אור ברסלב
זקן אהרן (קורץ) על פרשת קדושים

זקן אהרן (קורץ)· רבי אהרן יוסף קורץ

על פרשת קדושים

על פרשת אחרי

והדרת פני זקן ויראת מאלקיך נלפענ"ד לפרש עפי"ד הגאון ר' שלמה קליגער זצ"ל בפירושו על לדוד אורי וישעי מפרש דברי הפייטן ומלאכים יחפזון כו' כי לא יזכו בעיניך בדין דאיזהו דין להמלאכים שאינן בני בחירה, עפי"ד הגמ' חגיגה במסתרים תבכה נפשי מפני גווה מפני גאותן של מלאכי השרת שאמרו מה אנוש בעת בריאות העולם, והיינו דאם המלאכים רואין שישראל חוטאין מטיחין דברים כלפי מעלה על שבראן לישראל וכשבא ר"ה מתפחדין המלאכים שמא יזכו ישראל בדין הרי טוב שבראן ויהיו נענשין על שאמרו מה אנוש אבל אם ישראל ח"ו אין זוכין בדין אז הם אין נענשין ומזה הדין הם יראים ולכך מתאמצין בר"ה לקטרג ח"ו על ישראל ע"כ, ועפי"ז אמרתי לפרש והדרת פני זקן אם תרצה להדר פני זקן זה הקב"ה דידוע מה דאיתא בספרים דבשעת הדין הקב"ה לובש בלבוש זקן היינו זקן ונשוא פנים, ועיין נמי בס' צמח צדיק מרבינו הקדוש הר"ר מענדעלי מוויזניצא זי"ע שמפרש ג"כ פני זקן הוא הקב"ה ועיי"ש, וע"ז אמר הכתוב והדרת פני זקן אם תרצה להדר את פני הקב"ה שלא יצטרך לבכות ע"י חטאתינו ממה שמטיחין המלאכים דבריהם כלפי מעלה, אז ויראת מאלקיך היינו שתהי' ירא חטא ולא יהי' להמלאכים שום פתחון פה להטיח דברים כלפי מעלה ודוק:

איש איש אשר יתן מזרעו למלך מות יומת כו' ואני אתן את פני באיש ההוא כו' כי מזרעו נתן למלך למען טמא את מקדשי בפירש"י טמא את מקדשי את כנסת ישראל והקשה במזרחי איך איש אחד אשר יחטא יטמא את כנסת ישראל, ועוד יש להקשות למה דוקא בחטא המולך מטמא את כנס"י יותר מחטא אחר, גם מקשים המפורשים למה חמיר יותר מכל עבירות שבתורה שנאמר במולך ואני אתן את פני כו' שפונה הקב"ה מכל עסקיו ועוסק בו, והנה בשפ"ח תירץ קושית המזרחי הנ"ל דע"י עבו"ז נסתלקה השכינה מן הארץ ובהסתלקות השכינה מן הארץ יבאו רוחות הטומאה בארץ וממילא יטמאו כל ישראל, אבל לפי דבריו כן הי' צריך להיות גם בשאר עובדי עבו"ז גם קשה למה דוקא מזרעו הוא דחייב מיתה ולא בזרע אחר, והנה לתרץ את כל הנך קושית נ"ל עפי"מ דאיתא בסנהדרין ס"ו בנותן מזרעו למלך פליגי אביי ורבא חדא שריפה ממש וח"א העברה בעלמא שמעבירין על גבי האש והילד נשאר חי ע"כ, והנה למדס"ל שריפה ממש יתורץ קושית המזרחי כיון דבמולך עובר שתי עבירות החמורות יחד עבו"ז ושפיכות דמים ולכך שפיר י"ל כסברת השפ"ח הנ"ל, והחמיר במולך יותר משאר עבו"ז כיון דבמולך איכא תרתי אבל למ"ד העברה בעלמא הי' במולך וכנ"ל א"כ למה חמיר מולך משאר עבו"זאמנם נ"ל בהקדם להבין הטעם פלוגתא דאביי ורבא דלמה ח"א העברה בעלמא וח"א שריפה ממש, דהנה העולם תמהו דלמה תלינן נסיון של העקידה באברהם אבינו ולא ביצחק שהי' אז בן ל"ז שנים והי' בכחו לעכב וקיים בלב ונפש הציווי של הקב"ה ולמה לא תלינן הנסיון יותר ביצחק מאברהם, אמנם לדעתי י"ל דהרי באמת קשה למה גדול הנסיון של אברהם כ"כ עד שבזכותו גם היום כולנו מבקשים בזכותו של אברהם אבינו כמו שמתפללים כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו כו' כן יכבשו רחמיך כו', והרי כמה אלפים מישראל ששחטו את בניהם ונשותיהם ואת עצמם בשביל קידוש שמו יתברך ולא מזכירין את שמם כלל, אמנם י"ל דלק"מ כיון דבאמת אברהם אבינו הי' אב לכולנו והוא הי' הראשון בנסיון והוא עשה דרך הקודש לבניו, ואיתא אצל ר' פנחס בן יאיר שבקע את המים שתי פעמים ואמרינן בגמ' כמה גדול כחו ממשה ואיתא הפירוש במפרשים שכחו הי' רק ממשה שהי' הראשון בבקיעת המים וע"כ גם ר' פנחס בן יאיר הי' יכול לעשות כן, ולפי"ז הכ"נ גם בכי ישראל הקדושים ששחטו בניהם וכו' הי' להם הכח הגדול הזה בירושה מאברהם אבינו שנטע הדרך הזה לדורות לבניו והבן, ומעתה מיושב ג"כ קושית המפרשים הנ"ל שלא תלינן הנסיון ביצחק רק באברהם דהא גם הנסיון להמית א"ע בשביל קידוש השי"ת כמו שעשה יצחק, ג"כ הי' הראשון אברהם בזה הדרך בנסיון הכבשן ולכך אין יצחק הראשון בזה רק אברהם ע"כ תלינן הכל באברהם אבינו והבן:

והנה ידוע מה שכתב המהרש"א הטעם למה בישראל מחשבה טובה מצרף למעשה ומחשבה רעה אינו מצטרף למעשה ובעכו"ם להיפך:

דישראל שהם בני אברהם יצחק ויעקב שנולדו בקדושה כל מגמתם רק לעשות טוב וע"כ גם מחשבותיהם מצטרף למעשה אבל מחשבה רעה אין זה מחשבותיהם רק כח היצה"ר, אבל בעכו"ם שנולדו בטומאה ומחשבותיהם רק רע כל היום מצרפינן למעשה אבל לא מחשבה טובה כי אין זה מטבעם, והרי בכל הנסיונות של אברהם לא מצינו לשון נסיון רק בעקידת יצחק דכתיב והאלקים ניסה את אברהם, וע"כ דנסיון הזה הי' גדול מכולם וע"כ מקדושתו הוריש לישראל הכח לעבוד השי"ת בכל כחם ועומדים בנסיונות. ומעתה מיושב שפיר קושית המפרשים למה גדול עבירת המלך יותר מכל עבירות שבתורה כיון דע"י שנותן מזרעו למולך מחליש הכח הנסיון הגדול של אברהם אבינו שמה שאברהם אבינו עשה בכחו הגדול להקב"ה עושה זה לעבו"ז, ובזה מיושב נמי קושית החזקוני הנ"ל דמש"ה נחלש הכח של הכנס"י שמראה במעשיו ההיפך קדושת ישראל שירשו מאברהם, וע"י מעשיו שוב ח"ו ישראל אינן ראוין להצטרף מחשבותיהם הטובות למעשה ורק אדרבה מחשבות רעות למעשה וא"כ אין לך טומאה גדולה מזו, ובזה יובן נמי למה דוקא חייב מיתה רק בבנו משום דגם הנסיון הגדול של אברהם הי' רק בבנו ולכך נמי במולך שמגרע במעשיו המהופכים כחנו של אברהם בעי נמי בנו דוקא, ובזה יובן פלוגתא של אביי ורבא דמאן דס"ל דבעי שריפה דוקא משום דבעי דומיא לנסיון אברהם דכתיב והעלהו לעולה ועולה כולה כליל, אבל מ"ד השני סובר העברה בעלמא כיון דבאמת גם באברהם לא הי' רק העלאה בעלמא והרי הקב"ה בעצמו לא עלה על דעתו לשחוט את יצחק כדאיתא במדרש והעלהו ואסקיהו ולכך גם במולך גם בהעברה בעלמא חייבי: ואני אתן את פני באיש ההוא בתרגום אונקלוס מפרש ואשוי אנא ית רוגזי לשון אף וחימה ובתרגום יוב"ע מפרש ואשוי אנא פנוייתא הוא לשון פנאי וכמו שפירש"י פונה מכל עסקי, ולכאורה במאי פליגי שני התרגומים ואפשר לומר דפליגי בפלוגתא דאביי ורבא דהנה באמת יש להבין למה החמיר הקב"ה כל כך בנותן מזרעו למולך שפונה מכל עסקיו ועוסק בו, אבל יובן עפי"מ דאיתא שאלה מטרנותא במאי עוסק הקב"ה מעת בריאת העולם ואמר לה מזווג זיווגים ונראה שמזווג זיווגים בכדי להוליד בנים וגם איתא דכל טיפה מביא המלאך לפני הקב"ה לגזור מה יהי' זכר או נקיבה חכם או טיפש, וא"כ זה שנותן מזרעו למולך ושרפו נותן מגרעות בעסקיו של הקב"ה שטרח הקב"ה בשבילו ובשביל בנו חנם ולכך הקב"ה פונה א"ע לו - אבל מדס"ל דמעביר אותו ברגלו והבן נשאר חי א"כ אינו מגרע עסקיו של הקב"ה כיון דהבן נשאר חי ויכול הבן להיות עובד השם כרצונו וכמובן, ולכך שפיר התרגום יוב"ע שמפרש ואשוי אנא פנוייתא כפירש"י שפונה מעסקיו י"ל דסובר כמ"ד דשורף את הבן דמגרע עסקיו של הקב"ה, ולכך מדה כנגד מדה הקב"ה פונה מעסקיו ועוסק בו, אבל התרגום אונקלוס י"ל דסובר כמ"ד העברה בעלמא ולא מגרע עסקיו של הקב"ה רק שעושה העברת המולך וע"כ שפיר מפרש רוגזי. אך לפי"ז יתעורר קושיא וסתירה בדברי פירש"י שמפרש שמעבירין בשני מדורות וא"כ משמע דאין שורפין אותו ומכ"מ מפרש לשון פנאי כתרגום יוב"ע ובהכרח דע"כ כוונת רש"י במאי שמפרש שמעבירין יסבור כדברי הרמב"ן דגם במעבירין בשני מדורות מפרש דנשרף:

ואיש אשר ינאף אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו יש לדקדק כל הכתוב הוא כפל לשון ובפירש"י מפרש איש פרט לאשת קטן אשת רעהו פרט לאשת עבו"כ ומיושב שפיר, מכ"מ אם קרא השני לא אתי רק בשביל תיבת רעהו למעט אשת עכו"ם הוא תמוה להאריך כפל לשון בשביל תיבה אחת ועוד הלא הי' יכול לומר בפסוק ראשון גם תיבת רעהו, אמנם נ"ל עפי"ד הטו"ז יו"ד סי' צ"ט ס"ק ט' בשם המהרי"ק דאע"ג דבכ"מ קיימ"ל אומר מותר אנוס הוא מכ"מ באשה שסברה שמותר לזנות אסורה לבעלה דלא כתיב ומעלה בד' רק ומעלה באשה, וא"כ אע"ג דלא יודעת אם יש איסור בדבר מכ"מ הרי נגד בעלה יודעת שמועלת בו ולכן שפיר נאסרת, אך אי משום זה הו"א דהיכי אמרינן דנקראת מועלת בבעלה במקום שהבעל נקי מחטא כזה שהבעל אין מועל באשה לנאף עם אחרת אז שפיר מצד הסברא גם האשה אינה צריכה למעול בבעלה, אבל אם בעלה מועל בה מתחלה שנואף עם אשת רעהו הו"א דאשתו לא נקראת מועלת בבעלה כיון דהוא מעל בה מתחלה ועי"ז סברה שגם היא מותרת למעול בו, קמ"ל הקרא ואיש אשר ינאף את אשת איש היינו אפי' עם אשה כזו אשר בעלה ינאף את אשת רעהו, והו"א דלא נקראת מועלת בבעלה מכ"מ מות יומת הנואף והנואפת והבן:

תוכן העניינים

זקן אהרן (קורץ)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה