אור ברסלב
זקן אהרן (קורץ) על פרשת נח

זקן אהרן (קורץ)· רבי אהרן יוסף קורץ

על פרשת נח

על פרשת בראשית

אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו את האלקים התהלך נח איתא במדרש נח לעליונים נח לתחתונים ואינו מובן- ונלפענ"ד דהנה בפירש"י דייק למה בנח נאמר את האלקים התהלך נח ובאברהם נאמר אשר התהלכתי לפניו, ויובן עפי"ד המדרש תנחומא שמפרש אשר התהלכתי לפניו שאברהם אבינו הי' עושה ריוח ומקום לפני השי"ת, כי הי' מוכיח את בני דורו והי' לומד אותם איך לעבוד את הבורא ית"ש, ומודיע בעולם שיש בורא ומנהיג, ולכך נאמר אשר התהלכתי לפניו כעבד שרץ לפני אדונו ומכריז פנו מקום לפני המלך ע"כ, ומעתה שפיר ממילא יובן דנח שלא הוכיח את בני דורו על מעשיהם הרעים ורק בעצמו הי' עובד השי"ת, לכך נאמר את האלקים התהלך נח, והנה בגמ' אמרינן ת"ח דסניא לי' בני מתא מסתמא משום דמוכח להו במילי דשמיא, אבל אם אין מוכיח אותם ע"כ אוהבים אותו, וזה שאמר במדרש הנ"ל נח לעליונים נח לתחתונים. נח לעליונים שהי' צדיק עובד אלקים, נח לתחתונים שלא הי' מוכיח אותם ולכך אוהבים אותו והבן:

ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספתו אליך והי' לך ולהם לאכלה הקשה בזה ידידי המנוח המופלג בתוי"ר כש"ת מו"ה ר' אבא קאממעלהאר ז"ל דלמה לא נאמר לנח כמה יקח מכל מיני מאכל, ותירץ עפי"מ שדקדק דלמה נאמר לך שתי פעמים קח לך כו' והי' לך, דהי' יכול לומר קח מכל מאכל אשר יאכל והי' לך ולהם לאכלה, אך י"ל דהקב"ה אמר לו שיקח עבורו מכל מאכל וד' ישלח ברכה שיהי' לך ולהם לאכלה ע"כ ודפח"ח, והנה אחר שנים רבות מצאתי בס' יבין שמועה שהעיר בכעין זה, והנה לכאורה גם בתירוצו לא הועיל, דעכ"פ תקשה דלמה לא נאמר לו כמה יקח עבורו דהא לא נאמר לו לכמה זמן יצטרך לישב בהתיבה שיצטרך להכין מזון עבור עצמו:

אמנם י"ל עפי"מ שראיתי בס' באר משה מבנו של רבינו הגה"ק המגיד מקאזניץ זי"ע, שדקדק על הנך שתי תיבות אשר יאכל דמיותר ועיי"ש מה שתירץ בזה עפ"י דרכו בקודש. ולפיענ"ד נראה עפי"מ דאיתא בהרמב"ם הל' חו"מ דח"ש אסור בחמץ מדכתיב לא יאכל בצירי דמשמע אפי' כ"ש ועיי"ש וא"כ בזה יהי' מתורץ חדא בחברתה דקושית ר' אבא הנ"ל יתורץ עם קושית הבאר משה. דבאמת בכ"מ אמרינן לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש והיינו טעמא דלא צריך לפרש כמה יקח מכל מיני מאכל משום דבאמת א"צ ליקח שום שעור רק אפי' אם לא יקח רק כ"ש ישלח הקב"ה ברכה שיהי' לך ולהם לאכלה, רק עכ"פ צריך שיקח מקצת מכל מיני מאכל שיהי' יכול להיות שורה ברכה עלי' וזה שאמר קח לך מכל מאכל שבעולם, והשעור שתקח הוא אשר יאכל אפי' כ"ש, ואספתו אליך ואז תהי' הברכה והי' לך ולהם לאכלה וכדברי ידידי המנוח ז"ל והבן:

מכל הבהמה הטהורה פירש"י העתידה להיות טהורה לישראל, למדנו שלמד נח תורה ע"כ והקשו הבעתוס' מהא דאמרינן במס' זבחים פרק פרת חטאת מנאי ידע נח איזהו טהורה כל שהתיבה קלטתו טהור וכל שאין התיבה קולטתו טמא אלמא לא ידע אלא מתוך קליטת התיבה ע"כ ועיי"ש, ונלפענ"ד די"ל דדבר הזה תליא בפלוגתא עפי"מ דאמרינן בפסחים ס"ד הפסח נשחט בשלש כתות כו' נכנסה כת הראשונה נתמלאה העזרה נעלו דלתות העזרה, ואמר בגמ' אתמר אביי אמר ננעלו תנן רבא אמר נועלין תנן, מאי בנייהו איכא בנייהו למיסמך אניסא אביי אמר ננעלו תנן כמה דעיילו יעלו וסמכינן אניסא, רבא אמר נועלין תנן ולא סמכינן אניסא ע"כ:

ומעתה לרבא דסבר דלא סמכינן אניסא א"כ ע"כ כשצוה לו הקב"ה לקחת שבעה מן הטהורה ותקשה מנא ידע וא"ל לסמוך על ניסא של קליטת התיבה הלא לרבא אין סומכין אניסא - אמנם לפירש"י דלמד נח תורה א"כ שפיר ידע כח בעצמו ולא הי' סומך אניסא. (וצ"ל דגם לרבא היכי דא"א בענין אחר מודה דסומכין אניסא רק כל מה דאפשר שלא לסמוך אניסא אסור לסמוך אניסא] אבל לאביי דס"ל דסומכין אניסא אז שפיר י"ל לדידי' דנח ידע הכל מקליטת התיבה כדברי הגמ' זבחים הנ"ל:

אפס בעיקר דברי פירש"י הנ"ל שלמד כח תורה, יש להעיר דאע"ג דלמד נח תורה מכ"מ מנא ידע דזה מין ארי' וזה ארנבת שהם טמאים, וכן במינים הטהורים דזה שור וזה צבי ואיל, ואע"ג די"ל דידע בשמותם בקבלה מפי אדה"ר שהוא הי' הנותן שמות לכל חי, אך דא"כ גם קושית הגמ' מנא ידע נמי לק"מ, עפי"מ דאיתא דאדה"ר הי' יודע כל הטבע של כל הבהמות וחיות שבעולם ומכיר בהם. ולכך הי' יודע ליתן להם שמות לכל אחד ואחד. מה שאין המלאכים היו יודעין, כי איתא בס' תורת משה שבתחלה הקב"ה הראה להמלאכים שיתנו את השמות לכל חי ולא היו יודעין אבל אדה"ר הי' יודע ועיי"ש, וא"כ שוב י"ל דאדה"ר הי' נמי יודע איזה מין יהי' טהור ואיזהו טמא והי' נח מקבל הכל מאדה"ר, ומנא ידע הגמ' לומר דנח למד תורה, ואפשר אדה"ר למד תורה והי' אומר הכל לנח:

והעיקר דדוחק גדול לומר כן. דאדה"ר הראה כל המינים בהמות וחיות כבניו ולהגיד להם שמותן של כל או"א, האם הי' כל הבהמות וחיות ועופות ושקצים ורמשים בהתוועדות במקום אחד לעיניו ולהראות לבניו כולם ולהכירן בשמותיהן: אמנם י"ל עפי"מ דאיתא בפירש"י פ' שמיני בשם התו"כ וז"ל זאת החי' מלמד שהי' משה אוחז בחי' ומראה אותה לישראל זאת תאכלו וזאת לא תאכלו עכ"ל וע"כ דכולם באו אז אל משה רבינו בכדי להראותם לבני ישראל וא"כ ע"כ צ"ל דמהלימוד בלבד לא נוכל לידע את כל מין ומין למיניהם מש"ה הוצרך משה רבינו לנס גדול שבכל עת שהזכיר חי' או בהמה אז באתה לפניו ואומר להם זה טהור וזה טמא כמו כן נמי צ"ל דגם נח שלמד תורה והזכיר אותם בשמותיהם אז באו כולם כמו למשה רבינו ולכך שפיר ידע אותם כל מין ומין על מכונו והבן:

הוצא אתך פירש"י וז"ל הוצא כתיב היצא קרי הוצא אמור להם שיצאו ואם אינם רוצים לצאת היצא הוציאם אתה עכ"ל, והנה לכאורה תקשה מאיזה טעם וסברא הו"א שלא ירצו הבהמות וחיות לצאת מן התיבה, הכי עדיף להו לישב מסוגר בתיבה מלילך בחוץ על פני השדה, ולמה הוצרך הקב"ה לצוות לנח להוציאן בע"כ:

אך י"ל עפי"מ דאיתא בעמרם שגירש את אשתו בעבור גזירת כל הבן הילוד משום למה יביא בנים לעולם אם ישליכו אותם ליאור, ואמרה לו בתו מרים גזירתך קשה משל פרעה, דפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גם על הנקיבות, והחזיר עמרם את אשתו ע"כ:

והנה בפירש"י ושרצו בארץ מפרש ולא בתיבה מגיד שאף הבהמה ועוף נאסרו בתשמיש ע"כ, והנה לקמן בקרא כל רמש אשר הוא חי לכם יהי' לאכלה פירש"י שם שלא הרשיתי לאדה"ר לאכול בשר אלא ירק עשב, אבל לנח הותר הבשר מכל בהמה חי' ועוף, ומעתה שפיר ניחא דכל הבהמה וחי' לא ירצו לצאת מן התיבה ואע"ג דאם יצאו מן התיבה יהי' מותרים בתשמיש, מכ"מ לעומת זה יהי' היתר לנח לאכול מהם בשר, וא"כ יאמרו למה להם להוליד בנים אם ילכו לשחיטה והרי עדיף להם לשבת בתיבה וליאסור בתשמיש מלצאת החוצה ולהוליד בנים לשחיטה וע"כ אמר לו השי"ת אם לא ירצו לצאת יוציאם בע"כ:

עוג מלך הבשן סיחון מלך האמורי נלפענ"ד לפרש בדרך רמז בהא דאיתא ויבא הפליט זהו עוג ונקרא פליט על שם שנפלט מימי המבול ע"כ וי"ל בדרך רמז דגם "הבשן" נוטריקון. "שהי' "ניצל "בימי "המבול והבן: והנה בבעתוס' פ' חקת מקשה דלמה על עוג מלך הבשן מצינו רמז שנפלט בימי המבול וא"כ למאי דאמרינן במס' נדה דסיחון ועוג אחים היו א"כ ע"כ דגם סיחון הי' ניצל מימי המבול, ולמה לא מצינו עליו שום רמז לא בש"ס ולא במדרש דגם סיחון ניצול מימי המבול, ותירץ שם בבעתוס' דבר יקר דאמו של עוג היתה מעוברת עם סיחון וניסת לאחד מבני כח ונולד סיחון בתיבה. ולכך לא צריך לשום רמז ע"כ ועיי"ש - ואפשר דכמו "הבשן" רמז על עוג, כמ"כ "מלך האמרי" הוא רמז ונוטריקון "כי "לא "מבעלה "היתה "אמו "מעוברת "ימים "רבים והבן:

והנה בדברי הבעתוס' הקשיתי מהא דאיתא בפרשת נח מהעוף למינייהו, פירש"י אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם ומאיליהם באו, וכל שהתיבה קולטתו הכניס בה עכ"ל. ועפי"ז תיקשי כיון דאמו של סיחון היתה מעוברת, איך היתה מותרת לינשא לאחד מבני נח הרי היתה בעולת חבירו, וכבר נודע סברת הפנ"י בריש מס' קידושין דמיתת הבעל אינו מתיר לב"נ - ואין לומר דבאמת חם נטלה באיסור, א"כ תיקשי איך התיבה היתה קולטת אותה לאחר שעשה בה עבירה גדולה כזו שנשא אותה באיסור אשת איש. - אך י"ל עפי"ד הרמב"ם בפ"ט מהל' מלכים דלב"נ אע"ג דאין להם גירושין בכתב מכ"מ גירושין בדיבור יש להם ויכולין לפרוש זה מזה בדבור, וא"כ י"ל דבני אלהים גרשו את אמו בדיבור ונשאת לאחד מבני כח וכנ"ל ועפי"ז יתורץ היטב קושית מפרשי ירושלמי על הרמב"ם בזה בהא דהירושלמי מסתפק בזה אי מהני גירושין לב"נ או לא. ומנ"ל להרמב"ם דיש להם גירושין, ובדברינו הנ"ל הלא שפיר יש להרבינו הרמב"ם הוכחה דמהני להם גירושין מדקלטתה התיבה לאמו של סיחון, כיון דהיתה מעיקרא מעוברת דהוי אשת חבירו ואסורה לב"נ, וע"כ שהיתה אחד משתי אלה או דמיתת הבעל מתיר או בגירושין מתירין והבן - ובס' יד המאיר העירותי דאם גירושין בדבור מהני, א"כ כש"כ מיתת הבעל דמתיר דלא גרע פרישת מיתה מפרישה של דבור, והארכתי בזה לחלק בין פרישה בדבור לפרישת מיתה בלא דיבור, ויש להעיר עוד עפי"ד החכ"צ בתשובותיו לענין אשת אלי' וחנוך דהיינו אדם שנעשה מלאך אי אשתו מותרת ואפשר לחלק בין אדם שנעשה מלאך למלאך שנעשה אדם והבן:

ויקח אברם ונחור להם נשים שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה ויש לדקדק למה התורה מפרשת אצל מלכה שהיתה בת הרן והדר אמר אבי מלכה ואבי יסכה, הא יכול לומר בנות הרן סתם וידענו שהרן הי' אבי מלכה ואבי יסכה, או לומר שרה בת הרן כמו שנאמר מלכה בת הרן ועיין בשפ"ח שמפרש דלרש"י באמת קשיא לי' דלמה לא אמר גם בשרה שהיתה בת הרן ועיי"ש ושוב לא יצטרך לומר אבי מלכה ואבי יסכה ונלפענ"ד עפי"מ שמביא רש"י בד"ה על פני תרח אביו, דבשעה שהשליכו אברם לכבשן האש הי' הרן יושב ואומר בלבו אם אברם נוצח אני משלו, ואם נמרוד נוצח אני משלו, וכשניצל אברם אמרו לו להרן משל מי אתה אמר להם הרן משל אברם אני השליכוהו לכבשן האש ונשרף, הרי דהרן הי' מן הקדושים שנשרף בשביל שהי' מהצד של אברם שהאמין בד' וע"כ שפיר אומר הכתוב אבי מלכה ואבי יסכה להעיד שהי' להם אב מיוחס והבן - ומכ"מ אצל מלכה אמר עוד הכתוב שהיתה בת הרן דיחוסה לא הי' רק שהיתה בת הרן, אבל שרי אינה צריכה ליחוסה של אבי' כי שרה מצד עצמה היתה נביאה וסוכה ברוח הקודש ואברהם טפל לה בנבואה, וע"כ אינו אומר אצל שרה שהיתה בת הרן, רק שאומר אשת אברם שרי כי שרה זו יסכה שסוכה ברוח הקודש והבן:

ובדרכנו אמרתי לפרש הא דאמרה רבקה אל אליעזר להלן בפ' חיי שרה ותאמר אליו בת בתואל אנכי בן מלכה אשר ילדה לנחור ואליעזר כשסיפר לפני בתואל ולבן אמר שרבקה אמרה לו בת בתואל בן נחור אשר ילדה לו מלכה והוא תמוה למה שינה מלשון רבקה - אמנם י"ל דרבקה היתה משגת את יחוסה שהיא בת נכד מלכה שהיתה בת הרן, ע"כ אמרה שאבי' בתואל הוא בן מלכה אשר ילדה לנחור, אבל אצל אליעזר שסיפר לפניהם לא רצה לפרש היחוס שלה כי נגד שרה אין היחוס של מלכה כלום והוא רצה לקחת את רבקה ליצחק שהוא בן שרה שסכה ברה"ק כנ"ל, ומכש"כ בתואל הוא באמת בן נחור אשר ילדה לו מלכה היינו בדומה לו לנחור והבן - ולקמן בפ' חיי שרה אמרתי לתרץ בא"א:

תוכן העניינים

זקן אהרן (קורץ)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה