אור ברסלב
זקן אהרן (קורץ) על פרשת אחרי

זקן אהרן (קורץ)· רבי אהרן יוסף קורץ

על פרשת אחרי

על פרשת מצורע

מדרש פליאה בשעה שמתו שני בני אהרן אמרו מה"ש לפני הקב"ה א"כ למה קרעת לישראל את הים השיבו שרפי מעלה השיבנו ד' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם ע"כ הנה לכאורה תיקשו שאלת מה"ש למה קרעת לישראל את הים הרי הי' מוכרח הקב"ה לקרוע את הים להצילם מיד מצרים הרודפים אחריהם, וצ"ל דהרבה דרכים למקום להצילם ע"י עמוד הענן וכדומה אפס עדיין תיקשו הא כתיב וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ד' במצרים ויראו העם את ד, ויאמינו בד' וא"כ י"ל דע"י קריעת הי"ס לישראל באו ישראל ליראת שמים וא"כ י"ל דלכך קרע הקב"ה את הים לישראל כדי שייראו העם את ד' אך י"ל דכוונת המלאכי בשאלתם הי' כיון דאמר השי"ת בקרובי אקדש והיינו שיאמרו ישראל אם בגדולים כך בקטנים על אחת כו"כ, וא"כ באו ליראת שמים ע"י מיתת שני בני אהרן ושוב למה קרעת להם את הים, והנה באמת יש לחלק בין יראת שמים שבאה לישראל ע"י מיתת בני אהרן ליראת שמים ע"י קרי"ס דע"י מיתת בני אהרן הי' להם רק יראת העונש אבל היראה שבא מבקיעת י"ס שראו מצרים מת על שפת הים מגודל הנס שראו בשונאיהם בא להם יראה מתוך אהבה, והנה איתא הקב"ה מחולק עם כנס"י הקב"ה אומר שובה ישראל תחלה דאמר ר' אליעזר אין ישראל נגאלין אלא בתשובה ואם לא יעשו תשובה מעמיד עליהם מלך כהמן, אבל כנס"י אומרים השיבנו ד' אליך ונשובה והחילוק הוא אם הקב"ה ישוב מתחלה את ישראל ואח"כ יחזרו בתשובה תהי' התשובה מאהבה כמו בבקיעת הי"ס, משא"כ אם יעמיד הקב"ה עליהם מלך כהמן לא תהי' התשובה רק מיראה כמו במיתת בני אהרן, ומעתה יובן שפיר מדרש הנ"ל דהמלאכים לא חלקו בין יראת עונש ליראת אהבה וע"כ שאלו כיון דמתו שני בני אהרן למה קרעת להם את הים וכנ"ל, וע"ז השיבו שרפי מעלה השיבנו ד' אליך ונשובה שהוא טענת הכנס"י שרוצים בתשובה מאהבה וע"כ שפיר שבקע להם את הים שיגיעו למדריגת תשובה מאהבה והבן:

ופשט את בגדי הבד אשר לבש כו' ורחץ את בשרו כו' בס' תורת משה עה"ת מהגאון הח"ס הקשה דלמה הוצרך הכה"ג טבילה כשפשט בגדי לבן ולבש בגדי זהב כיון דבגדי לבן קדושים יותר מבגדי זהב דבבגדי לבן עושה העבודה לפני ולפנים ועיי"ש מה שתירץ בזה ולא זכיתי להבין דברי קדשו דמה שהגאון זצ"ל מקשה הוא גמ' מפורשת במס' יומא ל"ג דעושה ק"ו בגדי זהב מבגדי לבן והגמ' מדחה את הק"ו דאיכא למיפרך דבגדי זהב כפרתן מרובה ועיי"ש, אמנם י"ל דעת החת"ס בזה דרק דרשא תדרוש לקבל שכר ע"כ אביא בזה נמי את דברי בני היקר כבמו"ה יצחק נר"י שאמר לתרץ קושית התוס' די"ל משום דכה"ג בכל עבודה ועבודה שגמר וצריך ללבוש בגדים אחרים לעבודה אחרת דהא עבודת חוץ בבגדי זהב ועבודת פנים בבגדי לבן ולכך הוי כל עבודה עבודה חדשה ולכן צריך טבילה מחדש, דאע"ג דבכל יום ויום עושין כמה עבודות ע"י טבילה הראשונה בלחוד היינו דוקא בעבודת שווים במקום אחד ובאותם הבגדים, אבל הכא כשגמר עבודת חוץ פושט הבגדי זהב לובש בגדי לבן לעבודת פנים וכן כשגמר עבודת פנים פושט לבנים ולובש זהבים לעבודת חוץ, כ"כ הוי כל עבודה ועבודה עבודה חדשה שפיר צריך טבילה מחדש מש"ה אין חילוק בין פשיטת בגדי' זהב לפשיטת בגדי לבן. ואני המתקתי את דבריו עפי"מ דאיתא בגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם וא"כ כיון שצריך לפשוט את הבגדי כהונה מעבודה לעבודה א"כ שעת פשיטתו יצא מדין כה"ג, וכשכובש מחדש הבג"כ השניים נעשה כה"ג מחדש ע"כ צריך טבילה מחדש ולכך שפיר דאין חילוק בין בגדי חוץ לבגדי פנים:

ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה איתא בזוהר פ' אחרי ותאנא כד בעת אתתא לאתדכאה בעיי' לספרא ההוא שערא דרבו ביומא דאיהו מסאבא ולספרא טופרהא וכל ההוא זוהמא די בהון, דתנא ברזי דמסאבותא זוהמא דטופרין יתער זוהמי אחרו ובג"כ בעיין גניזא ומאן דאעבר לון לגמרו כאלו אתער חסד בעלמא עכ"ל ועיי"ש באריכות, וזה פעמים הרבה שנתווכחו אנשים מחוכמים על הנשים צדקניות החרדות בדבר ד' שמגלחות שערות ראשיהן ומטילין דופי במעשיהם הטובים כיון דממתני' ובגמ' משמע דכל הנשים הלכו בשערותיהן. אבל יש להנשים הצדקניות על מה שיסמוכו ודבר גדול עושין בזה עפי"ד הזוהר הקדוש שהחמיר בזה מאוד, דהשערות הגדילות בנידתן יש עליהון זוהמא ושורה עליהון כמה מיני זינין בישין וזוהמת הנחש וזוהמי דעליהון יתער זוהמי אחרי, כמו שהביא הזוהר ראי' לדבריו הראשונים שכולל מתחלה שניהם שערא וטופרא מהא דתנא ברזי דמסאביתא זוהמא דטופרין יתער זוהמי א חרי כמ"כ נמי בשערות הגדילות בנידתן ולכך בעא לספרא להון ועיי"ש, והנה לכאורה רק מעט מעט מה שמגדלת בימי טומאתן י"ל שלא יהיו סותרין הגמ' דידן עם דברי הזוהר הקדוש דיש לומר אפי' לדברי הזוהר דלא בעי לגלח רק מה שרבו בימי טומאתה, אבל מה שמגדלות בימי טהרתה אינה צריכה לגלחן והי' יכולין בימי הגמ' לעשות כמו שהיום עושות הנשים שאינן מגלחות כל שערותיהן, ומכ"מ הולכות בשערותיהן היינו מה שמגדלת בימי טהרתן, אולם כ"ז אם נאמר דשערות רבו מלעיל י"ל כדברינו הנ"ל משא"כ אם נאמר שרבו מתחת היינו בצד הבשר של הראש א"כ בעא לספרא הך שרבו לצד הבשר, וא"כ בעא לספרא לכלהון, וא"כ לפי"מ שמבעיא לי' במס' נזיר ל"ט ע"ב אם השער רבו מלעיל או מלתחת ומסיק שם דרבו מלתחת א"כ תקשה על הגמ' דידן איך היו הולכות הנשים בשערות ראשן שגדלו בימי טומאתן, ואין לומר דהגמ' סובר דרבו מלעיל כיון דבמס' נזיר מסיק דרבו מלתחת, אבל נ"ל די"ל דהגמ' דידן סובר דכמו דהמקוה מטהר את האשה מטומאת נידתה כמ"כ מטהר את השערות מזוהמא דבהון ומזינין בישין דעלייהון שע"י המקוה הולכין להם והבן, ובזה יתורץ על נכון מה דלכאורה קשה במס' נזיר הנ"ל דבעי שם בגמ' האי מזיא מלתחת רבי או מלעיל למאי נפ"מ לנזיר שגלחוהו לסטים וכו' וקשה לימא נפ"מ לענין שערות אשה בנדתה דאי נימא רבי מלעיל אינה צריכה לגלח רק מה שגידל בימי נדתה ולא כל השערות אבל אם רבו מלתחת צריכה לגלח את כל שערה, אמנם עפי"ד הנ"ל דהגמ' דידן סובר דהמקוה מטהר גם טומאת השערות וזינין בישין דעלייהון א"כ לא הוי שום נפ"מ לנדה דאינה צריכה גילוח כלל. (ועי' בזוה"ק נשא עה"פ מיין ושכר יזיר וז"ל הק' נוקבא בעייא לספרא שערא כד אתייא לאזדווגא בדכורא מ"ש):

אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם וכו' ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם ע"כ, משמע דלכך משלח הקב"ה את הגוים מלפני בני ישראל משום שנטמאו הגוים בכל אלה אבל אם לא היו נטמאו בכל אלה לא היו נשתלחין מפני בני ישראל, והוא תמוה דא"כ אי' הבטחת הקב"ה ליתן הארץ אל בני ישראל, ועוד קשה מתחלה אמר דאם יטמאו ישראל את הארץ בכל אלה הארץ תקיא אותם ולהלן נאמר כי כל אשר יעשה מכל התועבת ונכרתו משמע עונש כרת ולא הקאה, ונ"ל דבאמת אם היו ישראל בארמ"צ ד' מאות שנים היו העכו"ם צריכין לפנות את ארץ ישראל בין אם היו חוטאין העכו"ם או לא רק מאחר שיצאו ישראל לפני זמנם ולכך הוא דנשתלמו העכו"ם משום שהיו חוטאים, דהמסבב הסיבות הי' מסבב שני הזמנים זה בזה שהעכו"ם היו חוטאים וישראל יצאו לפני זמנם ופגעו הזמנים זה בזה דלעכו"ם נתמלאו סאתם בעת צאתם ממצרים, ומעתה מיושב נמי קושיא השניי' דכ"ז דיהי' לישראל הקאה רק באותו זמן שקודם הד' מאות שנים שישבו בארץ שלא להם, אבל לאחר שיגמר את הקץ בארץ דאז מצד הדין הארץ שלהם אע"ג דיחטאו לא יהי' להם הקאה רק יהיו מחויבין כרת וכנ"ל, ובפשטות נ"ל דהקאה לא נאמר רק כשיטמאו בכל התועבות כמש"כ אל תטמאו בכל אלה אבל להלן בכרת כאמר אשר יעשה מכל אלה משמע דאפי' באחת מאלה דלא תקיא הארץ אותם אבל עכ"פ יתחייבו כרת והבן. (א"ה כידוע דברי חכמז"ל דאין הצבור נכרתין, וכרת לא לא נאמר רק על היחיד וכלשון הכתיב אצל כרת בלשון יחיד. משא"כ ההקאה על הצבור נאמר ונכתב בלשון רבים א"כ יובן שפיר בפשיטות):

תוכן העניינים

זקן אהרן (קורץ)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה