אור ברסלב
זקן אהרן (קורץ) על פרשת פקודי

זקן אהרן (קורץ)· רבי אהרן יוסף קורץ

על פרשת פקודי

על פרשת ויקהל

אלה פקודי המשכן משכן העדות וגו' ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודא עשה את כל אשר צוה ד' את משה ואתו אהליאב בן אחיסמך וגומ'. יש להקשות למה הוכפל עוד הפעם שבצלאל ואהליאב עשו כל אשר צוה וכו' הלא כבר נכתב לעיל, ונלפענ"ד עפי"מ דאיתא בבעתוס' לפרש לשון משכן העדות וז"ל ד"א שהי' עדות למשה כי בשעה שחשדוהו אמר להם משה רוצה אני שיהא המשכן עדות וחזרו ומנו ומצאו שהושמו בווין לעמודים ועיי"ש, וקשה למה חשדו למשה רבינו ולא לבצלאל שהי' הבעל מלאכה ובניקל הי' יכול לגנוב ולומר שהרבה פסולת וחתיכות קטנות נפלו במלאכה וכדומה, אבל י"ל משום דכתיב ואתו אהליאב ואין לחשוד לשנים אבל משה רבינו שהי' לבדו ראש הממונה ע"כ חשדוהו, וזהו המשך הכתובים משכן העדות שאמר משה שיהי' המשכן עדות וקשה למה הוצרך לזה לנקות את עצמו בפני הבריות הלא יש סברא יותר לחשוד לבצלאל, ע"ז אמר ובצלאל בן אורי כו' עשה את כל אשר צוה ד' את משה מכ"מ לא חשדוהו משום ואתו אהליאב בן אחיסמך שהיו תמיד בשנים ע"כ לא שייך חשדא. - ובהא דאמר משה רבינו שתהי' משכן עדות על חשבון הצדק יש לתמוה דאיך העיד המשכן ואפי' אחר שנזכרו את האלף ושבע מאות אשר עשה ווים לעמודים לחצר, אין המשכן הי' העדות רק החצר והחצר לא נקרא משכן, אמנם י"ל עפי"מ שפירש"י בד"ה ויביאו את המשכן ששום אדם לא הי' יכול להקימו כו' אמר משה לפני הקב"ה איך אפשר הקמתו ע"י אדם א"ל עסוק אתה בידך נראה כמקימו והוא נזקף וקם מדרש תנחומא, א"כ ע"כ דהי' נקי כפיים דאל"כ לא הי' נעשה נס על ידיהן של משה אך כ"ז לדעת המדרש תנחומא דהקמת המשכן נעשה ע"י נס אבל למאי דאמרינן במס' שבת ל"ב בכורות מ"ד דלכך רק משה יכול להקימו שהי' גבוה עשר אמות א"כ מאי משכן העדות. אמנם ראיתי בבעתוס' שכתב וז"ל משכן העדות שהוא עדות לאומות העולם שנתרצה הקב"ה על מעשה העגל ששכינה שורה שם ד"א שהי' עדות למשה כי בשעה שחשדוהו למשה שגנב שקלים ממלאכת המשכן אמר להם משה רוצה אני שיהא המשכן עדות עכ"ל, ואמרתי בזה דהמדרש תנחומא כפירוש השני של בעתוס' דסובר דהקמת המשכן הי' עפ"י נס אבל לדעת הגמ' הנ"ל דרק משה הי' יכול להקימו משום שהי' גבוה עשר אמות ולא הי' אצלו שום נס ע"כ ס"ל כפירוש ראשון של בעתוס' דהעדות הוא שנתרצה הקב"ה על מעשה העגל והבן. אולם אחר העיון י"ל דגם לדעת הגמ' דמשה יכול להקימו בשביל שהי' גבוה עשר אמות ולא נעשה שום נס בהקמתו מכ"מ י"ל דהי' ג"כ עדות למשה דהא באמת תקשה למה הצריכו דוקא למשה וכי אין עצה להקימו ע"י רבים, וביותר קשה הלא בצלאל שהי' חכם ומבין מדעתו לעשותו איך יסתם עצתו בהקמתו אמנם צ"ל דבאמת הנס הי' מה שהם לא הי' יכולין להקימו אפי' ע"י אנשים רבים ובצלאל עמהם ולכך שפיר זהו עדות למשה, ולפי"ז שפיר מיושב דלמה נאמר כאן שבצלאל ואהליאב עשו כל אשר צוה ד' דהקרא מביא בזה דהמשכן הי' עדות למשה מאחר שבצלאל עשה כל הבנין בחכמתו ונסתם עצתו בהקמתו שנעשה נס שלא היו יכולין להקימו שיהי' עדות למשה:

ויביאו את המשכן אל משה פירש"י שלא היו יכולין להקימו ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן הניח לו הקב"ה הקמתו שלא הי' יכול שום אדם להקימו מחמת כובד הקרשים שאין כח באדם לזקפן ומשה העמידו אמר משה לפני הקב"ה איך אפשר הקמתו ע"י אדם א"ל עסוק אתה בידך נראה כמקימו והוא נזקף מאליו וזהו שנאמר הוקם המשכן הוקם מאליו מדרש תנחומא וקשה הא אמרינן במס' שבת הם מושיטין הקרשים מעגלה לעגלה במשכן ולכך חייבין על הושטה מרשות לרשות דרך רשה"ר ע"כ, ומעתה אם היו מושיטין שהגביהו הקרשים מעגלה ומושיטין לחבירו בעגלה השני א"כ כש"כ שיכולין להעמידו ולזקפו במקומו ואין לומר דהושטה הי' ע"י אנשים הרבה אבל איש אחד לא הי' יכול להושיטן מחמת כבדן (ועי' בר"ן שבת באיסור מושט שהיא ע"י שניים ע"ש מ"מ תקשה הא גם כאן יכולין להקימו ע"י אנשים הרבה) ועוד קשה הא איתא בבעתוס' פ' תרומה בד"ה ועצי שטים דהקרשים היו עשוים מעץ קל מאוד כו' ועיי"ש ומעתה תיקשו לדעת בעתוס' למה לא היו יכולין להקימו, אמנם י"ל דחדא מתורץ בחברתה די"ל דההושטה הי' ע"י אדם אחד כיון דהי' עשוין מעץ קל מאוד כדברי בעתוס' ואם יכולין להשיטן כש"כ דיכולין להקימן וכיון שראו שאין שום אדם יכול להקימו ידעו והבינו דע"כ מן השמים עכבוהו להקימן, וי"ל דגם כוונת פירש"י שלא הי' יכול שום אדם להקימו מחמת כובד הקרשים אין הפירוש שהקרשים היו כבדין כיון דבאמת היו קלים מאוד שהרי יכולין להשיטן אלא כוונתו דרק אם היו רוצין להקימן היו כבדין, ועפי"ז יובן המשך הכתובים ותכל כל עבודת משכן אהל מועד ויעשו בנ"י ככל אשר צוה ד' את משה כן עשו ויביאו את המשכן אל משה את האהל ואת כל כליו כו' דלכאורה יש בזה הרבה דקדוקים, א' כל הפסוק ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ד' את משה כן עשו מיותר ואין לו שום שייכות לכאן דכך הי' לו לכתוב ותכל כל עבודת משכן אוהל מועד ויבואו אל משה, גם בהא דכתיב ויביאו את המשכן אל משה והדר אמר את האהל וכו' דהי' צ"ל ויביאו אל משה את המשכן ואת האהל ואת כל כליו, אמנם עפ"י דברינו הנ"ל הכל מיושב שפיר דבאמת אחר שכלו ונגמר כל עבודת המשכן וראו שאין יכולין להקימו נשארו באימה ופחד שהבינו דמהש"מ עכבו בההקמה, וזהו שאמר הכתוב ותכל כל עבודת המשכן אהל מועד והכתוב מעיד שבאמת ויעשו בנ"י ככל אשר צוה ד' את משה הן במלאכה והן בכוונת עשייתן וכדברינו הנ"ל בד"ה ויעשו ומכ"מ לא היו יכולין להקימו מש"ה ויביאו את המשכן אל משה, ובזה יתורץ נמי הא דאמר ויביאו את המשכן אל משה והדר אמר את האהל ואת כל כליו וגומר משום דבאמת רק בשביל המשכן בלבד הביאו אל משה לראות אם חסרו ממה שצוה ד' את משה רק דרך אגב הביאו ג"כ שאר דברים האהל וכל כליו ולכך שפיר הסמיכו לשון ויביאו אל תיבות את המשכן ודוק. ובדרך הזה יובן נמי המשך הכתובים אחר שחשב כל הדברים אשר הביאו למשה נאמר ככל אשר צוה ד' את משה כן עשו בנ"י את כל העבודה וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ד' כן עשו ויברך אותם משה והדברים כפולים דהי' סגי לומר וירא משה כאשר צוה ד' כן עשו ויברך אותם, ובהנ"ל יובן היטב דהכתוב אומר ככל אשר צוה ד' את משה כן עשו בנ"י את כל העבודה שלא חסרו אפי' נקודה אחת הן בבנין המשכן הן באהל מועד וכליו והבגדים ומכ"מ אין יכולין להקימו וע"כ הביאו הכל דאפשר גם בדברים אחרים יש איזה חסרון, ואע"ג דלא הי' להם שום סימן רק במשכן בלבד בהקמתו דיכול להיות גם בדברים אחרים אם חסרו איזה חסרון יהי' הסימן ניכר בעת שיצטרך, ע"כ אמרו למשה שיראה כל הדברים הנעשים אם נעשה הכל כדת וירא משה את כל המלאכה על כל הדברים שעשו הכל כאשר צוה ד' ויברך אותם ואז נשארו הכל בתמיהה גדולה א"כ למה אינם יכולין להקים המשכן, וע"כ נסמך תיכף לענין זה פרשת ביום החדש הראשון תקים את המשכן וזה הי' תירוץ על שאלתם כי הניח הקב"ה זאת למשה וא"ש:

ויביאו את המשכן אל משה פירש"י בשם המדרש תנחומא אמר משה לפני הקב"ה איך אפשר הקמתו ע"י אדם א"ל עסוק אתה בידך נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו שנאמר הוקם המשכן הוקם מאליו וכתב בשפ"ח וז"ל והוקם ע"י משה בפעם ראשונה מאליו והיינו בנס ומן היום ההוא והלאה נזקף מאליו ע"י המקימין אותו בכל מסע ומסע ע"כ, ועפי"ז צ"ל דתמיד הי' ההקמה בנס וכבר הבאתי לעיל עפי"ד בעתוס' בפ' תרומה בד"ה ועצי שטים דהקרשים היו מעץ קל מאוד א"כ לא הי' נס בההקמה רק הנס הי' מה שבפעם הראשון שום אדם לא הי' יכול להקימו משום כבודו של משה אבל אחר שהקימו משה רבינו בפעם הראשון שפיר כל אדם יכולים להקימו. ובזה תירצתי מאי דקשיא לן מהא דיליף במס' שבת דלכך המושיט מרה"י לרה"י דרך רה"ר חייב שכן הי' במשכן שהיו מושיטין הקרשים מעגלה לעגלה דרך רה"ר, וקשה אם אחד הי' יכול להגביה ולהושיט הקרשים לחבירו מעגלה לעגלה א"כ כש"כ שיכולין להעמידו ואין לומר דההושטה הי' ע"י אנשים הרבה דא"כ איך למידין משם הא הושטה ע"י אדם אחד לא הי' רק ע"י אנשים הרבה וע"י אנשים הרבה לא נוכל למילף שיתחייבו בהושטה משום דהי' כן במשכן כיון דקיימ"ל דשנים שעשאו פטורין ולכאורה יש לדחוק דיליף משם רק הושטה באדם אחד שיתחייב משום דעכ"פ היו שם הושטה אע"ג דשם הי' ע"י אנשים הרבה מכ"מ כיון דלא נוכל למילף בשנים המושיטין שיתחייבו אבל אחד המושיט שפיר חייב משום דהי' שם הושטה כזו אבל הוא דחוק, אבל עפ"י שיטת התוס' הנ"ל דבאמת הי' הקרשים קלים רק הנס הי' מה שהמה לא הי' יכולין להקימו אתי שפיר די"ל דבאמת התם במשכן הי' רק אחד מושיט וכנ"ל, אבל לדעת רש"י ושפ"ח דתמיד הוצרכו לנס משום דהקרשים כבדין היו הקושיא במקומה עומדת דאם אין יכולין להקימו מכש"כ שאין יכולין להגביה ולהושיט לחבירו וע"כ דהי' ע"י אנשים רבים א"כ איך ילפינן במושיט באדם אחד שיהי' חייב דמושיט באדם אחד לא מצינו במשכן. ונלפענ"ד עפי"מ דאיתא במס' שבת צ"ד אמר ר' יודא אמר רב ואמרו לה אמר אביי ואמרו לה במתניתא תני זה יכול וזה יכול ר"מ מחייב ור"י ור"ש פוטרין זה אינו יכול וזה אינו יכול ר"י ור"מ מחייבים ור"ש פוטר והנה בפשטות משמע דזה אינו יכול לר"י ור"מ שניהם חייבין דבשביל ששניהם לבדם אינם יכולים לעשות הוי כמו שכל אחד עושה לבדו מלאכה שלימה ומעתה י"ל דר"י ור"מ דפליגי עם ר"ש בזה א"י וזה א"י אם חייבין או לא הם יפלגו בסברת רש"י ותוס' הנ"ל אם הקרשים מעץ קל הי' או לא, דר"י ור"מ דמחייבין בזה א"י וזה א"י דהוי כמו שכל אחד עושה מלאכה שלימה יסברו כפירש"י הנ"ל דהקרשים כבדין היו והיו ההושטה ע"י רבים וכיון שכל אחד בלבדו אינו יכול הוי כמו שהי' אדם אחד מושיט, ולכך שפיר ילפינן גם מושיט מרה"י לרה"י דחייב הן באדם אחד או ברבים שכל אחד בלבדו אינו יכול דהוי כמו אדם אחד עשאה, אבל ר"ש דסובר זה א"י וזא"י דפטור ס"ל כס' התוס' הנ"ל דמעץ קל הי' ושפיר הי' ההושטה ע"י אדם אחד ושפיר ילפינן משם דמושיט חייב אבל בשני בני אדם אע"ג דזא"י וזא"י שפיר דפטור דכה"ג ל"ה במשכן: ובצלאל עשה את כל אשר צוה ד' את משה פירש"י אשר צוה אותו משה אין כתיב כאן אלא כל אשר צוה ד' את משה כו' כי משה צוה לבצלאל לעשות תחלה כלים (והיינו הארון שהי' הראשון לכל כלי המשכן) א"ל בצלאל מנהג העולם לעשות תחלה ביתואח"כ משים כלים בתוכו אמר לו משה כך שמעתי מפי הקב"ה אמר משה בצל אל היית כי בוודאי כך צוה לי הקב"ה וכן עשה המשכן תחלה ואח"כ כלים עכ"ל פירש"י בתוס' באור, ובדברי פירש"י תמוהין מאוד דאיך משה רבינו סתר א"ע דמתחלה אמר כך שמעתי מפי הקב"ה משמע כלים ואח"כ משכן והדר אח"כ והודה לבצלאל, ואין לומר דמשה רבינו טעה מתחלה ואח"כ חזר מדבריו דח"ו אין אנו יכולים לתלות טעות בדברי משה רבינו וכש"כ במקום שאמר כך שמעתי כי משה אמת ותורתו אמת, ואין לומר דמה שאמר משה רבינו כך שמעתי מפי הקב"ה כוונתו בזה תיכף להודות לבצלאל וכן רצה מופלג אחד אשר הראיתי לו דברי הפירש"י לומר כן בכוונת רש"י דבכאן הודה לבצלאל ואח"כ אמר לו משה עוד לבצלאל דהי' בצל-אל, אולם אי אפשר לומר כן דא"כ תקשה מתחלה אמר משה כך שמעתי מפי הקב"ה משמע דזוכר שכך שמע מפי הקב"ה ואח"כ אמר כי בוודאי כך צוה לי הקב"ה א"כ משמע דבאמת אינו זוכר מה ששמע רק השתא מבין בדעתו שבוודאי כך צוה לי הקב"ה, ע"כ נלפענ"ד בטח דנפל טעות בדפוס בדברי פירש"י והלשון אמר לו משה כך שמעתי מפי הקב"ה, צריך להיות אמר לו שמא כך שמעת מפי הקב"ה והוא דברי בצלאל ששאל כן למשה רבינו וע"ז השיב לו משה רבינו בצל קל היית כי בוודאי כך צוה לי הקב"ה ועיין במס' ברכות שבאמת מביא הגמ' כן כפי ההגהתי. אולם הא עדיין תקשה כיון דמשה רבינו לבסוף הודה לבצלאל למה הפך דבריו בתחלה לומר כלים ואח"כ משכן, ועיין באוה"ח פ' תרומה שהאריך בזה אבל על משה רבינו י"ל דלק"מ עפי"מ שמקשים בתוס' בהא דמשה רבינו הודה לבצלאל והרי מצינו בפ' תרומה שהקדים הקב"ה כלים למשכן ותירצו בתוס' כי בפ' תשא הקדים הקב"ה משכן לכלים וי"ל סברת התוס' כיון דפ' תשא הוא אחר פ' תרומה ע"כ אזלינן בתרי'. ומעתה חדא מתורץ בחברתה כיון דבפ' תרומה הקדים הקב"ה כלים למשכן ע"כ אמר ג"כ משה רבינו לבצלאל מקודם כלים ואח"כ משכן אבל לבסוף שפיר הודה משה רבינו לבצלאל כיון דבפ' תשא אמר הקב"ה כדברי בצלאל משכן ואח"כ כלים, ומכ"מ לא חזר משה רבינו מדבריו בעצמו כיון דכבר אמר לבצלאל עפיה"ד רק כאשר ראה שבצלאל הבין בעצמו אז שפיר הודה לדבריו. אך עפי"ד התוס' הנ"ל יש להעיר דלמה הקב"ה בעצמו שינה מדבריו הקודמים אמנם י"ל עפי"מ דאיתא דהתחיל העם לרנן אחר משה שאומרים שכל הגדולה הוא נוטל לו ולמשפחתו, ע"כ צוה השם למשה שיאמר לו תחלה כלים ואח"כ משכן ובצלאל מעצמו הבין דצריך לעשות מקודם משכן ואח"כ כלים ואז כולם יודי שרק בצלאל החכים יותר מכולם והוא ראוי לאותו איצטלא:

באופן ב' י"ל הטעם ששינה הקב"ה מדבריו הראשונים עפי"מ דאיתא במדרש ובבעתוס' פ' פקודי דכל מעשי המשכן הוא כנגד ברייתו של עולם ועיי"ש מה שחושב שם בבעתוס' כמה פרטים שהי' במשכן כמו שהי' בבריאות העולם, ולכך באמת מהאי טעמא איתא דיודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ דאלולי זאת לא הי' ראוי לבנות המשכן וידוע דהתורה קדמה אלפים שנה לבריאת העולם, ומעתה שפיר יש להבין הטעם שבפ' תרומה הקדים השי"ת הארון למשכן משום דהארון הוא נגד התורה וכיון דהתורה קדמה לבריאת העולם ולכך נגד זה נצטווה קודם ארון והדר משכן, אבל כיון דבאמת נתינת התורה לארץ הי' אחר בריאת העולם ולכן שפיר אמר בצלאל מנהג העולם לעשות תחלה בית ואח"כ משים כלים בתוכה וע"כ צריך לעשות מקודם המשכן ואח"כ הארון ובזה שפיר הבין משה רבינו חכמת בצלאל שהודיעו הטעם בזה מפני מה הקב"ה שינה את דבריו הראשונים דכך הי' צריך להיות דכשהתורה עדיין היתה למעלה היתה קודם בריאת העולם אבל כשניתנה התורה למטה ניתנה אחר בריאת העולם:

ואפשר כיון דעכ"פ יצא מפי הקב"ה בתחלה לעשות כלים ואח"כ משכן גם זאת נתקיים משום דבכל שבעת ימי המלואים פרק משה רבינו את המשכן בכל יום והקימו וכשפרק המשכן נתקיים הארון תחלה ואח"כ המשכן, אך אי מהאי טעמא הי' סגי לפרקו ולהקימו רק פעם אחת ולמה עשה כן בכל שבעת ימי המילואים. אבל י"ל דעשה כן כנגד ז' ימי הבנין וידידי החסיד המופלג בתוי"ר כמו"ה ר' צבי סירקאס נר"י העיר די"ל דמש"ה פרק המשכן והקימו בכל ז' ימים בסוד הקב"ה בורא עולמות ומחריבן ודפח"ח:

ויביאו את המשכן אל משה הנה כבר הבאתי לעיל דברי פירש"י דשום אדם לא הי' יכול להקים את המשכן מכובד הקרשים ומשה העמידו אמר משה לפני הקב"ה איך אפשר הקמתו ע"י אדם אמר לו עסוק אתה בידך נראה כמקימו והוא נזקף מאליו, והדבר תמוה מאוד דאטו נזכר באיזה מקום דהקמת המשכן בעי ע"י אדם אחד דוקא שלא הי' אפשר הקמתו ע"י אדם הא יכולין הרבה אנשים להקימו, ובמדרש תנחומא ראיתי לא נזכר כלל לשון כובד הקרשים רק משמע שעפ"י הנס לא יוכלו להקימו וא"כ לק"מ אבל לפירש"י שפירש משום כובד הקרשים אינו מובן, אבל נ"ל בזה עפי"מ דאיתא בבעתוס' בד"ה וכסף פקודי העדה וז"ל בא וראה כמה חביב המשכן שהוא כנגד ברייתו של עולם כיצד ביום הראשון בראשית ברא את השמים וכתיב נוטה שמים כיריעה וכנגדן במשכן ועשית יריעות עזים, בשני יהי רקיע ויהי מבדיל וכנגדו במשכן והבדילה הפרוכת. בשלישי יקוו המים וכנגדו ועשית כיור ששם המים מכונסין. ברביעי יהי מאורות וכנגדן ועשית מנורת זהב, בחמישי ועוף יעופף וכנגדו והיו הכרובים פורשי כנפים, בששי נברא אדם וכנגדו ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך, בשביעי ויכולו וכנגדו ותכל ושם כתיב ויברך אלקים וכנגדו ויברך אותם משה שם כתיב ויקדש אותו וכנגדו וימשח אותו ויקדש אותו, וכנגד שמים קדשי קדשים ששם שכינת הקב"ה וכנגד הארץ ופרי הארץ השלחן ושתי המערכות של לחה"פ שש המערכות כנגד ששה עתים זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף עכ"ל אות באות. ועפי"ז י"ל דמש"ה לא הי' שום אדם יכול להקימו רק משה לבדו להורות כנגד עיקר בריאות העולם שלא הי' רק ע"י הקב"ה לבדו וכדאיתא דלכך לא נבראו המלאכים עד יום שני שלא יאמרו שהמלאכים סייעו לבריאות העולם ולכך נמי י"ל דנזקף מאליו כנגד בדבר ד' שמים נעשו ג"כ מאליו נעשו והבן:

ויכס הענן את האוהל מועד וכבוד ד' מלא את המשכן ולא יכול משה לבא אל אוהל מועד פירש"י וז"ל וכתוב אחד אומר ובבוא משה אל אהל מועד בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם כי שכן עליו הענן אמור מעתה כ"ז שהי' עליו הענן לא הי' יכול לבא נסתלק הענן נכנס ומדבר עמו עכ"ל, ויש להקשות על מאי שפירש"י נסתלק הענן נכנס ומדבר עמו הלא נאמר ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל ועיין בתרגום שמפרש ובהעלות ובהסתלקות דהסתלקות הענן הי' הסימן לנסוע ומנאי ידע לחלק בהסתלקות הענן אם ליכנס או למסע, ונ"ל די"ל הפירוש ויכס הענן את אהל מועד שהענן הי' מכסה את כל האהל מכל הצדדין ומלמעלה עד שסתם גם בפני הפתח וע"כ שפיר לא יכול ליכנס, משא"כ כשנסתלק הענן היינו מצד הפתח אז נכנס ומדבר עמו אבל ובהעלות שנתעלה ונסתלק לגמרי מכל המשכן אז שפיר הי' הסימן למסע:

ובני היקר החריף כש"ת מו"ה יעקב נר"י אמר לחלק בין אהל מועד ובין המשכן דאע"ג דבכמה מקומות קרו לי' אהל מועד וקנו לי' משכן היינו בדרך כלל אבל בפרטות מקום המשכן ששם הארון עם הלוחות על שם כבוד השכינה ששוכן שמו שם ומדבר עם משה מבין הכרובים, וכן אמר הכתוב ויבא את הארון אל המשכן וישם את פרכת המסך ומקום שעמד השלחן והמנורה נקרא אהל מועד כמש"כ ויתן את השלחן באהל מועד על ירך המשכן וישם את המנורה באהל מועד נוכח השלחן וכו' הרי דמשכן לחוד ואהל מועד לחוד ומעתה יובן שפיר ויכס הענן את אהל מועד כוונתו דגם האהל מועד נתכסה ששם הפתח לכניסה וכששכן עליו הענן לא יכול משה לבא אל אהל מועד אבל כשהענן הי' שוכן רק על המשכן בלבד ולא על אהל מועד שפיר נכנס משה לאהל מועד ומדבר השם עמו אבל ובהעלות הענן מעל המשכן דגם מהמשכן הי' נסתלק הי' הסימן למסע ובעז"ה הניחו לו מקום להתגדר (ועי' במזרחי שהאריך בענין זה ובריש ויקרא ע"ש ותבין):

תוכן העניינים

זקן אהרן (קורץ)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה