבתי וראיתי לה' מוה"ד ז"ל בס"ה ברכ"י בא"ח הי' תרנ"ד דבתירוץ ראשון סמך שתי ידיו עליו אבל בהאי תירץ שני קרא תגר עליו כדרך התגרי"ם חדא במ"ש דע"כ ר' יהודא היא חמה עליו דאימור ר' יוסי היא וטעמא דמורינן דחזי לגברא. ועוד דמה יוכיח הוכח ממ"ש הר"ן בתפילין דאינן נקיות הדעת וגוף לשאר מ"ע דלא שייך האי טעמא. ועוד דמאי דמורינן לקבל אשה מיד בנה וכו' לא מקרי דמורינן לברך דהגם דטעמא דידן דמקבלת ומורינן היינו משום דחזי לדידה מ"מ מאי דאמרי' לה לקבל אינו גלוי וידוע לנשים דטעמא משום דרשאית ליטול ולברך דלאו הלכתא ודינא גמירי והא לא מיקרי דמורינן להו ליטול ולברך יע"ש:
ואנא זעירא אהמ"ר נר' דאין מכל אלה טענא. ראשונה על מאי דהק' דאוקי כר' יוסי וטעמא דמורינן משום דמיחזי לגברי. זה אינו דבשלמא לדעת ר' יהודה דס"ל דאין נשים סומכות אמרי' דטעמא דהתיר בכאן הוא משום דמיחזי לגברי אבל לדעת ר' יוסי דס"ל דנשים סומכות רשות לא אמרי' משום דמיחזי לגברי אנן אמרי' דטעמא כיון דשייכי במצות מורינן ה לקבל ולאו משים דמיחזי לגברי ואדרבא מחזיקינן הסברא דמורינן להו: ועל מה שהקשה עוד דמאי הוכיח מתפלין לשאר מצות עשה דלא שייך טעמא דנקיות גם זה לענ"ד טעמא טעים דנקט לפי שאינן נקיות הדעת ונקיות הגוף דאילו לתפלין לחוד קאי הול"ל לפי שאינן נקיות הגוף כמ"ש התוס' ז"ל אלא בא להורות תרתי חדא דאינן נקיות הדעת ולא ידעי מהו המצוה ומה טעם יש בה שאין בהם דעת להבין ולהבחין אם הן עושין אותם משום שהן חייבות או פטורות וזה קאי לשאר מצות ונקיות הגוף קאי למצות תפילין שאינן נקיות הגוף ומדעת עצמו כתב כן לתת טעם למה אין מורין להם:
ועל מה שהקשה עוד דמאי דמורינן לקבל אשה מיד בנה וכו' לא מקרי דמורינן לברך וכו' אין לתמוה עליו דהן הן הדברים שכתב הרא"ם ז"ל בפי' על הסמ"ג דכתב על מ"ש בגמ' מכלל דלר' יהודה תיתו פי' הוא ז"ל אלו היו סוברין כר' יהודה היו מוחין והאי מלתא לאו לאוכוחי מינה הלכתא היא דהא מאליבא דר' יוסי שמעינן לה אלא לאוכוחי מינה דנשים מברכות אמ"ע שהז"ג הוא דמייתי לה והכי פי' מכלל דאי הוה ס"ל כר' יהודה היו מוחין ומכאן ראיה שהיו מברכות בהנחתן דאל"כ למה היו מוחין הא לא שייך הכא איסור ב"ת יע"ש:
הרי דמדלא מיחו הוציא הרב ז"ל דהנחתן של תפי' היתה בברכה כ"ש הכא דהיא מקבלת הלולב מיד בנה ברשות דודאי ילפינן מינה דמורינן להו לברך כנז':
ולעיקר הקושייא שהק' ה' ש"י להר"ן ז"ל נלע"ד כי קושיא זו קשייא ג"כ לדעת רש"י ז"ל והוא שכבר כתבנו לעיל משם ההג"מ שכ' דרש"י ז"ל היה אוסר להן לברך דמשמע דלעשותם בלא ברכה יכולות לעשות וא"כ תיקשי לרש"י דאמאי נקט כיון דחזי לגברי והלא חזי לנשי נמי דאי בעו למעבד הרשות בידן אלא שאינן יכולות לברך וכמו שכן ראיתי לה' ברכ"י ז"ל שנרגש מזה יע"ש:
והנלע"ד לתרץ הוא דדעת רש"י והר"ן ז"ל בזה הם קיימי בשיטת ההג"מ שכתבנו לעיל שכתבו משם גדול אחד דכל היכא דאיכא נדנוד עבירה כגון תקיעת שופר בר"ה דאיכא שבות וכו' בכל כה"ג מחינן בהו אבל היכא דליכא נדנוד עבירה כגון סוכה וציצית וכיוצא בו אי בעו לעשות לא מחינן בהו ע"כ א"כ ה"ה נמי כאן בלולב דאיכא נדנוד עבירה דהיינו איסור טלטול אי בעו למעבד אינן יכולות לכן הוכרחו לפרש כיון דחזי לנטילת אנשים מותר בטלטול זה נלע"ד פשוט:
עוד ראיתי להברכ"י ז"ל בסי' רצ"ו שהביא משם ה' מוהר"י עייאש ז"ל בהגהב"י על מ"ש הר' מג"א ז"ל בסי' הנז' דחילק בין מצות שיש בהן מעשה אז יכולות הנשים לעשות ובין מצית שאין בהם אלא אמירה לבד כגון הבדלה וע"ז כתב מור"ם דאין מברכות. והק' עליו ולא משמע כן מהתוס' דר"ה דל"ג שכתבו דנשים עולות למנין שבעה ומברכות על קריאת התורה ומדבריהם נדחי. גם הקשה לדברי ה' ט"ז ז"ל שחילק בין מצות דאורייתא לדרבנן שהרי קריאת התורה לאנשים איני אלא מדרבנן. ותירץ הרב ברכ"י ז"ל דל"ק לה' מג"א שהוא כתב דבדבר שאין בו אלא ברכה כי הכא אין רשאות ולא דמי לקריאת התורה דאיכא תרתי קריאה וברכה יע"ש:
ואהמ"ר נר' דמלבד דאין קושייא מדברי התוס' אלו אלא נר' דיש סעד מדברי התוס' לחי' הרמ"א ז"ל והוא דטרם כל צריכים אנו להבין דברי התוס' דהא ר"י בר יהודה היה מביא ראיה דנשים מברכות מקריאת התירה שנשים עולות למנין שבעה ובא ר"ת ז"ל להשיב עליו דאין זו ראיה דברכת התורה לפניה ולאחריה לאו משום ת"ת וכו' והוא תימא דאיך בזה נדחו דברי ר"י ז"ל דהא סוף סוף הן מברכות בין שהיא על הקריאה בין שהיא על העליה הרי הן מברכות אלא ודאי דכוונת ר"ת ז"ל היא דכשהן מברכות על הקריאה היא הוכחה דמברכות על קיום המצוה ועוברות על ב"ת אבל כשהוא על עליה אין הברכה על קיום המצוה לברך על התורה וליכא ב"ת וזהו כדברי הרמ"א ז"ל דכשהן מברכות על הבדלה הן מכוונות לצאת ידי חיבה ואיכא מצוה על אמירתה ועל זה אין מברכות והרט"ז ז"ל ס"ל כתי' שני של התוס' שכתבו דהא דאשה עילה היינו באמצע שלא היו רגילין לברך אלא הראשון פותח ומברך והאחרון מסיים ומברך באופן שנשים אינן מברכות ולכן ל"ק להט"ז באופן כי מהא ליכא למשמע מינה לא תיובתא ולא תירוצא לא להרמ"א ולא להט"ז:
אלא אי קשיא לה' מג"א ז"ל ולהט"ז ז"ל לע"ד הא קשייא מאותו דבור בעצמו שהביאו ראיה עוד לאשה מסומא מרב יוסף ורב ששת דהוו אמרי הגדה ומברכי דאינהו נמי דרבנן וכיון דמחייבי דרבנן יכולין לברך. א"כ קשה לה' מג"א שכתב דבמצוה דאמירה אינן מברכות הרי כאן דבאמירה היא ומברכין וכמו כן קשה להט"ז דחילק בין דאורייתא לדרבנן דהא הכא דחשבם הוא מדרבנן ומברכין. ואין לדחות כמו שדחו התוס' ז"ל דאין ראיה מסומא לאשה דאע"ג דסומא פטור מדאורייתא מדרבנן מיהא מיחייב אבל אשה אפי' מדרבנן אינה חייבת זה אינו אלא לשאר מצות אבל נשים לגבי הבדלה כבר פסק מר"ן ז"ל בב"י דנשים חייבות מדאורייתא לד' הרמב"ם ולדעת שאר הפוסקים מדרבנן:
ולענין הלכה פסק הרפ"ח ז"ל בסי' הנז' דנשים מבר' לעצמן הפוך דעת מיר"ם ז"ל יע"ש והרב"ד ז"ל הביא בשם רב חסדא הכהן ז"ל בה' מגילה דחייובא רמייא עליה דאיניש להוציא ידי חובה לאנשי ביתו וביתו זו אשתו יע"ש. הלכך לא יברך כב"ה קודם מקרא מגילה אלא א"כ יש אדם אחר בביתו להבדיל לאנשי הבית:
נחזור לענינינו הנה לדעת רש"י ז"ל שפי' בר"ה הא נשים מעכ' ופטורות לגמרי וכי תקעי איכא ב"ת ע"כ והיינו דס"ל כר' יהודה דנשים אין סומכות רשות:
שבתי וראיתי למוהרש"א ז"ל בח"ה דתמה עליו וז"ל ולא ידענא מאי ב"ת שייך הכא דלא שייך למימר ב"ת אלא כשעושה המצוה ומוסיף עליו כגון ג' מינים בלולב ואתי איהו וקא מוסיף מין אחר אבל הכא הול"ל וכי תקעי הוה איסורא דרבנן דבשלא מקום מצוה איכא איסורא דרבנן יע"ש: ותבט עיני לה' יד אהרן ז"ל סי' תקפ"ט שנראה לו לתרץ דמאחר דרבא ס"ל דלעבור שלא בזמני בעי כיונה והיינו היושב בח' בסיכה בעי כיונה לעבור כדי לעבור על ב"ת א"כ ה"ה הכא באשה אע"ג דפטורות נינהו כשרוצות לעשות המצוה עוברות על ב"ת והביא סמך לדבריו ממ"ש התוס' דאשה דלא מחייבא הוי כשלא בזמנה דכיון דלא מכוונה לא עברה ותמה דאיך אישתמיט מיניה דברי התוס' הללו וכו' עד א"כ בהני נשי אם מברכות נמצא שמכוונות לצאת ומשו"ה כתב דעוברות על ב"ה אם מברכות ע"כ:
ואהמ"ר אשתיממתי על המראה דהראיה דמביא מסוכה לא דמי. דסיכה שאני כיין דרגילי אינשי כל ימות השנה לישב בה על זה בעינן דכשיושב בה שיכוין בה כדי לעבור על ב"ת אבל בשאר מצוות לא:
ועוד דהראיה שמביא מדברי התוס' נלע"ד דאינה ראיה שהתוס' לא נכנסו לחלק בין מוסיף במצוה בין מוסיף בגופית אלא דהקשו מהילני המלכה שהיתה יושבת בסוכה עם בניה וכתבו דיש לישב דמשום בניה היתה יושבת ולא מיחזי כב"ת. א"נ משום דשמעינן ליה לרבא וכי' ולגבי אשה וכו' הו"ל כשלא בזמנו כיון דלא מכוונו לה לא עברה. כוונתם רצויה כיין דדעת נשים קלה אינן מכוונות לשם מצווה דכוונתן לא מעלה ומוריד כיון דאינן יודעות טעמי המצוות וזה מוכרח בדברי התוס' דאיך אומרים דלא היתה מכוונה אפשר דהיתה מכוונה אלא ודאי כי כוונתם היא דאשה אינה מכוונה לשם מצוה:
ועוד דהרב ז"ל סייע את עצמו מדברי התוס' והתוס' איפכא שמעינן להו במ' סוכה ובפ' המוציא בעירובין דהוכיחו התם משם ר"ת דהן מברכות וא' מהראיות הוא ממיכל בת שאול והילני המלכה דהיו מברכות דאם לא היו מברכות מה ראיה דלא מיחו בהן חכמים אלא ודאי דהיו מברכות ולא אמרי' דעוברות משום ברכה שאינה צריכה וכו' כמבואר שם:
ומה שסיים עוד ומשו"ה כתב דעוברוח על ב"ת אם מברכות הוא תימא דהעיקר חסר מן הספר דהא בדברי רש"י ז"ל לא נזכר שהן מברכות כלל ועיקר: וחזה הוית להרב נחפה בכסף ז"ל בפי' על הרא"ם ז"ל ברק"פ כ"ב ויהי בהקשות"ה לה' י"א הנז' באופן אחר וז"ל דהדמיון שדמה הנשים לההיא דיושב בח' בסוכה לח דמי כלל כי אוכלא. לדנא דבשלמא התם הו"ל מוסיף במצוה מז' לח' כיוון שהוא חייב במצוה דסוכה אבל בנשים דאינן מוסיפות במצוה כלל אלא בגיפות לא שייך כמ"ש הרא"ם ז"ל:
והראיה שמביא מדברי התוס' אינה ראיה כלל דכוונת התוס' דהילני המלכה לא היתה מכוונת וליכא ב"ת אפי' לדעת רש"י ול"ק מהאי עובדא וכו' ואפ' שזה היתה כונת התוס' במה שסיימו אך נר' דוחק שר"ל שדוחק הוא לפרש דבנשים שייך ב"ת לפי' שהסברא נותנת דליכא ב"ת אלא במוסיף במצוה ולא בגופית כמ"ש הרא"ם:
ועל זה תמה הרב ז"ל על תמיהת' של הי"א ו"ל דכתב דאיך אישתמיט ממוהרש"א ז"ל דברי התוס'. דהא הוא ז"ל צפה והביט דברי התו' הללו אלא דאין משם ראיה והאריך יע"ש:
ותירץ הרב ז"ל והוא דא"א דמיכל לא היתה מכוונת מאי קמ"ל התנא דלא מיחו בה פשי' שאין ראוי למחות כיון שאינה מכוונה ואשה דמייא למצווה שלא בזמנה אלא ודאי שהיתה מכוונת ואעפי"כ לא מיחו כ"כ:
ואהמ"ר לא זכיתי להבין דבריו. ראשונה על חילוק שחילק במוסיף על המצוה ולא בגופות האמת דראויים הדברים למי שאמרם דהן הן הדברים עצמם שחילק הרא"ם ז"ל אבל לדעת רש"י ז"ל אי אפשר דס"ל חילוק זה שהרי פי' גבי מעכבים את הנשים לתקוע כיון דהן פטורות עוברים על ב"ת אפי' שהוא בגופה של מצוה:
ומ"ש על דוחק שכתבו התוס' דכוונתם בזה שדוחק לפרש דבנשים שייך ב"ת וכו' לע"ד נראה דכוונתם בזה שהדוחק הוא לפרש דאשה דלא מחייבה דהוי כשלא בזמנה כיון דלא מכיונה דהא כל טעם דהן פטורות משום דהוא מצוה שהז"ג כיון דלגבי דידהו נחשב בזמנו כשלא בזמנו הו"ל לדידהו כמצוה שאין הז"ג והן חייבות א"כ כשם שהאיש בזמנו לא בעי כוונה כך הן במצות שלא הז"ג לא בעו כוונה וע"ז אמרו דהוא דוחק ואמרו א"נ וכו': ועל מה שתירץ וכ' דמוכרח דהיתה מכוונת דאם לא היתה מכוונת מאי קמ"ל התנא דלא מיחו בה פשי' שאין ראוי למחות לזה אני אומר דאתו רבנן לאשמועינן דכיון דתפלין בעו גוף נקי כמ"ש התוס' ונשים כיון דאינן זהירות הו"א דחכמים הי"ל למחות בידן לזה בא התנא לאשמועינן דלא חיישינן לכך דנשים זריזות במצות ולא מיחו:
ובעיקר התמיהא של מוהרש"א שתמה לרש"י ז"ל דמאי ב"ת שייך הכא דלא שייך למימר ב"ת אלא כשעושה המצוה וכו' אחרי אתאבק בעפר רגליו אנא אמינא דגברא רבא קא חזינא ותיובתא לא חזינא דהא מלישנא דתלמוד דפ' המוציא נראה דאין חילוק בין מוסיף על המצוה למוסיף בגופות והוא דבגמ' אוקי פלוגתייהו דרבנן ורבן גמליאל בבל תוסיף והקשו א"ה לר"מ זיג אחד נמי לא ועוד הישן בח' בסיכה ילקה ומשני מחוורתא כדשינן מעיקרא ופירש"י ז"ל זוג אחד נמי לא דיש כאן תוס' שמוסיף שבת על החול למצות תפילין. וכן בסוכה נמי דמוסיף ח' על ז'. הרי דמהכא שמעינן דאפי' בגוף המצוה נק' מוסיף ואין חילוק דא"א דיש חי' מאי מקשה סתמא דתלמודא לר"מ עד שהוכרח לאוקמי כדשנינן מעיקרא הדין ואימא הכי דהכא ליכא ב"ת דלא אמרי' ב"ת אלא כשמוסיף על המצוה כגין ה' מינין בלולב או ה' ציציות או ה' בתפילין אבל בגוף המצוה כי הכא שהוא מוסיף שבת על חול וח' על ז' לא מקרי מוסיף אלא ודאי דבין בין מקרי מוסי' ולזה פריך שפיר. ועל זה פירש"י ז"ל גבי מעכבין את הנשים לתקוע כיין דהן פטורות עוברין על ב"ת אפי' שהיא בגופה של מצוה כדמשמע הכא הן אמת דדברי רש"י ז"ל צריכים ביאור דלכאורה נר' דסתראי נינהו ממה שפי' בפ' ראוהו ב"ד בדכ"ח על מה שהק' אביי אלא מעתה הישן בח' ילקה ומשני שאני אומר מצוה אינו עובר עליהן אלא בזמנן ע"ז פירש"י ילקה ועובר על ב"ת. מצוה אינו עובר בב"ת אלא בזמנן כגון ה' מינין בלולב וה' טוטפות בתפי' ה' ציציות בטלית אבל תוספת יום על ימים או שפה על שעה אין זה מוסיף ע"כ. הרי דהכא משמע דס"ל דלא אמרי' ב"ה אלא כשמוסיף על המצוה ולא בגופה ואיך השוה אותם בפ' המוציא דאין חילוק:
ולכאורה נראה לתרץ כיון דהברייתא דר"ה דמעכ' את הנשים לתקוע סתמי תלמודא אליבא דר' יהודה דאין נשים סומכות פי' לה רש"י דאם תוקעין עוברים על ב"ת וכ"כ הכא בסוגיין דהמוציא כל שקלא וטריא הוא אליבא דר' יהודה כאשר נר' בסיף הסוגייא דאמר ודלמא כר' יוסי ס"ל דנראה בפי' דעד עתה סתמא דתלמודא טרח לאוקימי כר' יהודה וכיון דדחיקא ליה לאוקומי אליביה אוקומיה ליה כר' יוסי וכן פי' התוס' בפי' דכל הסוגייא הנז' היה לס' ר' יהודה ע"כ פריש לה ג"כ כדעת ר' יהודה ולא חילק בין מוסיף על המצוה לגופה של מצוה דכיון דאין סומכות בכל ע"ע שהז"ג שהן עושות עוברות על ב"ת. וכן לגבי מיכל בת שאול ולא מיחו בה חכמים פירש"י ג"כ דהוי כתוס' על ד"ת שפטרו נשים ממ"ע שהז"ג. וכ"כ בקידושין שם פי' נראות כמוסיפות:
באופן דממ"ש נראות כמוסיפות נר' דאינן עוברות על ב"ת אלא דנראה כעוברות. ויוצא לנו מזה דס"ל דאם מקיימין את המצות אינן עוברות על ב"ת והוא כמ"ש דכדעת הרמב"ם ס"ל אלא דאינן מברכות כמ"ש משם ההג"מ: וצופה הייתי לה' גט מקושר ז"ל בקו' ב"ת בדקנ"ח ע"ג שקרא ערער עמ"ש הר הריטב"א ז"ל בגמ' קידושין דפ' כר' יוסי וז"ל כתבו התו' וכו' ויש שהביאו ראיה לר"ת ז"ל מההיא דאמרינן דמיכל בת שאול היתה מנחת תפי' ולא מיחו בה חכמים דסברי' להו כר' יוסי דנשים סומכות רשות אבל לר' יהודה דאמר אין נשים וכו' מיחו ובודאי כי מיחו אליבא דר' יהידה היינו משום דמברכות עליהן דאלת"ה אמאי מיחו ומינה דרבנן דסברי נשים סומכות רשות היינו ומברכות וכי תימא שלא היתה מברכת והא דמיחו לר' יהודה מפני שנר' כמוסיף על המצוה הא ליתא מדאמרי' התם על אשתו של יונה שהיתה עולה לרגל ולא מיחו בה חכמים כלל ואמאי לא מיחו לר' יהודה מפני שנר' כמוסיף. ע"כ:
ותמה עליו הרב הנז' דאיך אפשר דאליבא דר' יהודה לא היו צריכים למחות באשתו של יונה דהא בש"ם קאמר איפכא דמייתי ראיה דהך ברייתא אתייא כר' יוסי מדלא מיחו מי איכא מ"ד רגל לאו מ"ע שהז"ג אלא מאי אית לך למימר רשות הכא נמי רשות משמע דלדעת ר' יהודה דנשים אין סומכות צריך למחות הפוך דעת הריטב"א ז"ל. ותירץ ע"ז דלעולם עליה לרגל אליבא דכ"ע אין צריכות למחות וכו' יעויין שם מה שכתב:
ואהמ"ר אני ירדתי פלאים הפלא ופלא דע"מ שפי' דעליה לרגל אליבא דכ"ע אין צריכות למחות א"כ מלבד דאין ראיה לר' יוסי זאת ועוד דאפי' לדעת ר' יהודה אתייא וא"כ למה נדחק תלמודא לאוקמי לדעת ר' יוסי: ועוד דהריטב"א ז"ל כדעת התוס' ס"ל ולדעת התו' הוא בהפך דיותר יש למחות בעליה לרגל מתפי' דטעם דצריך למחות בהן בתפילין הוא משום דנשים אינן גוף נקי אבל עליה לרגל הוא מט' דמביאה חולין בעזרה: ובעיקר הקושיא לענ"ד תיובתא לא קא חזינא דהן אמת דמברייתא זאת אוקומי תלמוד אליבא דר' יוסי אבל קשייא ליה ר' יהודה איך הוא בא לחלוק ע"ד חכמים וע"ז קאמר דבשלמא במיכל מצינו בברייתא דאמר דבמיכל בת שאיל מיחו בה חכמים אבל באשתו של יונה קאמר בברייתא דהושבה ובא לאשמועינן דהאי הושבה היינו דהיא הושבה מאליה אבל חכמים לא מיחו בה מהו שדקדק הריטב"א ז"ל דבאשתו של יונה לא מיחו בה כלל האי כללא דנקט שם רמז דלא מצי' בשום מקום שמיחו בידה אפי' בברייתא מה שאין כן במיכל כ"ש דמצינו דמיחו בה וכוונתו רצוייה דט' ר' יהודה דלאו מטעם דהוי כמוסיף על המצוה דלאו משום ב"ת כדי שימחו בידה אלא מטעם חולין בעזרה כאשר כתבו התוס' והן הן דברי התוס' בפי' דברי הריטב"א אלא דהדברים באו עשירים במקום א' ועניים במקום אחד והכל הוא אחד: עוד הביא הרב הנז' סברת הרב מגילת ספר ז"ל שהביא ס' ר' ישעיה ז"ל דאיתא בספרא בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות ור"י ור"ש סוברין נשים סומכות רשות פי' בהא פליגי דת"ק סבר כיון דאין סומכות אין מניחין אותה לסמוך משום דקא עוברת בב"ת ור"י ור"ש ס"ל כיון דסומכו' רשות אין כאן ב"ת וכו' עד וראיתי שכתב ר"ת ז"ל נשים מותרות לברך וכו' ואינם נראים לי דבריו שאילו היתה וכו' עד אלא שהקפידה אינה אלא משום בת דר"י סבר אין בנית ישראל סומכות וכיון שהבורא ית' פטרן מן הסמיכה אם יסמכו קעברן בב"ת ור"י ור"ש ס"ל נשים סומכות רשות דודאי אם מכונן לשם מצוה חובה היו עברי בב"ת וכיון דלשם רשות קעבדן לא עברי בב"ת שאין איסור ב"ת אלא כשמכוונת לעשות מצוה ור"י סבר אע"ג דלשם רשות קעבדן איכא ב"ת דב"ת לא בעי כוונה יע"ש:
והקשה עליו הרב הנז' כפי זה דר"י אף שעושות לשם רשות אומר דעוברות על ב"ת א"כ איך הילני המלכה היתה יושבת בסוכה ואף דלא היתה מכוונת לשם מצוה עוברת בב"ת לדעת ר"י:
ובא לידי ישוב דאה"נ דלדעת ר"י לא היתה יכולה לישב ואותם החכמי' ס"ל כר"י ומביא שפיר ראייה לסברתם בשיעור הסוכה:
עוד תי' תי' שני דע"כ לא קאמר הרב דלדעת ר"י אף דמכוון שלא לשם מצוה עובר אלא כמו סמיכה וכיוצא לא מהני כיונה שלא לשם מצוה דמוכרח הוא לשם מצוה דאי לאו למאי עבדה אבל סוכה וכיוצא דעבידה לצל ומנהג העולם לישב בה מיהנא כוונה שלא לשם מצוה ולא קעבר פ"כ יע"ש:
ואנכי שמעתי ולא אבין לא בתיובתא ולא בתירוצא דטל מה שערער מהילני המלכה איך היתה יושבת בסי' אין זו מן התימא דהא כבר תירצו התוס' דאגב בניה היה יושבת א"כ אין לתמוה איך ישבה בסוכה דהא דאמרי' דאפי' שלא בכוונה היא עוברת היינו דוקא כשהיא יושבת בסוכה לבדה אנן סהדי כיון דהיא יושבת בזמנה בסוכה ודאי דלשם סוכה מכוונה דאי לאו למה ישבה אבל הכא גבי הילני המלכה דהיא יושבת עם בניה ודאי אמרי' היא עצמה פטורה ומה שישבה בסיכה כיון דבניה הם חייבים ישבה אגב בניה משא"כ כשהיא יושבת לבדה:
ועל התירוץ הב' שתי' דיש חילוק בין סוכה לשאר מצות נר' דגם זה אינו דהא בגמ' הקשה לר"מ א"כ זוג אחד נמי לא ועוד הישן בסוכה בח' לילקי ואי אמרי' דיש חילוק בין סוכה לשאר מצות למה המקשה נתן עליהם משו"ה סוכה עם תפילין והא כפי הרב רב המרחק ביניהם:
ועל חילוק שחילק הרב מגילת הפר ז"ל יש לתמוה דכתב שאין איסור ב"ת אלא כשמכוונים לעשות מצוה. הוא תי' דהא קיי"ל כרבא דקאמר בר"ה דכ"ח ע"ב דלעבור בזמנו לא בעי כוונה ועוברות על ב"ח אפי' שלא במתכוון לשם מצוה כיון דהוא בזמנה וא"כ איך קאמר הרב דכשאין מכוונים אין איסור ב"ת והוא הפיך דעת רבא דפסקו הפוסקים הלכתא כוותיה וכן מוכח מדברי התוס':
אבל מדברי התוס' בפ' המוציא שכתבו דכיון דאין האשה מחייבת הו"ל כשלא בזמנו יכולים אנו לומר דכוונת הרב בזה דכיון דלגבי דידהו אין להם מצוה בזמנה אפי' שהוא זמנה כיון שאינן מכוונית לשם מצוה אין איסור ב"ת אלא שדבריו אינן נראין כן כאשר יראה הרואה:
איך שיהיה יצא לנו חן המקובץ דבמחלוקת הוא שנוי אם נשים במצוות עשה שהז"ג אם וכולו' לעשוחם ויש מערכה מול מערכה דכת א' אומרת דעוברות על ב"ת וכת אומרת דכיון דרשות הוא אפי' דהן מברכות על המצוות אין עוברות על ב"ת וגם יצא לנו דיש לבעל חיוב להוציא את אשתו י"ח במצוות דמספקא לן אם הן מחוייבות בדבר כמו הבדלה והגדה דמצינו בהבדלה דאין אנשים יכולין לומר הבדלה בבה"כ כדי להוציא בני ביתי וביתו זו אשתו כמ"ש הפר"ח בסי' רצ"ו ובהגדה מצינו דרב ששת ורב יוסף היו אומרים ההגדה בל"פ כדי להוציא בני ביתם:
עוד נקדים מ"ש בהגהות דשייכי לס' זרעים הובא בהרמב"ם ז"ל אחר ס' זרעים דנשים מזוהרות בג' מצות שסי' חנ"ה דהיינו חלה נדה הדלקת הנר ועל שם זה נק' הצדקת הגדולה חנ"ה שקיימה ג' מצית אלו כראוי ובכן נתן לה הקב"ה תאות לבה וזכתה להוליד בן צדיק שהוא שמואל ובכן תתפלל האשה תמיד שעה שהמצוה בידה שיתן לה הקב"ה בנים צדיקים ויראי ה'. גם תרי"ג בגי' ז"ו הי"א מצו"ח החל"ה ללמדך שהזהירה במצות החלה ומקיימה כראוי כאלו קיימה תרי"ג מצות שבתורה. גם חל"ה בגי' זכ"ו שבשבילה זכו ישראל ונכנסו לארץ שנאמר בבואכם אל הארץ חלה תרימו. גם מחברך הבית שנא' להניח ברכה אל ביתיך. גם אמרו בויק' רבא א"ר יוחנן למה נסמכה פ' חלה לפ' עבודה זרה לומר לך כל המקיים מצת חלה כאלו ביטל ע"ז ע"כ יע"ש: ומעתה נבא לכוונת המאמר דהייני גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים שמצינו בנשים במצוה אחת שהן עושות דהייני חלה הן זוכות לבנים צדיקים וכאלו בטלו ע"ז מן העולם וכאלו קיימי כל התרי"ג מצית מה שלא מצינו באנשים וא"ת הרי יש לך מצוה באנשים כמו ציצית דהיא כלילה מתרי"ג מצות הא לא דמייא חדא דהג' מעלות בכ"א לא מצינו בה כ"א כאלו קיים תרי"ג מצית ולא עוד ועוד דמצוות ציצית יש בה טורח גדול כדי לקיימו דכמה מלאכות יש בה וכל המלאכות שיש בה צריכין שיהיו לשמה אבל הנשים שאננות בביתם בלי עמל ויגיעה כלל ובלא חסרון כיס בשמיעת הקול דהיינו בהפרשת חלה בביתם הן זוכות יותר מן האנשים דהאנשים זוכים ע"י טורח כדי לבא למדה זו בקיום התרי"ג מצות דהיינו או ע"י עסק התורה או ע"י הערבות:
ועל זה תמה רב וא"ל לר"ח הני נשי במאי זכיין דייקא דכיון דהן פטורות במ"ע שהז"ג ולכת הסוברים דאפי' אם רוצות לבא לידי קיומן עוברות על ב"ת וא"כ אדרבא מגרעות נתן נשים אהאנשים ואיך אתה או' גדולה וכו' לזה בא כמשיב באקרויי בנייהו וכו' כלומר הן נזהרות במ"ע שהז"ג שהן פטו' הן עומדות אצל בנייהו כשהן קורין להוציא את עצמן והן מכוונות להוציא י"ח וגם בניהם מכוונים להוציא את אמותיהם וכ"כ הן ממתינות עד שיבאו בעליהן מבית המדרש ויבדילו להן וכן בליל ש"ק ובליל פסח שיקראו להן ההגדה כדי להוציא להן י"ח ומכווני להוציאן ע"י שהם מקיימים המצוות מכוונים להוציאם והוי כאלו מקיימות מ"ע שהז"ג ועוד דיש להן עדיפות דמי לא פלגן בהדייהו כמ"ש בגמ' ג' שותפין יש באדם וכו' באופן דיש לה חלק השליש במה שקירא בנה ומקיים המצוות וגם יש לה חלק עם בעלה דהיא פלגא דגופה וכל מה שהבעל קורא ועוסק בתורה ובמצ' יש לה חלק ויחדיו יחלוקו חלק כחלק שוה בשוה נמצא דיש לה חלק גם במ"ע שהז"ג וקריאת התורה וזוהי הבטחתן גדולה יותר מן האנשים דהן זוכות בלי יגיעה ועמל אלא יושבות שאננות וזוכות לעה"ב. עוד פירשתי מאמר זה בענין דשאב"מ יע"ש:
עוד יתכן לומר כונת המאמר בהקדים מ"ש האור המופלא רבינו הקדוש האר"י זלה"ה בשער הגלגולים פ"כ וז"ל דע כי האנשים הם המתגלגלים עד שיתיקנו אמנם הנשים אינם מתגלגלות אמנם עונותיהן מתמרקין בגהינם וטעם הדבר לפי שהאנשים עוסקים בתורה וכל העוסק בתורה אין אור גיהנם שולט בהם כמ"ש בגמ' ק"ו ממזבח הזהב אבל הנשים שאינן עוסקות בתורה אור גיהנם שולטת בהם וז"ש הפ' דור הולך ודור בא וארז"ל אין דור פחות מס"ר שהוא שורש הו' קצוות והוא כלל כל נשמות הזכרים שאלו מתגלגלים ובאים אך הארץ שהיא הנוק' לעולם עומדת ואינה מתגלגלת וז"ש הפ' פעמים שלוש עם גבר עם גבר דוקא ולא עם אשה עכ"ל הזהב:
וכפי זה מה נמלצו לחכי כונת המאמר הנז' דהיינו גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים דמעלה יתירה יש לנשים יותר מן האנשים דאנשים יש להם צער גלגול אבל הנשים אינן מתגלגלות לעולם שנאמר נשים שאננות קומנה בנות בוטחות ר"ל שהן יושבות לעה"ב בהשקט ובטחה שקטות ושאננות ואינן מתגלגלות וכי תימא מהו הגדולה הזאת שיש לנשים יותר מן האנשים הלא יש להם גהינם ואור של גהינם שולט בהן לא כן הגברים דאין אור גהינם שולטות בהם וזהו כונת מ"ש רב לר"ח נשים במאי זכין ר"ל במאי כחם יפה יותר מן האנשים אדרבא לנשים יש להם גהינם ולא לאנשים א"כ במאי יזכו שלא יהיה אור של גהינם שולטות בהם ויהיה להם מעלה יתירה מן האנשים ע"ז א"ל ר"ח לרב באקרויי בנייהו לבי כנישתא ומשתדלות שילמדו בניהם תורה ובאתנוי גברייהו בי רבנן ונטרן לגברייהו עד דאתו מבי רבנן ופרש"י ממתינית לבעליהן ונוהגית להם רשות ללכת וללמוד תורה בעיר אחרת נמצא דהן טורחות בכל מאמצי כחן כרי שיעסקו בתירה ועל ידם זוכים בעליהן בתורה כמו שמצינו בר"ע שזכה בתורה ע"י אשתו בא כ"ש וכן כמה וכמה נשים צדקניות שע"י זוכים בעליהן לתורה א"כ בודאי שיש להן חלק בזאת התיר' שלומדים ואדרבא יש להן יותר שכר דגדול כמעשה יותר מן העושה וכמו שמצינו ביששכר וזבולון שהקדימו הכתוב וכו' א"כ זהו הגדולה והשבח שיש לנשים צדקניות יותר מן האנשי' שלא יש להם לא גלגול ולא גהינם אלא שאננות ודו"ק:
ובזה יובנו פסוקי המדברים בשבח האשה וכ"ת אשה חיל מי ימצא וגו' והכונה שבא שלמה הע"ה לספר בשבח נשים צדקניות ואמר אשת ח"ל מי ימצא דגדלה מעלתן יותר מן האנשים דאין לנשים צער הגלגול לחזור לבא בגלגל ורחוק מפנינים מכרה פי' גדו' מכ"ג הנכנס לפני ולפנים כמ"ש חז"ל דאפי' כ"ג הנכנס וכו' אפשר שיתגלגל על איזה ענין לא כן הנשים וכ"ת והלא מתוך שבחן בא לידי גנותן דגלגול אין להן אבל יש להן גהינם עז"א בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר ר"ל שהיא עושה דברים שלא יצטרך בעלה לרדוף אחר המזונות אלא היא עוסקת בכל צורכי הבית כמו שמפ' ואזיל ותקם בעוד לילה וגי' ועי"ז גורמות שבעליהן יעסקו בתורה בסיבתן ולזה אין איר של גהינם שולטת בהן וכמ"ש ועוד שפיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה ר"ל ששהע"ה מדבר באשה שיודעת ללמוד ולהתפלל דיש לה דין כאיש ודו"ק: