אור ברסלב
זקן אהרן (קורץ) על פרשת חיי שרה

זקן אהרן (קורץ)· רבי אהרן יוסף קורץ

על פרשת חיי שרה

על פרשת וירא

ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים כתב בנח"ק בשם הר"א מגרמיז"א וז"ל ויהיו חיי שרה מאה ר"ת משיח דבזכות שרה יבא משיח. וכתב ע"ז בנח"ק שם וז"ל ואפשר כי כל עיקר הקלקלה היתה ע"י חוה, ושרה אמנו ע"ה הרבתה לתקן חוה ולכך בזכותה יבא משיח שהגדילה לתקן עון חוה עכ"ל:

ונ"ל דבזה יש לומר טעם נכון על שהקפידה שרה כל כך לגרש את הגר וישמעאל בנה דייקא עפי"מ דאיתא בבעה"ט על פסוק על פני כל אחיו נפל דביאת משיח תליא בנפילת ישמעאל, ואז תהי' התיקון השלם ומאחר דכל עבודתה תמיד הי' לתקן עון חוה שתהי' תקון השלם, וע"כ שפיר אמרה לגרש את האמה ואת בנה ישמעאל שעבודתה הי' רק להפיל את ישמעאל והבן - וז"ש במדרש ר' עקיבא הי' יושב ודורש ראה הציבור מתנמנמין ביקש לעוררן, אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות, אלא תבא אסתר בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנים ותמלוך על קכ"ז מדינות כנגד כל השנים של שרה, והיינו דכולן שווין לטובה, והנה הבאתי לעיל בפ' בראשית בשם ס' כתונת פסים דלמ"ד עהד"ע חטה הי' בא המ"ע של מצה לתקן החטא של עהד"ע. ואיתא במדרש רבה דאסתר בשביל שהיתה עוסקת בבעור חמץ לא ידעה דבר רע, ועיין בס' ההגדה של פסח שם אמרתי דבר יקר בזה מפני מה לא ידעה דבר רע שלא יראה מהמן ועיי"ש. וכיון שהיתה עוסקת בבעור חמץ ע"כ דהיתה נמי עוסקת בתקון החטא של עהד"ע, כאם אמה שרה ולכך זכתה והצילה את כלל ישראל מהמן. גם הי' על ידה תקון וקיום העולם שקיבלו ישראל התורה מחדש באהבה מאהבת הנס, כמבואר במס' מגילה קיימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר, ולכך חטה שהוא העץ הדעת בגימ' כ"ב כמו כ"ב אותיות התורה, כי ע"י קיום התורה ניתקן החטא מעהד"ע. וי"ל דחמשה פעמים חטה עם תיבת טוב מספר י"ז הם מספר קכ"ז חמשה פעמים חטה הם כנגד חמשה חומשי תורה וטוב לרמז על שנותי' של שרה שכולם שווין לטובה, כי ע"י התורה שקבלו ישראל מחדש הי' מתקנין החמשה פעמים חטה ועם מספר טוב שהוא י"ז הי' מספר קכ"ז שחיתה שרה, והרבתה נמי לתקן החטא של עהד "ע שהי' חטה וזה שרצה ר"ע לעוררן שלא יתנמנמו בשעת הדרשה שהראה חשיבת התורה שעל ידה נזכה לגאולה שלימה שתהי' התקון של חטא עהד"ע וכנ"ל והבן:

ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה הקשו בזה המפורשים דהי' צ"ל לבכות לשרה ולספדה כי בתחלה הבכיי' ואח"כ מספידין. ונ"ל בהקדם שיש לדקדק דאמר ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה משמע דביאתו הי' בשביל לספדה ולבכותה, וקשה וכי לולא זאת לא הי' בא לביתו אחר העקידה דכך הי' לו לומר ויבא אברהם, וראה האסון הנורא אשר קרוהו ויספוד את שרה ויבכה אותה וכמובן. אך י"ל דאברהם ושרה מפני חשובתן תיכף כשקרה האסון שמתה שרה יצא הקול למרחוק, וידע אברהם מתחלה עוד בדרך שמתה שרה ומסתמא כבר בכה בשמיעתו, והשתא בא לספוד לשרה ולבכותה. עוד שנית בפני'. עוד י"ל דכמו דהשטן המית את שרה אמנו בבשורת העקידה כמ"כ רצה נמי להמית את אברהם בבשורת מיתת שרה והי' סבר שעי"ז ימית גם אברהם כמוה' רק באמת שלא הועיל השטן גבי אברהם כי התחזק א"ע תמיד שלא יהרהר אחר מדותיו של הקב"ה, ונלחם עם כדרלעמר נוטריקון כל מה דעבד רחמנא לטב עבד ולכך שפיר ידע עוד בהר המורי' דמתה שרה, ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה כי כבר בכה עלי' מיום שמיעתו וכנ"ל:

ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה והקשו המפורשים דהי' צ"ל לבכות לשרה ולסופדה ועוד למה נאמר ולבכתה בכף זעירא. ונלפענ"ד דהנה איתא במס' ב"ב קמ"א וד' בירך את אברהם בכל בת הי' לו לאברהם בכל שמה, והקשו בתוס' דלמ"ד ב"נ מותר באחותו למה לא השיאה ליצחק, ותירצו דהיתה קטנה ועוד דשמא מהגר היתה ע"כ. והקשיתי בזה לתירץ הא' שהיתה קטנה תיקשו הא גם רבקה היתה קטנה בת ג' שנים כמבואר בפירש"י, וא"כ מה הועיל יותר עם רבקה מאחותו בכל, ולכאורה אמרתי בזה דתוס' לשיטתם אזלו בזה דהא הבעלי תוס' בד"ה ויהי יצחק בן ארבעים שנה עשאו חשבון דרבקה היתה בת י"ד שנים ולק"מ - אך מביאין שם בבעל תוס' להקשות בשם הר' משה שלמה בר אברהם, דע"כ רבקה לא היתה בת י"ד שנים דאל"כ איך יליף מקרא דכתיב תשב הנערה כו' דנותנין זמן לבתולה י"ב חודש. דכיון דבוגרת היתה והרי לבוגרת אין נותנין כי אם שלשים יום ע"כ. אך י"ל דעכ"פ אפי' לקושייתו נוכל לומר דהיתה נערה ולא קטנה וצ"ע:

גם לתירץ השני דשמא מהגר היתה נמי יש להקשות לדעת המפורשים שמקשים איך אברהם נשא את הגר שהיתה שפחה, ותירצו שגיירה מקודם ע"כ. - א"כ מאי תירצו בתוס' דלכך לא השיאה ליצחק דשמא מהגר היתה, וקשה הא אם גייר את הגר הרי בכל בתה היתה הורתה ולידתה בקדושה והרי היא כשירה גם ליצחק - ונלפענ"ד עפי"מ דלכאורה יש להקשות על המפורשים שמתרצים דאברהם שנשא שפחה גיירה מקודם, והקשיתי בזה דבשלמא על איסור שפחה שפיר מהני גירות אבל הרי נמי היתה מצרית ולאיסור מצרית לא מהני גירות - אולם אמרתי בזה דבלא"ה מה שלקחה אברהם הי' עפ"י הדיבור וגזה"כ הי' רק על איסור שפחה שפיר גיירה משום דהי' יכול לעשות בהיתר, אבל איסור מצרית שפיר כדקאי קאי - ומעתה מתורץ היטב קושית התוס' דבשלמא על אברהם לק"מ שלקח את הגר אע"פ שהיתה מצרית, משום דעפ"י הדבור לקחה, אבל ליצחק שפיר נאסר גם בתה של הגר משום איסור מצרית והבן:

וכעת מצאתי בבעתו"ס בד"ה ויקח אשה ושמה קטורה שמקשים וז"ל ואע"ג דישראל אסור במצרית דכתיב בנים אשר יולדו להם דור שלישי הא דור שני לא יבא והגר בת פרעה היתה כדפירש"י לעיל. איכא למימר אברהם גר הוא וגר מותר במצרית עכ"ל וא"כ משמע דיצחק הי' מותר בבכל דדור שלשי הי' והבן, ושוב חזרה קושית התוס' למקומה למה לא השיאה ליצחק. ואמרתי בזה די"ל דכמו דשרה אמנו כשנתבשרה מעקידת יצחק פרחה נשמתה, כמ"כ נמי י"ל דאחותו בכל הגם דלא מתה אז בשמעה מעקידת יצחק משום טל הילדות שהיתה בה, רק לאחר ששרה אמנו מוטלת מתה ובתוך כך בא אברהם בלבדו לביתו בלא יצחק הא. והא גרמו דגם ממנה פרחה נשמתה ומתה- שוב מצאתי בס' פנינים יקרים בשם מדרש דמתה בכל ואברהם בא לספוד לשרה ולבתה בכל, וזהו ולבכתה בכף זעירא דבסילוק הכף נשאר ולבתה, וזהו לספוד לשרה שמתה כבר ולבכות לבתה דמתה השתא. או י"ל דקאי שניהם על שרה ומכ"מ הקדים המאוחר היינו לספוד והדר לבכות, כדי שיוכל להוסיף ה' על ולבכתה ולרמז בזה דקאי נמי על ולבתה וכדברי המדרש הנ"ל, ומעתה קושית התוס' לק"מ דלכך לא השיאה ליצחק דכבר מתה והבן. אולם בעיקר דברי המדרש המובא בס' פנינים יקרים יש לתמוה דהא הקרא דיליף המ"ד דהי' לו בת ובכל שמה, מקרא וד' בירך את אברהם בכל הוא דילפינן וא"כ איך הודיע הכתוב שהי' לו בת לאברהם אחר מיתתה כיון דמתה בשעה ששרה מתה, אם לא שנאמר דמיתת שרה עם קרא ואברהם זקן וד' בירך את אברהם בכל הוי שני עניינים ואמרינן אין מוקדם ומאוחר בתורה והבן:

לספוד לשרה ולבכתה פירש"י ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק לפי שע"י בשורת העקידה פרחה נשמתה ומתה ע"כ. וכתב בשפ"ח בשם הרא"ם וז"ל לאו בסמיכת פרשיות קאמר דא"כ הו"ל למימר זה בתחילת הפרשה כו' ועיי"ש. ולפענ"ד צ"ע בדבריו דהא גם אם הי' אמר בתחילת הפרשה נמי לא הוי סמיכין אהדדי דהא נחלק ביניהם בפרשה של לידת רבקה. ואפשר לתרץ דזה ל"ה הפסק עפי"מ דאמרינן עד שלא שקעו שמשו של זה זרחה שמשו של זה, והכ"נ לדעת כן נכתב ביניהם לידת רבקה להודיענו שעד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה, וכמו שפירש"י בד"ה האהלה שרה אמו והרי היא שרה אמו, דהנך דברים שפסקו במיתת שרה חזרו בביאת רבקה ועיי"ש והרי היא מיתת שרה עם לידת רבקה דבר אחד הם והבן:

גר ותושב אנכי עמכם כו' ויענו בני חת כו' וישתחו לעם הארץ כו' וידבר אתם כו' שמעוני ופגעו לי בעפרון ועפרון ישב כו' ויען עפרון את אברהם כו' וישתחו אברהם לפני עם הארץ כו' וידבר אל עפרון כו' יש להקשות כיון דעצם כוונת אברהם הי' רק להגיע למערת המכפלה אשר לעפרון, למה ביקש אחוזת קבר מאת בני חת, ב' למה ביקש מהם שיתדלו לדבר לעפרון למה לא דיבר בעצמו אל עפרון שהי' באותו מעמד, ג' למה כאשר עפרון השיב לאברהם על בקשתו לבני חת לא השיב לו תיכף. רק השתחווה מקודם לבני חת ואח"כ וידבר אל עפרון ד' השתחוויי' זו השנית לבני חת למה - ונ"ל עפי"ד פירש"י בד"ה ועפרון ישב וז"ל כתיב חסר אותו היום מינוהו שוטר עליהם מפני חשיבותו של אברהם שהי' צריך לו. עלה לגדולה ע"כ, וי"ל דמתחלה לא הי' כבוד לאברהם לדבר אתו ומכש"כ לחפוץ ממנו טובה למכרו לו שדה לאחוזת קבר, וגם הי' ירא שמא לא ירצה למכור לו את השדה והמערה כרצונו, וע"כ דיבר מקודם עם בני חת שהי' גדולי ארץ על סתם אחוזת קבר, והשיבו לו במבחר קברינו ואז וודאי גם עפרון לא יכלה ממנו מקבור את מתו כאשר ראה ושמע מבני חת החשובים שבעיר שכבדו כל כך לאברהם, ואז ודאי יהי' לעפרון לכבוד ולתפארת אם אברהם יקבל ממנו את השדה וד"ל - וכאשר דיבר אברהם עם בני חת שידברו אל עפרון בעבורו ואז הראו כבוד גדול מאוד לאברהם, שהרימו את עפרון מקודם ועשאוהו לשוטר בכדי שלא יהי' בזיון לאברהם שצריך טובה מאיש פשוט כעפרון, ע"כ שפיר השתחווה שנית להם על הכבוד שבשבילו החשיבו לעפרון ולאחר שנתגדל ונעשה שוטר שפיר אברהם בעצמו השיב לעפרון:

אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפני תיבת מלפני אין לו פירוש ונלפענ"ד עפי"מ דאיתא דאלו עפרון הוי ידע מה טיבו של מערת המכפלה אפי' באלף אלפי אלפים דינרי זהב לא הי' מוכרה, ובאמת כי שום אדם בעולם לא ידע ערכה אבל לאברהם הי' באמת שווה כל הון דעלמא ולא רצה להראות כי הוא בוחר זאת המערה לאחוזת קבר לעולם, מש"ה דקדק בדבריו ולא ביקש רק לקבור את מתי כעת מלפני דייקי, מחמת שקרהו אסון גדול ונורא שבא לביתו ומצא אשתו שמתה, וראשו בל עמו כעת לחפש קבר הראוי לה בין גדולי וחשובי העיר ורוצה כעת רק קבר על שעה מועטת לקבור את מתי מלפני דייקי, לכן שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צוחר ויתן לי את מערת המכפלה אשר בקצה שדהו, ואע"ג דאין רצוני רק על קבר לזמן מעוט עכ"ז בכסף מלא יתננה לי, ואחרשאשקוט מכאב הגדול הזה ויבא בני לביתי אז אקח בתוככם לאחוזת קבר והבן:

ויתן לי את מערת המכפלה יש לדקדק למה אמר בזה לשון מתנה חדא דאברהם הי' שונא מתנות ועוד הרי בכסף מלא בא לקנותה, ועוד למה אחר דבריו של עפרון שוב אמר לשון קיחה שהוא לשון קנין כדאיתא בריש מס' קידושין - ונלפענ"ד דאברהם אבינו מתוך צדקתו גילה את כל לבו כי באמת המערת המכפלה חשובה כל כך בעיניו שאפי' אם יתן בעבורה את כל הון ביתו חשובה עוד בעיניו כמתנה. עוד י"ל עפי"מ דאיתא במס' ב"ב ע"א המוכר את השדה לא מכר את הגת ואת השובך כו' במד"א בלשון מכירה אבל מתנה בעין יפה נותן והכל בכלל ע"כ, ומעתה מתחלה דלא דיבר אברהם אבינו רק ממערת המכפלה בלבד וא"כ יכול עפרון לומר אח"כ דלא מכר לו רק את המערה בלבד ולא דרך להמערה, ואע"ג דבלא"ה היתה עומדת בקצה שדהו מכ"מ לפעמים שיצטרך לילך אל הקיר שבתוך השדה וכמובן, מש"ה אמר אברהם לשון מתנה ובמתנה נותן בעין יפה, אבל אח"כ ששמע מעפרון דגם השדה נותן לו וא"כ בלא"ה יהי' לו דרך דהא כל השדה תהי' שלו וע"כ שפיר אמר לשון קיחה וקנין והבן:

אך אם אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני פירש"י נתתי מוכן הוא אצלי והלואי נתתי לך כבר. ונלפענ"ד עפי"מ דקיי"ל הזמנה מילתא הוא ואם הזמין מעות עבור המת הי' נאסר בהנאה וע"כ שפיר אמר מוכן הוא אצלי בעבור הקבר והלואי נתתי לך כבר והבן:

אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי ולקחת אשה לבני כו' ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי ויש לדקדק דפסוק הראשון הקדים בית אבי למשפחתי והסמיך הלשון ממשפחתי ללקיחת האשה והדר כתיב מקודם ולקחת והקדים משפחתי וסמכו נמי לולקחת אשה ואח"כ כתב מבית אביה - ונ"ל דאליעזר בכיון ובחכמה עשה זאת לסמוך בכל המקראות הלשון ולקחת אשה לבני אל משפחתי דווקא, כי ירא לפי האמת שסיפר להם שהוא מושבע ועומד מאברהם שלא ליקח אשה ליצחק רק מהם, דהייני מבית אבי דווקא דאז יתנו עליו תנאים קשים וירצו ממון הרבה מאתו אין מספר, ע"כ דקדק בלשונו להראות להם דלשון השבועה ליה הקפידה מבית אבי דייקי, דאם לא יוכל ליקח מבית אבי יוכל לילך למשפחת האם, ועיקר קפידת השבועה הוא רק על משפחתו דייקי והקדים תחלה בית אבי דרצונו מן המובחר להקדים מבית אבי, אבל עיקר קפידת השבועה רק שיקח אשה ממשפחתו ויכול להיות גם מבית אמו, ואז יהיו יראים מלחפוץ יותר מכפי הראוי והבן:

תחת ירכי הקשה בפירש"י למה לא כתיב תחת ירכך להשביעו במילת אליעזר ועיי"ש מה שתירץ. ולפענ"ד נראה כיון שמדמה לה את המילה לחפץ של מצוה כגון ס"ת או תפלין ומזוזה, וא"כ י"ל עפי"מ דאיתא בבעתוס' בד"ה וכרות עמו הברית כביכול הקב"ה עזר לו להמול א"ע, וא"כ נתקדש בקדושה יתירה אבל מילת אליעזר הגם דאליעזר נמי התכווין למצוה אבל אינו דומה לכוונת אברהם אבינו ולכוונת קוב"ה בעצמו העוזרו והבן:

ואשביעך בד' אלקי השמים כו' יש לדקדק למה הוצרך להשביעו ללא צורך והרי גם יצחק צוה ליעקב שלא יקח אשה מבנות הכנעני ולא השביעו ואליעזר הי' ג"כ נאמן ביתו ודולה ומשקה מתורת רבו מסתמא לא ישנה את דברי אדונו ורבו, אך י"ל כיון שאליעזר רצה לתת את בתו ליצחק כדאיתא במפרשים ע"כ הוצרך להשביעו וע"י גלגול שבועה שפיר השביעו נמי שלא יקח אשה מבנות הכנעני. אך לכאורה יש עוד להקשות דהא אם שלחו לקדש אשה רק ממשפחתו דייקי ואם אליעזר יעשה שינו בשליחות בבתו או בבנות הכנעני לא מהני הקידושין ובטילין למפרע, והרי הדבר עבידי לגלוי ואיך חושד לאליעזר שיכשיל את יצחק בנו בדבר שלא יועיל, דהא אם יודע שהוא בתו בטלה הקידושין למפרע - אך י"ל עפי"מ דאיתא בירושלמי דב"נ קונה את האשה גם בלא מתכוין לקנותה, וא"כ י"ל דשפיר שהי' חושד לאליעזר שמא יביא את בתו ויאמר עלי' שהיא מארץ מולדתו וכאשר יצחק יבא עלי' אפי' בטעות תהי' אשתו לגמרי ע"י הביאה, ויצחק לא יוכל אח"כ לגרשה דהא איכא מ"ד שם בירושלמי דלא מהני גירושין לב"נ והבן. ומכאן יש ראי' נכונה למאי שהעליתי בחידושי דהא בהא תליא דמדס"ל לא מהני גירושין לב"נ סובר נמי דבב"נ לא בעי מתכווין לקנותה והבן:

ותאמר אליו בת בתואל אנכי בן מלכה אשר ילדה לנחור יש לדקדק למה שינה אליעזר ואמר ותאמר בת בתואל בן נחור אשר ילדה לו מלכה, והרי היא לא אמרה כן רק בן מלכה אשר ילדה לנחור ב' יש לדקדק בהא דאמר אליעזר וישביענו אדני לאמר לא תקח אשה מבנות כנען אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי ע"כ, וקשה הא אברהם לא אמר רק שלא יקח מבנות הכנעני ואל ארצי ואל מולדתי תלך, אבל משפחתי לא הזכיר אברהם כלל, וגם אפי' אח"כ שאמר אברהם ד' אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי כו' ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם. והיינו מבית אבי מארץ מולדתי, הרי פירש"י שם מבית אבי מחרן ומארץ מולדתי מאור כשדים, וא"כ אברהם לא הזכיר כלל משפחתו בכל דבריו, ולמה הוסיף אליעזר לומר בשם אברהם בסיפורו לפני בתואל ולבן שציוה לו ליקח אשה מבני משפחתו, הא אדרבא לענין גמר השידוך עדיף הי' שלא יאמר בשם אברהם שהקפיד על משפחתו כדי שלא ירצו מאתו תנאים קשים וכמובן אבל אם לא יאמר להם שקפידת אברהם הי' ממשפחתו רק מעיר מולדתו ואז יראים להרבות עליו מוהר ומתן דיש לו ברירה לילך וליקח עלמה אחרת בעיר הזאת:

אמנם נראה עפי"מ דאיתא שלשה שאלו שלא כהוגן וחשיב שם אליעזר עבד אברהם, ומכ"מ מן השמים השיבו לו כהוגן, וכאשר ראה שזימנו לו מהש"מ מבני משפחתו, ע"כ רצה בזה להגדיל את הסימן שלו איך אברהם הקפיד על משפחתו, ושהוא עשה סימן והסימן איקראו כך על בני משפחתו כרצון אברהם דבזה מגדיל את הנס שהוא מן השמים והבן - ובזה תירצתי היטב על נכון דלמה נתן אליעזר לרבקה את המתנות נזם זהב ושני צמידים קודם ששאל אותה בת מי את ואח"כ כשסיפר המעשה אמר שמקודם שאל בת מי את ואח"כ נתן לה ועיין במפרשים, ועפ"י הנ"ל י"ל דבאמת ידע אליעזר דלא הקפיד אברהם על משפחתו, וא"כ כאשר ראה הסימן שנתקיים הגם שלא היתה ממשפחתו מכ"מ שפיר נתן לה וכמובן. רק כאשר ראה שהזדמן השי"ת מבני משפחתו וע"כ בשביל להגדיל הנס, הוסיף אליעזר שאברהם הקפיד על משפחתו, ולכך שפיר הי' צריך לומר דשאל מתחלה ואח"כ נתן לה דאל"כ ישאלו אותו איך נתן מעיקרא טרם שידע אם היא מבני משפחתו והבן - עוד מילין בפי דבאמת אברהם לא גילה לאליעזר למי ילך, כי כשחזר אברהם מהעקידה ונתבשר לו מבת זיווגו של יצחק ע"כ ציוה לאליעזר שילך אל ארץ מולדתו פירש"י אור כשדים, ושם יודיעך השם לאיזה מקום תלך ואיזה אשה תקח לבני, והעבד לבו בטוח באדונו והאמין במשלחו שישיג בטח מבוקשו למצוא זיווג הנכון. אבל אליעזר שאל אולי אחר הקידושין לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת ההשב אשיב את בנך שמה, וע"ז הבטיח לו אברהם שנית ד' ישלח מלאכו לפניך ותצליח בדרכיך והאשה תלך אחריך, ובאמת שכן הי' עפ"י הדבור וכמו שפירש"י בד"ה ותאמר אלך מעצמי ואף אם אינכם רוצים עכ"ל - ואין אתה צריך לאמץ את כחך בפעולות רק לקדש אותה והמלאך יעשה הכל לפניך, ובאמת שכן הי' שבא לחרן בקפיצת הדרך ולא ידע שהולך לחרן ולמשפחת אברהם, כי באמת אברהם לא הזכיר לו כלל מזה וכשראה אליעזר שבא לחרן ועשה הסימן שלו וראה שעלה הסימן כהוגן. שאל אח"כ בת מי את והשיבה בת בתואל בן מלכה ראה מעשה ונזכר הלכה. הבין שהיא הבשורה שנתבשר אברהם בחזרתו מהעקידה מלידת רבקה, ואז הבין דע"כ עיקר כונת אברהם ושבועתו לילך לבית אביו היינו נחור ולמשפחתו היינו מלכה שהיא אחות שרה, כיון דנחור הי' לו עוד בנים מפלגשו ושמה ראומה והפילגש לא היתה ממשפחתו, וע"כ שפיר הוא אמר בת בתואל בן נחור שהוא בית אביו ומשפחתו היינו ממלכה שכך נתבשר בבשורה אשר ילדה מלכה והבן: ותאמר אליו בת בתואל אנכי כתב בס' תורת משה מהגאון הח"ס וז"ל ומה שנתן לה תחלה ואח"כ שאל בת מי את נראה לי כפשוטו דנתן לה ממנ"פ, אם אינה ממשפחת אברהם לא רצה לקבל צדקה מארמית, ע"ד ביבוש קצירה תשברנה וכאסי' דר' צדוק במדרש איכה עכ"ל. לפי דבריו משמע שסבר דבאמת קפידת אברהם הי' ליקח אשה ממשפחתו דוקא. ואם לא תהי' ממשפחת אברהם לא יקח אותה לאשה רק שישלם לה המתנה בשכרה שלא יהי' לה שכר מצוה וכמובן. וקשה הא גם אם הי' מתחלה שאל בת מי את הי' ג"כ יכול לעשות כן, אם לא תהי' ממשפחת אברהם יתן לה בשכרה ואם תהי' ממשפחת אברהם יתן לה למתנה, ואדרבה אם הי' נותן לה אחר שישאל אותה יכול לפרש לה שנותן לה בשכרה אם לא תהי' ממשפחת אברהם ואם תהי' ממשפחת אברהם יפרש לה שנותן לה לשם מתנה, אבל כשנתן לה מקודם וע"כ דנתן לה סתמא וא"כ היא לא תדע על מה הוא נותן לה אם בשביל שכרה כנ"ל, או לשם מתנה ואנן קיימ"ל הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו, ואם תהי' ממשפחתו לא תדע אם נותן לה בשכרה או במתנה. אמנם נראה דניחא בממנ"פ אם תהי' ממשפחת אברהם וודאי שלא ישלם בעבור מצותה ופשיטא דלשם מתנה. ואם לא תהי' ממשפחת אברהם וודאי הוא דלשם שכרה הוא נותן לה והבן. ויש להאריך בזה:

וישם לפניו לאכול איתא בפירש"י וגם במפורשים דבתואל נתן סם המות בקערה ובא מלאך וסיבב הקערה עם הסם לבתואל, ומת מיד והקערה של בתואל לפני אליעזר ע"כ. ובפסוק ויאמר אחי' ואמה כו' מביא בשפ"ח דכאן כתיב ויושם לפניו לאכול וגבי יוסף נמי כתיב ויושם בארון ילפינן דכאן נמי רצו להמיתו וליתנו בארון ועיי"ש ויש לדקדק בהך ילפיתא וישם מויישם דגבי יוסף אם הוא דרך גז"ש דכתיב ויישם בשני יודין קשה הא אין אדם דן גז"ש מעצמו, ואם הוא דרך בנין אב משום דבשניהם נאמר בשני יודין משמע דבאמת לא הי' צ"ל רק בחד יוד כמו וישם לפניו לאכול ומדכתיב יוד יתירא יהפך הלשון כמו שהי' כתוב ויושם לשון נפעל שימת הסם בתוך אכילה, אך לפי"ז תקשה א"כ ביוסף הי' סגי אם הי' כתוב רק בחד יוד נמי הפירוש דיוסף מת ושמוהו בארון, והנלפענ"ד עפי"מ שפירש"י בפ' בראשית על פסוק וייצר פירש"י וז"ל שתי יצירות יצירה לעוה"ז ויצירה לתחה"מ אבל בבהמה שאינה עומדת לדין לא נכתב ביצירתה שני יודין ע"כ - ונלפענ"ד דהכ"נ גבי יוסף דרשו כן עפי"מ דאיתא בזוהר ובמכילתא דארונו של יוסף הי' מונח ארונו בתוך ארון של ברזל והורידו אותו בעומק הנילוס, ויש בזה שני דעות ח"א שישראל בעצמם נתנוהו לנילוס כדי שלא יעשוהו אלקים, וח"א שהמצריים נתנוהו לנילוס בכדי שלא יוכלו ישראל לצאת ממצרים כי היו מושבעים מיוסף שלא יצאו בלעדיו, וע"כ כמו שדרשינן וייצר בשני יודין על שני יצירות כמו כן דרשינן ויישם בשני יודין על שני שימות שימה בארון של עץ ושימה שניי' בארון של ברזל והבן. ולפי"ז שפיר מדמה הך ויישם לפניו לאכול דנמי כתיב בשני יודין דרשינן נמי על שני שימות חד שימה על המאכל ושימה הב' על הסם במאכל, מדכתיב לפניו דרשו שהי' השימה יתירה לפניו דייקי ולא לכל אנשי הסעודה, ע"כ על סם דלא שייך לומר שימה יתירה על מאכל יתירה דמסתמא לא יטולו קנאה בסעודה. - או י"ל דשימת המאכל הי' לפניו שהי' ורואה את המאכל אבל השימה יתירה לא הי' לפניו והיינו סם בתוך המאכל והבן: אחרי זקנתה יש לדקדק דהי' לו לומר עת זקנתה. אך י"ל עפי"מ שפירש"י שפרסה נדה וחזרה לימי נערותה א"כ היתה מתחלה זקנה ונעשית אח"כ ילדה א"כ שפיר לא הי' עת זקנתה רק אחר זקנתה ומה שהמציאו הרופאים חדשות לעשות נער מזקן אין חדש תחת השמש שכבר הי' כן אצל שרה אמנו ע"י הקב"ה בעצמו בלי שום פעולה שנעשית ילדה אחרי זקנתה והבן:

אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי ולקחת אשה לבני כו' ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי יש לדקדק דבפסוק הראשון הקדים בית אבי למשפחתי והסמיך הלשון משפחתי ולקיחת אשה ובפסוק השני הקדים משפחתי לבית אבי ואמר נמי ולקחת בתחלה, והסמיך נמי משפחתי ללקיחת אשה ונ"ל דאליעזר בחכמה וכוונה אמר כן כי ירא להגיד האמת שמושבע ועומד ליקח אשה ליצחק רק מהם דהיינו מבית אבי דייקי דאז יתנו עליו תנאים קשים כמה שירצו וירבו עליו מוהר ומתן מאוד מאוד ע"כ דקדק בלשונו להראות להם דקפידת השבועה לא הי' דייקי מבית אבי רק עיקר קפידא על המשפחה והקדים תחלה מבית אבי להקדים לבית אבי ואם לא ירצו תלך למשפחתי ואז יראים מלחפוץ יותר מכפי הראוי והבן:

לא נוכל דבר אליך רע או טוב פירש"י וז"ל למאן בדבר הזה לא ע"י תשובת דבר הגון ולא ע"י תשובת דבר רע לפי שניכר שמד' יצא הדבר עכ"ל. משמע דהי' להם שני תשובות למאן, א' דבר רע, ב' תשובת דבר הגון, רק לפי שמד' יצא הדבר ע"כ אין יכולין למאן:

ורש"י לא פירש מהו הדבר רע ומהו הדבר הגון, ונלפענ"ד עפי"מ דקיי"ל דאסור לאדם לקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, עוד איתא בגמ' דאסור לאדם לקדש את בתו קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה, החילוק בין שתי המימרות דלמימרא הראשונה דאסור לקדש עד שיראנה יש איסור על יצחק לקדשה ע"י אליעזר, ולמימרא הב' דאסור לאדם לקדש את בתו קטנה האיסור על בתואל, עוד יש חילוק ביניהם דלמימרא הב' מוכרחין להמתין עם הקידושין איזה שנים עד שתגדול. אבל למימרא הא' יכולים הקידושין להיות גם עכשיו ע"י יצחק בעצמו והבן - וזה שאמר בתואל שיש לו תשובת דבר רע היינו בשביל שהוא קטנה דהאיסור הוא על בתואל, וגם לא משכחת לקדשה רק אחר איזהו שנים ע"כ קרא דבר הזה תשובת דבר רע לפני אליעזר, וגם יש לו תשובת דבר הגון היינו לפי המימרא השנית דאסור לקדש את האשה עד שיראנה וא"כ על בתואל אין שום איסור רק על המקדש אבל המקדש יכול לתקן זאת בעצמו שיבא הנה לקדשה ודבר זה קראו דבר הגון. אבל מכיון שמד' יצא הדבר וודאי זיווג טוב וראוי הוא ולא שייך למיחש לשני הטעמים שתתגנה עליו או שמא יתגנה עלי' ע"כ שפיר אמר לא נוכל דבר אליך רע או טוב והבן:

באופן אחר נ"ל לפרש מהו דבר רע ומהו דבר הגון דדבר רע אמרו נגד אליעזר למאי דקיימ"ל דאין עבד יכול ליעשות שליח לקבל גיטין וקידושין, לפי שהוא אינו בתורת גיטין וקידושין ואליעזר עבד הוא וזהו דבר רע לגבי אליעזר, ובדבר הגון היו יכולים לעכב נגד יצחק כי אסור לאדם לקדש את האשה עד שיראנה והבן:

אולם באמת יש להקשות על אברהם אבינו בעצמו שקיים כה"ת כלו, איך יעבור על הא דאמר בגמ' דאסור לאדם לקדש את האשה עד שיראנה, ושלח אליעזר לקדש את האשה ליצחק קודם שראה אותה יצחק, ב' יש להקשות איך שלח את העבד ועשאו שליח לקדשה כיון דעבד ליתא בתורת גיטין וקידושין והנה קושיא הראשונה יש לתרץ בפשיטות עפי"מ שפירש"י בריש האיש מקדש בד"ה בהא איסורא נמי איכא וז"ל, אם יכול לקדש בעצמו וקידש ע"י שליח הוי איסורא ע"כ, ומעתה למאי דאיתא במפרשים דיצחק כיון דנתקדש לעולה תמימה ע"כ הי' אסור לו לצאת מא"י לחו"ל, וא"כ לא הי' יצחק יכול לצאת לקדשה בעצמה ע"כ שפיר הי' מותר לקדשה ע"י שליח וכדברי פירש"י הנ"ל והבן:

אפס הא תוקשי דהי' יכול אליעזר ליקח את רבקה לביתו ויצחק בעצמו מקדשה ויראה אותה קודם הקידושין ובאמת משמע דאליעזר קידש את רבקה בכלי כסף וזהב שנתן לרבקה, דהא רש"י מפרש על ימים או עשור משום דנותנין לבתולה י"ב חודש ע"כ, והיינו ע"כ דנותנין הי"ב חודש היינו מזמן הקידושין עד זמן נישואין. וא"כ משמע דע"כ נתקדשה ועוד ראי' מפירש"י על ונשאלה את פיה שפירש"י שם מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה, הרי דהקידושין הי' מכבר ועכשיו אמרו ונשאלה את פיה על הנישואין, ובאמת שהבאתי מכאן ראי' לדברי התוס' בריש מס' כתובות דלכך תני בחולה נשאת ולא תני נושאין את הבתולה דלא בטעה לומר דנושאין בע"כ ע"כ. היוצא לנו מזה דבאמת אליעזר קידש את רבקה וזהו שאמר ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ויחן לרבקה זאת הי' לקידושין ומגדנות נתן לאחי' ולאמה זאת הי' לסעודת אירוסין מזה נשתרבב המנהג שהחתן עושה סעודת אירוסין והבן וא"כ תקשה על אברהם ויצחק שעשאו לאליעזר שליח שיקדשה בשני הקושית הנ"ל - והנלפענ"ד דאברהם אבינו ויצחק באמת לא עשאוהו שליח לקדש את רבקה רק ליקח לביתו ויצחק יקדשה כדת וכדין, רק אליעזר בעצמו שהי' זקן ביתו ונאמן בשליחותו שראה בתואל ולבן הפכפכים ע"כ קידשה מחמת שהי' ירא שיחזרו, וכמו שבאמת גם לאחר הקידושין רצה בתואל לעכב ורצו להרוג את אליעזר ע"י סם ובא מלאך והפך הקערה ובתואל מת, בשביל זה רצה אליעזר לרמות אותם וקידשה בהנך כלי כסף וזהב, ובאמת דהקידושין לא מהני ולא הי' רק כמו סבלונות ויצחק שפיר קידשה אח"כ בביתו, וזה שאמר הכתוב ויביאה יצחק האהלה היינו חופת יחוד, ואח"כ ויקח את רבקה אין קיחה אלא קידושין ובזה ותהי לו לאשה, ומכאן יש להביא ראי' דגם חופה קודם קידושין מהני לנישואין ועיין בשעה"מ הלכות חופה והבן. וראיתי בספרים דלכך רצו בתואל ולבן להמית לאליעזר בכדי שיצחק לא יוכל לישא אשה לעולם עפי"מ דאמרינן בגמ' השולח את השליח לקדש אשה סתם ומת השליח בדרך אסור בכל הנשים שבעולם, שוב מצאתי דבר זה מפורש בס' הקדוש קדושת לוי פ' חיי וז"ל, ונבאר למה מתחלה רצו הקידושין ולבסוף לא רצו הקידושין דלבן ובתואל לרשעה נתכוונו. כפירש"י שרצו להרוג אליעזר כי הם לא רצו שיצחק יהי' לו זרע כי כל השולח שליח לקדש את אשה ומת השליח בדרך אסור בכל הנשים ועיי"ש. ולכאורה באמת היקשו על אברהם שלא חייש על זה אמנם באמת לק"מ כיון דאברהם לא עשאו שליח רק לקחת אשה ממשפחתו ואם ימות אליעזר יקח אשה שלא ממשפחתו ובזה דעתם של בתואל ולבן נכזבה והבן. אמנם עפ"י דברינו הנ"ל בלא"ה מתורץ היטב כיון דלא עשאוהו שליח לקדשה רק להביאה ליצחק ויצחק בעצמו יקדש אותה ולק"מ והבן:

אך לפי"מ שמביא החזקוני דמש"ה לקח אליעזר עמו עשרה גמלים לפי שלקח עמו גם עשרה אנשים שיהי' לו מנין לברכת החופה וקידושין, וא"כ ע"כ מוכח דע"כ הי' שליח מתחלה לקדשה בהסכמת אברהם וא"כ חזרו כל הקושית הנ"ל למקומה. ע"כ נלפענ"ד לתרץ עפי"מ שמביא בפרקי דר"א וז"ל זקן ביתו של אברהם אבינו הי' אליעזר וכתב עליו עבד עולם וכשגמל חסד עם יצחק הוציאו לחירות עולם ע"כ ומעתה יתורצו שפיר כל הנך קושית חדא בחברתה דשפיר שלחהו לקדשה וכשיבאו יוציאו לחירות למפרע, וע"ז נתן לו שטר שחרור בידו בתנאי מעת הלכו מאתו דכשיבאו עם האשה לביתו יצא לחירות למפרע, ואז שוב לא יהי' עבד שעת הקידושין ושוב לא תקשה קושיא שניי' על אברהם דעשאו שליח ולא חייש שמא ימות בדרך ויהי' יצחק אסור בכל הנשים שבעולם, אפי' למאי שביארתי לעיל בד"ה ותאמר אליו כו' דאברהם לא קפיד ולא צוה על משפחתו רק אל ארצו ואל מולדתו, נמי לא קשה דאפי' אם ימות אליעזר נמי לא יהי' אסור בשום אשה, דהא אם ימות אליעזר ולא יקיים התנאי להביא לו אשה כרצונו שוב לא מהני השטר שיחרר ובטלו הקידושין למפרע מטעם דעבד לא מהני לקידושין והבן:

אולם יש לדקדק עוד בדברי החזקוני שכתב שלקח עמו עשרה אנשים שיהי' לו מנין לברכת החופה וקידושין. הא גם לפי דבריו הי' סגי ליקח ט' אנשים ויהי' מנין שלם עם אליעזר, ואע"ג דבאמת י"ל דלקח עשרה גמלים היינו עם אליעזר ולא לקח רק ט' אנשים עם ט' גמלים, רק ס"ה עם הגמל של אליעזר הי' עשרה, אבל בלשון החזקוני שכתב שלקח עמו גם עשרה אנשים משמע דלקח עשרה אנשים חוץ אליעזר, אולם עפי"ד הנ"ל י"ל דנהי דלענין השליחות מהני התנאי למפרע שלא יהי' נקרא עבד בשעת הקידושין ויכול להיות שליח. מכ"מ לענין צירוף הדבר שבקדושה לצירוף המנין שפיר י"ל דהוצרך מנין שלם חוץ אליעזר, דדוקא לענין הקידושין י"ל דהתחילו משעת הקידושין ונגמרין הקידושין שעת ביאתו לביתו דאז נגמר השחרור שנתקיים התנאי, אבל עכ"פ שעת ברכת החופה הי' צריך עשרה כשרים בשעת מעשה והבן - ויש עוד להתעורר בזה מדברי הגמ' מס' גיטין מהפלוגתא דמאי הוא באותן הימים דאיכא פלוגתא בזה ולקח עשרה אנשים לצאת מידי פלוגתא והבן כ"ז:

ויקח העבד את רבקה וילך הנה כל הפסוק הזה הוא תמוה מה זה שלקח את רבקה וילך כיון דכתיב מתחלה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש, הרי כבר לקחה והלכה אחריו ולמה אמר אח"כ ויקח העבד את רבקה וילך. ונלפענ"ד לפרש ונקדים לזה דברי בעתוס' בשם מס' סופרים דאליעזר נכנס חי בג"ע כשהביא את רבקה ולא מצא לה יצחק בתולים הי' חשדו שבא עלי' ואמר לו כן תחי' ותכנס חי בג"ע כמו שאתה נקי ממנה ונתקיים לו אותה ברכה ונכנס חי בג"ע עכ"ל. ולכאורה קשה מאוד לומר כן הרי ידוע דאליעזר צדיק הי' ואיך יחשוד אותו בדבר זה. ועוד הרי הלך עם עשרה אנשים ביחד וכנ"ל בשם החזקוני:

אמנם נ"ל דקושיא חדא מתורצת בחברתה עפי"מ דכתיב ואבא היום אל העין פירש"י היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הארץ והיינו דהי' הדרך רחוק שא"א לבא משם ביום אחד, וא"כ לפי"ז דבחזרתן מחרן נמי באמר בקרא שהלכו בבוקר מחרן ולעת ערב באו ליצחק ע"כ דהי' נמי קפיצת הארץ והבן. אולם נ"ל דבצאת מביתו לחרן כולם יצאו והלכו בקפיצת הארץ דכל האנשים היו צריכין להיות שם בחרן בשביל המנין עת הקידושין כנ"ל בשם החזקוני, אבל בחזרתו שפיר י"ל דלא הי' קפיצת הארץ רק לאליעזר ורבקה בלבד, אבל אנשיו ונערותי' של רבקה עם גמליהם היו הולכים בלאט עם גמליהם ככל הולכי דרכים בלי שום קפיצת הארץ ובאו אחר איזה ימים. ומאי מאוד יובן בזה היטב לפרש מה דכתיב וירא והנה גמלים באים ולמה לא נאמר הגמלים באים כמו דכתיב ותרכבנה על הגמלים. אך בדברינו הנ"ל מיושב על נכון דהתם דהיו כל הגמלים ביחד שפיר נאמר הגמלים אבל הכא דיצחק לא ראה רק גמלים באים ולא כלהו והבן. - ומעתה שפיר ניחא שיצחק חשד לאליעזר שראה שהוא בלבד בא עמה ובלא"ה עבר על יחוד של פנוי', ומכש"כ עפי"ד הנ"ל שקידשה אליעזר וא"כ הוי יחוד של אשת איש הי' לו ליצחק רגלים לדבר מדהשאיר את כולם בדרך והבן - ומעתה יובן שפיר הקרא הנ"ל ויקח העבד את רבקה וילך והינו דמתחלה בצאתם מבית לבן כולם יצאו ביחד. רק כשנסעו קצת מביתם אז ויקח העבד את רבקה לבדו וילך עמה היינו בקפיצת הדרך וכולם נשארו הולכים בדרך ודוק:

ויצחק בא מבוא באר לחי ראי פירש"י שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה והנה בזה י"ל דמכאן ראי' לדברי החזקוני הנ"ל, דבאמת שלח אברהם את אליעזר לקדשה שם ולא להביא אותה ליצחק ויצחק יקדש אותה, דהא ע"כ הא דשלח אברהם מקודם אליעזר להביא אשה לבנו והדר שלח יצחק להביא את הגר עבורו, ע"כ היינו טעמא משום דקיימ"ל הוא צריך לישא אשה ובנו צריך לישא אשה בנו קודם, וא"כ י"ל דאם שלח את אליעזר לקדשה שפיר אמרינן דהעמיד השליח בחזקת דחזקה שליח עושה שליחותו, ושפיר הי' יכול תיכף אח"כ לשלוח את יצחק להביא את הגר עבורו. אבל אם לא הי' שולח לקדשה רק להביאה ליצחק לקדשה אז הי' צריך ע"כ להמתין על קידושי יצחק והדר ישא הוא את הגר, ולכאורה יש לדחות דשפיר י"ל דלא שלח לקדשה שם רק להביאה ליצחק, וליצחק ג"כ שלח להביא את הגר ומכ"מ ימתין עם הגר עד אחר הנישואין, של יצחק. אמנם י"ל משום דהיתה גרושתו לא הי' שולח עבורה שתהי' בביתו ולהמתין על הקידושין של יצחק דהא לא ידע עת ביאת אליעזר לביתו והבן:

ויצחק בא מבוא באר לחי ראי פירש"י שהלך להביא הגר לאברהם שישאנה ע"כ. ונ"ל לפרש דהי' קשה לרש"י למה נאמר בא מבוא דהי' צ"ל בא מבאר לחי ראי, וע"ז מתרץ רש"י דהפירוש הוא יצחק בא מבוא היינו ממקומה של הגר להביאה לאברהם ובא דרך באר לחי ראי והבן. - אך דלפי"ז תקשה למה הניח העיקר ואחז הטפל, אמנם יובן עפי"ד התרגום אונקלוס שכתב וז"ל ויצחק אתא במיתוהו מבירא דמלאך קיימא איתחזי עלה. ואשמעינן דיצחק שבא למקום באר לחי ראי הרגיש שם השראת הקדושה מהמלאכים שנתראו שם להגר, דעל כל אמירה הי' לה מלאך אחר כמו שפירש"י שם ולכך מספר הכתוב אח"כ דמטעם זה ויצא יצחק לשוח בשדה היינו להתפלל שם שהי' חביב עליו קדושת המקום והבן:

עוד י"ל עפי"מ דלכאורה קשה על אברהם כשרצה לישא אשה למה שלח להביא את הגר המצרית אשר היתה אסורה עליו ובשלמא בפעם הראשון יש חד תירץ דהי' עפ"י הדבור אבל לא שבעצמו יחזור עלי', ועיין בבעתוס' בד"ה ויקח אשה ושמה קטורה, ולמה לא לקח אשה מחרן כמו ששלח להביא משם אשה ליצחק בנו, אמנם נראה בפשיטות דאברהם כבר ידע להגר שהיא אשה כשירה ונוהגת לו כבוד, ואע"ג דיכול להיות שנוהגת בו כבוד משום דלא היתה לו אשה גמורה וחשובה רק כאמה, והא ראי' ששרה אמרה לו אח"כ גרש האמה הזאת ואת בנה, וא"כ מוכרחת לשמוע בקולו ולהפיק רצונו בכל עניינים, אבל אחר מיתת שרה שתהי' הגר אשתו גמורה יוכל להיות שלא תהי' כמקדם. אמנם י"ל דע"כ ראי' גמורה היא דזכתה במעלה גדולה שנתראו לה מלאכי מעלה וע"כ דבאמת אשה כשירה היא. וזהו שאמר ויצחק בא מבוא היינו להביא את הגר לאברהם שישאנה וקאמר הטעם באר לחי ראי משם היו רואין דהגר צדקת היתה וע"כ נשתלח יצחק להביא אותה:

ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל ואמרתי בזה בדרך מליצה עפי"מ דאיתא במדרש רבה בשם ר' אושעיא רבה ויגדל הילד ויגמל שנגמל מיצה"ר והיינו לי"ג שנים שנעשה בר מצוה, והנה כבר דקדקתי לעיל בפסוק ויקח אליעזר את רבקה וילך שהוא תמוה, דהרי כבר כתיב מתחלה ותקם רבקה ונערותי' ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש, ומה זה שאמר שנית ויקח העבד את רבקה וילך הלא כבר הלכה עמו על הגמלים. אמנם יש לפרש שלקח העבד את רבקה ומלמדה שתתקדש עצמה וידבר עמה מענייני היהדות לידע להתנהג כדרך שרה אמו של יצחק שתינשא לאיש קדוש כזה, כידוע שאליעזר הי' דולה מתורתו של רבו ורבקה הצדקת היתה עושית כן וקיבלה על עצמה כל הצורך וקידשה עצמה כראוי בכל יכלתה, אבל כאשר ראתה את יצחק מרוב צדקתה הכירה אותו בקדושתה שקדושתו של יצחק הרבה גבוה מקדושתה, וזהו ותפל מעל הגמל שלה שהבינה שקדושתה עוד הרבה מעט מקדושתו והבן:

ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההולך לקראתינו בשדה ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס יש לדקדק למה דוקא כאשר ראתה את יצחק ותתכס בצעיף ולא מקודם, וי"ל כי באמת היתה רבקה קטנה וקיימ"ל דקטנה יכולה למאן בקידושין לאחר שתגדיל, ואם יצחק לא הי' מצא חן בעיני' היתה ממאנת והיו הקידושין בטילין דעוד לא היו ראו זה את זה וכמובן וכיון דהמנהג בישראל דבתולה אשר לא היתה לאיש הולכת בשערות ראשה מגילה אבל אשת איש תלך בראשה מכוסה, מש"ה בעוד שעדיין לא ראתה את יצחק ולא ידעה בטח אם תסכים על הקידושין מש"ה עדיין היתה הולכת בראשה מגילה, אבל כאשר ראתה את יצחק ושאלה לאליעזר מי האיש הלזה ההולך לקראתינו אם לזה אני מתקדשת ויאמר העבד הוא אדני, ובאמת כשראתה אותו ומצא חן בעיני' אז נגמרין הקידושין לגמרו, ואז ותקח הצעיף ותתכס את שערות ראשה כי מאז שער באשה ערוה והבן:

תוכן העניינים

זקן אהרן (קורץ)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה