זקן אהרן (קורץ)· רבי אהרן יוסף קורץ
על פרשת צו
וידבר ד' אל משה לאמור צו את אהרן ואת בניו לאמור זאת תורת העולה הוא העולה על מוקדה על המזבח בל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו פירש"י אין צו אלא זירוז מיד ולדורות אמר ר"ש ביותר צריך לזרז במקום שיש בו חסרון כיס, והקשה בס' חנוכת התורה בשם קושית העולם איך תליא הא דר"ש בהא דלעיל גם מהו הלשון מיד ולדורות ועיין במס' קידושין כ"ט, עוד הקשו במפרשים מהו דכתב שתי לאמור דבחד סגי, ונ"ל עפי"מ דאיתא במדרש זאת תורת העולה הוא העולה דבזמן שאין ביהמ"ק קיים אם לומד תורת העולה הרי הוא כאלו הקריב עולה - ומפרש רבינו בעל פמ"ג בס' תיבת גומא את סוף הפסוק דאימת כן הוא שיהי' הלימוד כאלו הקריב כל הלילה עד הבוקר, היינו בזמן הגלות שנקרא לילה עד הבוקר שתהי' הגאולה שנקרא בוקר אז הוא דהלימוד הוי כאלו הקריב אבל בבוקר כשתהי' הגאולה אז יחפוץ ד' זבחי צדק ממשה עוד קאמר הכתוב ואש המזבח תוקד בו היינו שילמד תורה בהתלהבות תורה לשמה אז הוא דהוי כאלו הקריב קרבן ע"כ ובזה נ"ל לפרש מיד ולדורות מיד היינו לאהרן ולבניו הבאים אחריהם בזמן הביהמ"ק קיים, ולדורות היינו על זמן שנחרב הבית דהוי הלימוד במקום הקרבה וקיים נמי הקרא זאת תורת העולה שיהי' כאלו הקריב עולה ממש על מוקדה על המזבח, וזה השתי פעמים לאמור. הראשון לאמור צו את אהרן ואת בניו בזמן שביהמ"ק קיים וגם לאמור השני זאת תורת העולה הוא אל כל ישראל ולא לכהנים דווקא וע"ז שפיר קשיא לי' לר"ש דלפי"ז למה לא נאמר צו רק אבל אהרן ובניו אחריו, אבל אצל לאמור השני דהוא לכל ישראל כשנחרב הבית לא נאמר לשון צו אמר ריש התירץ ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס, היינו בזמן שהקריבו קרבן ממש אבל לישראל דהקרבן הוא רק הלימוד שאין בו חסרון כיס א"צ לזרז:
ילקוט זאת תורת העולה זש"ה כי מי בשחק יערוך לד' ידמה לד' בבני אלים זה בלעם הרשע שרצה לדמות לפני הקב"ה כבני אלים כבני אברהם יצחק ויעקב, א"ל הקב"ה מה אתה מבקש שאקבל קרבנות מן האומות שבועה מלפני שאין אני מקבל אלא מבני אברהם יצחק ויעקב עכ"ל, והקשה בנפש יהונתן מרבינו הגאון הר"ר יונתן זצ"ל וז"ל ותמוה מאוד מאי שייכות הדרשא להאי קרא ע"כ, ונלפענ"ד עפי"מ דדרשינן זאת תורת העולה העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה והרי אמרינן בגמ' דעכו"ם העוסק בתורה נוטל שכר ככה"ג א"כ הי' הוה אמינא לומר סברא דכמו דעכו"ם נוטל שכר לימוד התורה ככה"ג א"כ כמ"כ נמי י"ל כמו דבישראל הוי כאלו הקריב קרבן כמכ"נ בעכו"ם העוסק בתורה הוי כמי כאלו הקריב קרבן, וע"כ שפיר הו"א דכמו דמותר לעכו"ם ללמוד תורה דהוי כאלו. הקריב קרבן כמכ"נ נמי מקבלין מעכו"ם קרבן גופי' דהא בלימוד נמי הוי כאלו הקריב קרבן ממש, וע"כ שפיר שנשבע הקב"ה דקרבן גופיא אינו מקבל רק מישראל וזהו שאמר הילקוט זאת תורה העולה דהוי כאלו הקריב עולה זש"ה כי מי בשחק יערוך לד' כו', זה בלעם שרצה לדמות אומה"ע כבני אלים כבני אברהם יצחק ויעקב לקבל קרבנות מן העכו"ם כמו מישראל, וע"ז נשבע הקב"ה שאינו מקבל קרבנות רק מן ישראל ולא מעכו"ם (וכמו שכתבו התוס' בע"ז ובחגיגה י"ג דאפי' לר"מ דווקא בז' מצות היא ככ"ג. אבל לא בכל התורה, א"כ ממילא גם הלימוד ג"כ אסור לעכו"ם וא"ש):
זה קרבן אהרן ובניו במדרש רבה זש"ה כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים ע"י זה הושפל אהרן ויצא העגל הזה וע"י זה הוגבה אהרן זה קרבן אהרן ובניו ומקשה בס' תורת משה וז"ל והיא תמוה מהו הרמז בתיבת זה גם מביא בבעה"ט וז"ל זה קרבן אהרן ובניו בגימט' מחצה לאהרן ומחצה לבניו עכ"ל והוא תמוה התמידין מביא הכה"ג החביתין, ועפי"ז יש דהא א"ל דאהרן הי' מביא מחצה לו ומחצה לבניו דגם בניו היו מביאין מנחה זו שהי' ביום חינוכם כמו שפירש"י וז"ל אף ההדיוטות מקריבין עשירית האפה ביום שהן מתחנכין אבל כה"ג בכל יום שנאמר מנחת תמיד ונ"ל עפי"מ שיש להבין במנחת חביתי של כה"ג שמקריב בכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב אם הוא מצוה נוספת על ישראל שמביאין קרבן תמיד בבוקר ובערב ויש לכה"ג ג"כ חלק בתמיד או דלמא דכה"ג אין לו חלק בתמיד רק לעומת התמיד של ישראל כה"ג מביא חביתין - ונ"ל דתליא בפלוגתא דמס' שקלים חד אמר כל כהן ששוקל חוטא וח"א כהן שאינו שוקל חוטא והטעם דכהן ששוקל חוטא דמן השקלים מביאין לחה"פ ושתי הלחם ואם כהן שוקל ויהי' בו חלק לכהן יעברו באכילתם מהם דמנחת כהן כלול ואסור לאכול ממנחת כהנים ע"כ ולפי"ז למדס"ל כהן שאינו שוקל חוטא יש לכהנים חלק בתמידין וצ"ל דכה"ג יש לו מצוה נוספת החביתין בכל יום אבל למדס"ל כהן ששוקל חוטא דאין לו חלק בתמידין שפיר י"ל דלעומת לכאורה לדקדק דלמה הכהנים הדיוטים אין להם חלק לא בתמידין ולא בחביתין, אך י"ל דהכה"ג מוציא בזה את כל הכהנים וזה שאמר הכתוב זה קרבן אהרן ובניו שהם יצאו במנחתו ג"כ לעומת התמידין והיינו לדורות:
ב) ובזה יובן הבעה"ט הנ"ל הא דכתיב זה קרבן אהרן ובניו ניחא על יום הראשון שכולם היו מביאין דהי' יום חינוכם אך קשה על העתיד בכל יום ויום דרק הכה"ג מביא חביתין אבל ההדיוטים אין להם חלק לא בתמידין ולא בחביתין ולמה נגרע חלקם אפי' מישראל ע"ז שפיר אמר בבעה"ט זה קרבן אהרן ובניו בגימ' זהו מחצה לאהרן ומחצה לבניו שיוצאין במנחת אהרן דלדורות מחצה לאהרן ומחצה לבניו:
ג) עפי"ז מיושב המדרש הנ"ל עפי"ד הבעה"ט דמחצה לאהרן ומחצה לבניו דההדיוטים יוצאין במנחת החביתין של כה"ג וידוע דבני אהרן לא חטאו בעגל וא"כ בשלמא אם נאמר דאהרן והכהנים היו להן חלק בתמיד דכל הכהנים שוקלין והחביתין הם רק מצוה נוספת לכה"ג בלבד שפיר י"ל דגם אהרן היו בחטא העגל אבל אם אהרן והכהנים אין להם חלק בתמיד ורק לעומת מצות התמיד מביא החביתין ע"כ דצ"ל דבחביתין לא באו משום כפרת העגל דאל"כ למה מביא מחצה לבניו הא הם לא היו באותו חטא ועפי"ז שפיר יובן המדרש ועי"ז הוגבה אהרן מדכתיב זה קרבן אהרן ובניו ונשמע דע"כ אהרן לא חטא ומדהי' מחצה לבניו או מדכתיב זה קרבן אהרן ובניו ולא קרבן התמיד שאין להם חלק בתמיד משום דכהן לא חטא בעגל וגם אהרן בכלל ואע"ג שהי' מביא חביתין נגד התמידין והיינו יכולין לומר דחביתין נמי באו לכפר על מעשה העגל שוב תקשה למה הביא מחצה לבניו - (א"ה מי' בחינוך מצווה קל"ו מבואר שהיא מצוה נוספת לכה"ג. וכן מבואר במשנה שם במנחות הפלוגתא כשמת הכה"ג. אם הצבור מביאין החביתן, או היורשים ע"ש - והדברי הבעה"ט על זה קרבן אהרון ובניו, בגימ' מחצה לאהרון ומחצה לבניו - הם דברי הגמ' בכמה מקומות לענין שכה"ג נוטל חלק בראש וכפי פשטות הסוגיא במנחות קאי הכתוב זה קרבן אהרון ובניו. על מנחת חינוך שכ"א מקריב ביום חינוכו הן כה"ג או כהן הדיוט והילפותא שאינה באה לחצאין. וכן מבואר בהרמב"ם ז"ל פי"ג מ"ה מע"ק, דמנחת חינוך אינו חוצה רק שלימה, וכן בכ"ה. רק מנחת חביתין מחציתה תה בבוקר ומחציתה בערב - ואם נרצה עוד לומר שדברי הבעה"ט מדייקין בזה שמחצה לאהרן ומחצה לבניו, היינו אדרבה שכ"א יקריב קרבן שלם, וכדאי' במס' יומא די"ז שכה"ג נוטל חלה שלימה ולא פרוסה, דלאוו אורח ארעא למיתבה פרוסה לכ"ג, ומכש"כ לגבוה, לבד בחביתין דחוצה - ובזה אי"ל פרפרת נאה במס' ע"ז ד"י כשנהרג שלום בר קטיעא ואמר נכסי לר"ע וחביריו, יצא ר"ע ודרש זה קרבן אהרן ובניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו, יצא ב"ק שלום בר קטיעא מזומן לחיי עוה"ב ובכה רבי יק"ע בשעה אחת וכי' ע"ש והסוגיא תמוה אמאי לא יצא הב"ק רק אחר שדרש ר"ע, ועוד הרבה דיקדוקים, וגם מה בכה רבי, עי' במפורשים. ולפי הנ"ל א"ל דכשאמר נכסי לר"ע וחביריו, א"כ הוי מתומכי אורייתא, וידוע בצל החכמה בצל הכסף כזבולון ויששכר, ולכאו' הי' נראה שיש לו מחצית שכר אכן איתא באוה"ח הק' פ' תשא בריש הפרשה ד"ה עוד ירצה, דשקל הקודש כפול וכ"א מקבל שכר שלם ע"ש דבריו הקדושים, וזהו שיצא ר"ע ודרש גם לטובת הנהרג מחצה לאהרן ומחצה לבניו והיינו כהנ"ל שכ"א הקריב מנחה קרבן שלום, כן כאן כ"א גם הנהרג יקבל שכר שלם של התורה והמע"ט שלהם, וע"ז יצא ב"ק והסכים כדרש ר"ע, נמצא שהנהרג יקבל בשעה אחת, כמו שכר שלם שלהם. וע"ז בכה רבי שיש קונה עולמו בשעה אחת כל השכר שלם, כמו יש קונה עולמו בשנים רבים ודו"ק היטב):
כל אשר יגע בהם יקדש פירש"י וז"ל קדשים קלים או חולין שיגעו בה ויבלעו ממנה ובשפ"ח מפרש דרש"י דייק דבעי דוקא כשיבלעו ממנה מדכתיב בהם מיותר וע"כ דבעי שיגע ויבלעו בהם ועיי"ש, ונראה לי רמז נכון דהראשי תיבות עם הסופי תיבות מקרא כל אשר יגע בהם יקדש נוטריקון "אומר כשיבלע":
וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר פירש"י לפי שהבליעה שנבלעת בו נעשה נותר וה"ה לכל הקדשים, והקשה בס' פנים יפות ובס' יבין שמועה בשם המזרחי לדעת הסוברים לינת לילה פוגמת למה ישבר הלא לא נעשה נותר רק בבוקר ואז כבר הוא נוטל"פ, ותירצו שניהם בסגנון אחד עפ"י שיטת רש"י בחולין צ"ח צ"ט דקדשים אוסר במשהו ואיתא בתוס' עבו"ז ס"ו ע"ב דבכ"מ דמשהו אסור גם נוטל"פ אסור, מש"ה שפיר צריך שבירה ע"כ, עוד מתרץ בס' יבין שמועה וז"ל דהנה נראה פשוט דלפי הטעם של רש"י דצריך שבירה משום דבליעותו נעשה נותר א"כ צריך לכתחלה לשברו בו ביום קודם שנעשה נותר כדי שלא יעבור על לאו דבל תותירו וכיון דאנן קיימ"ל דח"ש אסור מה"ת וא"כ אף משהו אסור להותיר עד בוקר ושפיר הוצרך הכתוב שבירה כדי שלא תבא המשהו לידי נותר עכ"ל והנה במאי דפשיטא לי' דשייך ח"ש בנותר, ראיתי זה זמן כביר שנסתפקו בזה הגדולי אחרונים אם בלאו דבל תותירו בעי דוקא בכזית, אבל בפחות אינו אסור להותיר אע"ג דח"ש אסור מה"ת מכ"מ בלאו דבל תותירו לא שייך לאוצטרופי מותר להותיר, או דלמא כיון דבלאו דבל תותירו לא נאמר לשון אכילה ולכך גם ח"ש אסור להותיר - ע"כ נ"ל לדרכו של הגאון בעל יבין שמיעה הנ"ל אדרבה לפשוט מכאן הספק של האחרונים הנ"ל, דבאמת בלאו דבל תותירו בעי נמי כזית דוקא ואינו חל על ח"ש משום דלא שייך חזי לאוצטרופי ולכך שפיר ניחא דאמרה תורה ישבר, כיון דבכל הכלי וודאי יש בו בליעה כזית ויותר וע"כ אמרה תורה ישבר לשברים קטנים הפחותים מכזית, ואז בטח דגם הבליעה לא יהי' בכזית ואז לא יוכל לחול הלאו דבל תותירו על השברים, ונפשט בזה שפיר הספק של האחרונים הנ"ל ובדברינו אלה יתיישב על נכון דברי הגמ' זבחים צו דאמר בגמ' דשברן ונבלעין במקומן משמע דעפ"י נס נבלעין השברים וקשה למה הוצרך מתחלה לשברן ויתעביד הנס על השבורין הא זה הנס יכול להיות גם על השלמין דאחר שיבשלו החטאת בכלי חרס יבלעו בארץ ובהנ"ל מתורץ שפיר דעל השלימין לא נעשה הנס כיון שהבליעה שבתוכה נעשה נותר א"כ יעברו בלאו דלא תותירו מש"ה צוה התורה לשברן באופן שלא יוכלו לעבור בלא תותירו ואח"כ שפיר נעשה נס שיבלעו במקומן:
ביום השלישי באש ישרף במס' פסחים ד' ג' ע"א בפירש"י בד"ה ת"ל בצו את אהרן ביום השלישי באש ישרף כתב וז"ל כאן לא נאמר עד יום אלא ביום, משום דהאי קרא לא איירי בזמן אכילה אלא בשריפה להורות שביום נשרף ולא בלילה וקרא דלעיל בקדושים תהיו ע"כ, ומקשים העולם בזה דלמה מדקדק רש"י לומר דקרא דלעיל בפ' קדושים תהי' והקרא דביום השלישי שלא נאמר עד יום אלא ביום כתוב בצו את אהרן, וכי יש לן שום נפ"מ בקרא היכי כתיבי בצו או בקדושים, ומאי נפ"מ אם נדרוש דאין שורפין קדשים בלילה מקרא דצו או מקרא דקדושים, וכן הדרשא השניי' שדורשין על זמן אכילה נמי ליכא נפ"מ מאיזהו קרא לדרשו אי מצו או מקדושים, ונלפענ"ד דלפירש"י הי' קשה לו דאיך דרש מקרא דצו דא"ש קדשים בלילה ומקרא דקדושים דרש דאינו נאכל לאור שלישי הלא מצד הסברא צריך לדרוש מקודם דאינו נאכל לאור שלישי מקרא דצו, ואחר שידוע לן שאינו נאכל לאור שלישי דהו"א תיכף לאכילה שריפה וכיון דבלילה לאור שלישי נאסר באכילה יצטרך לשרפה, קמ"ל קרא הנאמר בקדושים דא"ש באור שלישי משום דרק ביום שורפין הקדשים ולא בלילה, ולכאורה זהו לק"מ דהדרשא דאין שורפין קדשים בלילה לא שייך לדרוש אלא מקרא רצי דכתיב ביום השלישי אבל הדרשא על זיין הכילה לא שייך למדרש אלא בפ' קדושים כיין דהתם כתיב עד יום וכמו דמשמע כן מסוגית הש"ס ופירש"י ועיי"ש, אולם הא קשיא לי על התורה גופא למה נכתב בצו הלשון ביום ולדרוש מקודם על זמן שריפה ובפ' קדושים נכתב עד יום לדרוש על זמן אכילה, דהי' צריך לכתוב מקודם בפ' צו עד יום לדרוש זמן אכילה ומכי ידעינן איסור אכילה לאור שלישי יכתוב בפ' קדושים ביום השלישי לדרוש דאין שורפין בלילה, אמנם י"ל דמש"ה נכתב ביום השלישי בפ' צו משום דהתם מיירי מכל הקדשים ודרשא זו דאשק"ב שייך בכל הקדשים, אבל בפ' קדושים דלא מיירי אלא בשלמים מש"ה נכתב שם עד יום לדרוש על איסור אכילת שלמים לאור שלישי דזה הדרש לא שייך רק בשלמים והבן:
ומעתה מיושב שפיר דקדוקו של פירש"י הנ"ל שכתב תלמיד לומר בצו את אהרן ביום השלישי באש ישרף כאן לא נאמר עד יום אלא ביום, דקשיא לי' לרש"י אדרבה כאן הי' צריך לומר עד יום לדרוש מקודם על איסור אכילה כקושייתי הנ"ל, וע"ז אמר משום דהאי קרא לא איירי בזמן אכילה אלא בשריפה להורות שביום נשרף ולא בלילה דהוא דרשא דשייך בכל הקרבנות, ולכך כתיב כאן ביום כיון דכאן מיירי מכל הקרבנות לכן נאמר ביום לדרוש דרשא השייך בכל הקרבנות, וקרא דלע"ל היינו עד יום דדרשינן על זמן אכילת שלמים בקדושים תהיו דשם לא מיירי רק משלמים לחודא ולכך נאמר שם עד יום לדרוש על זמן אכילת שלמים:
ויקרב את האיל השני איל המלאים ויסמכו אהרן ובניו הנה רבותינו בעתוס' בפ' תצוה בפסוק וסמך אהרן ובניו הקשה למה נאמר אהרן מלא בואו עוד הקשה דלמה בפר ואיל המלואים נאמר וסמך אהרן ובניו ובאיל העולה נאמר וסמכו אהרן ובניו, ותירצו דבאיל העולה דכתיב וסמכו היו סומכין אהרן ובניו יחדיו ובפר ואיל המלואים דכתיב וסמך אהרן ובניו הי' אהרן ראשון ואח"כ בניו, ואם תאמר שבכולן סומכין יחדיו י"ל גורעין ומוסיפין ודורשין פירוש גורעים הואו דאהרן ומוסיפין על וסמך והרי בכלהו וסמכו ונראה דלמדרש כן כתיב אהרן מלא עכ"ל, והנה ראיתי וחפשתי ולא מצאתי כי לא נאמר אהרן בוואו רק בלא וואו רק לפי שכך יצא הדבר מפי רבותינו בעתוס' מסתמא הצדק אתם אך הא קשיא לי דלמה כאן בפ' צו נאמר בפר הנאמר ראשון ויסמוך אהרן ובניו ובאיל העולה ואיל המלאים נאמר בשניהם ויסמכו וצ"ע, ולולא דעת רבותינו בעתוס' נ"ל דבאמת בכולם הי' הסמיכה בזא"ז גם בנים לא סמכו שניהם יחדיו רק בזא"ז ולכך נאמר בתחלה בפר וסמך אהרן ובניו להורות דמקודם אהרן בלבד ואח"כ בניו ולפי"ז אע"ג דבאיל העולה הרי כתוב וסמכו אהרן ובניו נמי צ"ל דפירושו הוא אהרן ואח"כ בניו דכבר גילה לן הכתוב ובפר וסמך אהרן ובניו, והא דנאמר אח"כ באיל המלאים וסמך אהרן ובניו דבא נמי לגלות דמתחלה אהרן ואח"כ בניו לא לאהרן אצטריך דכבר גילה לן בפר ואם אינו ענין לאהרן תנהו כבניו דגם בניו היו סומכין רק בזאח"ז, ומאחר דכבר גילה בפ' תצוה דאע"ג דנאמר וסמכו נמי הכונה דכולם סומכין רק בזאח"ז ולכך הכא בפ' צו שוב לא אצטריך רק מדכתיב בפעם ראשונה ויסמוך אהרן ובניו דמשמע אהרן ואח"כ בניו ממילא נודע דגם בשתי האלים, אע"ג דכתיב ויסמכו אהרן ובניו נמי הכוונה רק בזאח"ז והבן:
ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים הקשה באבן עזרא דלמה לי קרא הב' דהא אם לא תצאו במילא ישבו ואם ישבו לא יצאו, ונ"ל עפ"מ שכתב בבעתוס' פ' פקודי בד"ה וכסף פקודי העדה וז"ל בא וראה כמה חביב המשכן שהוא כנגד ברייתו של עולם כו' ועיי"ש, עיקר כוונת בעתוס' לומר דכל מה שנבראו בששת ימי בראשית הכל היו דגמתן בעשיות המשכן. ומעתה נ"ל דכמו שלאחר שנברא העולם הושיב הקב"ה את אדם הראשון בג"ע לעבדה ולשמרה וצוה לו מכל עץ הגן אכל תאכל למצות עשה כמו שהביא בס' ברכת שמואל בשם עשרה מאמרות דהך קרא מכל עץ הגן נאמר לאדה"ר למ"ע כפסח וקדשים, ומעץ הדעת אשר בתוך הגן לא תאכל היא מצות ל"ת וא"כ נצטווה אדה"ר אז בעול"ת, כמ"כ אהרן הכהן בסוף בנין המשכן הושב אהרן ג"כ בפתח אהל מועד באזהרת מיתה במצות עשה ול"ת, ולכך שפיר אמר ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים זהו הל"ת ופתח אהל מועד תשבו כו' הוא למ"ע והי' זה הציווי כדי לתקן החטא של אדה"ר, וזהו שנאמר ויעשה אהרן ובניו ובפירש"י להגיד שבחן שלא הטו ימין ושמאל נל דבא בזה להגיד ויעש כן אהרן שעשה ע"מ כן לתקן החטא של אדה"ר:
והנותר בבשר ובלחם באש תשרפו כתב באבן עזרא דהך בבשר ובלחם דכתיב הוי כמו שהי' כתוב מבשר ומלחם, וכתב ע"ז הפנים יפות עפי"מ שכתב בטו"ז יורד סי' מ"ג דנותר לא שייך רק אם נשאר המעוט ממה שהי' וא"כ הכא כיון דכל יום ויום הי' פורק המשכן עת ערב והקימו בבוקר א"כ לא הי' להם לאהרן ובניו שהות לאכול רק מעט מהבשר ומהלחם משום דמשה פרק המשכן לאחר העבודה שעשה והקימו למחרת וא"כ נפסל הכל ביוצא ולכך שפיר כתב בבשר ובלחם עכ"ד, והנה באמת קשה כיון דמשה פרק את המשכן בכל יום אחר העבודה ובבוקר הקימו א"כ איך נתקיים הקרא ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים:
הלא אחר שנפרק המשכן ישבו בחוץ ולא בפתח אהל מועד ומכש"כ בלילה מעולם לא ישבו בפתח אהל מועד, ואפשר לדחוק דאע"ג דבלילה מפורק הי' מכ"מ ישבו במקום שהי' פתח האהל מועד בתחלה, אך לפי"ז תקשה דהי' צ"ל ובמקום פתח כו', אמנם י"ל עפי"ד רש"י דכל החצר נקרא פתח אהל מועד א"כ י"ל דנהי דמשה פרק את המשכן והקימו לא פרק רק את קרשי המשכן ולא את החצר וא"כ שפיר ישבו בחצר דנקרא פתח אהל מועד, ומעתה שוב תקשה על הפנים יפות כיון דהחצר הי' קיים ועומד בקדושתו א"כ אזדא לה התירץ של הפנים יפות הנ"ל דכיון דהבשר והלחם בחצר היי א"כ לא נפסל ביוצא ע"י פריקת המשכן - אולם הרה"ג הצדיק המנוח ר' שלאמקע זצ"ל אמר דאפי' אם כדברינו דהחצר נשאר קיים מכ"מ לא נדחה מפני זה דברי הפנים יפות דעכ"פ כיון דעיקר המשכן נפרק אע"ג דקלעים של החצר עומדין חין קדושתן עליהן והבן:
ומפתח אהל מעוד לא תצאו שבעת ימים כו' ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים. והנה כבר הקשיתי לעיל לפי"מ דאיתא דכל שבעת ימים הקים משה את המשכן בבוקר והקריב קרבן ומפרקו והי' מפורק כל הלילה ע"כ, ולפי"ז איך נתקיים הקרא ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה ובשלמא הקרא הראשון שלא יצאו מפתח אהל מועד שבעת ימים דשם לא נזכר לילה כלל, וכיון דהמשכן הי' עומד כל היום שפיר נתקיים מפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים משום דכ"ז שהמשכן הי' עומד היו בפתח אהל מועד ולא יצאו כלל, אבל קרא השני ישיבת פתח האהל יומם ולילה אי אפשר, אמנם צ"ל דאע"ג דבלילה הי' מפורק מכ"מ הם היו יושבין באותו מקום שהיו יושבין ביום כשהי' המשכן קיים, ועפי"ז שפיר יש להבין סברת היש אומרים המובא באבן עזרא שמקשה איך הי' משכחת לה לאהרן ובניו שישבו בפתח אהל מועד ולא יצאו משם שבעת ימים הלא עכ"פ צריכין להכין את עצמם, ומביא האבן עזרא בשם יש אומרים שהיו מכינין את עצמם בלילה וקשה מאי חילוק יש ביום ללילה כיון דגם בלילה היו מציווין לישב שם כמו ביום כדכתיב תשבו יומם ולילה, ועפ"י דברינו הנ"ל יובן שפיר דאצל הלאו לא תצאו לא נזכר לילה כלל רק שבעת ימים וכיון דביום הי' תמיד המשכן עומד ע"כ אסורין הי' לצאת ואסור לצאת משמע לגמרו אפי' על הכנה, אבל בלילה דבלא"ה המשכן הי' מפורק ולא הי' פתח כלל שפיר היו מותרין לצאת ועוד דאז לא נאמר לא תצאו רק תשבו יומם ולילה, וא"כ י"ל אפי' אם הולך להכין א"ע וחוזר ויושב במקומו נמי מיקרו תשבו יומם ולילה והבן - ובזה יתורץ נמי קושית אבן עזרא שמקשה דלמה לי קרא השני דהא במילא אם לא יצאו ישבו שם, דבקרא הראשון הו"א דרק ביום משום שהמשכן עומד כל היום הוא דאסורין לצאת אבל בלילה דבלא"ה המשכן מפורק א"צ לישב שם באותו מקום, ע"כ נאמר ופתח האהל תשבו יומם ולילה דאפי' בלילה שהמשכן מפורק צריך לישב שם, ואע"ג די"ל דכוונת האבן עזרא דגם מפסוק הראשון נשמע גם בלילה מדכתיב שבעת ימים ולא שבעה ימים מכ"מ עפ"י היש אומרים הנ"ל אפשר לומר דאלו מקרא הראשון בלבד לא היינו מחלקין בין מצות ישיבת פתח האהל ביום בין ישיבת הפתח בלילה דשניהם נכללין בהנך תיבות שבעת ימים אבל בקרא השני כתב יומם ולילה להראות דיש עכ"פ חילוק בין יום ולילה כנ"ל דביום אסור לצאת אפי' להכנה אבל בלילה יכול לצאת להכנה - שוב ראיתי בס' ילקוט הראובני פ' תשא וז"ל עד שלא עשו ישראל אותו מעשה היו טובים לפני הקב"ה ממלאכי השרת והמלאך המות לא הי' מושל בהם ולא היו יוצאין לנקביהם כבני אדם עיי"ש שמביא כן בשם פרקי דר"א, ומעתה שפיר י"ל דאהרן ובניו אע"ג שהיו אחר מעשה העגל מכ"מ כיון דכל שבט לוי לא הי' אחד מהם בחטא העגל וא"כ בניו של אהרן נקיים היו מחטא העגל וגם אהרן בעצמו ידוע דלשם שמים נתכוין בכל עשיותיו ועיין בבעתוס', א"כ י"ל דעכ"פ מהני להם ישיבתם בפתח האהל שלא הי' צריכין לצאת לנקביהם והבן:
ויעש אהרן ובניו את כל הדברים פירש"י להגיד שבחן שלא הטו ימין ושמאל עכ"ל נלפענ"ד לפרש עפי"מ שהבאתי לעיל הדקדוק בשם האבן עזרא דל"ל קרא השני ופתח אהל מועד תשבו כו' הלא כיון דמצווין שלא יצאו א"כ וודאי ישבו שם:
ונראה דאי לאו הקרא השני הו"א דעיקר הקפידא הוא שלא יצאו מחוץ לפתח אבל בפנים יכולים להלך כל השבעת ימים, ואם הי' נאמר קרא ה"ב ופתח אהל מועד תשבו בלבד הו"א דעיקר הקפידא הוא שלא יכנסו לפנים עד מלאות ימי המלאים אבל בחוץ יכולים להלך, ע"כ נאמרו שני הכתובים להורות שצריכין דוקא לישב בפתח האהל כל שבעת ימים יומם ולילה ואסורין לילך ולצאת בחוץ וגם אסורין ליכנס לפנים, וזה שפירש"י שלא הטו ימין ושמאל שלא הלכו בפנים ולא יצאו לחוץ - ויש להסתפק בעיקר פירוש הכתוב ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים מהו כוונת תשבו אם היא ישיבה ממש דצריכין לישב שם אצל הפתח אהל מועד או תשבו הוא לשון עכבה ויכלו להיות עמידה והילוך, ולכאורה יש לדמות למצות ישיבת סוכה דדרשינן תשבו כעין תדורו ומטיילין בסוכה והולכין ועומדין, כמ"כ הכ"נ הי' אהרן ובניו מותרין לילך ולעמוד בכל החצר שנקרא פתח אהל מועד ולא היו צריכין דוקא לישב כל השבעת ימים אולם נ"ל דגם במצות סוכה מצוה מן המובחר דוקא בישיבה ומזה הטעם נוסח הברכה לישב בסוכה וכן נוהגין בליל יו"ט בקידוש כשמברכין ברכת לישב בסוכה נוהגין לישב קצת וחוזרין ועומדין לברכת שהחיינו ומראין בזה דעיקר המצוה היא בישיבה, והטעם י"ל אע"ג דתשבו הוא ע"כ רק לשון עכבה מכ"מ אדם כשנכנס בסוכה ואינו יושב נראה שבא רק דרך ארעי, אבל בישיבתו גלי דעתי' דניחא לי' קביעתו בסוכה אבל אם לא ישב נראה הווייתו בסוכה לעול ולמשאו, ואפשר דמהאי טעמא נמי תיקנו הברכה בלשון ישיבה ולא בלשון הויי' (ועי' בטו"ז ה' סוכה סי' תרמ"ג מבואר כן לשי' הרמב"ם ז"ל בשו"ע שם ע"ש), ומעתה אנו נאמר דגם בישיבת פתח האהל אע"ג דיוצאין בעמידה והילוך בהחצר מכ"מ מצוה מן המובחר הוא הישיבה, ולכך שפיר מיושב קושית האבן עזרא דלכך כתב הפסוק השני לגלות דעיקר המצוה הוא הישיבה בפתח אהל מועד כמו בסוכה, ובזה יובן דברי פירש"י להגיד שבחן שלא הטו ימין ושמאל והיינו שהיו יושבין כך בפתח האהל לא עמדו ולא הלכו רק קיימו את המצוה מן המובחר בישיבה על המקום שנצטוו - ובזה יובן הא דכתיב ויעש אהרן ובניו כיון דבאמת עיקר המצוה גם בהילוך ועמידה מקיימין. רק אהרן שהי' זקן ויושב בישיבה כל השבעה ימים אין הרבותא גדולה כל כך אבל בניו שהיו צעירי ימים ובטבע אין יכולין לישב הרבה על מקום אחד מכ"מ גם המה כאביהם ישבו על מקומם כל השבעה ימים ולא הטו ימין ושמאל:
אך תיקשי הא אי אפשר שבעת ימים בלא שינה, אך אפשר לומר דהקדושה יתירה שהי' בהם וההכנה לקדושת הכהונה הי' מפיג בהם את השינה לרוב תשוקתם לקיים מצות בוראינו באהבה, אבל הא קשיא איך אפשר שבעה ימים שלא יצטרכו לילך חוצה ולהכין את עצמם אחר שהיו מצווין שלא יצאו מפתח אהל מועד, ועיין באבן עזרא שהעיר בזה ותירץ שם בשם יש אומרים שבלילה הכינו א"ע, ודעת עצמו שגם ביום הלכו להכין עצמם ובזה לא היו עוברין בלאו דלא תצאו, ובשם חכם אחד מביא שהי' אומר שהי' חופרים חפירה בחצר אבל האב"ע מדחה אותו דרחוק לומר כן (ועי' לעיל בד"ה ומפתח) אך נ"ל עפי"מ דאיתא דישראל היו מרננים על המן שמכניס ואינו מוציא והקשה בשפ"ח הלא כתוב ויתד תהי' על אזניך הרי שהיו מוצאין, ותירץ ממה שאכלו מדברים שהיו קונים מן התגרים מאכלים אחרים הוצרכו להכנה, ולפי"ז שפיר י"ל דאהרן ובניו לא אכלו שום מאכלים אחרים בכל הנך שבעת ימים ולכך שפיר דלא הוצרכו להכנה, אולם יש להקשות הא נאמר בשלו את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אותו ואת הלחם אשר בסל א"כ אכלו נמי בשר ולחם מן הקרבן, אמנם י"ל עפי"מ שהעלה בנובי' ובדורש לציון דהמ"ע דקדשים אפי' בכ"ש יוצאין המ"ע דאפי' אם אחד אינו אוכל כזית רק כל הכהנים יחד אוכלין כזית יוצאין ידי מצות עשה דואכלו, א"כ י"ל דאהרן ובניו ביחד לא אוכלו רק כזית רק לקיים המ"ע ולכך לא הוצרכו להכנה ואפי' אם נאמר דאכלו כזית י"ל דהמן הי' לו כח על מעט אכילה של כזית לבטלו שלא יצטרכו להכנה והבן, וכבר הבאתי לעיל דברי האבן עזרא לדקדק בהא דכתיב והנותר בבשר ובלחם דהי' צריך לומר מבשר ומלחם וכתב ע"ז הפנים יפות דאהרן ובניו לא הי' להם שהות לאכול רק מעט מהבשר ומהלחם משום דמשה פרק המשכן לאחר העבודה ונפסל הכל ביוצא, וא"כ עפי"מ דאיתא בטו"ז יור"ד סי' מ"ג דנותר לא שייך רק אם נשאר מעוט ממה שהי' והכא דנשאר הכל רק מעט אשר אכלו ולכך שפיר כתיב בבשר ובלחם ועיי"ש, ולכאורה יש לתמוה למאי דאמר ר' טרפון במס' פסחים דאפי' אכילת תרומה הוי עבודה א"כ כש"כ אכילת הבשר והלחם מן הקרבנות דהוי ודאי עבודה, ומי יאמר לנו דמשה רבינו לא המתין עם פריקת המשכן עד אחר שיאכלו את הבשר והלחם כל מה שיש בכחם לאכל, אבל עפי"ד הנ"ל מיושב שפיר דע"כ אהרן ובניו לא הי' רשאין לאכול רק המעוט כל מה דאפשר משום שהיו יראים לאכל הרבה שלא יצטרכו להכנה ויעברו בעשה ול"ת של ישיבת שבעה ימים בפתח אהל מועד ועפי"מ שהבאתי לעיל דאהרן ובניו לא היו ישנים כל השבעה ימים יתורץ בזה מה שנתקשו בהא דאמר משה רבינו לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי. אמאי לא אמר שלא ישנתי, דהא קיימ"ל מי שנשבע שלא אישן ג' ימים מלקין אותן וישן לאלתר דהוי שבועת שוא דא"א לאדם ג' ימים בלא שינה, ובהנ"ל כיון דגם אהרן ובניו לא היו ישנים שבעת ימים י"ל דאין חילוק בין ז' ימים למם יום וא"כ כבר נעשה הנס הזה לאהרן ובניוע"כ לא הזכירו: