אור ברסלב
זקן אהרן (קורץ) על פרשת תרומה

זקן אהרן (קורץ)· רבי אהרן יוסף קורץ

על פרשת תרומה

על פרשת יתרו

ויקחו לי תרומה מקשים העולם ויתנו לי תרומה הוי לי' למימר ונלפענ"ד לפרש עפי"מ דידוע מי שהולך לקבץ נדבות מאחרים עבור איזה דבר מצוה הוא מעריך מאוד ערך המצוה ומעלת הצדקה לפני האנשים הנותנים וירים המצוה הזאת גבוה הרבה מאוד. משא"כ הנותנין קשה הדבר לפניהם שיתנו בכוונה רצוי' כערך כוונת המקבץ וזהו שאמר הקב"ה ויקחו לי תרומה שהנותנין יתנו התרומה בכוונה לשמי כמו שהי' הוא הלוקח והמקבץ וד"ל: ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תקחו מאתם כו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם נלפענ"ד כמו שידוע קדושת הקרבנות צריכין הבעלים להפריש ולהקדיש לשם קדושת קרבן וגם הכהנים צריכין להקריב לשמה כדאיתא במתני' לשם ששה דברים הזבח נזבח, וכן בכל העבודות צריך לעשות לשמה בכל מעשי הקרבנות כן נמי הוצרכו ישראל גם הפרשת התרומה לשם המשכן וכליו להפריש לשם קדושת המשכן ולשם קדושת כלי המשכן כמו הפרשה לקרבן. וכן חכמי לב הבוני המלאכה העושים את המשכן וכליו נמי צריכין לבנות ולעשות כל עשייתם לשם קדושת המשכן ולשם קדושת כלי המשכן כמו בעיקר הקרבנות, ולכך פירש"י ויקחו לי לשמי וכן ועשו לי פירש"י לשמי להורות דבין בהפרשה בין בעשיי' צריכין לכוין לשמה והבן:

אך ידוע במדריגת הנותנין יש שנותנין בהכרח מחמת בושה ויש שנותנים בכל לבבם מאהבת הבורא לשם קדושת המשכן, אבל כיון דהמשכן בא לכפר על מעשה העגל ורצה הקב"ה לזכות את ישראל שכל אחד יהי' לו חלק בתרומת המשכן ע"כ אמר הכתוב ויקחו לי תרומה ולא נאמר ויתנו לי תרומה כקושית המפרשים, משום דהוצרך הכתוב שתהי' הנתינה לשמה ולא כל אדם זוכה שישמח בנתינתו ולעשות המצוה בשלימות ולכוין לשם קדושת המשכן כראוי, ע"כ אמר הכתוב ויקחו לי תרומה היינו שמקבלים מיד בני ישראל יכוונו לבם בלקיחת התרומה לשמה מאת כל איש שאין יכולין לכוין בנתינתן כראוי אז צריכין המקבלים לכוין בלקיחתם לשם קדושת המשכן, מש"ה נאמר ויקחו לי לשמי תרומה שנעשה תרומה בלקיחתן לשמה ושלא נטעה לומר דעיקר תולה בכוונת המקבל וא"צ כוונת הנותן ע"ז אמר הכתוב אח"כ אשר ידבנו לבו שיודע לכוין כראוי תקחו את תרומתי לשון תרומתי היינו תרומת ד' אבל מתחלה אמר סתם תרומה דקאי על כל הכלל ישראל שיש שאין יודעין לכוין בנתינתן אמר סתם תרומה דבנתינתו עדיין אינו תרומת ד' רק בלקיחת המקבל אח"כ נעשה תרומה לשמה כראוי, אבל באנשים אשר ידבנו לבו נעשה בידן תרומת ד' וע"כ נאמר בהם תקחו את תרומתי והבן:

וכן תעשו פירש"י לדורות אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים כגון שלחנות ומנורות כו' שעשה שלמה כתבנית אלו תעשו אותם, הקשה הרמב"ן ולא ידעתי שיהי' זה אמת שיתחייב שלמה לעשות כלי בית עולמים בתבנית אלו והרי שלמה עשה מזבח הנחשת עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב, ונלפענ"ד עפי"מ שדקדק האוה"ח בד"ה ועשו לי מקדש וז"ל צריך לדקדק למה קראו מקדש ותיכף חזר בו וקראו משכן ונראה כי ועשו לי מקדש הוא מצות עשה כוללות כל הזמנים בין במדבר בין בכניסתם לארץ ע"כ, וכן איתא ברמב"ם הילכות בית הבחירה מ"ע לבנות ביהמ"ק שנאמר ועשו לי מקדש ועיי"ש:

וידוע מה דאיתא בגמ' ובמדרש דמקדש שלמטה מכוון כנגד מקדש שלמעלה הרי דמקדש שלמעלה נקרא מקדש וא"כ תקשה למה קורא הכתוב כאן מקדש שלמעלה בשם משכן דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן, עוד יש לדקדק למה המשכן לא הי' מכוון כנגד המקדש שלמעלה דהמקדש של מעלה הי' בירושלים כנגד של מטה וכנ"ל אמנם י"ל הטעם למה המשכן של משה נקרא משכן ושל שלמה המלך נקרא מקדש משום דכ"ז שהיו ישראל שרוין במדבר והיו נוסעין ממקום למקום ולא הי' למשכן מקום קבוע שפיר נכון להיקרא משכן דעיקר הקדושה רק על המשכן ולא על המקום דהמקום לא נתקדש אבל במקדש של שלמה גם המקום נתקדש לעולם ואפי' בחורבנה והבן - ומעתה שפיר י"ל דבאמת כ"ז שהיו ישראל שרוין במדבר שהי' נוסעין ממקום למקום הי' גם המקדש שלמעלה נוסע ממקום למקום ושפיר הי' המשכן שלמטה ג"כ כנגד המקדש שלמעלה. ומעתה מיושב נמי קושיא הא' דלכך קורא הכתוב המקדש שלמעלה נמי בשם משכן כיון דגם שלמעלה הי' נוסע ממקום למקום כנגד המשכן שלמטה ולכך שפיר גם של מעלה נקרא משכן כמש"כ כאשר אני מראה אותך את תבנית המשכן והבן - אבל בימי שלמה שהוקבע המקדש של מטה שמאז נאסרו כל המקומות אז שפיר הוקבע המקדש שלמעלה נגד המקדש של מטה בירושלים ומאז שפיר נקראו שניהם של מעלה ושל מטה בשם מקדש והבן. (ועי' באלשיך פ' תרומה עה"פ ועשו לי מקדש וכו' שהביא המדר' והאריך לבאר בכעין זה ע"ש) ומעתה שפיר י"ל דכמו שנצטוה משה רבינו לעשות המשכן של מטה וכליו כתבנית המשכן וכליו שהראו אותו בהר כמש"כ בפסוק ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו כן נמי לדורות צריך לעשות המקדש כאשר יהי' תבנית המקדש של מעלה בימים ההם והבן. ואם כי הפשט מצד עצמו נכון הוא וכן ראיתי בס' קדושת לוי שהעיר בזה וב"ה שכיוונתי, אבל בדברי רש"י לא נוכל להעמיס זאת דהא רש"י פירש אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים כגון שלחנות ומנורות כו' שעשה שלמה כתבנית אלו תעשו אותם משמע דגם הכלים שיעשו בימי שלמה יעשו כתבנית אלו של משה, אך י"ל כתבנית אלו היינו באיכות אבל לא בכמות היינו אופן העשיי' נראה כזה בתבנית אבל בכמות יכול להיות גדול מזה, עוד י"ל בכוונת וכן תעשו לדורות שלא נטעה לומר דאם יאבד אחד מן הכלים שיהי' מותר לקנות כלי שנמצא כתבנית כלי המשכן ולהקדישה כמו קרבן בהמה שקונה ומקדישה ע"ז אמר וכן תעשו לדורות שצריך דוקא לעשות לשמה לשם כלי ביהמ"ק והבן: ועשו ארון עצי שטים הקשו בבעתוס' למה בכלהו כתיב ועשית וכאן כתיב ועשו ותירץ לפי שהכל חייבין להתעסק בו מפני כבוד התורה שבתוכו ועוד צוה הקב"ה כולן להתעסק בו כדי שיהיו כולן מקבלין שכר התורה המונחת בו ע"כ, והנה לפי דברי הבעתוס' משמע דבצלאל אע"ג דעשה כל הכלים ואת הארון ג"כ מכ"מ בארון י"ל לא עשה רק הארונות של זהב שמבחוץ ומבפנים אבל הארון של עץ שהי' באמצע עשו בני ישראל כולם. והנה מלבד שהוא דוחק מאוד לומר דששים רבוא אנשים יתעסקו בעשיית ארון אחד וכמובן, יש עוד להקשות דבפירוש איתא לקמן בפירש"י דג' ארונות עשה בצלאל משמע דגם של עץ עשה בצלאל, אך נ"ל דכמו בכאן דכתיב ועשית דקאי על משה ומכ"מ הרי בצלאל עשה רק צ"ל שהי' ע"י שליחות שמשה פקד על בצלאל שיעשה ונתקיים שפיר ועשית דשלוחו של אדם כמותו, ועוד אפשר לומר שבצלאל עשה הכל על דעת כאשר צוה ד' את משה והוא שמע ממשה, כמ"כ נמי י"ל בארון של עץ דהחיוב הוא על ישראל שיעשו הארון של עץ ובצלאל עשאו על דעת ישראל בשליחותם שע"י עשייתו יזכו המה כמו שבעצמם עשאוהו, ואע"ג שבזה יתמעט מדריגת הארון דאם בצלאל הי' עושה על דעת משה רבינו הי' מעלתו גבוה ממה שישראל עשאוהו, (עכ"ז לא יגרע זה שיעשה בשליחות כל ישראל דהרי גם משה הוא ג"כ בכלל השליחות של כלל ישראל א"כ שפיר ניחא דג' ארונות עשה בצלאל אע"ג דכתיב ועשו, וכנ"ל שעשה בשליחות כל ישראל ועי"ש. אכן עדיין עלינו לבאר למה דווקא הפנימי של עץ, ומבית ומחוץ של זהב) אמנם י"ל דרצה הקב"ה להראות לישראל דבכל התורה והמצוות אע"פ שהוא שלא לשמה מכ"מ יעסוק בתורה דמתוך שלא לשמה בא לשמה, וע"ז מרמז עשיית הארון שהי' מבחוץ של זהב ובאמצע של עץ דכן נמי האדם הלומד שלא לשמה שבפני אנשים דומה כלומד לשמה כנגד הארון של זהב מבחוץ ושל עץ באמצע כנגד מה שבלבו הוא שלא לשמה מכ"מ טוב הוא שיבא לשמה וע"ז מרמז הארון של זהב מבפנים שהסוף יהי' שיבא לשמה, ובזה יובן הטעם שמחלקו בתוס' בין שלא כשמה בין לומד לקנטר דבלומד שלא לשמה שלא לקנטר רק לכבוד או כדי שיהי' רב דבפני אנשים דומה שלומד לשמה רק בלבו שלא לשמה, א"כ יש לו מבחוץ ארון של זהב רק בפנים ארון של עץ ע"כ שפיר יבא גם לשמה אבל כשלומד לקנטר א"כ גם מבחוץ הוא של עץ דהא הכל רואין שלומד שלא לשמה: ואל הארון תתן את העדות הקשה בפירש"י למה נכפל שהרי כבר נאמר ונתת אל הארון את העדות וי"ל שבא ללמד שבעודו ארון לבדו בלא כפרת יתן העדות לתוכו ואח"כ יתן את הכפורת עליו וכן מצינו כשהקים המשכן נאמר ויתן את העדות אל הארון ואח"כ ויתן את הכפרת על הארון מלמעלה עכ"ל, לכאורה דברי פירש"י תמוהין דאדרבה אם לא הי' נאמר קרא השני אחר נתינת הכפורת כש"כ דהוי ידעינן דנתינת העדות קודם נתינת הכפרת מחמת קרא הראשון דנאמר קודם נתינת הכפרת וכמו שדייק רש"י ראייתו מהקמת המשכן שנאמר ויתן את העדות אל הארון ואח"כ ויתן את הכפרת. ונלפענ"ד דמקרא הראשון בלבד הי' אמרינן דנתינת הלוחות יהיו אחר נתינת הבדים אל הטבעות וקודם נתינת הכפרת כדכתיב בקרא, אבל אחר שכתבה התורה גם קרא השני אחר נתינת הכפרת דשני הכתובים סותרין זא"ז דחד קרא כתיב קודם נתינת הכפרת וחד קרא אחר נתינת הכפרת וע"כ צריכין לפרש כוונת קרא השני שבעודו ארון לבדו בלא כפרת יתן את העדות ועי"ז מפרשינן קרא הראשון ג"כ שבעודו ארון לבדו בלא הבדים יתן את העדות והיינו דצריך ליתן את העדות בארון קודם נתינת הבדים אל הארון וכמו שנאמר באמת בהקמת המשכן ויתן את העדות ואח"כ וישם את הבדים ואח"כ ויתן את הכפרת והבן. אולם הא תקשו לא לכתוב אלא חד קרא קודם נתינת הבדים ושוב לא נצטרך כלל קרא השני אחר נתינת הכפרת, אמנם י"ל עפ"ד הבעתוס' שמקשים בקרא הראשון למה נאמר הא אין זה עיקר הציווי דהא כתיב למטה ואל הארון תתן את העדות, ותירץ בתוס' דלכך נאמר קרא הראשון אחר הלאו דלא יסירו הבדים ליתן טעם מפני מה לא יסורו הבדים כדי שלא ימשמשו בו כי צריך ליתן בו את העדות עכ"ל, וקשה האגם אי לא נאמר קרא הראשון כלל נוכל לידע דהטעם דלא יסורו הוא בשביל נתינת הלוחות בארון שהרי אח"ז נאמר דצריך ליתן הלוחות בארון, וע"כ לדעת התוס' צ"ל דדוקא בשביל שהקרא דנתינת הלוחות נאמר תיכף אחר הלאו דלא יסורו ולכך דרשינן טעמא דקרא דלא יסורו בשביל שלא ישמשו בו. כמש"כ בבעתוס' בד"ה לא יסירו וז"ל כשבאין לנשאו מחזיקין בראשי הבדים ונושאין וכשמניחין אותו הולכין להם מיד מחמת אימת הקדושה עכ"ל, ודרשינן כן רק מיתור הקרא הנאמר אחר הלאו דלא יסירו אבל אם באמת לא הי' נכתב הנתינת הלחות אצל לא יסירו הי' אמרינן דלא יסירו הוא גזה"כ בפ"ע ובאמת שמותר למשמש בארון ובלבד שלא יסירו הבדים ממנו, ומעתה מתורץ היטב קושייתי הנ"ל דלא לכתוב רק קרא הראשון בלבד קודם נתינת הבדים זיא דהא צריך להעמיד קרא אחר הלאו דלא יסירו לדרוש טעמא דקרא וא"כ שפיר ממילא ניחא דצריכין לתרי קראי ודוק היטב:

תוכן העניינים

זקן אהרן (קורץ)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה