זרוע ימין על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
מגיד · מעשה שהיה בבני ברק
פסקה א
מעשה בר"א וכו' בתוספתא שילהי פסחים תנינן חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח כל הלילה אפי' בינו לבין בנו אפי' בינו לבין עצמו אפילו בינו לבין תלמידו מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס ן' זונין בלוד והיו עסוקין בהלכות הפסח כל הלילה עד קרות הגבר הגביהו מלפניהן ונועדו והלכו לבית המדרש עכ"ל וכתב רב רחומי הרב מהרד"ף נר"ו בס' חסדי דוד וז"ל הא גופא ק' אמרת רישא חייב אדם לעסוק כל הלילה אלמא זוהי מדת כל אדם ולא סגי בלא"ה ולבתר מייתי מעשה בר"ג וכו' ומאי רבותיהו וכו' ובמכילתא ראיתי עד חצות לילה וכו' אמנם הטור סימן תפ"א העתיק לשון התוספתא שלפנינו אכן מרן ז"ל בש"ע נתחכם וכתב עד שתחטפנו שינה הורנו לדעת דכל הלילה דקתני לאו דוקא אלא כלומר עד שתבא לו שינה וכו' ומיהו מייתי עובדא דר"ג דאע"ג דהיו מסובין ואכלו ושתו לא חטפם שינה עד קרות הגבר שמשם הלכו לבה"מ עכ"ל ועמו הסליחה דמייתי מדברי מרן בש"ע וכתב דנתחכם וכו' והרואה יראה דמרן בש"ע לא כתב דחייב כל הלילה. ולא השגיח דהטור גופיה דמייתי התוספתא כמו שכתב לעיל בסמוך ממש כתב וז"ל שחייב אדם לעסוק כל הלילה בהלכות פסח וביצ"מ ולספר בנסים ונפלאות שעשה הקב"ה לאבותנו עד שתחטפנו שינה ואם ישתה ישכר והכי איתא בתוספתא חייב אדם לעסוק בה' פסח וביצ"מ כל הלילה וזהו ששנינו מעשה בר"א וכו' עכ"ל עיניך הרואות דהא דעד שתחטפנו שינה הם דברי הטור. ועוד דבדברי הטור מבואר דכל הלילה לאו דוקא שכתב כל הלילה עד שתחטפנו שינה והכי איתא בתוס'. ומדברי מרן עצמם ליכא הוכחה דסבר דכל הלילה לאו דוקא דלא הזכיר בדבריו כל הלילה ולא התוספתא אך מהטור מוכח בהדיא והא הו"ל להביא:
והנה הרב הנז' ברישא כשהביא המכילתא כתב דהיה מקום לומר דתנאי נינהו והמכילתא דתני עד חצות אתיא כראב"ע דסבר דאין הפסח נאכל אלא עד חצות מדאוריתא ובספור י"מ נאמר בעבור זה בשעה שמצה וכו', והתוספתא דתני כל הלילה כר"ע דפליג על ראב"ע דמדאור' נאכל כל הלילה עכ"ד ולקושטא דמילתא חזינן דהרמב"ם פ"ו דמצה ופ"ח דק"ף פסק כר' עקיבא ופ"ז דמצה כ' דמצוה לספר בי"מ בליל ט"ו בניסן ואפי' חכמים חייבים לספר בי"מ וכל המאריך בדברים שארעו ושהיו ה"ז משובח ולא נתן שיעור לחיוב ומשמע דבספור הן רב הן מעט יצא י"ח אלא דכל המאריך ה"ז משובח אלמא לא תלי זה בזה. ובזה אפשר לפרש דברי המגיד וכל המרבה ה"ז משובח לאפוקי דלא תימא דכיון דקי"ל כר"ע דאכילת פסח כל הלילה מדאורייתא גם ספור יצ"מ יהיה כל הלילה כדתני בתוספתא לז"א ה"ז משובח לחוד אבל מדינא אין חיוב רק לספר בי"מ ואם סיפר מעט יצא י"ח ומייתי ראי' דראב"ע ור"ע וכו' היו מספרים וכו' ומסתמא לא היו רגילי לעשות כן אפי' הם ומכ"ש שאר המון ישראל והרי ר"ע הוה בהדיהו ולילה אחת היתה ופרסמה. ש"מ דגם ר"ע דסבר דאכילת פסח כל הלילה בספור י"מ מודה דאינו חיוב. שוב ראיתי למפרשים שפירשו בהקדמה זו אך הוא בסגנון אחר:
פסקה ב
אראב"ע הרי אני כבן ע' שנה וכו' אפשר דראב"ע סבר דהשכינה שהיתה עמהם בגלות השלימה חשבון הגלות כמשז"ל והמפרשים. וידוע דהשכינה היא מדת לילה ואפשר שזה טעם דמכת בכורות שהיתה סוף המכות והשלמת גאולת ישראל היתה בחצות לילה כלומר חצות מה שיצאו בחצי זמנם הסיבה לילה היא השכינה שהיא כביכול השלימה החשבון. וזכ"ה פ' ראה הוציאך ה' ממצרים לילה כלומר בעבור השכינה מדת לילה ומשו"ה סבר ראב"ע דמזכירין י"מ בלילות במדת לילה. ויש לרמוז כי תיבת הר"י גימט' רט"ו השנים שנשארים מת"ל כי הם היו רט"ו מלידת מנשה. ותיבת אני רומזת לשכינה כנודע וזהו הרמז הרי אני דרט"ו שנים הן נגרע בעבור אני היא השכינה. עד שדרשה ן' זומא כל לרבות הלילות והיינו לכבוד השכינה הנק' לילה צריך להזכיר יצ"מ בלילה. ומה טוב כי תיבת כל הרומז ליסוד מרבה לילה והיו לאחדים יסוד צדיק ומלכותא קדישא:
ויש לצרף לזה מ"ש המפרשים דת"ל שנה היו צריכים להשתעבד כנגד ה' פעמים אלהים שמספרם ת"ל ולא ישבו כי אם פ"ו שנה כמספר שם אחד אלהי"ם. וד' ידות מהשעבוד שהם כמספר ד' אלהים נתמתקו ונעשו הויות. ולפי הקדמה הנז' אפשר לומר דבעבור השכינה נתמתקו ד' אלהים ונעשו הויות שהם רחמים פשוטים ועפ"ז אפשר לרמוז כי על כן ציונו ית' לאכול מצה כי מצה גימט' ה' הויות כלומר שה' אלהים נהפכו לרחמים בעבור השכינה הרומזת לה' של תיבת מצ"ה:
והנה הן כל יקר ראתה עיני בס' קב הישר פרק ע"ג שכתב כי חצות לילה סוד הנוקב' היוצאה מהחזה דהיינו מחצית וזה פירוש מ"ש בזהר הקדוש דהקב"ה אקרי חצות לילה עכ"ד. וזאת לפנים אני בעניי רמזתי בפ' כן בקדש חזיתי"ך שאומר קב"ה לשכינה ממשך חכמה קדש השפעתי בחזה להאיר בך וז"ש חזיתיך דיש במשמעו חזה לראות עזך הגבורו' למתקן וכבודך והשכינה משיבה כי טוב חסדך מחיי"ם פי' מה טוב החסד שתשפיע כאשר עמך מקור חיי"ם אהי"ה הוי"ה אהי"ה מוחין דאו"א ועל זה שפתי ישבחונך כמש"ה אדני שפתי תפתח וכו':
ומכלל הדברים אמורים מה נעים מה שכתבנו בסמוך דטעם מכת בכורות בחצות לילה להורות שנגאלו בעבור השכינה הנקראת חצות לילה ורמוז גם כן חצות חצי הזמן לילה כמ"ש ודוק והארך וא"ש ההי"ב: