זקן אהרן (קורץ)· רבי אהרן יוסף קורץ
על פרשת תולדות
ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרוש את ד' ויאמר ד' לה ני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו נלפענ"ד לפרש כי רבקה אחר שראתה שהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת. עוברת על פתח ע"ז עשו מפרכס לצאת מש"ה יראה בממנ"פ אם בילד אחת מעוברת ומפרכס לצאת בפתחי תורה ובפתחי עבו"ז ואין לו שום חילוק א"כ לא יהי' לא ישראל ולא עכו"ם ואם בתרי היא מעוברת וחד הוא שרוצה לצאת לפתח עבו"ז והשני לצאת לביהמ"ד והי' תנוח דעתה עכ"פ בחד, אבל כיון דמתרוצצים בקרבה עוד במעי' מכש"כ כשיוולדו שיתרוצצו ותמיד יהי' אחד מעכב את השני ובין כך ובין כך שניהם לא יהיו כלום, וזהו שאמרה א"כ כשמתרוצצים עוד בקרבה מה יהי' עוד כשיולדו ויאמר ד' לה שני גוים בבטנך וכשיוולדו ממעיך יפרדו שלא יהיו מעכבין זה לזה רק אחד יהי' רשע ואחד צדיק והבן: וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו בפירוש הריב"א ובברטנורא לפירושם לבעתוס' נדחקו בזה לתרץ את יצחק אבינו ששימש מטתו ביום משום דת"ח מאפיל בטליתו ועיי"ש. ולכאורה היקשו עדיין הגם שמותר לת"ח להאפיל בטליתו מכ"מ אין זה תירץ מספיק לאחד מאבות הקדושים שאין יצה"ר שולט בהם כדאמרינן במס' ב"ב, והרי יותר נכון לת"ח גדול לקדש עצמך במותר לך ולשמש בלילה ולא עוד אלא מליל שבת לליל שבת ולא להאפיל בטליתו ולשמש ביום דמסתמא אין היתר זה רק נגד יצה"ר וד"ל. אולם בס' קרבן שבת הקשה בשם המג"א הנך דאוכלין חולין בטהרת הקודש ומסתמא קיימי מצות עונה בליל שבת, הרי המה בעלי קרי ובעל קרי אסור באכילת קודש אפי' אחר טבילה, וא"כ איך יאכלו סעודת שבת בבוקר וגם סעודה שלישית, ותירץ דהם יאכלו מתחלה השני סעודות ואח"כ לעת ערב ישמשו ויטבלו ויהי' להם הערב שמש ויטהרו ע"כ, ולפי"ז שפיר י"ל דיצחק לרוב קדושתו אכל חולין בטהרת הקודש וע"כ הוצרך לשמש דוקא שבת לעת ערב. ומעתה שפיר י"ל דבאמת בחול לא שימש ח"ו מעולם ביום רק זאת המעשה הי' בשבת שלא הי' אפשר לו בענין אחר וכנ"ל, וכשהצעתי הדברים לפני הרה"ג מבערזאן זצ"ל (שליט"א) אמר לי שכבר ראה זאת בס' נחל קדומים ומצאתי שם ושמחתי בזה שכיוונתי ב"ה לדעה"ג, והוספתי בדבריו להביא סמוכין מן המקרא דדבר הזה הי' בשבת, דכתיב את רבקה אשתו דאותיות השניות הם שבת ואותיות הנשארים מן הנך ב' תיבות המה נוטריקון קראה אותו. וי"ל דקראה להיות אתו ולא ח"ו שראה אותו שימש עמה דאסור לשמש בפני כל חי, ואמרינן בגמ' שלא שימשו אפי' בפני זבובים והבן ועיין בשפ"ח בשם הנח"י:
אך הנה אשתך ואיך אמרת אחותי היא יש לדקדק תיבת אך מיותר ונ"ל דאבימלך שאל ליצחק דאברהם אביך שאמר אחותי היא תירץ אח"כ לנפשי' שלא הי' אומר שקר משום וגם אמנה אחותי בת אבי היא כו' אבל אתה אמרת אחותי היא אך הנה אשתך בלבד ולא אחותך והוצאת דבר שקר מפיך. - אולם תיקשו מנ"ל לאבימלך דבאמת ל"ה אחותו דלמא כאברהם שהיתה נמי אחותו. אך נ"ל דהא באמת יש להקשות איך אמר יצחק אחותי היא הלא שוב לא יאמינו לו דהרי אברהם אביו נמי אמר כן ואח"כ הודה דאשתו היא רק שהיתה נמי אחותו, וא"כ גם ליצחק יאמרו אע"ג דאמר אחותי מכ"מ נמי היא אשתו. אפס נ"ל עפי"מ שמקשים בתוס' מס' ב"ב דלמ"ד בת הי' לו לאברהם למה לא השיאה לו ליצחק ומתרצים בתוס' ושמא מהגר היתה ע"כ, וקשה הא בבעתוס' פי חיי ויקח אשה ושמה קטורה מקשים שם וז"ל ואע"ג דישראל אסור במצרית איכא למימר גר הוא וגר מותר במצרית ובמדרש איתא עפ"י הדבור עשה ע"כ. אולם כבר הבאתי דברי הפנ"י בפ' לך בד"ה וישמע אברם כו' שמחלק בטעם נכון דאע"ג דאברהם אבינו קיים כה"ת טרם שניתנה מכ"מ איסור של מצרית לא נהג מחמת דעיקר הטעם מחמת ששעבדו עם ישראל וא"כ כ"ז שלא שעבדו עם ישראל לא שייך לאסור ע"כ, וא"כ גם יצחק הי' מותר באחותו אע"פ שהיא בת הגר, ושוב קשה קושית התוס' למה לא השיאה ליצחק. אמנם י"ל דאברהם אבינו נהג ביצחק קדושה יתירה יותר מלגבי עצמו דאע"ג דהוא לקח מצרית ויעקב לקח שתי אחיות. מכ"מ לגבי יצחק שנתקדש לעולה לא רצה ליקח לו אשה רק ממשפחתו דייקי וגם שלא להיות אחותו ולא בת מצרית, וכמו דאיתא דאברהם ויעקב נסעו לחו"ל אבל יצחק לא הרשו לילך לחו"ל. ומעתה שפיר הי' יצחק אמר אחותי היא וכששאלו אותו למה לא לקח אותה לאשה כאביו ע"ז הי' מתרץ דהוא נוהג בעצמו קדושה יתירה שלא ליקח אחותו והא ראי' שהי' לו אחותו בכל ואברהם לא השיאה לו, וע"כ שפיר אמר אחותי הוא וזה שאמר לו אבימלך אך הנה אשתך בלבד ולא אחותך היא דבעצמך אמרת דאחותך אסורה לך וא"כ איך אמרת אחותי היא בדברי שקר וכנ"ל והבן:
ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות ויקרא את עשו כו' ועתה שא נא כליך פירש"י לשון השחזה היינו חדד סכינך ושחוט יפה שלא תאכילנו נבילה ע"כ ולכאורה היקשו הא לעיל בפסוק ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ומפרש בתרגום ארי מצידי' הוי אכל, א"כ למה זרזו השתא יותר מקדם. אך י"ל דיצחק הי' בטוח בנפשו וברוח קדשו דעשיו לא יוכל להא כיל לו דבר איסור כי בטח הי' יצחק מרגיש בדבר ע"י רוח הקודש שבו, ועי"ז הי' גם עשיו ירא מאתו שלא יצא מאתו בחרפה ובבזיון אם יתן לו דבר איסור, כי יצחק ירגיש בדבר שהוא דבר איסור, ועשיו הי' עושה עצמו לאיש כשר בפני יצחק אביו ע"כ עשיו הוכרח לדקדק שיהי' המאכל כשר, אבל השתא כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות פירש"י כדי שיטול יעקב את הברכות וצ"ל ג"כ דהרוח הקודש פסק ממנו דאל"כ לא הי' יעקב יכול לקבל הברכות, דאפי' אם אינו רואה בעיניו מכ"מ יראה ברה"ק וע"כ דתכהין עיניו מראות היינו ג"כ מראות ברוה"ק. ומעתה שפיר י"ל דיצחק ידע זאת דפסק ממנו הרוח הקודש ובשביל זה הי' דואג שבא זמן מיתתו כי אין שלטון ביום המות, וע"כ שפיר הי' ירא לסמוך השתא על שחיטת עשיו דשמא מאכיל לו דבר איסור והוא לא ירגיש בדבר, ומאחר דקיי"ל דמומר בודק סכין ונותן לו לשחוט א"כ שפיר מיושב שאמר יצחק השתא לעשיו חדד סכינך ויצחק הי' בודק הסכין שלא תהי' פגום ואז האמין לו והבן:
מדרש פליאה, אדם דואג על איבוד דמיו ואין אדם דואג על איבוד ימיו זה יצחק עיין בס' חרוזי מרגליות מהגאון הישיש ה"ר וועלוועלע מרגליות דפה שליט"א שהביא זה המדרש ומה שכתב בזה, ולפענ"ד נראה בדרך פשוט דהנה ראינו שיצחק צוה לעשו צדה לי ציד לעשות מטעמים לפניו קודם מותו כדי שיברך אותו מתוך נפש רחבה ובטוב לב, ולפי"ז קשה למה לא צוה אותו לעשות המטעמים ממה שנמצא אתו בבית רק לבקש דבר הפקר דוקא, וע"כ דהי' דואג על איבוד דמיו. ומכ"מ נראה שלא דאג על איבוד ימיו שלא דאג על שהוא מת רק רצה לפני מותו לאכול סעודה טובה בכדי לשמח את לבו והבן. והנה בפשוט י"ל דרק יצחק בלבדו הי' יכול לעשות כן שהי' נעקד במסירת נפשו לקרבן ד' והי' בטוח לבא לשם בכל ימיו לטובה, וזה שאמר אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו זהו יצחק כי רק הוא בלבדו הי' בטוח שיכל לעשות כן. עוד י"ל זה יצחק הוא לשון צחוק אם אדם עושה כן וכמו ששרה היתה אומרת כל השומע יצחק לי והבן:
אולם שמעתי בשם רבינו הגאון הקדוש בעל התניא זצללה"ה בהקדם שאמר לפרש עוד מדרש תנחומא פ' וירא שאמר יצחק לאביו נפשי נתונה לד' רק על דמי צר לי, וכתבו המפרשים בזה שצ"ל אמי צר לי שלא דאג על מיתתו רק על צערו של אמו שרה ע"כ, אבל הגאון הנ"ל אמר בזה עפי"מ דאיתא בכור צריך מתן א' ועולה בעי שתי מתנות שהן ארבע ואם יתערב דם בכור בדם עילה ע"כ דאי אפשר לזרוק על המזבח בממנ"פ אם יתן מתן א' יעבור על בל תגרע ואם יתן מתן ארבע יעבור בבל תוסיף, ועוד הרי אין נזרקין על המזבח במקום אחד וכיון דיצחק הי' בכור וגם עולה, א"כ איך יזרוק דמו על המזבח ועל זה אמר יצחק נפשי נתונה לד' אבל על דמי צר לי שהי' מיצר שאביו לא יהי' יכול לזרוק את דמו ויהי' נשפך חנם, וזה שאמר המדרש אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו זהו יצחק ודוק:
וקח לי משם שני גדיי עזים ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב פירש"י וקח לי משלי הם ואינם גזל שני גדיי עזים אחד לפסח ואחד למטעמים כאשר אהב כי טעם הגדי כטעם הצבי ע"כ. ויש להקשות על מאי שפירש"י דשלי הם ואינם גזל איך יתכן לקרוא זאת בשם גזל הלא עיקר רק בשביל יצחק בישלה, הן אמת על פירש"י י"ל דהוכרח לפרש כן מדכתיב "לי" דהי' סגי לומר קח משם ע"כ פירש"י תיבת לי לרמז שלי הם ואינם גזל, אבל רבקה בעצמה למה אמרה לי להורות שאינם של גזל כיון דלצורך יצחק בישלה. ב' קשה למה פירש"י על כאשר אהב כי טעם הגדי כטעם הצבי, דרש"י הי' צריך לפרש דבריו על תיבת גדיי עזים שטעם הגדי כטעם הצבי. כדי שלא תקשה הא יצחק הי' שולח לעשו לצוד חי' שהוא צבי ואיך אמרה ליעקב שיקח גדיי עזים, הא אם יצחק יאכל ויראה שהיא גדי הלא ידע שהוא יעקב ויכעוס עליו ע"ז שייך לפרש כי טעם הגדי כטעם הצבי ולא יכיר יצחק בין גדי לצבי וכמובן. ג' תקשה בזה קושיא עצומה על פירש"י ובעתוס'ובעה"ט בשם המדרש דשני גדיי עזים היו אחד לפסח ואחד לחגיגה. ורש"י פירש אחד לפסח ואחד למטעמים. וקשה למה לא עלתה על דעתו של יצחק בעצמו לעשות הקרבן פסח ואם בשום פעם לא עשה הקרבן פסח מה זה שרבקה מעצמה נתכוונה לזכות את יצחק, ויצחק לא ידע כלל לעשות הפסח והוא תמוה גדולה ולא ראיתי בשום מפורש שיתעוררו מזה, ועוד למה רק השתא רצתה רבקה לעשות הקרבן פסח ולא כל השנים:
אמנם לתרץ כל הנך קושית נקדים בזה דברי התפארת יונתן מהגאון רבינו יונתן זלל"ה שהקשה בהא דכתיב ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ומפרש התרגום ארי מצידי' הוה אכל, הלא יצחק עשיר גדול הי' והרי הי' יכול ליקח בהמה יפה וטובה מעדרו או גדי עזים ולמה הוצרך לצידה, ותירץ דיצחק לרוב קדושתו אסר עצמו בבשר תאווה ואע"ג שהי' אוהב את עשו, מכ"מ לא הי' סומך עליו להאמין לו על הקדשים שיניח לעשו לשחוט בהמה לשלמים ולאכול את הבשר ויען כי אז הי' העבודה בבכורים ועשו הי' הבכור לא הי' לו מי להקריב הבשר לשלמים ולאכול הבשר, אבל חי' שפיר אכל עפי"מ שהעלו בתוס' מס' חולין דבשר תאוה לא נאסר רק בבשר בהמה שהיא ראוי לקרבן:
אבל חי' דאינה ראוי להקרבה לא נאסר משום בשר תאוה, וע"כ מעולם לא הי' יכול לאכול רק בשר צידה דוקא וע"כ שפיר הי' אוהב את עשו עכ"ד - ומעתה מיושב שפיר קושייתי הנ"ל דמש"ה מעולם לא עלתה על דעתו של יצחק לעשות הקרבן פסח כיון דלא רצה לסמוך על עשו בשחיטת קדשים כנ"ל ויצחק באמת לא ידע דעשו מכר בכורתו ליעקב וכמובא לקמן והבן. אבל רבקה שפיר ידעה דיעקב הוא הבכור שלקח הבכורה מעשו ע"כ שפיר אמרה ליעקב לעשות כעת הקרבן פסח מאחר שקנה את הבכורה ודוק - ומעתה שפיר מיושב קושייתי הנ"ל על שאמרה רבקה וקח לי משלי הם ואינם גזל דהא קיימ"ל בגזל דבר מחבירו שניהם אין יכולין להקדישו, וא"כ כיון דיצחק הרי לא ידע ולא הקדיש הגדי לשם פסח וא"כ תקשה איך לקחה רבקה גדי לפסח, הא אינה יכולה להקדישו דאין אשה יכולה להקדיש בנכסי בעלה, ואין לומר הפירוש אחד לפסח היינו זכר לפסח אבל באמת בלא הקדישה, זה אינו דא"כ גם עשו הי' יכול לעשותו דרק בקדשים לא האמינו וא"כ חזרה הקושיא למה לא ציוה יצחק בכל השנים לעשו לעשות הפסח עבורו. וע"כ כס' התפארת יונתן הנ"ל אלא וודאי דהקדישה הגדי לשם פסח, וא"כ היקשו לי' ליעקב הא ההקדש לא חל משום דאין אשה יכולה להקדיש בנכסי בעלה, מש"ה שפיר הוצרכה לומר משלי הם ואינם גזל ויכול אני להקדישו והבן:
ובזה יש להבין הטעם שפירש"י כי טעם הגדי כטעם הצבי על כאשר אהב. כי באמת יש לומר דיצחק שאסר על עצמו כל בשר בהמה מטעם דלא האמין לעשו על הקדשים כדברי תפארת יהונתן הנ"ל, נראה לי דיצחק לא הגיד הטעם למה אין אוכל בשר בהמה משום דלא רצה לגלות משום הצנע לכת וע"כ לא הי' אומר רק שאוהב בשר צבי, ועוד דאם יאמר שאינו אוכל בשר בהמה גסה ודקה משום שאסר על עצמו בשר תאוה א"כ יודע לעשיו שאינו מאמינו בקדשים וע"כ כשצוה לעשו על הצידה תמיד שגורה בפיו כי אוהב רק בשר צבי מכל בשר שבעולם וע"כ אינו אוכל רק בשר צבי, ועפי"ז י"ל הא דיצחק אמר לעשו וצודה לי ציד ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי לא על איכות הבשול קאי רק על עצם הבשר, והכי קאמר צדה לי ציד ועשה לי מטעמים מן הצבי כאשר אהבתי שאני אוהב צבי והבן. וא"כ שוב תקשה בהא שאמרה רבקה ליעקב שיקח גדיי עזים לעשות מטעמים כאשר אהב, וא"כ ע"כ הפירוש מטעמים כאשר אהב היינו טיגון או צלי או נא ומבושל דהיינו על איכות הבישול, ותקשה הא יצחק לא הי' אמר כאשר אהבתי על איכות הבישול רק על עצם הבשר וכנ"ל, דרק בכך הי' קפידת יצחק ליקח צבי דוקא כאשר אהבתי תמיד צבי מכל בשר שבעולם, וא"כ כאשר אהב שאמרה רבקה על איכות הבישול אין לו שום פירוש שאין זה האהבה דומה לשל יצחק, מש"ה שפיר פירש"י רבקה שאמרה מטעמים כאשר אהב נמי קאי על איכות הבשר כי טעם הגדי כטעם הצבי ודוק היטב: עלי קללתך בני והיא פלא דגם אם הקללה תחול לאמו נמי יעקב לא רצה לילך שלא יגרום קללה לאמו. ונ"ל עפי"מ דאיתא בזוהר דיצחק רצה לקלל את יעקב על שהטעהו, וא"ל הקב"ה גרמך את לייט אם תקלל את יעקב תקלל את עצמך כי ברכת אותו אוררך ארור ומברכיך ברוך ע"כ. ולפי"ז כך רבקה אמרה ליעקב עלי קללתך בני היינו אם יקלל אותך יקלל אותי ואת עצמו דקללתך הוא נמי קללתו וא"כ ודאי לא יקלל אותך והבן:
וילך ויקח ויבא לאמו נלפענ"ד לפרש בהקדם מה שפירשתי הפסוק צדיק ד' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו דהנה החילוק יש בין צדיק לחסיד, דצדיק הוא מי שמקיים התורה והמצות עפ"י דין וחסיד הוא מי שעושה לפנים משורת הדין, והנה בריש מס' זבחים מסיק בגמ' לענין קרבנות דסתמא כלשמה דמי וגם אם רק בתחלת העשיי' עושה לשמה שוב אמרינן בכל עשיותיו שעושה בסתמא דעל דעת הראשונה עביד, ובזה פירשתי הפסוק הנ"ל בדרך זה צדיק הוא מי שחושב לד' בכל דרכיו היינו אם רק בתחלת דרכיו חושב לשם ד' בעשייתו הראשונה, אפי' אם עושה אח"כ כמה וכמה עשיות בסתמא אמרינן דעל דעת הראשונה עביד וכלשמה דמי ונקרא צדיק דעושה עפי"ד, אבל חסיד בכל מעשיו היינו שבכל עשיי' ועשיי' עושה לשם ד' והבן - ובזה פירשתי הא דאמר יצחק לעשו צודה לי, ועשה לי, והביאה לי, ג' פעמים לי דאע"ג דיצחק החזיק לעשו לאיש צדיק ושם צדיק הוא רק בכל דרכיו וא"כ כשהלך עשו לצוד והלך בתחלתו רק לשמה היינו לשם מצות כיבוד אב, שוב אין צריך בכל עשיותיו לעשותן לשמה היינו העשיי' וההבאה, מכ"מ אמר יצחק השתא לעשיו מחמת שרצה ליתן לו הברכות לפני מותו רצה בזה ללמדו שיעשה כעת בכוונה היותר רצוי' לפני המקום, כדי שיחולו הברכות ביותר ולמדו שיעשה לשמה בכל עשיותיו וע"כ אמר לו צידה לי ועשה לי והביאה לי שיחשוב לשם מצות כיבוד אב בכל עשיי' ועשיי' והבן:
וזה שאמר הכתוב אצל יעקב וילך ויקח ויבא לאמו גילה לן הכתוב בזה דכל הדרך שלמד יצחק לעשו השכיל יעקב אבינו זה הדרך מעצמו שהלך, ולקח, והביא, לשם מצות כיבוד אם בכל עשיותיו שכן הי' דרכו של יעקב אבינו תמיד לעשות בכל עשיי' ועשיי' לשמה כרצון יצחק אביו והבן:
וישתחוו לך בני אמך פירש"י וז"ל ויעקב אמר ליהודא בני אביך משום שהי' לו בנים מכמה אמהות וכאן ביצחק שלא נשא אלא אשה אחת אמר בני אמך ע"כ. ובדברי פירש"י בזה יש להבין דאטו הקושיא הוא רק על יעקב שאמר אביך ולא אמר אמך הלא גם להיפך על יצחק נמי יש להקשות שאמר אמך ולא אמר בני אביך כמו שאמר יעקב וע"ז לא תירץ רש"י כלום. ונ"ל בהקדם דברי המדרש תנחומא דיצחק הי' חרד שמא יש לו עון על שבירך ליעקב שהי' קטן מעשו ושינה סדר היחוס וכיון שהתחיל עשו לצעוק ויעקבני זה פעמים, אמר לי' אביו מה עשה לך אמר לי' את בכורתי לקח אמר יצחק א"כ ע"כ דלבכור ברכתי ונייחא נפשי' וע"כ אמר גם ברוך יהי' ע"כ:
ויש לדקדק בדברי המדרש, א' מה הי' החרדה של יצחק על שבירך לקטן דאטו בקטן תליא מילתא הלא מצינו דגם יעקב אמר אל יוסף אולם אחיו הקטן יגדל ממנו ובירך באמת להקטן ביד ימינו. ב' מה צעק עשו ויעקבני זה פעמים הלא הבכורה לא הי' נחשב בעיניו לכלום, ואדרבה אמר על הבכורה שבשבילה הנני הולך למות ועכשיו הוא מלא חרטות על הבכורה, ג' תקשה לשון המדרש שנה סדר היחוס הלא שניהן יחוסן שוה. אמנם נלפענ"ד לתרץ את כל זה עפי"מ שאמר הקב"ה לאברהם אבינו כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק ונאמר ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו שהי' מרמה לאביו וסבר יצחק דכשר הוא ועיין בפירש"י. - ולפי"ז י"ל דבעיניו של יצחק הי' יעקב ועשו שניהם שווים במדרגה אחת ולא הי' יכול להכריע ביניהם למי יגיעו הברכות, ואין להקשות דא"כ למה באמת לא רצה לברך את שניהם וכמו שיעקב בירך למנשה ואפרים ולכל בניו. אך זלק"מ דיצחק ידע שפיר דרק לאחד מבניו ראוי ויזכה לברכה משום שאמר הקב"ה לאברהם כי ביצחק ולא כל יצחק א"כ ודאי דאחד מהם לא נחשב כלל לבנו ואין ראוי לברכו, אפס יצחק הי' סבר בדעתו מאחר שלדעתו שניהם שווים במעלה ובכשרות, א"כ כיון שהקב"ה לא הודיעו למי יגיע הברכות כאשר הודיע ד' ליעקב לברך את אפרים בימינו ולכך מסתמא אמרינן דסתמא כפירושו דמי דאם הי' הרצון של הקב"ה לברך את הקטן ודאי הי' הקב"ה מגלה לו זאת, ומדלא הודיעו מסתמא מגיעין הברכות להבכור והוא הוא הנקרא עיקר הזרע והבן:
ומעתה שפיר יובן החרדה של יצחק על שבירך ליעקב שהוא הקטן ולדעתו רק הבכור הוא הנקרא זרע וראוי לברכה, והשני אין נקרא זרעו ואינו מיוחס אחריו וע"כ חרד שבירך להקטן שלא נקרא זרעו. ובזה יובן הלשון ששינה סדר היחוס משום שברך את בנו שאינו מיוחס אחריו כי לא זרעו יחשב - ובזה יובן שצעק עשו ונתחרט על הבכורה כיון דעכשיו ראה שיווי הבכורה דע"י הבכורה הי' הוא ראוי להברכות, וכאשר שמע יצחק צעקת עשו על מכירת הבכורה אז אמר יצחק א"כ לבכור ברכתי ע"כ שפיר אמר גם ברוך יהי' ושפיר קאמר במדרש דבזה נייחא נפשי' שראה שנתקיימה מחשבתו הראשונה לברך את הבכור וכיון עם ברכותיו למי שהוא ראוי להם ומן השמים הוליכו עמו לטובה והבן:
ומעתה שפיר יובן תירוצו של רש"י דבאמת על יצחק לא קשיא כלל על שלא אמר בני אביך כיון דגם זאת גם יצחק ידע מתחלה דשניהם לא נקראו בניו, ורק המתברך הוא הנקרא בנו וזרעו ולא השני וע"כ שפיר אמר בני אמך כיון דבני אמך שניהם הם ודוק היטב:
ולתרץ באמת קושית פירש"י דלמה יעקב אמר בני אביך ויצחק אמר בני אמך י"ל בדרך מושכל עפי"מ שכ' בס' דרך פקודיך מהגה"ק הר"ר צבי אלימלך זצלל"ה דהאבות עד מ"ת לא יצאו מכלל ב"נ רק מי שקיבל על עצמו לילך בדרכי אבותיו להיות מעובדי השם יתברך הוא דיצא מכלל ב"נ ויש לו דין ישראל, ולפי"ז יעקב אבינו שכל השבטים הלכו בדרך אבותם ויצאו מכלל ב"נ ושפיר יש להם יחוס האב ע"כ שפיר אמר בני אביך, אבל עשו שלא הלך בדרכי אבותיו ורק ברמיי' הי' צד לאביו ולכך שפיר דמן השמים הטילו לפיו של יצחק לומר בני אמך כי אין לו יחוס האב והבן:
ולכה אפוא מה אעשה בני כתב בבעתוס' וז"ל מי אפוא שאל יצחק מי יהי' אפוא בגיהנם ורוח הקודש משיב הוא הצד ציד כלומר עשו, והיינו דקאמר לי' יצחק לעשו ולכה אפוא מה אעשה בני כלומר אתה עתיד להיות אפוא בגיהנם א"כ מה אעשה לך עכ"ל - ונלפענ"ד לפרש כי יצחק אמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו שהי' כמסתפק בדבר מי הוא אם יעקב או עשו. ובדרך דרוש י"ל שהי' מסתכל במדריגתו דיעקב איש תם יושב אהלים באהל של תורה זה הקול קול יעקב והידים ידי עשו דעשו הי' עושה בידיו מצות כיבוד אב, ואיתא פלוגתא בגמ' לימוד גדול או מעשה גדול ומסקינן דלימוד גדול שלימוד מביא לידי מעשה, אולם יצחק הי' מסתפק בדבר ולא הי' יודע כעת לחלק ביניהם ולידע למי מגיעין הברכות, לזאת שפיר ידע כי ביצחק ולא כל יצחק וא"כ רק לאחד מגיעין הברכות ומן השמים לא הודיעו לו למי יתן הברכות, וגם הי' מסתפק אם זהו יעקב או עשו, וע"כ התיישב בדעתו לומר עליו שבע פעמים בני והוא פלאי כאשר תראה דבפרשת יצחק עם יעקב אמר אליו שבע פעמים בני. אמנם מצינו בדוד המלך שאמר על אבשלום בנו ז' פעמים בני ודרשו רז"ל שבהנך ז' פעמים בני הוציא אותו משבעה מדורי גיהנם. וע"כ י"ל דיצחק אבינו שהי' מסתפק אם הוא יעקב או עשו והי' נמי מסתפק אם יעקב ראוי או עשו ראוי והי' בזה שתי ספיקות המתהפכות, ע"כ התיישב בדעתו לומר עליו שבע פעמים בני, ובזה יוציא אותו מדיוטא התחתונה למעלה עליונה עד שיהי' כלי מוכן וראוי לקבל הברכות יהי' מי שיהי' והבן. ובזה נבין דברי המדרש המובא בפירש"י בד"ה ויחרד וז"ל ומדרשו ראה גיהנם פתוחה מתחתיו. ועיין בשפ"ח וז"ל דעם יעקב נכנס ג"ע ועם עשו נכנס גיהנם והיינו דע"י שבע פעמים בני שאמר ליעקב כדי לראות אם הוא ראוי לגיהנם או לג"ע נכנס עם יעקב הג"ע ועם עשו שפיר נכנס הגיהנם. ויש עוד לרמז הראשי תיבות אפוא מה אעשה בני הוא "אם" "אב" ואם קדמה לאב כי יצחק הבין מהשתא אחר הברכות של יעקב כי באמת הברכות מגיעין אל יעקב, וכל מה שרצה יצחק לברך את עשו בכח מצות כיבוד אב הי' רבקה עושית שיגיעו הברכות ליעקב בכח מצות כיבוד אם, ומש"ה יצחק אמר השתא לעשו ולכה אפוא מה אעשה בני היינו אפי' הסגולה להוציאך משבעה מדורי הגיהנם ע"י אמירת ז' פעמים בני נמי כבר עשיתי זאת ליעקב אחיך. וכבר הועיל הדבר ליעקב שנכנס עמו הג"ע, ולכה אפוא היינו לגיהנם שתחתיך מה אעשה בני איך אוכל לעשות ע"י אמירת בני, ואפשר דעכ"פ הועיל הפעם אחת בני שאמר יצחק לעשו שזכה לקבור הראש של עשו במערת המכפלה ובשביל זה יראה רבקה שלא יזיק זאת ליעקב אמרה היא ג"כ אל יעקב ועתה בני והבן:
הברכה אחת לך אכי ברכני גם אני אבי הקשה בזה בני היקר כמר משה מאיר שיחי' דלמה נאמר שתי פעמים אבי דהי' סגי לומר הברכה אחת לך אבי ברכני גם אני וגם למה מתחלה כתיב ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי ונ"ל דמתחלה כשמוע עשו את דברי אביו שהי' אחד מרמה לו הברכות לא הי' עשו יודע שיעקב רימה את הברכות וע"כ אמר עשו לאביו ברכני גם אני אבי דהברכה שנתת לאיש נכרי תוכל ג"כ ליתן לי את כל הברכה אשר ברכת לו ונהי' שניהם מבורכים, ואמר לו יצחק לא איש נכרי הי' רק בא אחיך במרמה ויקח ברכתך כו' ויאמר לעשו הן גבור שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים וא"כ במה אברך אותך, ואפי' אם אברך אותך בעושר גדול הלא מה שקנה עבד קנה רבו והכל יהי' שלו ולכה אפוא מה אעשה בני: וע"ז השיב עשו הברכה אחת לך אבי דעשו הי' יודע דאע"ג שרצה אביו לברך אותי לפני מותו באשר היא הבכור ועיקר הברכות מגיעין לו, מאחר שבאמת מטעה לאביו שיסבור שהוא צדיק וגם הוא הבכור וע"כ יתן לו הברכה העיקרית, מכ"מ זאת הי' עשו יודע היטב דבאמת יעקב הוא צדיק גמור ובטח הניח יצחק ברכה עבור יעקב בנו. ע"כ אמר עשו לאביו הברכה אחת היא לך אבי היינו מה שברכת ליעקב בטעות שדמית שהוא עשו הלא גם יש לך ברכה אשר הנחת בשביל יעקב, וא"כ אם ברכת ליעקב עם ברכתי ברכנו גם אני שאני עשו בברכת יעקב. - ובדרך הלצה אמרתי על הלשון ברכני גם אני אבי דכששאל יצחק ליעקב אתה זה בני עשו ויאמר אני פירש"י לא אמר אני עשו אלא אני. בפשטות י"ל הטעם שלא רצה להוציא שקר מפיו. ועוד י"ל שלא רצה לכנות עצמו בשם רשע דשם רשעים ירקב והבן. וזה שאמר עשו לאביו ברכני גם אני היינו ברכת יעקב שאמר אני שהי' עשו מתלוצץ על יעקב איך שבתוך רמאותו הי' מקפיד על השקר ועל הרמאות לא הקפיד:
ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך אשה וגו' יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים וגו' הנה לכאורה נראה דיצחק בירך ליעקב בעת ששלחו ליעקב ליקח אשה בשתי ברכות, ברכה אחת כשצוה עליו הלאו שלא יקח אשה מבנות כנען דכתיב ויברך אתו ויאמר לו לא תקח אשה כו' וברכה הב' ברכו כשאמר לו שילך פדנה ארם ואמר לו בלשון עשה וקח לך משם אשה שיקח דוקא מבנות לבן ואז ברכו בברכת קל כו' יברך אותך כו' ויש לדקדק למה חלקו בשתי ברכות וכן בעשו כתיב אח"כ וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב ושלח אתו פדנה ארם לקחת לו משם אשה, הרי שראה עשו הברכה שברכו על הלקיחת אשה מבנות לבן, והדר כתב עוד בברכו אתו ויצו אתו לאמור לא תקח אשה מבנות כנען, היינו הברכה הראשונה של יצחק שברכו בתחלתו כשצוה עליו שלא יקח אשה מבנות כנען:
הרי שהפליא נמי עשו בראייתו שברך יצחק את יעקב בשתי ברכות. ונלפענ"ד דברכה הראשונה היתה ברכת הדרך שהיא ברכת הפרידה והברכה השניי' הוא ברכת הנישואין. כי יצחק ידע מאביו שאמר בפ' חיי רק את בני לא תשב שמה ופירש"י רק מעוט היא בני אינו חוזר אבל יעקב בן בני סופו לחזור היינו לישא שם אשה, ויצחק הי' אסור לו לילך לחו"ל וע"כ בירך אותו ברכת הנישואין שמדרך האבות לברך את הבנים תחת החופה, ומש"ה ניחא שברכו בברכה השניי' בברכת פרו ורבו ושיהי' לקהל. עמים ובברכת אברהם ובירושת הארץ, והוכפל לברכו כאן עת ברכת הנישואין עם כל הברכה הראשונה אשר ברכו בעת שהביא לפניו את המטעמים והבן. ולפיכך כאשר ראה עשו שבירך אביו את יעקב בברכת הנישואין עם ברכת המטעמים יחד דייקי על הנישואין של בנות לבן. וקשי' לי' לעשו הרי ברך אתו ויצו אתו לאמור לא תקח אשה מבנות כנען, ולמה ברכו שנית עם ברכת מטעמים דייקי על הנישואין של בנות לבן, מזה הבין עשו דעיקר ברכת המטעמים לא יתקיימו רק בבנות לבן ולא בבנות כנען, ע"כ הלך עשו ולקח בת ישמעאל שהי' סבר דבשביל בת ישמעאל יתקיימו גם ברכותיו שבירך אותו אז בברכת מטעמים, כי רעות בנות כנען בעיני אביו והי' סובר דמהשתא כאשר יקח בת ישמעאל יתקיימו ברכותיו בשתים ברכת אביו וגם ברכת אבי אביו והבן:
קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך יש לדקדק דשלח לו לבית בתואל והרי כבר בתואל מת זה פ"ג שנים, דיצחק הי' בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה ואז מת בתואל ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם הרי כ' שנה, ויעקב הי' עכשיו בן ס"ג שנים הרי משמת בתואל פ"ג שנים שלא הי' זכרונו בעולם ולמה תלה הליכתו לבית בתואל, דהי' צ"ל קום לך בית לבן בן בתואל וכמו שבאמת אמר להלן וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל כו' ותקשה נמי באמת למה שינה יצחק בלשונו דמתחלה שלחו לבית בתואל ואח"כ נאמר וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל - ונלפענ"ד בהקדם מה שהעירותי עפי"מ שמביא ה"ר בחיי טעם דלמה אמר יעקב אעבדך שבע שנים דייקי, משום דרחל היתה אז בת חמש שנים ורצה להמתין עוד שבע שנים שתהי' בת י"ב שנים ע"כ - א"כ תקשה לפי"מ דאיתא דיעקב כשהי' בדרך בא אליפז ונטל את ממונו וע"כ הלך לבית מדרשו של שם ועבר ולמד שם י"ד שנים. א"כ ע"כ דבעת ששלחו אביו לבית לבן עדיין רחל ולאה לא היו בעולם רק אחר תשעה שנים הוא דנולדו ואיך שלחו ללבן לישא משם אשה והוא קושיא עצומה מאוד:
אולם שמחתי בזה כעל כל הון שמצאתי בנחל קדומים בשם הר"א מגרמיז"א וז"ל ואבואה אלי' ואבואה גימ' כ"א כי רחל ולאה תאומות בנות כ"א שנים היו ע"כ. והיינו אחר שעבד השבע שנים היו בנות כ"א וא"כ אם תחשוב נמי י"ד שנים שהי' בבית עבר, א"כ ע"כ דבשעה ששלחו אביו אז הוא דנולדו בנותיו של לבן והבן - ומעתה שפיר י"ל דבעת שאמר לו יצחק קום לך פדנה ארם ביתה בתואל עדיין לא נולדו, ושלחו באמת להמתין שם עד שיולדו לו בת זוגו ולכך שפיר תלה הליכתו ביתה בתואל, ואע"ג דבתואל כבר מת הרי לא אמר לבתואל רק ביתה בתואל היינו למשפחתו, אשתו של בתואל שהיתה אמו זקינתו ושם ימתין עד שבא העת שיקח משם אשה מבנות לבן, אבל אם יאמר יעקב שבא לבית לבן עבור אשה תהי' הדבר כחוכא ואיטלולא, וע"כ אמר לו ביתה בתואל ביתו זו אשתו ומדיוק הלשון וקח לך משם וכמובן, ומשעת הציווי עד עת ששלחו היינו יום הליכתו אז ראה יצחק ברוח קדשו שכבר נולדו, אז שפיר אמר הכתוב וישלח יצחק את יעקב וילך אל לבן בעצמו ולא נאמר ביתה בתואל, כיון דכבר בא הזיווג בעולם לא תהי' כחוכא ואיטלולא אם ימתין עד שתגדיל ודוק:
אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשיו פירש"י אם יעקב ועשו איני יודע מה מלמדנו, והנה כבר הקשיתי לעיל קושיא גדולה דלסברת הר' בחיי שכתב הטעם שאמר יעקב אעבדך שבע שנים דוקא משום דרחל היתה אז בת חמשה שנים, ולכך אמר יעקב אעבדך שבע שנים שרצה להמתין שתהי' בת י"ב שנים, והרי יעקב הי' בביהמ"ד של שם ועבר י"ד שנים וא"כ ע"כ דבשעה ששלחו יצחק לפדן ארם עדיין לא נולדו בנות לבן, וא"כ איך שלחו לשם לישא אשה כיון דצריך להמתין תשע שנים עד שנולדו, ובשלמא לדעת הר"א מגרמיזא דרחל ולאה היו כשנשאו כ"א שנים י"ל דבשעה ששלחו כבר נולדו והחשבון מכיוון י"ד שנים שהי' בבית עבר וז' שנים של העבודה הוי כ"א שנים. אבל לשיטת הר' בחיי' קשה טובא דשמא לא יהי' לו בנות - אמנם י"ל עפי"מ שאמרתי להבין הגמ' ארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזין בת פלוני לפלוני, ויש לדקדק דלמה מכריזין בת פלוני לפלוני ולמה לא מכריזין בת פלוני לבן פלוני או פלונית לפלוני ועי' תוס' ריש סוטה אמרתי בזה למאי דאיתא באבות בן שמנה עשרה לחופה ואמרינן בגמ' בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה, א"כ ע"כ דזמן נישואי הבת היא לי"ב שנים דאסור להמתין עד שתבגר דאז מחיוב להשיאה אפי' לעבדו וכדברי הגמ' הנ"ל, וכמו שבאמת לדעת הר' בחיי' אמר יעקב אעבדך שבע שנים כדי שתהי' בת י"ב שנים. ולפי"ז ע"כ תמיד דהחתן זמנו לנישואין בחמשה שנים יותר מהכלה, וא"כ כשמכריזין את המ"ם יום קודם יצירת הולד היינו הזכר ע"כ עדיין הכלה איננה בעולם, ולכך שפיר אין יכולין להכריז פלונית לפלוני דאין הפלונית עדיין מוכנת להיולד וע"כ שפיר אומרים רק בת פלוני לפלוני והבן. - ולפי"ז ע"כ גם ביעקב כשנולד אז הכריזו בנות לבן ליעקב וא"כ י"ל דבאמת שמע יצחק וידע בנבואה הכריז שבנות לבן ליעקב ולכך שפיר יצחק שלח ליעקב כיון דכבר ידע שיהי' לו בנות ללבן והבן - ומעתה שפיר יובן לפרש לשון הכתוב שאמר וישלח יצחק את יעקב אל לבן בן בתואל, וקשה הרי עדיין לא נולדו הבנות ואיך שלחו ט' שנים קודם שנולדו דקשה שמא לא יהי' לו בנות כלל ומנא ידע יצחק לשלחו ולהמתין שם עד שיולדו, וע"ז אמר הכתוב אם יעקב ועשו שכבר נולדו וכבר הכריזו בת לבן ליעקב וע"כ שפיר ידע בנבואה דיהי' לו בנות ללבן והבן. - דדוקא משום שכבר נולד יעקב וכבר הכריזו אז שייך שפיר לומר דיצחק ידע בנבואה אבל קודם ההכרזה שעדיין לא הי' הקב"ה מזווג הזיווג לא שייך נבואה והבן - ואע"ג דכבר ידע בנבואה של ההכרזה זה הרבה שנים אבל משום דעדיין לא נולדו רק שבא עת המוכשר לשלח יעקב מביתו מפחד של עשו ע"כ שלחו השתא והבן:
אם יעקב ועשו פירש"י איני יודע מה מלמדנו והקשו במפרשים מאי בא רש"י לפרש בזה דאם איני יודע למה כתבו ועין בשפ"ח, ולולא דמסתפינא אמרתי בזה עפי"מ שהבאתי לעיל דלדעת הר"א מגרמיז"א דרחל ולאה היו בת כ"א שנים ובעת ששלח יצחק ליעקב לפדן ארם בעת הזאת נולדו, ולכך שפיר אומר בתחלה בשעת הברכה והציווי שילך ביתה בתואל ובשעת שליחתו היינו ביום שהלך אז ידע בנבואה דכבר נולדו ולכך שפיר אמר לו אל לבן בן בתואל וכנ"ל בד"ה קום לך וכו' - ומעתה שפיר מיושב קושית המפורשים דלמה פירש"י שאינו יודע אם לא ידע ישתוק ע"כ - דהא איתא במפרשים דכל האבות והאמהות דאע"ג דהי' יודעין בנבואה מה שעתיד להם להיות, וכדאיתא בפירש"י פ' ויצא בד"ה הפעם ילוה אישי וז"ל לפי שאמהות נביאות היו, ועי"ש בשפ"ח בשם מהרש"ל שכתב וז"ל שהאמהות לא היו מתנבאות כי אם על עצמן שהי' יודעות מה שיבא עליהן, אבל מה שיבא לעתיד על האחרים לא היו יודעות משום הכי לא חשוב אותם בכלל שאר נביאות ועי"ש - וא"כ הה"ד וכש"כ שיצחק אבינו הי' יודע מה שעתיד להיות לגבי עצמו - וזה שפירש"י "איני" יודע מה מלמדנו הך אם יעקב ועשו שיש בזה סוד נסתר בכוונת הכתוב אם יעקב ועשו "איני" נוטריקון "אם "יבין "נביאות "יצחק שראה יצחק השתא בנבואה שנולדו בנות ללבן ונתקיים הכרוז מה ששמע וידע בנבואה בעת שרבקה אשתו נעשית אם יעקב ועשו דאז היו מכריזין בנות לבן ליעקב כהאי דמכריזין בת פלוני לפלוני והבן:
אחי רבקה אם יעקב ועשו הקשה בפירש"י אינו יודע מה מלמדנו, ונ"ל בפשיטות עפי"מ דלכאורה יש להקשות הא דאמר הכתוב לבן אחי רבקה הלא לבן הי' זקן מרבקה ואיך תולה הכתוב הגדול בקטן, אך עפ"י דברינו הנ"ל דלבן עדיין לא הי' לו בנים כלל ורבקה הרי כבר היו לה בנים ומפורסמת ביותר וחשובה רבקה יותר מלבן ושפיר תלה לבן ברבקה, וזה שאמר הכתוב אחי רבקה ולא תקשה תלה הגדול בקטן, וע"כ אמר אם יעקב ועשו ומפורסמת היא ביותר והבן:
וישלח יצחק את יעקב כו' וילך אל לבן בן בתואל אחי רבקה אם יעקב ועשו כבר ביארתי לעיל על הא דמתחלה אמר יצחק ליעקב קום לך פדנה ארם ביתה בתואל, והשתא בשליחותו אמר וילך אל לבן משום דמתחלה עדיין רחל ולאה לא הי' בעולם, אמר לו ביתה בתואל שהיא אשתו של בתואל שהיתה ליעקב אמו זקינה ויאמר יעקב שבא רק לאמו זקינתו, ובדעתו ולבו יסתיר הדבר העיקר שבא ליקח משם אשה כיון דעדיין לא נולדו רחל ולאה ובעת שליחתו ידע יצחק בנבואה שנולדו הבנות ללבן, ע"כ אמר וילך אל לבן שכבר יכול לומר שבא בשביל זיווג וימתין עד שיהיו ראוין לנישואין, דאז אין הדבר זה זר שימתין שם אצל קרובו על העלמה שתהי' גדולה וראוי' וכמו שבאמת בלא"ה כן הי' וכמו שהבאתי בשם הר' בחיי - וזה שסיים עוד הכתוב אחי רבקה אם יעקב ועשו היינו שכך היו אומרים העולם, מעת שנולדו הבנות ללבן היו אומרים האנשים שתי בנות ללבן שהוא אחי רבקה אם יעקב ועשו הגדולה לגדול והקטנה לקטן, וכמו שפירש"י בפ' ויצא בד"ה ועיני לאה רכות שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו, ובכתה שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן הגדולה לגדול והקטנה לקטן ועיי"ש - ומיושב בזה מה שמקשה בפירש"י אם יעקב ועשו איני יודע מה בא ללמדנו ע"כ, כי הכתוב בא בזה לרמז שהכל אומרים לשדך בנות לבן לבני רבקה והבן:
וישלח יצחק את יעקב וילך אל לבן בן בתואל אחי רבקה אם יעקב ועשיו פירש"י על אם יעקב ועשו וז"ל איני יודע מה מלמדנו ונלפענ"ד דלכאורה תיקשי על כל הפסוק וילך אל לבן בן בתואל כו' עד סוף הפסוק הוא מיותר דכבר כתוב לעיל, הי' לו לומר וילך פדנה ארם. אך י"ל דבאמת יצחק אבינו שהחזיק מתחלה את עשו נמי לאיש כשר ורצה לברכו מכ"מ אחר שראה שהברכות מן השמים נתונות ליעקב אז ראה והבין דטעה בעשו שרימה אותו בכל דבריו והוא רשע גמור שאינו ראוי לברכות ולא נקרא זרעו ומחמת זה הרבה לתמוה על רשע כזה שבא לתוך ביתו ושיהי' מיוצאי חלציו - אפס מובן לו הטעם משום דרוב בנים הולכין אחר אחי האם ולבן הרשע הי' אחי רבקה ולכך עשו הוא כמו אחי אמו לבן הרשע - ומצאתי בנח"ק בשם הר' אפרים וז"ל ואל תתמה שלבן הוא רשע ורבקה אחותו צדקת שהרי רבקה עצמה ילדה יעקב ועשו צדיק ורשע ע"כ- ועפי"ז יש להקשות איך שלח יצחק את יעקב ללבן ליקח מבנותיו ולהוליד נמי רשעים- אמנם באמת לק"מ דהא רש"י כתב בפ' ויצא בד"ה ניחשתי ויברכני ד' בגללך דכשבא יעקב ללבן לא הי' לו בנים ועכשיו הי' לו בנים, ונראה מזה דבעת שנולדו הבנות עדיין לא הי' לו בנים ולכך שפיר יצחק לא חייש על יעקב שיקח מבנות לבן דהי' צריך לבדוק באחי' כיון דעדיין לא הי' לו בנים. ואפשר דלא שייך לומר הבנים הולכין אחר אחי האם רק באחים שנולדו קודם האם אבל לא באחים שנולדו אחר האם והבן - ומעתה יובן שפיר וישלח יצחק את יעקב אל לבן בן בתואל דייקי שלא הי' לו בנים, אבל אם היו לו בנים קודם לא הי' שולח ללבן דבני לבן רשעים היו והי' חושש משום דרוב בנים הולכין אחר אחי האם, ומנא תימרא דשייך לחשוש ע"ז ע"כ אמר לבן אחי רבקה שהי' רשע פוק חזו מה שרבקה הי' לה עשו הרשע ואיך שייך ליצחק ורבקה שהיו שניהם צדיקים להוליד רשע כזה, וע"כ משום דהי' לאמו אח רשע. וע"כ יצחק ירא מזה ושלחו לבית לבן דוקא שלא הי' לו עדיין בנים והבן ומצאתי כעין דברינו בזה באלשיך הקדוש והבן:
וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב כו' וישמע יעקב אל אביו ואל אמו כו' וירא עשו כי רעות בנות כנען יש להבין מהו וירא וירא שתי פעמים הי' לו לומר וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב וכי רעות בנות כנען וכמו שפירש"י דהכל דבר אחד, עוד תקשה דהקדים לומר וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וירא עשו כי רעות בנות כו', משמע משום דשמע יעקב אל אביו ולכך גם הוא הלך אל ישמעאל משמע דאם יעקב לא הי' שומע אל אביו גם הוא לא הי' הולך אל ישמעאל וזה תמוה - והנה י"ל בדרך הפשוט עפי"מ שכתבו המפרשים בשם המדרש דעשו שלח אליפז בנו להרוג את יעקב בדרך, אמר יעקב לאליפז עני חשוב כמת קח ממנו את ממוני ואהי' חשוב כמת ע"כ - וא"כ י"ל דבאמת בעוד שהי' עשו ויעקב בבית אביו הי' עשו נשמר מלהרגו שלא יקרבו ימי אבל אביו כמו שפירשו בבעתו"ס וז"ל אם אהרגה את יעקב יקרבו ימי אבל אבי ולפיכך אניח מלהרגו עד שימות האב עכ"ל - אבל השתא שראה יעקב הלך בדרך וידוע דכל הדרכים בחזקת סכנה אז רצה עשו לעשות ערמה שלא ידע אביו אם הוא הרגו, וע"כ הלך הוא אל ישמעאל להראות שירא וחרד לעשות רצון אביו ולא יחשוד אותו כלל ולאליפז צוה להרגו והבן וע"כ שפיר אמר וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב וכי שמע יעקב אל אביו והוא כבר בדרך ואז וירא השני שרעות בנות כנען יהי' לו לתירוץ שהוא טרוד בחתונתו לעשות רצון אביו לפיכך שפיר אמר לאליפז בסוד להרוג את יעקב והוא ילך אל ישמעאל לעשות רצון אביו כדי לכסות ערמומיותו והבן: אפס בעיקר המדרש דאליפז נטל ממונו והלך לו מטעם דעני חשוב כמת הוי כאלו הרגו הוא תמוה. וכי לא ידע אליפז דיצחק עשיר גדול הי' ויתן לו ממון אחר ומה הועיל בנטילת ממונו ואיך נתקיים בזה ציווי של עשו אביו ועוד תקשה על עשו בעצמו דעד השתא הי' חושש על צערו של אביו ולא רצה להרגו ועתה שולח לאליפז להרגו ולתרץ כל הנך קושיות נ"ל דעשו שנטר עד השתא מלהרוג את יעקב ולא רצה בצערו של אביו עיקר טעמו הי' רק משום דידע והבין, דכ"ז שלא נשא יעקב אשה אין שום מקום לחול עליו ברכותיו של אביו ולכך הי' לו עוד שהות להמתין להרוג את יעקב בשביל כבודו של אביו, אבל השתא כאשר ראה שאביו ברכו ושלחו לישא אשה וברכו שנית בברכות הראשונות בברכת אברהם ובברכת הארץ ע"כ אמר עשו בלבו השתא כאשר ישא אשה יתקיימו בו הברכות שוב אי אפשר לו להמתין ולחוס על צערו של אביו, וזהו שאמר וירא עשו כי בירך כו' ושמע יעקב אל אביו שהולך לישא אשה וגם וירא כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו שתי ראיות ראה, וירא הראשון הוא דהשתא יתקיימו בו הברכות וירא השני ראה שרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו והי' עשו חושש דאפשר לא יתקיימו הברכות ע"י אשה מבנות כנען. וע"כ מחמת פחד של הראיי' ראשונה שהי' ירא דהשתא יתקיימו הברכות ליעקב מחמת שהולך לישא אשה ע"ז שלח לאליפז להרגו, ובשביל הראיי' השנית שרעות בנות כנען כו' הי' ירא שגם הברכות שלו לא יתקיימו ע"י אשה מבנות כנען ע"כ נשא בת ישמעאל ואז ישיג הברכות מאביו וגם מאבי אביו:
ומעתה שפיר יש להבין. סברת אליפז שנתפייס בממונו של יעקב ונקדים לזה דברי הנח"ק ריש פ' ויצא וז"ל וילך חרנה מתחלה שהי' לו ממון הדין הוא לישא אשה והדר ללמוד תורה, אבל אחר שבא אליפז ולקח ממונו והי' עני ע"כ הדין היא קודם ללמוד תורה והדר לישא אשה ומש"ה הלך משם לבית שם ועבר על י"ד שנה ואח"כ נשא אשה ע"כ. ומעתה יתורצו כל הנך קושיות שהקשיתי דיעקב כך אמר לאליפז הרי עיקר כוונת אביך שצוה אותך להרוג אותי ולא מקודם, משום שראה שאני הולך לישא אשה וירא השתא שיתקיימו בי הברכות וכדברינו הנ"ל, אבל אם תטול את ממוני דאז אסור לי לישא אשה ומוכרח אני מקודם לילך ללמוד תורה לבית שם ועבר ואז הרי עוד לא יתקיימו בי הברכות. א"כ למה כך להרוג אותי חנם דבכה"ג גם אביך אינו רוצה להרוג אותי שלא יקרבו ימי אבל אבי וכנ"ל והבן:
ובזה יפתח לנו שערי בינה להבין מה שאמר יעקב ללבן אעבדך שבע שנים כקושית הר' בחיי' והר' בחיי' מתרץ משום דרחל היתה אז בת חמשה שנים לכך הי' אומר יעקב אעבדך שבע שנים שתהי' בת י"ב שנים, אבל להר"א מגרמיזא דרחל ולאה היו בנות כ"א כשנשאו וא"כ כבר היו בעת שבא יעקב משם ועבר בנות י"ד שנים, א"כ הדרא קושית הר' בחיי' לדכותי' למה אמר אעבדך שבע שנים הרי כבר הי' ראוין להינשא. ב' תקשה קושיא גדולה למה הי' אצל שם ועבר י"ד שנים זמן רב כזה, אבל עפי"ד יובן שפיר דלכאורה תיקשו עדיין וכי אליפז הי' שוטה כזה להאמין ליעקב שהולך ללמוד תורה ולא לישא אשה מחמת שהוא עני, וכי לא יוכל יעקב לחזור אצל אביו וליקח ממון שנית וילך אח"כ לישא אשה כבתחלה, אמנם צ"ל דאליפז הסכים לדברי יעקב רק באופן שלא ישא אשה מהיום עד עשרים שנים וקיבל מאצלו התנאי באיסור ובשבועה, ויובן בזה שפיר דברי הרמב"ן שכתב על הא דאמר יעקב מלאו ימי דבשנה ששית בתחלת שנת השביעית אמר ללבן הבה לי אשתי דעל שנה זו לא תירא שאלך מאתך כי שנה הראשונה נקי יהי' לביתו ע"כ, ומעתה לדעת הרמב"ן הך ששה שנים וי"ד שנים שהי' בבית עבר נשלמו יחד העשרים שנים, וע"כ שפיר אמר ללבן מלאו ימי היינו ימי האיסור שהבטחתי לאליפז שלא לישא אשה עד עשרים שנים:
ולכך שפיר דאליפז עזב אותו ע"י נטילת ממונו והבן - אפס תקשה למה הקפיד אליפז דוקא על עשרים שנה, אמנם עפ"י החשבון אשר אביא להלן יבא הדבר על נכון דהא יעקב הי' אז בן ס"ג שנים ואם ימתין עוד עשרים שנים עד שישא אשה יהי' אז בן פ"ג שנים, ואיתא במס' יבמות ס"ג ע"ב אמר ר' יצחק מפני מה אבותינו היו עקורים משום שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים, וידע אליפז דרק יעקב יתחשב בין האבות ולא אביו וא"כ כמו שיצחק ואברהם לא הי' להם בנים תיכף אחר הנישואין מסתמא גם יעקב לא יהי' לו תיכף בנים אחר הנישואין, ולפחות עכ"פ יצטרך להמתין עד עשר שנים שהוא שיעור ההמתנה על בנים ויהי' אז יעקב בן צ"ג שנים, וא"כ לא יהי' לו זמן ליעקב להעמיד י"ב שבטים רק במשך ז' שנים עד שיהי' בן מאה שנים, וכיון דחזינן דבאברהם שהוליד בן למאה שנים הי' בזה נס גדול שאמרה שרה ואדני זקן וא"כ כשתחשוב להוליד י"ב שבטים במשך ז' שנים לא אפשר רק בני שבעה חדשים ולא יהי' ביניהם בין זה לזה שום זמן טומאה וטהרה באופן דלא יוכל להוליד אותם רק בטומאת נדה, ועל זה הי' אליפז בטוח שהברכות לא יתקיימו על בני טומאת נדה, וידוע דאליפז הי' חוזה בכוכבים והי' ידע דיעקב יעמיד י"ב שבטי ישורון אבל לא ידע שיעקב יוליד השבטים מארבע אמהות ואז יכול להוליד אותן בקדושה, ובאמת זאת הי' טעותו של אליפז ולכך הסכים על דברי יעקב, וכן הי' האמת שנולדו כל השבטים במשך ז' שנים חוץ מבנימין שנולד בדרך ועיין בשפ"ח שמביא בפסוק ואלה שמות בני לוי דבששה שנים נולדו כולם חוץ מבנימין וכן פירש"י בפסוק מלאו ימי שהרי אני בן פ"ד שנים ואימתי אעמיד י"ב שבטים והבן: