זקן אהרן (קורץ)· רבי אהרן יוסף קורץ
על פרשת תצוה
ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד איתא במדרש דמה שאמר משה מחני נא מספרך נתקיים בפ' תצוה דלא נזכר כלל שמו של משה וכתב בנח"ק בשם בעל מג"ע שהגם שלא נזכר בפירוש מכ"מ נזכר בגלגולין דבפ' תרומה מסיים נחשת ובפ' תצוה מתחיל ואתה והרמז כי משה רבינו הי' גלגול נח-שת וזה הרמז נח, שת, ואתה, עכ"ל ולפענ"ד לפרש רמז אחר על שמו של משה ממש עפי"מ שכתב באוה"ח בד"ה ויקחו אליך שמן זית זך ירמוז אל התורה שנמשלה לשמן מה שמן מאיר לעולם כך התורה, זך, שצריכין לעסוק בתורה לשמה בלי שמרים להתגדל או לקנטר, כתית, ע"ד הא דאמרינן בגמ' אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי' שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל עכ"ד האוה"ח, ואני טפל לדברי קדשו של האוה"ח מה שכתב שהתורה מאיר לעולם כמו שמן י"ל משום דהתורה נמשלה לאור דכתיב כי נר מצוה ותורה אור, ואפשר לומר דהלומד תורה ואינו מקיים המצות שבתורה דומה כמי שיש לו שמן ואין לו כלי להחזיק בו השמן וא"כ מה הנאה יש לו בהשמן אם אין לו כלי במה ליטלו, וידוע כי נר היינו כלי שמאיר בו וכמו דאיתא נר של חרס או של מתכות דקאי נר על הכלי שמכניסין בו שמן וזהו שאמר כי נר מצוה אם עושה מצוה ולומד תורה מחזיק התורה בהכלי של מצוה והבן (וכידוע ד' הרמב"ן ז"ל עה"פ שה"ש "עד שתחפץ") ואומר להעלות נר תמיד ולא אמר להדליק נר תמיד לרמז בזה על הא דאמרינן כל תורה ותפלה שהוא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא וזה שאמר להעלות שצריך ללמוד באופן שתהי' פורחת לעילא ואמר תמיד כי צריך לקיים והגית בו יומם ולילה והבן:
והנה איתא בגמ' כל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש ניתנה למשה מפי הגבורה וכל החידושים מתנאים ואמוראים אע"ג שנקראו על שמם דמצינו שאמר הקב"ה הלכה בשמם אלעזר בני אומר כו' אביתר בני אומר, מכ"מ נתייחסו כל החידושים על שמו של משה רבינו כמו שאמר הכתוב זכרו תורת משה עבדי והכל בכלל ומהאי טעמא כל התלמידי חכמים יש להם ניצוץ ממשה רבינו, ומשה רבינו הוא שורש כל הת"ח ולכך נקראים בשם משה לשון משה שפיר קאמר והבן, וי"ל דזה שאמר הכתוב ואתה תצוה את בני ישראל והיינו בשביל שאתה המצווה אתה אב וראש לכל הת"ח שבבני ישראל ולכך ויקחו כל מה שיקחו הם חלקם בתורה שנתחדש על ידם אליך נתייחס הכל על שמך, אך באופן שתהי' הלימוד שמן זית זך כתית למאור שתהי' הלימוד בדחילו ורחימו היינו לשמה ואז תהי' להעלות שתהי' פורחת לעילא ונתייחס על שמו של משה רבינו, אבל תורה שלא לשמה אין לה שום התייחסות עם משה רבינו יה"ר שנזכה לזה שגם תורתינו יהי' לנו יחוס עם משה רבינו ע"ה אמן ומעתה פוק חזו דנזכר בזה שמו של משה רבינו בהנך ג' דברים בפועל, ובנפעל, ובפעולה והם ג' תיבות שבפסוקים הנ"ל ישראל שמן להעלות ישראל הוא הפועל שמן שהוא התורה הוא הנפעל להעלות הוא אופן וסדר הלימוד שתהי' לשמה הוא הפעולה, וזהו "י"שראל ש"מן ל"העלות" אותיות השניות הם משה דאם הפועל שהוא הישראל עוסק בשמן הוא התורה שהוא הנפעל אם הוא בפעולה להעלות היינו לשמה יתייחס על שם משה והוא שנרמז בזה שם משה רבינו ממש והבן:
ב' ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך נמי יש לומר כנ"ל דאע"ג דמשה רבינו נמנע מלהיות כה"ג בשביל שמיאן כ"כ לילך למצרים בשליחותו של מקום ולכך נבחר אהרן במקומו, מכ"מ משה רבינו בעצמו הי' כהן והי' עובד עבודת הכהנים בכל ז' ימי המילואים והוא הי' המכהן לאהרן ובניו עד סוף כל הדורות, וכן כתב בס' אבן עזרא דמשה רבינו הי' כהן הכהנים והיינו כי הוא הי' מניפם ורחצם ומשחם ולכך נתייחס נמי הכהונה על שם משה רבינו ולכך כתב ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך והבן. - ועפי"ז יובן המסורה ואתה תצוה את בני ישראל ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואתה תדבר אל כל חכמי לב עפי"מ דאיתא בסנהדרין נ"ט ר"מ אומר אפי' עכו"ם שעוסק בתורה הרי הוא ככה"ג דכתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהן לוי וישראל לא נאמר אלא האדם דאפי' עכו"ם נמי בכלל וכולם דומין לענין זה כהן לוי וישראל ועכו"ם וכמו דישראל נקראו ממלכת כהנים כמ"כ עכו"ם שעוסק בתורה לשמה לקיים מצותיו הרי הוא ככה"ג ובזה יש לפרש ואתה תדבר אל כל חכמי לב כל לרבות אפי' עכו"ם שעוסק בתורה המחכמת כמש"כ עדות ד' מחכימת פתי נתקדש ונוטל שכר כו' וזהו ואתה תצוה את בני ישראל ואתה תדבר אל כל חכמי לב אפי' עכו"ם כולם המה כמו ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך והבן:
ג' והנה במס' חגיגה י"ג אמר ר' אמי אין מוסרין ד"ת לעכו"ם שנאמר מגיד דבריו ליעקב כו' הקשו בתוס' תיפוק לי' דאמר ר' יוחנן סנהדרין נ"ט עכו"ם העוסק בתורה חייב מיתה שנאמר תורה צוה לנו מורשה כו' והמלמדו עובר בלפני עור ל"ת מכשול, וכי תימא דקרא דר' אמי אתי דאסור ללמוד עם העכו"ם בשבע מצות ז"א דהא אמרינן התם לר"מ דב"ז מצות דידהו מצוה ללמדם ותירץ בתוס' דהא דמצוה ללמדם בז' מצות היינו קודם מ"ת אבל לאחר מ"ת גם בשבע מצות אסור ללמדם ע"כ, היוצא לנו מדברי התוס' דר"י דס"ל דעכו"ם הלומד תורה חייב מיתה היינו בשאר מצות ולר"מ דס"ל דהרי הוא ככה"ג היינו בשבע מצות דידהו קודם מ"ת אבל לאחר מ"ת גם בשבע מצות אסור ללמדם כדברי ר' אמי במס' חגיגה הנ"ל - ודברי התוס' בזה תמוהין דהרי בפירש"י פ' נח הביא דברי הגמ' זבחים דלמד נח תורה מדידע לחלק בין טהורות לטמאות וא"כ חזינן דלמד נח תורה גם משאר מצות שבתורה והרי שם ועבר למדו תורה בישיבה ויעקב למד אצלם י"ד שנה ומסתמא למדו בישיבה כה"ת ולא שבע מצות בלבד, אך י"ל דלק"מ דהם הי' מותרים ללמוד גם כה"ת משום דברא מזכה אבא ובשביל דעתידין ישראל לקבל את התורה ע"כ גם אבותיהם מותרים ללמדה:
ד' ובעיקר דרשת ר"מ דיליף מקרא דעכו"ם הרי הוא ככה"ג כשלמד תורה מתיבת האדם דכולל אפי' עכו"ם וכנ"ל, דלדעת התוס' חגיגה הנ"ל סברת ר"מ רק בשבע מצות דידהו איך כולל הכתוב יחד עכו"ם עם המובחר שבישראל וע"כ דהפירוש הוא כל אחד בשלו היינו ישראל מותרים ללמוד בכה"ת ועכו"ם רק בז' מצות דידהו, הא חילוק גדול יש ביניהם דעכו"ם אסור ללמוד רק בשבע מצות שלהן וישראל מותר ללמוד גם במצות של כהונה ולוי' אע"ג דלא שייך להם וא"כ איך כוללם יחד בפסוק אחד. אמנם נ"ל לבאר הדבר לכל השיטות והכל יבאו בשלום דבאמת י"ל הטעם לר"מ דמצוה ללמד לב"נ בז' מצות דידהו קודם מ"ת משום דבז' מצות גם ב"נ מצווין ולכך מצוה ללמדם, אבל בשאר מצות שבתורה נהי דאינן מצווין מכ"מ לא נאסרו לב"נ ללמוד והא ראי' דהקב"ה בעצמו החזיר על כל אומה ולשון וע"כ שפיר כולל לב"נ עם ישראל בקרא האדם כנ"ל, אבל לאחר מ"ת דהתורה ניתנה לישראל למורשה כמו שאמר ר' יוחנן מדכתיב תורה צוה לנו משה מורשה, (והוי לב"נ הלומד כמו גזל עי' שם מס' סנהדרין נ"ט) לכן סובר ר' יוחנן דב"נ העוסק בתורה חייב מיתה והמלמדו עובר בלפ"ע לת"מ משום דכל התורה לא ניתנה מעולם לב"נ והשתא רק לישראל מורשה היא, אבל בשבע מצות דגם ב"כ מצווין היו רק שהותר להם דאפי' אם מקיימין אינן נוטלין שכר ולכך אין איסור ללמוד עם ב"נ רק משום דר' אמי אבל חיוב מיתה ליכא רק בשאר התורה והבן:
ה' לדעתי הי' אפשר לחלק הא דאמר ר' יוחנן בעכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה היינו דוקא בעכו"ם שעובד עבו"ז והטעם י"ל עפי"מ דאיתא דמש"ה שיבר משה רבינו את הלחות דדרש ק"ו מפסח שהיא מצוה אחת אמרה התורה כל ב"נ לא יאכל בו הלחות דנכלל בו כה"ת מכש"כ דאסור לישראל אחר עשיית העגל ועיי"ש (במס' שבת פ"ח) אבל עכו"ם שקיים השבע מצות דבכללן הוא נמי עבו"ז אינו חייב מיתה כשעוסק בתורה אפי' לר' יוחנן ויש להאריך בזה (אכן לשי' הגמ' בסנהדרין הנ"ל דכתב מטעם גזל דתורה לנו ניתנה ע"ש, א"כ אין נפ"מ אפי' אינו עובד ע"ז, מכ"מ ב"נ חייב מיתה על הגזל וכן להטעם השני מטעם מאורסה דינו כנערה המאורסה ע"ש ברש"י ז"ל וכמבואר בגמ' שם ע"ש ותבין):
ויקחו אליך כתב באוה"ח דמצוה זו אמר הקב"ה למשה שלא יאמר לישראל עפ"י ד' אלא הוא בעצמו יצוה מפי עצמו שינהגו כבוד זה להביא שמן להדליק ולכן י"ל דמש"ה נאמר ויקחו אליך לדעתך ולשמך כמו שפירש"י ויקחו לי תרומה לשמי כמ"כ ויקחו אליך הפירוש לשמך לשם משה, ולכאורה הדבר צריך תבלין מדוע נשתנה מצוה זו מכל המצות שבתורה שנצטוו מאת מלך מלכי המלכים הקב"ה ומצוה זו של מנורה הוא רק מפי משה רבינו בלבד, וי"ל עפי"ד האו"ח הבאתיו לעיל דמצוה זו בא לרמז על התורה וקיימ"ל דתורה לא בשמים הוא ואין משגיחין בבת קול שהתורה ניתנה לדון אותה רק עפ"י שכל האנושיי' והתורה נקראת ע"ש משה רבינו כנאמר זכרו תורת משה עבדי וע"כ שפיר נצטוו מצוה זו שהוא נגד התורה רק מפי משה רבינו בלבד כאלו הוא הי' המצוה להורות דעצם התורה ניתנה למשה מתנה והבן. (ועי' בדרשות הר"ן שהאריך בענין זה שהתורה ניתנה לדון עפ"י שכל אנושי):
א"י עפי"ד המדרש תנחומא ויקחו אליך בשבילך שתהא רואה להיכן אתה נכנס ויוצא ע"כ, ולכאורה תיקשו הא מקום השכינה הי' מאיר כ"כ שרואים בכלים שעומדים בחדרי חדרים כ"מ שבתוכן ומכש"כ שיהיו רואין להיות נכנס ויוצא ולמה לן נרות המנורה (ועי' בתוס' שבת דכ"א בד"ה וכי לאורה צריך ע"ש ותבין) אך י"ל דזה הוא באמת מעשה נסים ואסור ליהנות ע"כ צוה ד' ליקח שמן למאור לראות להיכן יוצא ונכנס וזהו ויקחו אליך בשבילך ודעתך ואע"ג דשמן המנורה הקדש הוא וקיימ"ל דאע"ג דקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה מכ"מ אסור ליהנות מכ"מ י"ל דעל תנאי זה הוקדש ליהנות מכניסה ויציאה והוי כמו תנאי ב"ד והבן. ומעתה שפיר חדא מתורץ בחברתה דלענין שלא יהנה מן ההקדש של שמן המנורה עי"ז מאיר אור השכינה ולענין שלא יהנה ממעשה נסים ע"ז בא אור של המנורה ומשניהם יחד יכולים ליהנות בהיתר והבן:
להעלות נר תמיד בס' מנורת זהב פ' בא מביא ששאל הרה"מ מוהר"ר פישל מדינאוויץ את הרה"צ ר' חיים קראשני זצ"ל על מה שאמרו בגמ' ברכות ד' ה' תפלין דמרי עלמא מה כתיב בהו כו' הלא בכתבי האר"י ז"ל כתיב שתפלין דמרי עלמא הם כתובים כמו פרשיות שלנו ואין בין פרשיות שלנו לפרשות הבוית"ש ואיך חולק האר"י על הגמ' הנ"ל דבפרשיות הקב"ה כתיב מי כעמך ישראל וכו' ועיי"ש - ולפענ"ד נראה עפי"מ דאיתא בסה"ק דכל המצות שאדם עושה בעוה"ז בגשמיות יתעביד מצוה זו למעלה ברוחניות ואיתא בגמ' אלמלא הקב"ה עוזרו לאדם לא יכול לו להגביר על היצה"ר, ולכך י"ל דהוי עיקר השורש למעלה שמשם עוזרין לאדם לעשיית המצות למטה נגד היצה"ר וא"כ הוי השורש למעלה והפירות שהם המצות למטה ועיין במס' סוטה דמתרץ הגמ' מאי פירות היינו מצות, ואיתא בתפלה של הרבינו הר"ר אלימלך זצלל"ה וז"ל ותשמח ותתפאר בנו ונעשה פרי למעלה ושורש למטה היפך מדברינו הנ"ל, אמנם י"ל דבאדם פשוט שצריך לעזר השי"ת וגם אין עושה המצוה בדחילו ורחימו דלא פרחת לעילא שפיר השורש למעלה שמשם עוזרין לאדם להתגבר על היצה"ר לעשיית המצות והפירות למטה כי לא פורחת לעילא, אבל הצדיקים קדושי עליונים הגם שכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו מכ"מ מאהבת הבורא מתגברים על יצרם ועושים המצות בדביקות גדול ואהבת השי"ת בלבם, אז באמת השורש הוא למטה שאין צריכין לעזר והפרי היא למעלה דפורחת לעילא, וזהו כוונת הרבינו ר"ר אלימלך זצ"ל שאמר בתפלתו ותשפיע רוח קדשך עלינו שנהי' דבוקים בך ונשתוקק תמיד אליך יותר ויותר כו' שנזכה לבא למעלת אבותינו אברהם יצחק ויעקב כו' ותשמח ותתפאר בנו ונעשה פרי למעלה ושורש למטה עכ"ל והבן והרי ידוע דברי הגמ' ב"ב דאברהם יצחק ויעקב לא היו צריכין לעזר ובטל מהם היצה"ר ועיי"ש ולכך שפיר השורש למטה והפרי למעלה והבן:
והנה הא דהקב"ה מניח תפילין ע"כ לא תפלין גשמיות מניח רק ממצות תפלין שאדם מניח בגשמיות למטה מתעביד מהם תפלין רוחניים למעלה והקב"ה מניח אותן תפלין רוחניים, וא"כ בתפלין של אנשים פשוטים שיתעביד מהם תפלין רוחניים לא ישתנו התפלין רוחניים למעלה ע"כ הקב"ה מניחן באותן פרשיות כמו שכתובין בתפלין דידן והבן דהא כל כוחן אינם אלא מכחו של הקב"ה ואינן ראוין שישתבח עדיין השי"ת בהם וכמובן אבל בצדיקים שכל ימיהם משתוקקים לאהבת הבוית"ש ומדובקים בו ומשתוקקים תמיד לבא למדריגת אבותינו הקדושים שהקב"ה ישמח בהם ישראל אשר בך אתפאר. יתעביד ממצות תפלין שלהם תפלין רוחניים במדריגה היותר גבוהים מן התפלין רוחניים אשר נעשו ע"י תפלין של אנשים פשוטים ויתעביד מן התפלין של הצדיקים פרשיות אחרים לשבחייהו דצדיקים ונכתב בהפרשיות כדברי הגמ' והכל כפי מדריגת האנשים כן המה התפלין דמרי עלמא וכנ"ל, ומאחר דבימי הגמ' התנאים ואמוראים שהיו מניחין תפלין ברוב קדושתן נתהפכו התפלין של הבוית"ש לשבחייהו דישראל והאר"י הקדוש שהיו בדורות האחרונים וראה הדור שדעתן קצרה ואין זוכין לעשות התפלין של הבוית"ש לשבחייהו דישראל השמיענו האר"י הקדוש דלא נטעה לומר דרק הצדיקים שמעוררין לעשות חיל שהקב"ה יניח תפלין בשבחייהו דישראל שפיר צריכין להניח תפלין אבל אנשים פשוטים שאין ראוין שהקב"ה ישתבח בהם לא יקיימו מצות תפלין ע"ז בא האריז"ל לזרז אותנו ואמר דגם ע"י מעשה התפלין שלנו מכ"מ יתעורר לעיל תפלין רוחניים והקב"ה מניחן בפרשיות שלנו וגם מעשה ידינו חשובין אצל הקב"ה והבן ואם שגיתי ד' הטוב יכפר: והם יקחו את הזהב לכאורה אין כאן מקומו של הפסוק הזה דכך הי' צריך לכתוב ואתה תדבר אל כל חכמי לב כו' והם יקחו את הזהב וכו' ואח"כ הי' צ"ל ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי דהא הקיחה הי' קודם עשיי' עוד תקשה למה נכפל הפסוק הזה דכבר נאמר ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי למה נאמר אח"כ ועשו בגדי קודש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי, גם יש שינו בפסוקים הללו בתחלה נאמר את בגדי אהרן לקדשו ואח"כ נאמר בגדי קודש לאהרן ולבניו דמתחלה כתב בגדי אהרן לבד ולא כתב לבניו וגם לא קראן בגדי קודש ואח"כ קראן בגדי קודש ואמר לאהרן ולבניו. אמנם י"ל עפי"מ דאיתא בגמ' דכלי שרת מקדשין מה שיניח בהן וכן אמרינן בבג"כ בגדיהן עליהן כהונתן עליהן אין בגדיהן עליהן אין כהונתן עליהן הרי דהבגדים קדושתן כקדושת כלי שרת, וי"ל דמהאי טעמא הסמיך הקרא ואתה תדבר אל כל חכמי לב לעשיית הבג"כ דוקא כי לכאורה הי' מצד הסברא דדוקא הארון והמשכן. וכליו יתכן שיתכוונו בעשייתן לקדושת כלי שרת אבל הבגדי כהונה שלא שימש את הבגדים לקדושת הקרבנות, ואדרבה מבואר בגמ' כהן ששימש בבתי ידים קצצו את ידיו רק שהכהנים לובשין הבגדים בשעת עבודה, הו"א דבג"כ אין צריך לעשותן בקדושת כלי שרת דהא אם הבגדים יהיו קדושים בקדושת כלי שרת אסור גופו של כהן ליהנות מהם, מש"ה מזרז התורה שצריכין חכמי לב לעשיית הבגדים ביותר מעשיית הכלי שרת וע"כ אמר ועשו את בגדי אהרן את לרבות בגדי בניו אע"פ שהם כהנים הדיוטים, מכ"מ יעשו את הבגדים בקדושה יתירה לקדשו שהבגדים יקדישו אותן כנ"ל שבגדיהן עליהן כהונתן עליהן וזהו לקדשו לכהנו לי, ואמר אח"כ ועשו בגדי קודש לאהרן ולבניו היינו שבשעת עשייתן יעשה אותו לשם בגדי קודש בשביל אהרן ובניו ולעיל שריבה בגדי בניו מאת בגדי אהרן א"כ הקדים בקרא בגדי בניו לבגדי אהרן, י"ל הטעם דמשום שזירוז על הבגדים שצריך עשייתן בקדושה הקדים בהזירוז את בגדי בניו דלא תימא דוקא בגדי אהרן שבא לפני ולפנים ולכך עשייתן צריך להיות בקדושה אבל בגדי בניו א"צ עשייתן בקדושה, ע"כ זירוז יותר להקדים בגדי בניו לבגדי אהרן והבן, וכאן בעשייתן הקדים בגדי אהרן לבגדי בניו כי באמת הבגדי קודש לאהרן המה במעלה יותר גבוהים מבגדי כה"ד, - ומעתה יובן שפיר שאמר כאן לאחר שזירוז עשיית בג"כ לעשותן בקדושה לקדשו ולכהנו וכנ"ל שהבגדים יקדישו לאהרן ובניו, אמר הכתוב עוד מעלה יתירה דלא תימא רק שעת עשייתן צריך להיות בקדושה רק גם בזה שהם יקחו את הזהב מן המתנדבים על דעת זה לעשות מהן את הבגדים וכמו שפירש"י בלשונו הזהב ועיי"ש, היינו שהחכמי לב בעצמם שיעשו הבגדים צריכין הם בכוונה זו לקחת מן המתנדבים לעשות מהן את הבגדים אשר לא מצינו חומרא זו בכל שאר דברי המשכן וכליו שיהיו צריכין ליקח מן המתנדבים לעשות מהן כלי זה או זה רק על הבגדים, וא"כ שפיר מיושב שאמר כאן הלשון והם יקחו דאלו הוי אומר והם יקחו קודם עשייתן ל"ה ידעינן דבשעת קיחה צריך להיות על מחשבת עשיית הבגדים רק שאמר והם יקחו כמו בכ"מ דקיחה הוא קודם עשיי' והבן: