אור ברסלב
זקן אהרן (קורץ) על פרשת קרח

זקן אהרן (קורץ)· רבי אהרן יוסף קורץ

על פרשת קרח

על פרשת שלח

ויקח קרח איתא במדרש מה ראה קרח לחלוק על משה פרשת פרה אדומה ראה והוא תמוה, ונלפענ"ד עפי"מ שהקשה הפנ"י איך יכולין לעשות שליח בקידושין הא הוי השליח בזה חב לאחרים והתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה, ותירץ מגו דזכה לנפשי' זכה נמי לאחריני וכיון דהשליח יכול לקדשה לעצמו מקדשה נמי לאחריני, אך ע"ז הקשה עוד א"כ כ"ז דמהני שליחות בקידושין באשה שהשליח יכול לקדשה שמותרת לו, אבל לפי"ז אם נעשה שליח לקדש לאחותו או לאמו דלא שייך מגו דזכה לנפשי' א"י לקדשה לאחרים וזאת לא שמענו, ע"כ מתרץ הפנ"י והנוב"י בתשובותיו משום דקידושין אינן אלא מדעתה ל"ה חב לאחרים כיון דהאשה רצונה רק לקדש לזה ולא לאחרים ועיין באו"ח מס' קידושין, והנה לכאורה גם הכא תקשה איך נעשה משה רבינו שליח לעשות לאהרן כה"ג הא הוי בזה חב לאחריני ולא מהני שליחות בכה"ג, אמנם עפי"מ שתירץ הפנ"י בקידושין דמהני שליחות משום דבדעתה תליא מילתא א"כ הכ"נ הרי הקב"ה לא רצה לקדש בכהונה גדולה רק לאהרן ולא לאחרים לא שייך חב לאחרים, אך כ"ז אם נאמר דמשה רבינו לא עשה מדעתו, רק עפ"י דברי הקב"ה א"כ הקב"ה לא חפץ באחרים, אבל לדעת קרח שחלק על הכהונה דסבר דרק מדעתו הי' עושה משה רבינו כאהרן כה"ג אבל הקב"ה לא אמר לו דוקא לאהרן רק דכל ישראל קדושים וראוין לכה"ג, א"כ שוב לא מהני השליחות של משה דהא הוי חב לאחרים, וא"כ לדעת קרח שוב תקשה על הקב"ה איך שלח למשה לעשות לאחד כהן גדול דהא לא מהני השליחות משום תופס לבע"ח, אלא ודאי מדשלחו הקב"ה למשה לעשות כה"ג ע"כ דשלח לו לאדם פרטי והיינו לאהרן ולכך שפיר מהני השליחות משום דהקב"ה רצה לזה ולא לאחרים אבל בסתם ע"כ דלא הי' מהני השליחות כלל משום תופס לבע"ח וכו', וא"כ קשה קושית המדרש שפיר מה ראה קרח לחלוק הלא ע"כ הצדק עם משה דודאי לא שלת לו הקב"ה לקדש בכה"ג רק לאהרן, אמנם י"ל דקרח הי' סבר כתירץ הראשון של הפנ"י דלכך מהני השליחות בקידושי אשה משום מגו דזכה לנפשי' ובאמת השליח לקדש אחותו לא מהני דלא שייך מגו דזכה לנפשי' וכנ"ל, וע"כ שפיר בא לחלוק על משה דבאמת הקב"ה שלחו בסתם לעשות למי שירצה ולא תקשה הא הוי תופס לבע"ח, זה אינו דהא גם הכא שייך אצל משה מגו דזכה לנפשי' זכה נמי לאחריני וע"כ בא לחלוק למה עשה לאהרן אמנם לפי"מ דאיתא דבשביל שסירב משה רבינו בשליחות הקב"ה במדין ניטל הכהונה ממשה וניתנה לאהרן א"כ לא שייך מגו דזכה לנפשי' וחזרה קושייתי הנ"ל על קרח שחלק על משה, אמנם י"ל אע"ג דניטלה הכהונה ממשה לא ניטלה רק מבניו שבניו לא יהיו כהנים אבל משה בעצמו שפיר נשאר בכהונתו כמחשבת הקב"ה שמשה יהי' כהן - אך מנא ידע קרח דמשה בעצמו שפיר הי' כהן אמנם נראה עפי"מ דאיתא בילקוט חצבה עמודי' שבעה זה פרה אדומה שנעשות שבעה שבעה ע"י שבעה כהנים שבע הזיות שבע פרות ושבעה כהנים הרי לא הי' רק עם משה דאהרן ובניו הי' חמשה ופנחס ומשה היו שבעה, וא"כ ע"כ דמשה נשאר בכהונתו ולא נפסל בעצמו וא"כ גם משה שייך מגו דזכה לנפשי', וזה שאמר המדרש פרשת פרה אדומה ראה דמשה הי' כהן ושייך מגו דזכה לנפשי' גם לכה"ג ולכך הוא דחלק על משה אבל אם לא הי' רואה פרשת פרה אדומה ולא הי' רואה דמשה הי' כהן והי' בדעתו דניטל ממשה הכהונה ולא שייך אצלו מגו דזכה לנפשי' לא הי' חולק על הכהונה, דהי' ידע דע"כ אמר לו הקב"ה בפירוש לאהרן דוקא דאל"כ רק בסתם לא מהני שליחות משום דהוי תופס לבע"ח (וע"י לעיל פ' במדבר בד"ה ולקחת חמשת וכו', ועי' בשו"ת נו"ב תנינא חאה"ע סי' ע' שביאר שם בענין זה לבן המחבר ע"ש ותבין): באופן אחר לתרץ המדרש הנ"ל עפי"מ דאיתא בפנים יפות על מה שמביא בפירש"י קרח שפקח הי' מה ראה לשטות זה מה פיקחות הי' בקרח, וכתב בפנ"י הנ"ל עפי"מ דאיתא בגמ' סנהדרין דר' יוחנן אמר דקרח לא הי' מן השרופין בקטורת והטעם משום דקרח לא חטא בקטרת משום דלכאורה קשה על משה רבינו שאמר לקרח ועדתו שיעשו קטרת הא זר נתחייב במיתה ע"י מעשה הקטרת ואיך אמר להו לעשות עבירה גדולה כזו ותירץ דמשה רבינו אמר להם להקדיש המחתה עם הקטורת תנאי אם הם ראוין לכה"ג יהי' חל ההקדש ואם לאו יהיו המחתה עם הקטרת חולין, וע"כ קרח שפקח הי' והבין שע"י התנאי לא יתחייב מיתה ע"כ לא הי' מן השרופין דלא חטא בקטורת אבל הר"ן איש חטאו בנפשותם שהקדישו סתם ולכך נשרפו עכ"ד, אמנם מובא דעת המתניתא דבלא"ה היו כולם חייבים מיתה משום דמשה רבינו מלך הי' ויש להם דין מורד במלכות ולפי"ז עפי"מ דאיתא במס' שקלים פ' ראשון דכהן אין יכול להיות מלך ואיתא בילקוט כסף צרוף בעליל מזוקק שבעתים לא נאמר אלא עד פרה אדומה שהי' בה שבעה שבעה שבע הזיות שבע כהנים מתעסקים בה שבע פרות הי', ואם תאמר פרה שעשה משה איך הי' שבע כהנים משה ואהרן נדב ואביהו אלעזר ואיתמר ופנחס, ולפי"ז יובן שפיר המדרש הנ"ל מה ראה קרח לחלוק על משה קרח שפקח הי' להשתמר מחטא הקטורת כנ"ל שלא יתחייב מיתה ע"י מעשה הקטרת ואיך לא הי' משתמר א"ע שלא יתחייב מיתה משום מורד במלכות, ע"ז אמר פרשת פרה אדומה ראה שנעשית שבעה שבעה וצ"ל דמשה הי' כהן וא"כ אין יכול להיות מלך ולכך חלק:

ויקח קרח וקשה קרח שבא לחלוק על כהונה למה לקח חבל לחלוק על משה גם במצות צצית דוקא, אמנם נראה עפי"מ דאיתא במדרש דלכך ניתן מצות צצית אחר שחיללו את השבת דמשה הי' טוען שאין לישראל שום סימן לזכור את יום השבת וניתן להם מצות צצית שע"י מצות ציצית יזכרו בכל המצות כמו שנאמר וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ד', ויש בזה שני טעמים שע"י מצות צצית יזכרו בכל המצות א' איתא בפירש"י דצצית עולה תרי"ג עם שמנה חטין וחמשה קשרים, והרמב"ן כתב טעם אחר משום דתכלת דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד כו' ועיי"ש, והחילוק יש לומר בין שני הטעמים דלטעם של פירש"י גם טלית שכלו תכלת חייב בצצית להשלים מנין תרי"ג, אבל לטעם הרמב"ן דע"י מראה התכלת יזכרו בכל המצות א"כ טענת קרח צודקת דטלית שכלו תכלת לא יצטרך לצצית דהא גם ע"י מראה הטלית בלבד יזכרו בכל המצות ומוכח מכאן ע"כ כטעם של פירש"י הנ"ל, והנה לכאורה יש לדקדק דלמה נצטוו במצות צצית בכדי לזכור בכל המצות הא עדיין לא נצטוו בכל המצות ועדיין לא הי' להם החשבון של תרי"ג מצות, והי' לו להקב"ה לצוות במצות צצית סוף כל התרי"ג מצות וצ"ל דהרמז של תרי"ג הוא על העתיד דאצל הקב"ה עבר ועתיד שווים להווה והנה בפירש"י קרח שפקח הי' מה ראה לשטות זה עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה יצאה ממנו שמואל ששקל כנגד משה ואהרן אמר בשבילו אני נמלט, ומעתה מיושב קושית הנ"ל דבאמת אי לאו שחולק הי' במצות צצית לא הי' יכול לחלוק על משה שהי' ירא מחמת עונש, אע"ג שהי' עתיד שמואל לצאת ממנו דהי' סבר שהוא יבא אחר דורות רבות לאחריו ועדיין לא הי' בעולם ואין לו עוד שום זכות לשמואל ואיך ינצל בזכותו, רק כאשר נצטוו במצות צצית דע"כ הטעם לזכור בכל המצות כמו שפירש"י דעולה מנין תרי"ג ותקשה הרי עדיין לא היו מצווין על התרי"ג מצות דלא נגמרו עד סוף ארבעים שנה כידוע, וצ"ל דמצות צצית ניתנה על שם העתיד דאצל הקב"ה עבר ועתיד דומה להווה ולכך גם שמואל דעתיד להיות אחר כמה דורות כיון דנגד הקב"ה דומה להוה ינצל בזכותו, אולם קרח הי' ירא שמא יאמר משה כטעם הב' דהזכירה הוא משום דתכלת דומה לרקיע אבל באמת לא מחשיב לי' להקב"ה עתיד כהוה, ע"כ לקח קרח טלית שכולו תכלת דלשיטת משה ודאי חייב בצצית, וקשה אם כלו תכלת ע"י הטלית בלבד נמי איכא זכירת המצות ולמה צריכין צצית, וע"כ דעיקר כטעם הא' דזכירת המצות הוא רק בשביל המנין ושפיר ינצל בזכות שמואל: במדרש מה ראה קרח לחלוק עא משה פרשת פרה אדומה דאה נלפענ"ד לפרש עפי"מ דאיתא בת"מ פ' חקת על מה שפירש"י לפי שאוה"ע מונין את בני ישראל מה מצוה זו ומה טעם יש בה לכך אמר הקב"ה חוקה הוא מלפני ואין לך רשות להרהר אחרי', ויש להבין הלא יש עוד כמה חקים שעטנז וכדומה ומדוע רק בפרה דוקא אין רשות להרהר אחרי', ותירץ עפי"מ שמביא רש"י בשם ר' משה הדרשן טעם על פרה אדומה דתבא אמה ותקנח את בנה ורוצים האומות שיאמרו ישראל הטעם של פרה כדי להזכיר מעשה העגל ויהי' ח"ו קטרוג, אמנם הקב"ה אמר גם אלה תשכחנה היינו מעשה העגל שאמרו אלה אלהיך ישראל שהקב"ה לא רצה שיאמרו ישראל הטעם של פרה רק שיאמרו שהוא חק מבלי טעם כדי שלא להזכיר מעשה העגל עכ"ל, והנה איתא דעיקר מחלוקת קרח ועדתו מה שהחליף משה הלוים תחת הבכורים דקרח נמי הי' בכור והבכורים נפסלו ע"י עשיית העגל, כמו שפירש"י בפ' בהעלותך לקחתי אותם לי וז"ל עד שטעו בעגל ועכשיו ואקח את הלוים עכ"ל, ומעתה עד שלא ראה קרח פ' פרה אדומה שפיר הי' סובר דנפסלו הבכורים בשביל מעשה העגל ולכך נחלפו הלוים תחת בכורים שהטעם מפורסם ביניהם. אבל כאשר ראה פ' פרה אדומה דאין רשות להרהר דהקב"ה לא רצה שיזכירו מעשה העגל ע"כ לא האמין בהחלפתהלוים תחת הבכורים דהטעם הי' בשביל מעשה העגל: והרי הקב"ה לא רצה להזכיר מעשה העגל ע"כ הי' חולק על משה:

בני ראובן פירש"י דתן ואבירם ואון בן פלת ובשפ"ח האריך בשם המזרחי בדברי פירש"י ולפענ"ד נראה כי באמת אצל קרח חושב אביו ואבי אביו עד לוי ולא חיסר כלום מאבותיו רק דור אחר דור ממש עד לוי עד שבאמת הי' קשה לפירש"י דלחשוב נמי ליעקב ותירץ דיעקב ביקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם, וא"כ שפיר י"ל דכל אבותיו לא גרמו לו לקרח שיחטא מכ"מ חושב אותם שהם לא בקשו רחמים שלא יזכר שמם וע"כ מזכירם הכתוב כנהוג, אבל בדתן ואבירם חיסר הכתוב שאומר רק בני אליאב בני ראובן והרי אליאב לא הי' בן ראובן רק בן בנו דאליאב הי' בן פלוא כמפורש בפ' פנחס והיו יכולין לטעות דאליאב ופלת היו בני ראובן ולא חיסר כלום כמו אצל לוי, וע"ז פירש"י דבני ראובן היינו דתן ואבירם ואון בן פלת ואע"ג דבנו של ראובן לא קחשוב בהדייהו מכ"מ חושב את ראובן, עפי"מ דאיתא בס' תפארת ישראל מהגאון הקדוש רבינו ישראל זי"ע מסאטנאוו דראובן ע"י בלבול יצועי אביו גרם את המחלוקת של קרח ולכך לא חשב את בנו של ראובן רק לראובן בכדי להודיע שראובן הי' הגורם ולכך חשבו, אבל אם הי' חושב גם לבנו של ראובן ל"ה ידעינן דראובן הי' הגורם רק הי' אמרינן דחושב לכולם כמו אצל קרח שחושב עד לוי, ואין להקשות א"כ למה חושב אביהם של דתן ואבירם וגם פלת אביו של און י"ל משום שהם הולידו הרשעים האלה וכהאי דאמרינן דרשע מותר לקראו רשע בן כו' אע"ג שהם אינם רשעים והבן:

ויפול על פניו פירש"י מפני המחלוקת שכבר זה בידם סרחון רביעי עגל מתאוננים מרגלים קרח ובשפ"ח מסבב לכאן ולכאן איזה חטא קודם מרגלים או קרח ועיי"ש, ונראה להביא ראי' דחטא מרגלים הי' מקודם עפי"מ שמביא בתוס' ב"ב קי"ט בשם המדרש שהיו ישראל סוברים מגזירת מרגלים שאינם חייבים במצות ע"י הגזירה שימותו במדבר ולא יכנסו לארץ לכן חילל המקושש את השבת לשם שמים שיהרגוהו ויתפרסם שגם במדבר צריכין לקיים המצות ועיי"ש, ולפי"ז לפי"מ שמביא בעתוס' פ' שלח וז"ל ולמה נסמכה פ' מקושש לפ' צצית לפי שבשעה שחילל המקושש את השבת אמר משה לפני הקב"ה רבון העולמים כתוב בתפלין למען תהי' תורת ד' בפיך וצויתם שלא לנשאם בשבת ואלו הי' זה נשאן הי' נזכר ולא חלל את השבת, אמר הקב"ה הריני קובע ומצוה להם מצוה אחת שעל ידה יהיו נזכרין מן המצות כמו במצות תפלין ותהי' נוהגת בשבת וזו מצות צצית ע"כ, ולפי"ז ע"כ דמרגלים הי' לפני קרח דצצית נצטוו אחר המקושש ומקושש הי' אחר מרגלים ואם קרח הי' לפני מרגלים לא הי' אז נוהג עדיין המצות צצית ואיך הי' קרח נוטל טלית שכלו תכלת לשאול אם חייב בצצית:

ולא יהי' כקרח וכעדתו במס' סנהדרין ק"י אמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהי' כקרח וכעדתו ר' אשי אמר ראוי' להצטרע כו', ומפרש במהרש"א משום דכבר כתב למען אשר לא יקרב איש זר כו' ע"כ דהך קרא ולא יהי' כקרח הוא ענין אחר וע"כ דללאו הוא דאתא ע"כ, ודברי המהרש"א אינם מובנים ונ"ל לפרש עפי"מ דאיתא במס' יומא דהקורע בגדי כהונה עובר בלאו שנאמר ולא יקרע ופריך דלמא הכי קאמר לעשות שפה שלא יקרע ומשני מי כתוב שלא יקרע, וכן בלאו לא יזח החשן מן האפוד ולא יסורו הבדים מן הארון קאמר בגמ' דהוי לאו ופריך נמי בגמ' דלמא הכ"ק לעשות יפה יפה שלא יזח ושלא יסורו ומשני מי כתוב שלא יזח ושלא יסירו ועיי"ש, ועפ"י דברי הגמ' יומא הנ"ל הקשיתי על פירש"י בקרא ולא יהי' כקרח דמפרש שלא יהי' כקרח ותקשה מי כתוב שכא יהי' כקרח והוא לדעתי תמוה גדולה, וחפשתי ומצאתי בס' יבין שמועה שמקשה כעין זה דלרש"י משמע דאין כאן לאו על זה ובש"ס סנהדרין ק"י אמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו ולא יהי' כקרח, וצ"ל דרש"י ס"ל דדברי רב אינם רק אסמכתא בעלמא ואינו לאו דאורי' או דרש"י סובר דהא אמר שם ר' אשי אמר ראוי להצטרע ומדאמר בלשון רב אשי אמר משמע דהוא חולק על רב, וא"כ לר' אשי מתפרש הכתוב כפירש"י כדי שלא יהי' כקרח ולכך מפרש רש"י כר' אשי דהוא בתרא עכ"ל היבין שמועה, והנה גם קושית היבין שמועה נמי קושיא גדולה היא אבל שני התירוצים לא נבין, דמה שתירץ דאינו רק אסמכתא ולא ללאו וע"כ משום דמפרשינן הקרא כפירש"י שלא יהי' כקרח א"כ תקשי ממס' יומא הנ"ל מי כתיב שלא יהי' כקרח, ולתירץ הב' דר' אשי פליג וא"כ לרב דס"ל דהוי לאו ניחא כדברי הגמ' יומא הנ"ל אבל תיקשי לר' אשי מי כתוב שלא יהי' כקרח, אמנם נראה דבאמת רב אשי וגם רב שניהם סוברים כגמ' יומא הנ"ל והכא דפליגי שאני משום דכתוב מקודם למען אשר לא יקרב איש זר, וקאי הך קרא למען אשר וכו' על הקרא דלקמן ג"כ א"כ הוי כמו שהי' כתוב למען אשר לא יהי' כקרח ולכך פליג ר' אשי שפיר על רב דל"ה לאו ולא הוי רק טעם כדי שלא יהי' כקרח וכמו שפירש"י - ובזה יובן שפיר דברי המהרש"א על רב והוא כיון דבאמת קשיא על רב דסובר דהוי לאו דלמא באמת אינו אלא טעם שלא יהי' כקרח ומכ"מ לא קשה מי כתוב שלא יהי' כקרח משום דהכא דכתוב מקודם למען אשר הוי כמו שכתוב שלא יהי' כקרח וכנ"ל לר' אשי' וע"כ בשביל קושיא זו שפיר כתב המהרש"א דסברת רב הוא אדרבה להיפך משום דכבר כתוב למען אשר לא יקרב איש זר ע"כ דהך קרא ולא יהי' כקרח הוא ענין אחר, וע"כ דללאו הוא דאתא דאין סברא לומר שלא יקרב איש זר ושלא יהי' כקרח משום שהוא טעם על טעם דהא שלא יקרב איש זר הוא טעם, ואיך יאמר ע"ז עוד טעם כדי שלא יהי' כקרח דהוא טעם על טעם ע"כ דרש ולא יהי' כקרח ללאו ודוק:

והי' האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח הקשה באוה"ח וז"ל ולא הספיק כל מה שעשה ד' בקרח ועיי"ש מה שתירץ ולפענ"ד נראה עפי"מ דאיתא במס' שבת כ"ג וז"ל תדע כמה קשין מזונותיו של אדם דכמה נסים נעשו להצלת נפשות ולא איברי מזוני פירש"י לא אברי לצדוקים חטים בביתם ע"כ הרי דיותר שכיח נסים ונפלאות שלא עפ"י טבע מנס כזה לברוא מזונות שלא עפ"י טבע ולפי"ז נשמע דנס כזה לברוא מזונות שלא עפ"י טבע גדולה מכל הנסים שלא עפ"י טבע, ולכך שפיר אחר שראה הקב"ה דגם אחר מעשה דקרח עדיין הי' מתלוננים אע"פ דנס של קרח הי' נס גדול לשנות סדרי בראשית מש"ה רצה הקב"ה להראות להם עוד נס אחר היותר גדול מן הראשון לברוא מזונות מן המטה שנפסק כבר משרשו ומונח בתוך המטות ועכ"ז יגמול שקדים:

תוכן העניינים

זקן אהרן (קורץ)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה