זקן אהרן (קורץ)· רבי אהרן יוסף קורץ
על פרשת יתרו
וישמע יתרו פירש"י מה שמועה שמע ובא קריעת י"ס ומלחמת עמלק והקשה במהרש"א במס' זבחים למה הפך רש"י סדר המבואר בגמ' זבחים קט"ו כתנאי וישמע יתרו כהן מדין מה שמועה שמע ובא ונתגייר ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע שהרי כתיב בצדו ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, ר"א המודעי אומר מתן תורה שמע ובא ר"א אומר קריעת י"ס שמע ובא וא"כ דברי ר' יהושע שאמר מלחמת עמלק שמע הוא מוקדם ולמה הקדים פירש"י קריעת י"ס שהוא באחרונה ע"ה, גם הקשה המזרחי למה עזב פירש"י דעת המ"ד מתן תורה שמע ובא, ונקדים לזה מה שפירש"י שם כי יד על כס יה נשבע הקב"ה בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק ע"כ, ויש להבין למה גדול כל כך האיבה של הקב"ה לעמלק יותר מלכל האומות הצוררים לישראל עד שצוה הקב"ה למחות את זכר עמלק, עוד הקשו במפרשים ומובא בספר חק לישראל וז"ל מדוע אמר משה מעצמו ליהושע להילחם בעמלק אשר לא ציוהו ד' - והנלפענ"ד בהקדם מה שמובא בס' שהס"ם הוא ראש לסט"א והוא השר של עמלק וזה לעומת זה עשה אלקים מ"ט שערי טומאה כנגד מ"ט שערי הקדושה, ובבעתו"ס פ' בשלח בענין עמלק מקשים למה המתין עמלק כל כך להילחם בישראל עד שיצאו ממצרים ונעשו ששים רבוא הי' לו להילחם עמהם בעוד שהיו עדיין מתי מעט, אמנם עפי"מ שהבאתי לעיל בריש בראשית דע"י הנס של קרי"ס נתוודע לכל העולם שהקב"ה שולט בים כמו ביבשה ואז התעורר הס"ם בלב עמו שהוא עמלק לעשות מלחמה בישראל ולהרגם ואז ישתכח הנס מישראל, כיון דכ"ז שישראל קיימים בעולם הם יפרסמו גודל הנס ויתרבה כבוד שמים בעולם כי הוא השליט בים כמו ביבשה ומשה רבינו ברוח קדשו הבין מחשבת עמלקי ע"כ לא המתין על ציווי של הקב"ה כי מלחמה זו הוא רק כבוד שמים, ולכך מובן שפיר האיבה של הקב"ה לעמלק יותר מלכל האומות עד שצוה למחותם ובשביל שעמלק רצה להחליש אמונת שליטת הקב"ה על הים וכנ"ל ע"כ מכ"מ החליש יהושע את עמלק והבן - והנה יתרו כבר הי' באמונתו שאין ממש בעבו"ז כדאיתא בפ' ויגרשום הרועים אבל עדיין הי' בו דעה נפסדת שאין הקב"ה שולט בים רק לאחר ששמע קרי"ס אז האמין שהקב"ה הוא שולט בים כמו ביבשה ולכך בא ונתגייר ועפי"ז שפיר ניחא שהקדים קרי"ס משום שע"י הקרי"ס הוא דבאו העמלקים והבן:
וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ד' את ישראל ממצרים פירש"י מה שמועה שמע ובא קרי"ס ומלחמת עמלק ויש לתמוה א' דלמה בפסוק את כל אשר עשה חזר ופירש מלחמת עמלק ב' כאן נאמר לשון הוצאה ולהלן שסיפר משה לחותנו לא הוזכר הוצאה רק לשון הצלה, ג' כאן פירש"י בפסוק את כל אשר עשה, מן, באר, עמלק, וכשסיפר משה לחותנו כל הטובה פירש"י מן באר תורה והחליף תורה תחת עמלק, ד' למה החליף המוקדם למאוחר כי הוציא ד' את ישראל ממצרים הוא מוקדם והזכירו לבסוף, ה' למה לא בא יתרו אחר יצמ"צ או אחר קרי"ס רק אחר ששמע מלחמת עמלק. אך י"ל עפי"מ דמקשה בבעתו"ס למה לא בא עמלק להילחם עם ישראל מקודם בעוד שהיו מתי מספר ותירצו שהי' ירא עמלק להרוג את ישראל טרם השלמת שעבודם במצרים שלא יפול החוב עליו ועכשיו שיצאו ממצרים שהשלימו את החוב אז בא להילחם עמהם ע"כ, ומעתה קודם ששמע מלחמת עמלק שלא ידע אם כבר נגמר הזמן לא רצה להביא את אשתו ובניו למשה מטעם שאמר אהרן למשה על הראשונים אנו מצטערין אבל כששמע יתרו את מלחמת עמלק וע"כ דכבר נשלם הזמן ע"כ שפיר בא ובזה יתורץ שפיר דלמה הוכפל בשמיעת עמלק דכאן לא מביא שמיעת יתרו ממלחמת עמלק לענין המלחמה גופא רק על ביאת עמלק למלחמה דזאת גרם ליתרו שבא, אבל לקמן אמר את כל אשר עשה אלקים לישראל היינו שנצחוהו לעמלק - ועפי"ז יתורץ נמי הא דאמר כאן לשון הוצאה והיינו דיתרו ששמע מביאת עמלק למלחמה הבין שנגמר הזמן והוצרך הקב"ה להוציאם ע"כ שפיר אמר לשון הוצאה, אבל שם ויספר משה לחותנו שפירש"י למשוך את לבו לקרבו לתורה י"ל שגילה לו דבאמת לא נגמר הזמן עדיין רק שע"י זכות התורה הצילם הקב"ה מיד מצרים שייך שפיר לשון הצלה ועדיף מלשון הוצאה, ומעתה שפיר יתורץ הא דפירש"י כאן מן, באר, עמלק, ושם אצל ויספר משה לחותנו מחליף בתורה תחת עמלק כי שם גילה משה רבינו הסוד דלא כגמר הזמן עדיין ואין ראי' כלל מביאת עמלק כי רק בזכות התורה נגאלו וע"כ שפיר מזכיר שם באר מן תורה והבן - ובזה מיושב שהזכיר באחרונה כי הוציא ד' את ישראל ממצרים משום דיתרו אע"ג ששמע יצמ"צ הי' סבר שלא נגמר הזמן רק אחר ששמע מלחמת עמלק אז הבין דע"כ נגמר הזמן וזהו כי הוציא ד' את ישראל ממצרים היינו שהי' הוצאה גמורה דנגמר הזמן ודוק: א"י מה שמועה שמע ובא קי"ס ומלחמת עמלק הנה כבר העירותי מה הי' גרמא ענין קרי"ס ומלחמת עמלק ליתרו שיבא ולא מקודם והבאתי לעיל עפי"ד הבעתוס' הנ"ל דעמלק שהמתין במלחמתו עד שיצאו ממצרים ולא לחם עמם מקודם בעוד שהי' ישראל מתי מספר, לפי שהי' ירא שאם יהרוג את ישראל יפול החוב של אברהם אבינו עליו לפיכך המתין עד שיצאו ממצרים שנשלם האוב, וכיון דמשה רבינו שלח את צפורה לביתו בחזרה מחמת שאמר אהרן על הראשונים אנו מצטערין ואתה בא להוסיף עליהם ולכך השתא דשמע יתרו מלחמת עמלק דנשלם החוב שפיר יתרו בא עם צפורה בתו ושני בני' עמה, וכעת י"ל לעורר דמכ"מ תיקשי למה לא בא תיכף אחר קרי"ס עפי"מ דאיתא וישב הים לאיתנו ודרשינן בגמ' לתנאו הראשון שהתנה הקב"ה עם הים שיקרע לפניהם אחר שיצאו ממצרים, וא"כ מקרי"ס נשמע דנגמר הזמן דאל"כ לא הוצרך עדיין הים לקרוע בפניהם ואין לומר דלא התנה הקב"ה עם הים דוקא כשנגמר הזמן רק סתם כשיצאו ממצרים ואפי' לא בזמנו, א"כ למה הוזכר כאן קרי"ס דהא לא בשביל קרי"ס הוא בא יתרו רק ע"י שראה מלחמת עמלק וכדברינו הנ"ל - אמנם נראה עפי"מ שהבאתי לעיל בד"ה פן ינחם ישראל יצאו קודם זמנם בשביל זכות קבלת התורה וא"כ עפי"ז שפיר י"ל דבאמת מקרי"ס ל"ה שום ראי' דנשלם הזמן, די"ל דקרי"ס ג"כ הי' קודם זמנו בזכות התורה כמו דיציאתן ממצרים הי' קודם זמנם רק בזכות התורה א"כ ממילא נמי דגם קרי"ס הי' קודם זמנם בשביל זכות התורה - אך יש עוד להקשות על דברינו הנ"ל דע"י מלחמת עמלק הבין יתרו דנגמר הזמן ולכך בא אבל מקרי"ס בלבד הי' מסופק שמא לא נגמר הזמן רק קריעת הים הי' בשביל זכות התורה, א"כ איך הי' עמלק בעצמו ידע דנשלם הזמן שיבא להילחם עמהם הא כמו שיתרו הי' מסופק על קרי"ס שמא לא נגמר הזמן כן הי' עמלק יכול להסתפק ומה ידע עמלק יותר מיתרו עד שיתרו יביא ראי' לעצמו מעמלק אמנם נראה עפי"מ דדרשו רז"ל ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים שרפו ידיהם מדברי תורה ולכך בא עמלק, ויש לדקדק איך תלוי זב"ז בשביל שרפו ידיהם מדברי תורה יבא עמלק דוקא וא"ל דזהו שבא עמלק הי' עונש על ביטול תורה זה אינו כיון דבאמת הם נצחוהו ולא הי' עונש כלל, אך הנאמר בזה דבאמת עמלק בעצמו שלא בא מקודם רק אחר שרפו ידיהם מדברי תורה הי' נמי מהאי טעמא, דעמלק הי' חושש שמא היו יוצאין קודם הזמן בזכות התורה וכנ"ל וע"כ הי' ירא עוד ללחום עמהם שלא יפול החוב עליו כתירץ התוס' הנ"ל, רק אחר - שראה ישראל רפו ידיהם מדברי התורה אז הבין עמלק וראה דע"כ נגמר הזמן דאל"כ רק בשביל זכות התורה יצאו קודם הזמן איך לא הי' ישראל יראים מלבטל מדברי תורה כיון דעיקר גאולתן רק בשביל התורה, א"כ אם ירפו מדברי תורה יצטרכו לחזור למצרים להשלים הזמן ומדרפו ידיהם מדברי תורה ע"כ הבין עמלק מישראל בעצמן שנגמר הזמן ולכך שפיר בא - ומעתה שפיר י"ל דבאמת גם יתרו ששמע קי"ס התעורר לבא למשה אך הי' ירא ומסופק אם נגמר הזמן ולכך יצאו ממצרים וקרע הים בפניהם או שהכל הי' בזכות התורה ולא נגמר הזמן וע"כ עדיין עיכב מלכת, רק כאשר שמע מלחמת עמלק שעמלק בא ע"י רפיון ידים מהתורה וע"כ דישראל בעצמן ידעו שנגמר הזמן דאל"כ לא הי' בטילין מדברי התורה שלא יצטרכו לחזור למצרים ואז הבין דע"כ גם קי"ס הי' בזמנו ולכך אמר שניהם קי"ס ומלחמה עמלק כיון דבאמת התעורר יתרו תיכף בקרי"ס לבא רק אז אחזתו מחשבת הספק שמא זכות התורה גרם להם כל זאת, אבל מכיון דרפו ידיהם מדברי תורה א"כ ע"כ דלא הי' הכל בזכות התורה רק דנשלם הזמן כל דברינו הנ"ל שהם ראה וכדומה או שעמלק הי' רואה שרפו ידיהם מדברי תורה קאי על שר שלהם והבן:
א"י מה שמועה שמע ובא קרי"ס ומלחמת עמלק יש להבין סברת וסיבת ביאתו של יתרו ע"י מלחמת עמלק וי"ל עפי"מ דלכאורה הקשיתי איך היו מקבלין ליתרו הא אין מקבלין גרים כשישראל הם בטובה ומטעם זה לא היו מקבלין גרים בזמן שלמה המלך, ויתרו שראה ושמע הנסים ונפלאות שנעשו לישראל ונתגייר איך היו מקבלין אותו ואע"ג דנאמר וגם ערב רב עלה אתם ומשה קיבלן י"ל דאז הי' עדיין קודם מ"ת שגם לישראל הי' להם דין ב"נ, אבל ביתרו למ"ד אחר מ"ת בא איך קבלו אותו - ובפשיטות הי' נ"ל דמהאי טעמא אמר כהן מדין שהי' ג"כ ברוב טובה ולא שייך לומר דלטובה מצפה ולכן קבלוהו ואפשר דזהו כוונת פירש"י בפסוק ויבא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל המדבר פירש"י אף אנו יודעין שבמדבר היו אלא בשבחו של יתרו דבר הכתוב שהי' יושב בכבודו של עולם ונדבה לבו לצאת אל המדבר מקום תהו לשמוע דברי תורה, ע"כ היינו טעמא שקבלוהו מחמת שהי' בכבודו של עולם ובא למדבר מקום תתו ולכך קבלוה ונ"ל הא דאהני לי' ליתרו לקבל אותו מחמת שהוא הי' נמי ברוב טוב הוא דוקא משום דעדיין לא היתה הגאולה האמיתית דהקב"ה אמר למשה אהי' אשר אהי' שיהי' עוד גלות אחר, אבל אם היתה הגאולה אמיתית אפי' ליתרו שיש לו רוב טובה לא היו מקבלין אותו וראי' דאין מקבלין לעתיד משמע אפי' לאיש כיתרו וכמובן וגם הי' יכול להיות דיתרו רוצה להחליף טובתו עוברת עבור טובת ישראל התמידי והבן והנה איתא באלשיך הקדוש ויחלוש יהושע דמש"ה לא הרג אותם לגמרו משום דאומה הנופלת מוכרח השר ליפול תחלה וכיון דהשר של עמלק הוא הס"ם הוא היצה"ר ואין עוד הזמן להרוג עוד היצה"ר הוא המלאך המות ולכך יהושע רק החליש אותם. ומעתה כששמע יתרו קרי"ס הי' סבר שמא גאולה אמתית הוא ולא יקבלו אותו אע"ג שהוא ג"כ בטובה משום שהוא החלפת טובה עוברת בטובת תמידי, אבל כששמע מלחמת עמלק שנצחוהו אבל לא הרגוהו רק החליש אותם וע"כ דאין עוד זמן גאולה האמיתית מש"ה שפיר בא דבודאי יקבלו אותו משום דגם הוא בטובה והבן. (ועי' בתוס' יבמות כ"ד דמתגייר לש"ש מקבלין ע"ש):
ויקח יתרו חתן משה את צפרה אשת משה אחר שלוחי' והנה כבר הרביתי להקשות דנהי דמלחמת עמלק גרם ליתרו שיבא והעליתי משום דהבין דכבר נגמר הזמן של הד' מאות שנים אבל מקרי"ס בלבד הי' סבר שמא לא נגמר הזמן וקרי"ס הי' בזכות התורה קודם הזמן וא"כ למה פירש"י ששמע יתרו קרי"ס הא מקרי"ס לא בא רק ע"י מלחמת עמלק וא"כ לא הי' צ"ל רק מלחמת עמלק בלבד:
אמנם נ"ל דבשמיעת מלחמת עמלק בלבד נמי לא הי' בא רק בשביל ששמע גם מקרי"ס הוא דבא ושניהם גרמו שיבא עפי"מ דאיתא שהשר מצרים הי' מקטרג בקרי"ס הללו עובדי עבו"ז והללו כו' והשיב לו הקב"ה וכי אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון והנה י"ל דהשר של ים הי' סבר דישראל דין ב"נ יש להם וב"נ מחייב שוגג כמזיד ושפיר הקשה, אבל הקב"ה הי' משיב לו דישראל יצאו מכלל ב"נ וא"כ אין יכול לדון שוגג כמזיד והבן. והנה בנח"ק מביא המכילתא אשת משה אחר שלוחי' ר' יהושע אומר שפטרה בגט ר' אלעזר המודעי אומר שפטרה במאמר ע"כ, והנה י"ל ענין פלוגתתם עפי"מ דאיתא ברמב"ם פ"ט מה"ל מלכים דב"נ אע"ג דאין להם גירושין היינו גירושין בכתב אבל יכולים לפרוש זמ"ז בדיבור כשיגמור בדעתו שלא לדור עמה עוד כו' הוי גירושין שלהם ושוב לא מתחייבו עלי' משום אשת איש ע"כ, וא"כ י"ל דר' יהושע סובר דישראל יצאו מכלל ב"נ קודם מ"ת ופטרה בגט ממש ור' אלעזר המודעי ס"ל דישראל דין ב"נ יש להם ולכך פטרה במאמר היינו בדבור וכדברי הרמב"ם הנ"ל:
ומעתה יתפרש המשך הכתובים וישמע יתרו היינו קרי"ס כמו שפירש"י דקשיא קושית השר של י"ס דגם ישראל היו עובדי עבו"ז דצ"ל כתשובת הקב"ה דישראל הי' שוגגין וע"כ דיצאו מכלל ב"נ, ולכך שפיר לקח את צפרה אשת משה אחר שלוחי' דאע"ג שפטרה בדבור לא מהני דכיון דיצאו מכלל ב"נ בעי דוקא גירושין בכתב וזה שפירש"י קרי"ס ומלחמת עמלק שניהם גרמו שיבא יתרו דקרי"ס בלבד לא הי' בא שמא לא נגמר הזמן וכנ"ל וע"י מלחמת עמלק הבין דנגמר הזמן והוצרך נמי לקרי"ס דאלו ע"י מלחמת עמלק בלבד לא הי' בא דהרי גירש אותה בדבור ושוב אינה אשת משה אבל מכיון ששמע קרי"ס דמוכח דדין ישראל יש להם ולא מהני השלוחין של משה שהי' בדבור ועדיין היא אשת משה ולכך שפיר בא והבן:
א"י ויקח יתרו חתן משה את צפרה אשת משה אחר שלוחי' כבר הבאתי דברי המכילתא ר' יהושע אומר שפטרה בגט ר' אלעזר המודעי אומר שפטרה במאמר יש להבין במאי פליגי, גם צריך להבין מאי הוא ענין מאמר דלא מצינו כלל לשון מאמר בגט רק בקידושין אצל יבמה שמקדשה בכסף או בשטר נקרא מאמר אבל בגירושין לא נמצא בכולי הש"ס לשון מאמר:
והנה כבר הבאתי הרמב"ם בפ"ט מה"ל מלכים דב"נ אין להם גירושין בכתב אבל כשיגמור בדעתו לפרוש ממנה או שפירש אותה מביתו ואפי' אם היא פרשה ממנו זאת הוי גירושין שלהם ע"כ, והנה אע"ג שאמר הרמב"ם בלשונו כשיגמור בדעתו מכ"מ נ"ל דאין כוונתי דבמחשבה בעלמא תהי' מגורשת רק דבעי דבור או מעשה שפירש ממנה ויצא למקום אחר או שפירש אותה מביתו ויצאה. דאין לומר דבמחשבה בעלמא שגומר בדעתו או היא גומרת בדעתה לפרוש זמ"ז נמי מגורשת דא"כ לדברי הרמב"ם דאין חילוק בין פרישתו לפרישתה, תקשה למאי שהעלה הפנ"י ריש מס' קידושין דבב"נ מיתת הבעל אינו מתיר למה גרע מיתת הבעל מגמר בדעתו דאם במחשבה בעלמא לפרוש ממנה מגורשת למה לא תהי' מגורשת במיתתו שפירש ממנה ומכל העולם. ועוד הרי אשתו שראתה בעלה סמוך למיתה והולך למות ודאי פורשת הימנו במחשבתה שלא יהי' עוד בעלה, ואפי' אם אין המיתה גופא מתרת למה לא מתרת הפרישה דהא ע"י מיתתו שניהם פורשין זה מזה וע"כ דבמחשבה בעלמא לא מהני דק בעי דיבור או מעשה, ומש"ה כשמת והאשה עומדת עוד בביתו ולא עשתה שום מעשה או דיבר לפרישה ל"ה גירושין והמיתה בעצמה אינו מתיר והבן - ובזה יובן שפיר הפלוגתא של ר' יהושיע ור"א הנ"ל דר"י סובר דיצאו מכלל ב"נ קודם מ"ת ולכך סובר דפטרה בגט ממש כמו בישראל, ור' אלעזר סובר דדין ב"נ הי' להם ואין להם גירושין בכתב וע"כ אומר שפטרה במאמר ודקדק לומר במאמר שלא נטעה לומר דגם במחשבה בעלמא מהני ע"כ אומר במאמר דבעי דוקא דיבור או מעשה דעדיף מדיבור והבן, אפס הקשיתי דהי' לו לומר שפטרה בדיבור ובפרט בגירושין שייך יותר לשון דיבור דמצינו דיבור הוא קשה ומאמר הוא רכה, אך י"ל דהכא אצל צפורה דהגירושין הי' מאהבה כדי שלא תתעגנה ולכך שייך לשון מאמר שהוא רכה והבן:
עוד אמרתי בזה אע"ג דמשה רבינו גירש אותה מאהבה ודעתו הי' לאחר גאולת ישראל יחזיר אותה לאשה ועיקר הגירושין הי' מפחד סכנת הדרך וגם הלך למצרים מקום סכנה לפניו כי הרי ברח משם וירא הי' שלא תתעגן כיון דלדעת הפנ"י שהבאתי מיתת הבעל אינו מתיר בב"נ, מכ"מ י"ל דצפורה היתה מפחדת לקבל את הגט לדברי ר"י או להתגרש במאמר לר' אלעזר דשמא לא ירצה משה רבינו להחזירה, ואין להקשות הלא הי' יכול משה רבינו ליתן לה גט על תנאי כהאי דהיוצא למלחמת בית דוד גט כריתות הי' כותב לאשתו והיינו על תנאי שאם ימית לא יהא גט, אמנם י"ל דמשה רבינו הי' נסתפק בדבר אם יצאו מכלל ב"נ או לא וא"כ אם דין ב"נ יש לו הרי קיימ"ל דאין שליחות לעכו"ם (וכן יש כמה שיטות דאפי' ב"נ לב"נ ג"כ אינו עושה שליח) ואם אין שליחות לעכו"ם כמו כן אין תנאי מהני בגירושין דהא קיימ"ל כל תנאי דאפשר לקיים ע"י שליח מהני ואי לא לא מהני, א"כ לא הי' יכול לגרש את צפורה בתנאי ולא הי' למשה ולצפורה שום עצה רק לגרשה בסתם ואח"כ קידש אותה בכסף או שטר דכשיבא ממצרים בחזרה עם ישראל תהי' מקודשת ואז בממנ"פ אם ימית או שיהרגנו אם ישראל הוא הרי מותרת במיתתו. ואם דין ב"נ יש לו דלא מהני מיתת הבעל מכ"מ לא גרע הנך גירושין שגירשה בכתב מפרישה בעלמא ומותרת מטעם גירושין של פרישה בדיבור והבן, ואם יבא חזרה בחיים אם הוא ישראל הרי היא מקודשת ע"י כסף או שטר שקידשה ואפי' אם הוא ב"נ דלא מהני קידושי כסף ושטר רק קידושי ביאה מכ"מ תהי' אגידה בי' מספק שמא ישראל ומקודשת מחדש ובזה שפיר י"ל דמש"ה אמר ר' אלעזר שפטרה במאמר היינו שגירשה וקידשה מחדש לאחר הגירושין בכסף או שטר הנקרא מאמר ובזה פטרה והבן - וזה הוא פירוש הקרא אשת משה אחר שלוחי' דלר"י דס"ל דיצאו מכלל ב"נ שפיר י"ל דגירשה על תנאי וכשיבא בחזרה בטלו הגירושין למפרע דהא לר"י דדין ישראל יש לו מהני תנאי בגירושין, ולר"א דס"ל דל"מ תנאי א"כ תקשה איך היא אשת משה הא לר"א ל"מ תנאי וצ"ל דקידשה אחר הגירושין וכדברינו הנ"ל ומיושב שפיר ודוק: אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו שמעתי מפי ידידי המופלג בתוי"ר כש"ת מו"ה.. פידלער נר"י לדקדק קושית רש"י דלמה כתיב ומשה ולישראל והרי משה בכלל ישראל, אמנם מאחר דמשה גירשה לצפורה וקיימ"ל דכהן אסור בגרושה ואיך לקח יתרו צפרה אשת משה אחר שלוחי' מאחר דאסור להחזירה, אך באמת אע"ג דהי' עתיד משה להיות כהן רק אחר שבצבץ נגד הקב"ה בהליכתו למצרים הקב"ה לקח מאתו הכהונה ונתנה לאהרן ושפיר מותר להחזירה, וזה שאמר ששמע יתרו אשר עשה אלקים למשה היינו שענשו ונטל ממנו הכהונה וא"כ מותר להחזירה ע"כ שוב מצאתי כדבריו בס' חנוכת התורה ועיי"ש, ואני אמרתי לו כלאחר היד עפי"מ דאיתא במס' שקלים דכהן לא יהי' מלך ומלך לא יהי' כהן ויתרו שמע אשר עשה הקב"ה למשה היינו שנעשה מלך על ישראל וא"כ ודאי לא יוכל להיות כהן ולכך שפיר יכול להחזירה והבן:
ואת שני בני' אשר שם האחד גרשום כי אמר גר הייתי בארץ נכרי' ושם האחד אליעזר כי אלקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה הקשו בזה המפורשים דהי' צריך לקרות שם בנו הראשון אליעזר כי הנס שניצל מחרב פרעה הי' עוד במצרים ושם בנו השני הי"ל לקרותו גרשום על שם הגירות שהי' אח"כ, עוד הקשו בזה על הלשון שם האחר גרשום ושם האחד אליעזר דהי' צ"ל ושם השני אליעזר ועיין באוה"ח, ונלפענ"ד עפי"מ דאיתא בבעה"ט בשם המדרש דכשנתן יתרו בתו למשה התנה עמו שהבן הראשון יהי' לעבו"ז לכך לא נימול עד שפגעו המלאך בדרך וביקש להמיתו ואז מלתו צפרה ומחלה לו התנאי שהתנה עם אבי' וע"ז הקשה בבעה"ט דבגמ' משמע דאליעזר בן משה לא נימול עד שפגעו בו המלאך כו' ועיי"ש - ונלפענ"ד לתרץ די"ל דשניהם אמת לגרשום לא מל מחמת התנאי ואליעזר הי' כעת יום ח' למילתו וכשביקש המלאך להמית את משה בעבור שנתרשל במילתו ומלתה צפורה את אליעזר וכשראתה צפורה חומר הענין מילה אז מחלה גם היא את התנאי של גרשום ושפיר אז גם גרשום נימול והבן וכן ראיתי בדברי הרמב"ן וז"ל ויתכן כי קודם הדיבור הנדבר לו בהר האלקים לא נולד לו רק גרשום אבל היתה צפרה הרה וכאשר שב אל יתר חותנו ילדה ובעבור כי הי' דבר המלך נחוץ לא מל אותו עכ"ל - ומעתה כיון דאליעזר הי' מילה בזמנו וגרשום הי' מילה שלא בזמנו מסתמא מילת אליעזר הי' בראשונה ובלא"ה הרי אליעזר נימול ע"י צפורה בעבור סכנת משה ע"כ דהי' בחפזי להציל את משה וע"כ דמילת גרשום הי' אח"כ (והנה איתא בגמרא עבו"ז כ"ז למ"ד דאשה פסולה למול והכתוב ותקח צפורה צור וכו' ואיבעית אימא אתי איהי אתחלה, ואתא משה ואגמרה ע"ש, וא"כ י"ל דאז כשגמר המילה אז נתן לו משה השם) וא"כ אע"ג דאליעזר הי' בן השני מכ"מ נימול בראשונה ומסתמא אז תיכף קרא לו משה רבינו את השם ולכך קרא לאליעזר שנימול בראשונה אליעזר על שם הנס הראשון שניצל מחרב פרעה במצרים, ואח"כ כשמל את גרשום קרא לו שם גרשום על שם כי אמר גר הייתי בארץ נכריי' דמסתמא קרא משה את שמותם בשעת המילה, וכמו ששמעתי עוד בילדותי בשם הרה"ק אדמו"ר זי"ע משינאווע שהקפיד מאוד בקריאת שם הבת בחול רק להמתין על ש"ק כי אמר אין לשם שום שורש למעלה רק כשניתן בש"ק, דדוקא בזכר שקורין השם ביום מילתו והוא יו"ט שלו ודם מילתו נחשב כקרבן שפיר דמי אבל עם שם הבת ימתין על ש"ק עכ"ד. וא"כ גרשום שלא נימול עד היום מסתמא המתין משה לקרוא לו שם עד עת מילתו וכיון דהי' גרשום אחרון במילה הי' נמי אחרון בקריאת השם והבן:
ומעתה מאי מאוד ידוקדק הלשון הנאמר בהם שם האחד גרשום ושם האחד אליעזר דדוקא אם היו נימולים בזמנים מיוחדין כל אחד כשנולד שייך שפיר לומר שם הראשון ושם השני, אבל הכא הרי אדרבה היי להיפך שהשני שנולד באחרונה הי' הראשון למילה ולקריאת השם ובן הנולד ראשון הי' אחרון למילה ולקריאת השם, ולא עוד אלא ששניהם היו עומדין יחד להימול בזמן אחד ונחלף עוד לזה למול את השני בראשונה ע"כ שייך שפיר לומר בשניהם שם האחד כי הראשון לא ראשון והשני לא שני הי' והבן: פרשת משפטים ורצע אדניו את אזנו במרצע פירש"י הימנית או אינו אלא של שמאל ת"ל אזן אזן לגז"ש נאמר כאן את אזנו ונאמר במצורע תנוך אוזן הימנית מה להלן הימנית אף כאן הימנית, ומה ראה אזן להרצע מכל שאר איברים שבגוף כו' עיי"ש, והקשה בס' אהבת יונתן מהגאון הרבי ר' יונתן זצללה"ה ביום א' דסכות וז"ל ורבים תמהו דלמה לא פריך רש"י בלא זה מה ראה אוזן להרצע רק אחר שמביא את הגז"ש אזן אזן ממצורע - ונלפענ"ד עפי"מ דלכאורה הקשיתי בהא דיליף מגז"ש אזן אזן דבעי לירצע אזן ימין הא קיימ"ל אין גז"ש למיחצה וא"כ כמו דילפינן ממצורע דבעי ימין נילף נמי דבעי לירצע גם ידו ורגלו, כמו במצורע דכתיב אזן בעי נמי ידו ורגלו עמו כן הנרצע דכתיב אזן תיבעי נמי ידו ורגלו עמו. אולם עפי"מ שהעלה הפנ"י דבמקום שהוא סברא נגד ההיקש אמרינן יש היקש למיחצה וא"כ לפי"מ דאיתא בגמ' הטעם ומה ראה אוזן להירצע מכל שאר איברים שבגוף אמר ריב"ז אוזן ששמעה לא תגנוב והלך וגנב תרצע התינח במכרוהו ב"ד מוכר עצמו למה נרצה אוזן ששמעה כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך ומכר א"ע תרצע עכ"ל ולפי"ז שפיר באוזן יש סברא שתרצע אבל ביד וברגל דלא שייך שום סברא שתרצע לא ילפינן בגז"ש והבן - והנה לכאורה י"ל טעם אחר על רצועת האוזן דוקא עפי"מ דאיתא בס' זכותא דאברהם מהגה"ק מטשעכינאוו זצ"ל הטעם דציוה התורה במילואים לתת על תנוך אוזן אהרן ובהן ידו ורגלו רמז לג' עמודים תורה ועבודה וגמ"ח אוזן הוא נגד עמוד התורה כמו שנאמר שמעו ותחי נפשיכם ואמרינן במדרש שמעו לדברי תורה, ובהן ידו הוא עמוד העבודה ובהן רגלו הוא גמ"ח כדאמרינן בב"מ ילכו בה זה גמ"ח ומכונה בשם רגל ובכהן צריך להיות כל השלשה עמודים כו' ועיי"ש, וא"כ י"ל דמהאי טעמא עבד נרצע באזנו משום דאי לא הי' נמכר לעבד הי' יכול לקיים את התורה והגית בו יומם ולילה אבל מאחר שמוכר לעבד דעובד את רבו ביום ובלילה הרי ביטל את התורה ומש"ה נרצע באוזן שהוא נגד עמוד התורה וכנ"ל - אך תקשה למה הימנית או אינו אלא של שמאל והשיב אזן אזן לגז"ש ממצורע וע"ז מקשה שפיר דבשלמא אם אם לא יליף ממצורע הו"א הטעם של אוזן משום דנתבטל מהתורה ובאמת דאין חילוק בין אזן ימין לשמאל אך מאחר דילפת ימין מגז"ש דמצרע א"כ תקשה למה לא ילפינן כולא מילתא ממצורע דירצע גם יד ורגל כנגד כל ג' עמודים, וע"ז מתרץ דאין הטעם משום שביטל מהתורה רק משום אוזן ששמע כי לי בני ישראל עבדים ולכך תרצע אוזן דוקא משום דשאר איברים לא שמעו והבן (ועי' תוס' קידושין דל"ו ע"ש כמ"כ בכאן לא נגמרה הגז"ש רק לאוזן ועי'). בפירש"י מה ראה אוזן לירצע יותר מכל איברים שבגוף אמר ריב"ז אוזן ששמעה לא תגנוב והלך וגנב תרצע התינח במכרוהו ב"ד מ"ע למה נרצע אוזן ששמעה כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים והלך ומכר א"ע תרצע עכ"ל. הקשה בזה בני החריף כמו"ה יעקב שיחי' הא בשניהם בין במוכר עצמו בין במכרוהו ב"ד לא נרצע בתחלת שש רק לאחר שש כשאמר אהבתי את אדני וא"כ למה לא אמר בשניהם את טעם השני כי לי בנ"י עבדים ומצאתי בס' כלי יקר שהתעורר בזה בשם קושית העולם והנלפענ"ד לתרץ עפי"מ דלכאורה הקשיתי דלמה במוכר עצמו לא נרצע תיכף בתחילת שש דהא עובר בשאט נפש על כי לי בני ישראל עבדים כמו במכרוהו ב"ד דנרצע בסוף שש מחמת שעובר על כי לי בנ"י עבדים ואומר אהבתי את אדני כו' והרי במ"ע עובר ע"ז תיכף בתחילת שש, וע"ז השיב בני היניק וחכים כמר יצחק נר"י דבמוכר עצמו לא שייך לקנסו משום דמסתמא מחמת דחקו הוא מוכר עצמו (ועי' במ"פ ר"ע ברטנורא על בעהתוס' בפ"ז שהעיר בזה) ולפי"ז שפיר י"ל דכ"ז דוקא כשמוכר עצמו בתחלת שש שהוא מחמת דחקו דלא שייך לקנסו מש"ה אינו נרצע אבל לאחר שש שכבר קיבל שכר עבודה וגם הענקה דצריך להעניק לו כשיצא ועל כ"ז רוצה למכור עצמו שנית באמרו אהבתי את אדני כו' שייך שפיר לקנסו דלמה יעבוד בלי הפסק הא יכול להמתין עד שיאכל את דמי השכירות וההענקה ואח"כ ימכור א"ע שנית ולא עשה כן אלא אמר אהבתי את אדני מש"ה שפיר נרצע והבן - ומעתה כ"ז דיש לחלק בין מכירה ראשונה לשניי' במוכר עצמו דבידו מעות השכירות משש שנים הראשונות משא"כ במכרוהו ב"ד בעד גניבתו שאין לו לשלם שלקחו הב"ד מעות השכירות לשלם בעד הגניבה א"כ גם במכירה השנית נמכר מחמת דחקו, א"כ הי' צ"ל דגם במכירה השניי' אינו נרצה דלא בשאט נפש עובר על כי לי בנ"י עבדים רק מחמת דחקו נמכר שנית, מש"ה שפיר אמר דנרצע מטעם שעבר מתחלה על לא תגנוב אפס דלפי"ז שוב תקשה, דלא תגנוב ג"כ עבר רק מחמת דחקו, ואמאי נרצע, אכן לק"מ דלא נרצע מחמת דעבר על לא תגנוב דא"כ כל שעבר לא תגנוב יהי' נרצע רק דאמרי' דרק מחמת דחקו היו לו ברירה למכור א"ע ולא לגנוב, ואז אחר שש הי' יצא חפשי בדמי המכירה שלו - והיא לא עשה כן ולכך נרצע והבן:
ר"ש הי' דורש מקרא זה כמין חומר מה נשתנו דלת ומזוזה מכל כלים שבבית אמר הקב"ה דלת שהיו עדים במצרים כשפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם ע"כ. הנה בזה נתקשיתי טובא תינח במוכר עצמו דהוי הטעם שנרצע משום כי לי בנ"י עבדים ניחא שנרצע בפני דלת ומזוזה דוקא שהם עדים בדבר במצרים וכנ"ל משא"כ במכרוהו ב"ד דהטעם הוא משום לא תגנוב וכדאמר ריב"ז הקושיא במקומה עומדת דמה נשתנו דלת ומזוזה מכל כלים שבבית, ועוד תקשה הרי לא עבר כלל על כי לי בנ"י עבדים כיון דהוא לא מכר א"ע רק הב"ד מכרוהו ואין לומר דבאמת לא נרצע בשביל המכירה הראשונה רק בשביל המכירה השניי' שאומר אהבתי את אדני ושפיר גם במכרוהו ב"ד עובר על כי לי בנ"י עבדים, ויסבור ר"ש דגם במכרוהו ב"ד נרצע משום כי לי בנ"י ולא מטעם לא תגנוב וכקושה"ע המובא בכלי יקר דא"כ ע"כ מוכרח לומר דר"ש פליג על ריב"ז הנ"ל אבל אין משמע כן - אך נ"ל בזה דגם ר"ש מודה לריב"ז דבמכרוהו ב"ד נרצע מטעם לא תגנובו ובמוכר עצמו מטעם עבדות ולא על עבדות השני' שלאחר שש הוא דנרצע רק בשביל עבדות הראשונה שמכר א"ע הוא דנרצע, רק דתיכף במכירה הראשונה שמכר א"ע אין אנו יכולין לחייבו בהרצעה משום מחמת דחקו הוא דנמכר וכנ"ל, אבל אחר שעברו שש שנים שיש בידו מעות השכירות ודמי הענקה ויכול להיות חפשי ומכ"מ אינו רוצה לצאת ואומר אהבתי את אדני איגלאי למפרע דגם מכירה הראשונה לא מחמת דחקו מכר א"ע רק שרוצה להיות עבד לעבדים ע"כ נרצע למפרע על המכירה הראשונה אך כ"ז במ"ע אבל במכרוהו ב"ד דל"ש לומר כן דנרצע למפרע בשביל מכירה הראשונה דהא ע"י הב"ד הוא דנמכר בע"כ מש"ה שפיר אמר ריב"ז הטעם שעבר למפרע על לא תגנוב והבן:
ומעתה שפיר יש להבין דברי ר"ש שדרש כמין חומר על מוכר עצמו דייקי משום דעל מכרוהו ב"ד לא קשיא לי' למה נרצע דוקא על הדלת ומזוזה עפי"מ דאמר רב במס' סנהדרין ל"ג הבא במחתרת בדמים קנינהו וא"כ ע"כ דלא נמכר בגניבתו רק כשגנב דרך פתח ומזוזה דרך ביאה דלא שייך לומר בדמים קנינהו וכמובן, ולכך שפיר ניחא שנרצע דוקא בפני הדלת והמזוזה שהרי הם עדים שעבר על לא תגנוב ולכך שפיר נרצע בפניהם ולק"מ אך כ"ז במכרוהו ב"ד בעד גניבתו אבל במ"ע שפיר מקשה דלמה נרצע דוקא בפני הדלת והמזוזה, ע"ז שפיר דרש ר"ש כמין חומר דגם במ"ע שייך נמי הטעם כמו במכרוהו ב"ד משום דלריב"ז לכך נרצע משום אוזן ששמעה כי לי בנ"י עבדים, וא"כ שפיר הם הדלת והמזוזה העדים משום שהם היו עדים במצרים כשפסח הקב"ה על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמר כי לי בנ"י עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם והבן: וכשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אתו פירש"י אף בבית כן אלא שדבר הכתוב בהווה ע"כ ונלפע"ד לתרץ דהא דנקט הקרא בשדה הוא דוקא ולא בבית דבמס' שבת קנ"ה אמר ר' המנונא שמע מינה אורח ארעא למשדא אומצא לכלבא וכמה אמר ר' מרי משח אודני' וחוטרא אבתרי' הני מילי בדברא אבל במתא לא, פירש"י אי לאו דידי' היינו שהכלב אינו שלו משום דאתי למיסרך ע"כ, הרי דבמתא אין נותנין לכלב כלל שלא ירגילו אצלו רק בשדה הוא דנותן לכלב ע"כ, וא"כ הכא בקרא דלכלב תשליכון אתו ע"כ נמי איירי דוקא בכלב דלאו דידי' משום דבכלב דידי' לא צריך הטעם שפירש"י שאין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו אמר הקב"ה תנו לו שכרו ובכלב דידי' בלא"ה יתן לו הטריפה משום שאסור לו לאכלו, ועוד בכלב דידי' אפי' כשרה יתן לו וע"כ דהקרא מיירי בכלב דלאו דידי' ולכך שפיר אמר הכתוב ובשר בשדה טריפה לכלב תשלכון אתו דוקא בשדה אבל בעיר לא יתן לכלב משום שלא ירגילו אצלו וכדברי הגמ' הנ"ל והבן:
לא תזבח על חמץ דם זבחי במס' פסחים ס"ג השוחט פסח על החמץ עובר בלא תעשה כתבו בתוס' בד"ה השוחט וז"ל אומר ריב"א דהפסח כשר מדלא שינה עליו הכתוב לעכב וע"ז נאמר בפסקי תוס' השוחט את הפסח על החמץ עובר בב"י ע"כ, והוא תמוה גדולה דהא הריב"א לא דיבר מאומה מהלאו דב"י ואיך נשמע מדבריו דס"ל דעובר בב"י וכבר הארכתי בזה בקונטרסי תמניא אפי - ונ"ל כעת עפי"מ שהקשה במהרש"א על הריב"א הלא שינה עליו הכתוב לעכב דהא איכא תרי לאוי לא תשחט ולא תזבח ותירץ דניחא יותר לאוקמי' התרי לאוי לעבור בב' לאוין משום דהוא בלשון לאו ע"כ, אמנם יש להקשות על המהרש"א עפי"מ דאיתא בב"מ ס"א לענין עושק שכר שכיר בתוס' שם דהיכי דליכא נפ"מ בלאוין לענין מלקות עדיף לדרוש הלאוין לענין אחר מלומר שבאו לב' לאוין, וא"כ הכ"נ בשחיטת פסח עה"ח הקשו בפנ"י ובס' שאגת ארי' דלא ילקה משום דהוי התראת ספק שמא ביטל בלב, ולפי"ז תחזור קושית המהרש"א למקומה דהא עדיף לדרוש דשינה עליו הכתוב לעכב מלומר לעבור בב' לאוין כיון דליכא נפ"מ מידי בלאוין - אמנם נראה עפי"מ שראיתי בס' אור חדש פסחים בקונטרוס א' ד' ו' שנסתפק בהא דאמרינן בחמץ דביטל בלב מהני אם הביטול בלב מהני נמי לענין הלאו דשחיטת פסח עה"ח ותוכן ספיקו הוא משום דבאמת מצד הסברא ביטול בלב לא מהני דגם הפקר בלב לא מהני רק שהוא גזה"כ מתשביתו וא"כ י"ל דלא הוי גזה"כ רק לענין ב"י אבל לא לענין הלאו דשחיטת פסח עה"ח ועיי"ש (ולפ"ז שפיר לוקה) ולכאורה אמרתי די"ל דהרמב"ם והראב"ד דפליגי אי ב"י עובר מע"פ משש שעות ולמעלה (כפי שיטת הנוב"י או"ח קמא סי' כ' ובצל"ח פסחים דף ד' ע"ש) יפלגו בזה אי מהני ביטול לענין הלאו דשחיטת פעה"ח או לא, דהרמב"ם דס"ל דעובר בב"י מששו"ל שפיר יליף ביטול מתשביתו לענין ב"י מגזה"כ כיון דהתשביתו מיירי מששו"ל ואם עובר גם בלאו דב"י מששו"ל, א"כ מסתמא שייך הלימוד דביטל מהני מתשביתו על הלאו דב"י אבל הלאו דשחיטת פעה"ח לא מהני כסברא הפשוטה דביטול בלב לא מהני, אבל הראב"ד דס"ל דאינו עובר בב"י מששו"ל ע"כ שפיר אמרינן דהביטול מגזה"כ מתשביתו הוי לענין הלאו דשחפעה"ח כיון דבב"י עדיין אינו עובר רק מבערב והבן - ומעתה מיושב שפיר דברי הפסקי תוס' הנ"ל שהוכיח מדברי הריב"א שכתב דלא שינה עליו הכתוב לעכב וקשה קושית המהרש"א הא איכא תרי לאוי וע"כ כתירץ המהרש"א דדרשינן לתרי לאוי, וקשה הא ליכא נפ"מ בהנך לאוי דשחיטת פעה"ח משום דאינו לוקה דהוי הת"ס שמא ביטל בלב וע"כ דצ"ל דלא מהני ביטל בלב לענין הלאוי' דשחפעה"ח, וע"כ משום דגזה"כ דביטול מהני מתשביתו הוא רק גזה"כ על ב"י דוקא ולא על שחיטת פעה"ח וכנ"ל וא"כ מוכח ע"כ דס"ל כשיטת הרמב"ם דעובר בב"י מששו"ל ושפיר לא מהני ביטול מתשביתו רק לענין לאו דב"י ולא ללאו דשחפעה"ח וכנ"ל - (וזהו א"ש לשי' רש"י ז"ל דביטול מהני מטעם דתשביתו גזיה"כ אבל לא לשי' התוס' לעיל בריש פסחים דביטול מטעם היפקר ועי' בר"ן שם וכן מבואר באו"ח שם דלשיטתם בוודאי מהני היפקר אפי' לשחיטת הפסח. דאם מפקיר אין החמץ שלו ע"ש ותבין):
ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ד' אלקיך לא תבשל גדי בחלב אמו יש לדקדק מאי ענין הסמוכין זה לזה הבאת הביכורים לבב"ח, ונלפענ"ד עפי"מ שמביא בס' חנוכת התורה קושיא נפלאה בשם הגאון הר"ר העשל על דברי המדרש דבשעת מתן תורה טענו המלאכים תנה הודך על השמים וכו' השיב להם הקב"ה כלום אתמול לא אכלתם בב"ח אצל אברהם ואלו תנוק של בית רבן נזהר יותר מכם כו', וע"ז הקשה הגאון הנ"ל ממנ"פ באיזו אופן אכלו המלאכים הבב"ח אי אכלו שלא כדרך בישול הלא אין כאן איסור דאורי' דרק דרך בישול אסרה תורה, ואי דאכלו דרך בישול א"כ קשה על אברהם אבינו ע"ה שקיים כה"ת כולו איך בישל בב"ח הא גם בבישול לחוד איכא איסור לאו והניח בצ"ע והנה לכאורה יש לתרץ בפשטות דאע"ג דאברהם אבינו קיים כה"ת טרם שניתנה מכ"מ בני ביתו אליעזר וישמעאל לא קיימו וא"כ י"ל דאברהם לא בישל בעצמו רק שהם בישלו ולק"מ:
אמנם ע"ד החידוד נ"ל עפי"מ דאיתא בספרים דאברהם אבינו הכיר בהם שהם מלאכים והרי עיקר הטעם שקיימו האבות את התורה הוא רק בשביל שעתידין בניהם לקבל את התורה ולכך קיימו האבות אותה מקודם, וכדאיתא בסוף מס' פסחים שאמר יעקב אבינו אני לא אברך שנשאתי שתי אחיות שעתידה התורה לאוסרן עלי עכ"ל ולמה לא אמר שנשאתי שתי אחיות שאסור מה"ת רק הטעם משום דבאמת עדיין לא הי' מצווה רק שעבר על מה שעתידה התורה לאסור והיינו אחר קבלת התורה בה"ס אבל אם באמת שישראל לא היו מקבלין את התורה רק המלאכים אז ע"כ דגם האבות לא הי' מקיימין אותה טרם שניתנה דמאי ענין האבות לקיים התורה שניתנה למלאכים וכמובן, ולפי"ז כיון דעיקר הניצחון של ישראל שניתן להם התורה ולא להמלאכים הוא רק בשביל שאכלו בב"ח אצל אברהם ולכך הי' ישראל מנצחין וכדברי המדרש הנ"ל וא"כ מהאי טעמא הי' מוכרח אברהם לעבור באיסור בישול בב"ח כדי שעל ידו יעברו המלאכים באיסור אכילת בב"ח ואז נצחו ישראל להמלאכים, אבל אם הוא לא הי' עבר מתחלה על איסור בשול אז לא היו באו המלאכים לאיסור אכילה והי' ניתנה התורה להמלאכים והבן, ולפי"ז מיושב היטב קושית הגאון הנ"ל דשפיר הי' אברהם מותר לבשל בב"ח אע"ג שעתידה התורה לאסור משום דאל"כ מה תאמר שאסור לבשל וא"כ לא יאכלו המלאכים ושוב תינתן התורה למלאכים וא"כ שוב אין שום איסור על אברהם לבשל והבן - ועפי"ז שפיר יובן הסמוכין הבאת ביכורים לבב"ח דהא הקרא ראשית ביכורי אדמתך קאי על חג השבועות שהוא זמן הבאת ביכורים וכמו שפירש"י בד"ה וחג הקציר ועיי"ש וכיון דבחג השבועות הוא זמן מתן תורתינו והרי עיקר מה שזכינו אל התורה הי' רק ע"י האיסור של לא תבשל גדי בחלב אמו שבא על איסור בשול בב"ח וע"כ שפיר הסמיכם הכתוב להדדי להורות דבשביל זה זכינו לזה:
עוד נ"ל עפי"מ דאיתא בש"ע המנהג לאכול מאכלי חלב בשבועות ומובא טעם אחד כי ע"י החלב שנתן אברהם אבינו להמלאכים זכינו לנצח את המלאכים וכדברי המדרש שהבאתי, ואיתא בספרים על המנהג שמקילין בשבועות לאכול קודם שש שעות מאכלי חלב וצווחו ככרוכיא על מנהג הרע הזה כי אפי' שהוא מנהג ישר לאכול מאכלי חלב, אבל חלילה שלא להקל בשביל זה אפי' באיסור קל ואפשר דמהאי טעמא הסמיך אזהרת בב"ח לחג השבועות בכדי להזהיר מאוד משורש איסור בב"ח אפי בחג השבועות והבן:
ועבדתם את ד' אלקיכם ובירך את לחמך ואת מימיך והקשו במפרשים למה התחיל לשון רבים ועבדתם ומסיים בלשון יחיד את לחמך ואת מימיך, ונלפענ"ד לפרש עפי"מ דאיתא במשלי י"ד ברב עם הדרת מלך ובאפס לאם מחתת רזון וכתב במצודות דוד לפרש וז"ל הדרת המקום כשרבים עושים המצות ואם מועטים המה אם יעשוהו ביתר שאת ובכוונה רצוי' מהדרים את המקום, ובתרגום מפרש וז"ל והיך דבציר עמא מתתבר פרנסי' עכ"ל, ומעתה יובן שפיר דהפסוק בא להזהיר בזה לכל יחיד ויחיד שידקדקו לעשות המצות ברבים להתפלל תפלה בצבור וכדומה שתהי' הדרת המקום ואז ובירך את לחמך כו' שתהי' ברכה בפרנסתך ואע"ג דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא אבל ידוע מובא במהרש"א סוטה ובמפרשים דבמצוה שמתחייב עצמו בה או בשמחת המצוה או במה שמהדר את המצוה ע"ז שפיר יש שכר בהאי עלמא, וכיון דעיקר מצות תפלה יכול לקיים גם ביחיד רק שהוא מהדר אחר תפלה בצבור בכדי שתהי' הדרת המקום שהוא תוספות הידור מצוה ע"ז שפיר יש שכר גם בהאי עלמא והבן.- וי"ל דלכך לא אמר סתם ועבדתם את ד' אלקיכם ובירך אותך והיינו שתהי' עשיר וכן בתרגום מפרש מתתבר פרנסי' ולא אמר דנעשה עני משום דבאמת איתא בגמ' ברכות ז' דעני ועשיר מכריזין אבל צדיק ורשע לא קאמר, וא"כ אם ילך בכל יום למנין להתפלל בצבור וכבר היו מכריזין עליו להיות חלילה עני נהי דלא מהני לי' להיות עשיר מכ"מ מהני לי' הך תפלה בצבור שעושה הדרת המקום שנותנין לו ברכה בהמעט שהכריזו עליו שיהי' לו ברכה בכל עת וכל מה שיצטרך לו לא יחסר לו, ועד"ז נמי כוונת התרגום דבבציר עמא מתתבר פרנסי' היינו אפי' אם הכריזו עליו שיהי' עשיר מכ"מ אם אינו מדקדק להדרת המקום להתפלל בצבור ממציא לו המקום ח"ו עניינים מכשלים וסיבות רעות שמתתבר פרנסי' בפי ערכו והבן: ובענין זה ראיתי בצל"ח ריש מס' ברכות שמייגע להוכיח דעדיף להתפלל בצבור שלא בביהכנ"ס מלהתפלל ביחיד בביהכנ"ס יעיי"ש, אמנם נ"ל דלפי מה שמפרש מאמר הגמ' אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בצבור דאפי' אם הוא מתפלל ביחיד רק שהצבור עדיין אומרים שירות ותשבחות או שמתפללין אחר השמ"ע הוי כתפלה בצבור ותפלתו נשמעת א"כ נ"ל דלפי דבריו אע"ג דתפלה בצבור עדיף מתפלת יחיד מכ"מ י"ל דתפלת יחיד בביהכנ"ס כשהצבור עדיין מתפללין עדיף מתפלה בצבור שלא בביהכנ"ס והבן - ובענין זה לא אמנע מלהביא עוד מה שראיתי דבר יקר בס' באר משה בליקוטים לפרש מאמר הגמ' עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות לעלות לא"י והקשה הרה"ק המגיד מקאזניץ הנ"ל הכי יהי' קטן הביהמ"ק מהכיל ער שיהיו צריכין לבתי כנסיות שלחוץ לארץ,. אך אמר בזה כי מחמת שיש הרבה אנשים אשר אין רגילין לילך לבתי כנסיות ובתי מדרשות ובשביל זה לא יהיו יכולין לסבול אור קדושת הביהמ"ק מש"ה יעלו הבתי כנסיות לשם וירגילו מתחלה בקדושת בית הכנסת ואז אח"כ יהי' יכולין לקבל אור קדושת הביהמ"ק יבב"א וכתב שהציע הדבר לפני הגה"ק מאפטא זי"ע וקלסוהו הנשמע מזה איך גודל יקר ערך הליכות אדם לביהכנ"ס בכל יום ערב ובוקר דאפי' אם יזדמן לאדם לילך לביהכנ"ס אחר תפלת הצבור מכ"מ ילך לביהכ"נ ומתפלל אפי' ביחידות ולא יתפלל בביתו דעכ"פ יהי' רגיל בקדושת ביהכנ"ס ולא יצטרך בימות המשיח להתגלגל בתוך בתי כנסיות של חוץ לארץ, כי יהי' הדבר הזה לחרפה גדולה אם יראו אותן בבכנ"ס הללו דכל עם ועדה יראו שבעוה"ז לא הי' רגיל בקדושת ביהכנ"ס ולא יהי' חרפה גדולה מזו והבן וד' יושיענו במהרה שנזכה לראות ב"צ וירושלים וביגצ"מ אמן:
ועבדתם את ד' אלקיכם ובירך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך יש לדקדק בממנ"פ אם הוא מאמר ד' הי' לומר ואברך את לחמך כמו שנאמר והסרתי מחלה מקרבך ואם מאמר משה רבינו הוא ואמר וברך את לחמך היינו שהשי"ת יברך את לחמך א"כ הי' לו נמי לומר והסיר מחלה כו' והוא דקדוק עצים, ונ"ל עפי"מ דאיתא ברכות כ' כתיב ישא ד' פניו אליך שאלו מלאכי השרת להקב"ה מפני מה אתה נושא פנים לישראל והלא כתיב ד' לא ישא פנים כו' אמר להם הקב"ה וכי לא אשא פנים לישראל ישראל קדושים הם דכתיב ואכלת ושבעת וברכת וישראל קדושים הם ומדקדקים על עצמן עד כזית ועד כביצה שאינם שבעין ומברכין ולכך מגיע להם נשיאת פנים ע"כ ומעתה יובן שפיר דהוא מאמר השי"ת שאמר לישראל הנני שולח מלאך והוא לא ישא לפשעכם שאין רגיל בכך ואדרבה לא יוכל לסבול אפי' מה שהקב"ה נושא פנים לישראל וכנ"ל, ומש"ה אמר הקב"ה ועבדתם את ד' אלקיכם ולא תאמרו שאע"פ שלא תעבדו את ד' ישא פניו אליכם מחמת שאתם אוכלין ואינן שבעין ומברכין כנ"ל, ע"ז אמר להם השי"ת שלא יבטחו ע"ז משום ובירך את לחמך היינו שהמלאך יברך את לחמך שאפי' לא תאכל רק כזית יברך אותך שתהי' שבע ושוב לא יגיע לך נשיאת פנים והבן:
עוד יש לפרש בפסוק הנ"ל עפי"מ שנוהגין כמה אנשים לאכול קודם התפלה בקומם ממיטתם באמרם שעושין כן עפ"י שאלת חכם מחמת שאינם בבריאת השלימות, וי"ל דזה שאמר הכתוב ועבדתם את ד' אלקיכם זו תפלה כדאמרינן בגמ' עבודה זו תפלה והדר ובירך את לחמך ואע"ג דאינו חיו בבריאת השלימות מכ"מ יאכל דוקא אחר התפלה ועי"ז מבטיח לו הכתוב והסירתי מחלה מקרבך והבן:
עוד י"ל עפי"מ דידוע רוב חולאת באים מרוב אכילה ושתיי' ונ"ל דכ"ז אם אוכלין לשובע אמנם באמת איתא בגמ' דצריך למעט שליש אכילתו ופשיטא דאם אכל מעט והקב"ה שולח ברכה במעיו להיות שבע ודאי לא יזיק לו דאין הקב"ה שולח ברכה לרעה ח"ו, וזה שאה"כ וברך את לחמך שתאכל מעט ושבע ואז במילא והסירתי מחלה מקרבך שבוודאי לא יזיק לך והבן.- עי"ל דטענת היצה"ר לכל אדם שלא יעבוד את ד' כי איך יוכל להתפלל ג' פעמים בכל יום ולקיים והגית בו יומם ולילה והרי עול הפרנסה ופרנסת אנשי ביתו מוטל עליו, ע"ז אמר הכתוב אם תעבדו ד' אלקיכם ובירך את לחמך שישלח ברכה במעי' וגם הסירותי מחלה מקרבך ולא תפסיד כלום ע"י עבודת ד' אלקיך כי ח"ו מחלה אחת יוכל להזיק לך פרנסת כמה חדשים ותחשוב הריוח מברכת מע"י ושלא תצטרך להוציא על רפואות שלא תהי' מחלה בקרבך תוכל לעבוד את ד' אלקיך והבן. וכעת עלה ברעיוני שהג' מפתחות אשר לא נמסרו רק אחד אחד ולא כולם ביד שליח ולכך נאמר לשון וברך את לחמך שיהי' ביד שליח אז והסירותי מחלה שיהי' זה המפתח ע"כ בידי והבן:
לא תהי' משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא המשך הפסוקים האלה אינו מובן דהי' לו לומר הקרא את מספר ימיך אמלא לעיל אחר והסירותי מחלה מקרבך וכמובן. ונלפענ"ד עפי"מ שראיתי בס' מעבר יבק מזהיר מאוד שלא לעכב את המת מלקבור רק להביא לקבורה מהרה בכל מה דאפשר, כי לפעמים אשה מקשה לילד כמה ימים ר"ל ולא תוכל להוליד מחמת שהנשמה של אותו המת צריך להכניס אל הילד וכ"ז שהגוף עדיין לא נקבר לא תוכל הנשמה להכניס בגוף אחר ע"כ ועיי"ש, ולפי"ד המעי"ב י"ל יש עקרות או מפלת ולדה מחמת שהנשמה של איש אשר עודנה בחיים צריך להכניס אל בנו של אשה זו, ובעבור שעדיין צריך לחיות לא תוכל להתעבר ונעשה עקרה או שמפלת הולד ולאחר שימות האיש אז תתעבר בנשמת אותו האיש והבן - וכאשר הבטיחה התורה שלא תהי' משכלה ועקרה בארצך הי' מקום לטעות דח"ו החיים ימותו קודם זמנם כדי שיוכלו הנשים להתעבר ולא יהי' משכלה ולא יהיו עקרות וע"כ שפיר אמר הכתוב והבטיח שלא תהי' משכלה ועקרה בארצך ומכ"מ את מספר ימיך אמלא והבן והטעם י"ל בזה כי אם תעבדו את ד' אלקיכם שוב לא יבואו הנשמות עוד בגלגול ולא יולדו מנשמות המתים רק מנשמות חדשות מאוצר הגוף והבן:
ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע והקשה הגאון בספר יבין שמועה דלמה בתחלה נאמר ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ד' ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ד' נעשה והכא למה אמרו נעשה ונשמע ועיי"ש מה שתירץ בזה, ונלפענ"ד עפי"מ שאמרתי לדקדק בהא דאמרו הכא ויקרא באזני העם ואמאי לא אמר ויקרא אל העם או לפני העם מה באזני העם, אמנם י"ל עפי"מ שפירש"י בפסוק הקודם ויכתוב משה את כל דברי ד' וכו' וז"ל ויכתוב משה מבראשית עד מתן תורה ע"כ, ולפי"ז ע"כ הא דאמר ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם היינו שקרא לפניהם את ספר הברית היינו מה שכתב משה רבינו מתחלת בראשית עד שעת מ"ת. והא ודאי פשיטא הוא דאם קרא משה רבינו לפני ישראל סדר בראשית אז ע"כ דנתן להבינם גם את מעשה בראשית וכמובן, וא"כ תקשה הלא אמרינן במס' חגיגה דאין דורשין במעשה בראשית לשנים וא"כ איך דרש משה לכל ישראל ביחד סדר מעשה בראשית והוא תמיהה עצומה אמנם בזה חדא מתורץ בחברתה ומדוקדק הלשון ויקרא באזני העם דייקי שהשמיע לכל אחד מישראל מיוחד באזניו דייקי שלא שמע אחד את הקול ששמע חבירו כדי שלא יהיו דורש מעשה בראשית לשנים וזה הי' לנס גדול שקולו של משה נתחלק לכל אחד מישראל באזניו וכל אחד לא שמע רק את קולו ולא הקול לחבירו והבן. ועפי"ז מיושב קושית היבין שמועה הנ"ל דהתם לא אמר להם רק משפטים ודינים שפיר אמרו נעשה, אבל הכא שגילה להם סתרי בראשית ע"כ שפיר אמרו נעשה ונשמע נעשה על הנגלה ונשמע על הסתרי תורה ונשמע לשון הבנה והבן: ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם פירש"י ספר הברית מבראשית ועד מתן תורה ומצות שנצטוה במרה וכן פירש"י בפסוק ויכתוב משה את כל דברי ד' מבראשית ועד מ"ת, וקשה דכ"ז ניחא למ"ד במס' גיטין ד"ס תורה מגילה מגילה ניתנה פירש"י כשנאמרה פרשה למשה הי' כותבה ולבסוף מ"ם שנה שנגמרו כל הפרשיות חיברן בגידין ותפרן, משא"כ למ"ד שם תורה חתומה ניתנה שפירש"י לא נכתבה עד סוף מ"ם לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן והנאמרות לו בשנה ראשונה ושניי' היו סדורות לו ע"פ עד שכתבן עכ"ל, א"כ תיקשו למ"ד חתומה ניתנה מהו ויכתוב משה את כל דברי ד' וגם מהו ספר הברית שוב מצאתי בתוס' שם העירו בזה - (ועי' הרא"ם בפ' משפטים) ונלפענ"ד עפי"מ שראיתי בס' חנוכת התורה מהגאון רבינו הר"ר העשיל זצ"ל בפ' יתרו אנכי נפשי כתבית יהבית וכו', וקשה למה דרש מילת אנכי בנוטריקון, ויש לפרש דהנה איתא במס' סוטה ובמס' גיטין ס' פלוגתא אם התורה חתומה ניתנה או מגילה ניתנה ופריך הגמ' הא הילני המלכה כתבה פרשת סוטה על טבלא של כסף וכו' ומשני הא דכתבה פרשת סוטה בנוטריקון כתבה כו' עיי"ש, א"כ יובן הדבר דגם כאן קשה האיך כתב פרשת אנכי על הלוחות שהוא רק פרשה אחת מן הפרשיות של התורה הא למאן דאמר חתומה ניתנה אסור לעשות כן, לכך מתרץ הגמ' אנכי נוטריקון רצה לומר דדעתו הי' לכתוב הנוטריקון הנזכר לעיל וכה"ג מותר לדברי הכל כתירץ הגמ' גבי היליני המלכה עכ"ל, ומעתה מאי מאוד מיושב הקושיא הנ"ל דאפי' למ"ד חתומה ניתנה מכ"מ י"ל דמשה רבינו כתב עד שעת מ"ת כל המצות שנאמרו במרה וגם מבראשית עד מ"ת בנוטריקון - אמנם בעיקר קושית הר"ר העשיל שמקשה על הלוחות שהוא נמי רק פרשה אחת מן הפרשיות של תורה איך נכתב הא למ"ד חתומה ניתנה אסור לעשות כן כמו פרשת סוטה גבי הילני המלכה, נ"ל דשפיר חילוק גדול מפרשת סוטה לפרשת הלוחות דהא באמת הטעם של המ"ד חתומה ניתנה משום דס"ל דלכך אין כותבין פרשה אחת בלבד משום דכתיב תורת ד' תמימה, וזהו באמת הטעם דלא ניתנה התורה לבני עשו או לבני ישמעאל שהיו רוצין לקבל את התורה חוץ מדבר אחד משום דכתיב תורת ד' תמימה, וא"כ לפי"ז בשלמא פרשת סוטה בלבד אסור לכתוב דלא הוי תמימה וכנ"ל אבל הלוחות לפי"מ דאיתא דכל עשרת הדברות הם כתר אותיות ונכלל בהם כל התרי"ג מצות עם השבע מצות דרבנן א"כ הלוחות בעצמן שפיר הם תורה תמימה ולכך שפיר הלוחות ניתן לכתוב והבן ובזה מיושב קושיא חמורה בהא דפריך הגמ' מהילני המלכה למה לא פריך הגמ' מן הלוחות כקושית הר"ר העשיל ובהנ"ל מיושב שפיר דהלוחות שאני ודוק ועיקר תירוצו של הר"ר העשיל זי"ע הנ"ל לא זכיתי להבין דהא ר' יוחנן ורבנן שאמרו הנוטריקון של אנכי לא על כל עשרת הדברות אמרו נוטריקון רק על תיבת אנכי בלבד כמבואר ובגמ' גיטין הנ"ל משמע דכל הפרשה הי' כתוב בנוטריקון ולכך שרי ואפי' לתירוץ שני בגמ' דמוכח מברייתא שהי' כתוב בפירוש אם שכיב אם לא שכיב מתרץ הגמ' הכא במאי עסקינן בסירוגין ומפרש רש"י ז"ל תחילת המקרא הי' כתיב תיבה שלימה ובסוף ראשי תיבות, א"כ משמע דכל הפרשה הי' כתוב נוטריקון רק תיבה ראשונה הי' כתוב בפירוש ולכך הוא דשרו אבל בעשרת הדברות דכל הפרשה הי' כתוב בפירוש רק תיבה ראשונה של אנכי הי' בנוטריקון מנ"ל דשרו וצ"ע- וביותר קשה הא כמו דבלוחות הי' דעתו על תיבת אנכי לנוטריקון א"כ גם הך אנכי שבתורה גופי' נמי הוא לנוטריקון דאטו ר' יוחנן רק על אנכי שבלוחות דוקא הוא דקאמר הלא גם העשרת הדברות של הלוחות נמי כתובין בתורה וא"כ שוב אין שום שינוי בין עשרת הדברות של הלוחות לעשרת הדברות של התורה ושוב הקושיא של הר"ר העשיל חזרה למקומה וצ"ע. (א"ה ועי' בריטב"א גיטין ובמהרש"א בח"א, דלשיטתם בסירוגין הפי' שלא הי' האותיות מחוברין רק נפרד כל אות ע"ש שפיר מיושב הכל ודו"ק):
ספר הברית פירש"י וז"ל מבראשית ועד מ"ת ומצות שנצטוו במרה וגם בתחלה בפסוק ויכתוב משה פירש"י ג"כ מבראשית ועד מתן תורה וכתב מצות שנצטוו במרה עכ"ל ולכאורה עירבוב דברים מביא רש"י דהא דברי פירש"י הללו נובעין מדברי המכילתא וז"ל המכילתא ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם אבל לא שמענו מהיכן קרא באזניהם ר' יוסי ברבי אסי, אומר מתחלת בראשית ועד כאן רבי אומר מצות שנצטווה אדה"ר ומצות שנצטוו ב"נ ומצות שנצטוו במצרים ובמרה ושאר כל המצות כולן עכ"ל המכילתא, הרי דר"י ורבי פליגי בזה דח"א מבראשית ועד מ"ת וח"א רק המצות שנצטוו מאדה"ר עד נתינת הלוחות ולמה רש"י מביא שניהם ומערב הדברים כאלו מפי אחד יצאו וצ"ע גדול:
ובעיקר דברי המכילתא יש נמי להבין במאי פליגי ומנאי ידע כל אחד שלא כדברי חבירו, אבל נ"ל עפ"י הגמ' גיטין הנ"ל דהתנאים במכילתא פליגי נמי בזה אי תורה מגילה ניתנה או חתומה ניתנה, ר' יוסי דסבר מבראשית ועד מ"ת סובר מגילה ניתנה וע"כ אינו חושב את המצות דממילא המצות נכללין בתורה. אבל רבי סובר חתומה ניתנה וא"כ לא התחיל משה רבינו לכתוב התורה מבראשית רק בסוף מם שנה וא"כ קשה קושייתי הנ"ל מה ויכתוב משה ומה ספר הברית, ע"כ אומר רבי שכתב רק את המצות בלבד אבל לא הפרשיות שבתורה - עוד י"ל בזה דכל אחד דייק סברא שלו מקרא מאן דס"ל מבראשית ועד מ"ת דייק מקרא באזני העם דלמה קרא באזני העם וע"כ כדברינו הנ"ל דהי' לומד עמהם מבראשית ומעשה בראשית אין דורשין לשנים וע"כ השמיע באזני העם, ורבי דס"ל דרק המצות קרא להם משום דס"ל תורה חתומה ניתנה והי' אסור לכתוב מבראשית ועד מ"ת כדברינו הנ"ל והבן:
אולם בני היקר החריף כמו"ה יעקב אמר בזה די"ל דגם רבי ס"ל מגילה ניתנה ובאמת דגם רבי מודה דספר הברית היינו מבראשית עד מ"ת רק בהא פליגי דלר' יוסי ב"ר אסי הי' קורא משה רבינו הכל מבראשית עד מ"ת ורבי פליג דלא הי' קורא רק המצות בלבד הנאמרים מבראשית ועד מ"ת, וראי' נכונה הביא לדבריו מדלא פליגי רק בקריאה ולא בעיקר הכתיבה היינו על הקרא ויכתוב משה והבן: