זקן אהרן (קורץ)· רבי אהרן יוסף קורץ
על פרשת חקת
ויקח אליך פרה אדומה פירש"י לעולם נקראת על שמך פרה שעשה משה במדבר והקשה בס' יבין שמועה דמאי טעם שנקראת על שם משה ומאי מעליותא בה, ומפרש דבא להורות לטובת ישראל שלא עשו העגל בשביל עבו"ז לפגוע בכבוד השי"ת רק שרצו לעשות מנהיג אחר במקומו של משה ולכך קאמר ויקחו אליך בשבילך עבור שפגעו בכבודך עכ"ד, ואין להקשות אדרבה אם פגעו בכבודו של מקום שנקרא אב יכול למחול אבל אם פגעו בכבודו של משה שהוא מלך ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, די"ל דמשה ל"ה לו דין מלך וראי' לזה עפי"מ שמביא באוה"ח הילקוט דכל פרה אדומה נעשית ע"י שבעה כהנים ופריך פרה שעשה משה איך הי' שבעה כהנים ומתרץ אהרן ובניו הוא חמשה ומשה ופנחס הרי שבעה, וא"כ לפי"מ דאיתא בריש מס' שקלים דכהן א"י להיות מלך וזה שפירש"י לעולם הוא נקראת על שמך פרה שעשה משה במדבר וע"כ שהי' כהן ולא יכול להיות מלך ושפיר גם משה יכול למחול: וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשרו במים ואחר יבא אל המחנה וטמא הכהן עד הערב פירש"י וטמא הכהן עד הערב סרסהו ודרשהו וטמא עד הערב ואחר יבא אל המחנה וקשה עה"ת למה הקדימה ואחר יבא אל המחנה ואח"כ וטמא הכהן ולסרסהו הי' לו לכתוב קודם וטמא הכהן כו' ואח"ז ואחר יבא אל המחנה, ונ"ל דאלו הוי כתוב מעיקרא וטמא הכהן וכו' הו"א דשני מיני טהרות הם ורחץ בשרו במים הוא ביאת מים וטהור תיכף וטמא הכהן עד הערב הוי ביאת שמש, ואחר אחת מכל אלה יבא אל המחנה וא"צ זל"ז וכה"ג איתא בסנהדרין ר"א הי' בוכה דבעי כלהו א"ל ר"ע לא כן רק בכל אחת מאלה, וע"כ הפכה התורה ואחר יבא אל המחנה תיכף אחר ורחץ בשרו במים להורות דעיקר ביאתו אל המחנה תליא בביאת מים דזהו עיקר טהרתו, רק שלא נטעה לומר דביאת מים גומר הטהרה מכל וכל ע"כ סיים הכתוב וטמא הכהן עד הערב דביאת השמש הוא דגומר הטהרה דבאמת שניהם בעי:
ותמת שם מרים ותקבר שם הקשה באוה"ח למה נאמר ותמת שם ולא נאמר ותמת מרים ורז"ל דרשו שלא עכבוה והרי דרשא זו נשמע מדכתוב ותקבר שם, ב' הקשה בכלי יקר בהא דפירש"י למה נסמכה מיתת מרים לפ' פרה אדומה ל"ל מה קרבנות מכפרים אף מיתת צדיקים מכפרים והקשה למה לא נסמך לקרבנות ממש, ונראה עפי"מ דאיתא בס' מרגנותא דרב דמיתת צדיקים נדמה לפרה אדומה מה פר"א מטהר טמאים ומטמא טהורים כך מיתת צדיקים שנתפסין בעון הדור, ואז כשעושין תשובה שמחזיקין עצמם בטומאת עונות מיתת צדיקים מכפר עליהם ומטהר אותם אבל אם מחזיקין עצמם לטהורים ואין עושין תשובה שיאמרו הצדיק בחטאו מת אז לא די שאין מתכפרין רק נענשין ומיטמאין יותר ממה שהי' ע"כ, ולפי"ז שפיר מיושב קושית הפ"י דלכך לא נסמך לקרבנות רק לפרה אדומה להורות דכמו פר"א מטמא טהורים כמ"כ במיתת צדיקים אם לא יעשו תשובה לא די שאין מתכפרין רק נענשין ומיטמאין יותר:
ובזה נתיישב קושית האוה"ח דכתוב ויבאו בני ישראל כל העדה והקשה למה נאמר כל העדה ותירץ להורות שבני ישראל הוא מדריגה גבוה שהיו בגדר ישרים וצדיקים וע"כ אמר כל העדה שכל העדה היו בבחינת בני ישראל אבל הקשה למה הודיע זאת דוקא כאן, ונ"ל עפי"מ דאיתא בכ"י דלכך הי' העונש שלא הי' מים לעדה אחר מיתת מרים דהרי הבאר הי' בזכות מרים וגדולים צדיקים במיתתן רק הטעם משום שלא הספידו למרים וכן איתא במדרש ויקהלו על משה ועל אהרן אמר אהרן למשה חזו ישראל קדושים ובאין להספיד אמר לו משה אין קהלה זו לספוד אלא להריב ע"כ, ולכאורה תיקשי למה באמת לא הספידו אותה ע"ז אמר הכתוב ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר כו' דלסיבת שידעו בנפשם שהם צדיקים לא ספדו אותה, דעיקר ההספד לעשות תשובה והם החזיקו את עצמם לטהורים ולא מתה בסיבת עונותם וחשבו דמתה ג"כ בסיבת החטא מרגלים ולכך נענשו בחסרון המים ופוק חזו מה שעלתה בידם דמתחלה הי' בגדר בני ישראל כל העדה ותיכף אח"כ נאמר וישב העם בקדש קורא אותם העם מדריגה הפחותה, ולזה אמר הכתוב הטעם לזה שירדו כל כך במדריגתם ע"ז אמר הכתוב ותמת שם מרים היינו בקדש ולא הספידוה ולא הי' מים לעדה ויקהלו כי וירב העם וע"י שלא הספידוה ע"כ באו לגדר עם והבן:
וידבר ד' אל משה קח את המטה והקהל את העדה כו' ודברתם אל הסלע ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע יש לדקדק למה הוצרך להקהיל אותם דכבר נקהלו מעצמם דכתיב ולא הי' מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן. ב' מתחלה כתב ולא הי' מים לעדה ואח"כ אמר וירב העם, ג' ודברתם אל הסלע לשון רבים קאי על משה ואהרן והוצאת להם משמע משה לבדו, ד' והוצאת להם מים מן הסלע מיותר. ה' ונתן מימיו הידועים והוצאת להם מים סתם משמע (היא קושית תורת משה מח"ס) ונ"ל עפי"מ דאיתא בכלי יקר ולא הי' מים לעדה הי' עונש על שלא הספידו למרים והנה לשון עדה י"ל דקאי על לעיל בני ישראל כל העדה, וקאי על המובחרים אבל עם קאי על הפחותים ולזה י"ל דהעדה היינו המובחרים כאשר ראו שחסרו המים אחר מיתת מרים, והי' קשיא להם הרי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם וכיון דהבאר הי' בזכות מרים א"כ כש"כ לאחר מיתתה דזכותה גדול יותר למה חסרו המים ע"כ הבינו הטעם בשביל החטא שלא הספידו למרים ולכך ויקהלו על משה ועל אהרן ולכאורה הי' סגי לומר על משה ואהרן, אמנם יש במדרש שאהרן אמר למשה חזו ישראל קדושים ובאין להספיד אמר משה אין קהלה זו לספוד אלא להריב ע"כ ובאמת ידע משה לבבם דכתוב תיכף וירב העם עם משה ותקשה למה ויקהלו נאמר על שניהם ולסוף וירב העם עם משה לבדו, אמנם עפי"ד הנ"ל יובן שפיר דבאמת העדה המובחרים באו על משה ועל אהרן על דעת להספיד את מרים, ואהרן כוון לדעתם שאמר חזו ישראל קדושים ובאין להספיד אבל תיכף ומיד וירב העם עם משה ומתורץ קושיא ב' כי העם לא חששו להספידה באמרם שגם מרים מתה מחטא המרגלים ואינה ראוי' להספד ופגעו בכבודה ויתחילו להריב עם משה ושניהם כוונו לדעת אמת, אהרן ראה דעת העדה ומשה ראה דעת העם וע"כ שפיר נאמר מתחלה ויקהלו על משה ועל אהרן משה ראה שנקהלו עליו להריב עמו דלב יודע מרת נפשו הרגיש תיכף שבאו לריב עמו:
ועל אהרן קאי על מחשבות העדה המובחרים שהיו באים באמת להספיד וזאת הרגיש אהרן בנפשו אבל העדה המובחרים כשראו זאת נמלטו וברחו ממעמד החטאים והקב"ה ידע מחשבותם הטובה במקהילותם וגם חזרתם, ע"כ אמר למשה והקהל את העדה היינו המובחרים שהלכו להם ומתורץ קושיא א' אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע בשביל הסלע והסלע היינו סלע הידוע הוא בארה של מרים, ודברתם היינו לדבר לעיניהם להספיד את מרים והוי כמו שהי' כתוב ודברתם לעיניהם בשביל הסלע שאם יספידו יתן מימיו, עוד יש לרמז סלע בגימ' עץ וצדיק נקרא עץ כמו שפירש"י בפסוק היש בה עץ ונתן מימיו ומתורץ קושיא ג' וקושיא ה' אבל עכ"ז לא מסלע הזה ישתו בעבור חטאם שפגמו בכבודה של מרים רק והוצאת להם מים מן הסלע מים סתם מסלע אחר ומיושב קושיא ד' והבן:
בזה ניחא דלא רצה הסלע ליתן מים בהכאה ראשונה רק ויך את הסלע פעמים מאחר דכונת הקב"ה הי' להוציא מים מסלע האחר אחר הסלע הראשון ע"כ לא רצה ליתן מים בהכאה ראשונה רק בשניי':
והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו כו' שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים כו' יש להקשות דלמה בפ' בשלח צוה הקב"ה והכית בצור וכאן נאמר ודברתם גם הטעם שצריך להבין כיון דהקב"ה אמר ודברתם למה שינה משה רבינו והכה במטה, ואמר בני היקר כמוה' יצחק נרי' עפי"מ שפירש"י בפ' בשלח בד"ה עבור לפני העם וז"ל וראה אם יסקלוך למה הוצאת לעז על בני ועיי"ש, הרי דהי' הדבר קשה לפני הקב"ה על משה שהוציא לעז על בנ"י במה שאמר עוד מעט וסקלוני והראה לו הקב"ה דח"ו דלא יעשה כן בישראל, ומעתה י"ל דחדא מתורץ בחברתה דמשה רבינו הוי קשיא לי' קושיא הנ"ל דבפ' בשלח נאמר לו והכית וכאן ודברתם רק משה רבינו הי' סבר דהתם דהי' קשה להקב"ה על שהוציא לעז ע"כ הי' משה סבר דבזה פגם את לשונו ולכך נצטווה להכות ולא לדבר בפיו אבל כאן דלא פגם את פיו סגי בדבור ומש"ה אמר הקב"ה ודברתם, אך כאשר ראה משה רבינו בעצמו שבא לכלל כעס ואמר שמעו נא המורים ע"כ אמר כיון דהשתא נמי פגמתי את פי שוב לא אהני לדבר בפי ולכך לקח את המטה והכה את הסלע עכ"ד: עוד נ"ל לפרש עפ"י דרכו הטעם ששינה משה רבינו מדברי הקב"ה דכיון דהקב"ה אמר קח את המטה ואמר נמי ודברתם נסתפק משה רבינו אם הדבור בעלמא סגי או דבעי נמי הכאה עם הדבור. אך כאשר ראה משה רבינו שאמר מתחלה לישראל המן הסלע הזה נוציא לכם מים וא"כ אין לך דיבר לסלע יותר כזה ואע"ג דלא דיבר לסלע רק בדרך גערה לישראל הי' הסלע צריך לעשות את שלו וליתן מימיו. וראי' לזה מיעקב אבינו שנאמר ויגער בו אביו הבא נבא אני ואמך להשתחוות כו' ומכ"מ נאמר ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר אע"ג דלא הי' דרך פתרון רק דרך גערה, כמ"כ הכא דהסלע אינו נותן מימיו ע"י דיבורו מסתמא דנפגם פיו ולכך הכה במטה כדברי בני הנ"ל - אולם עדיין תקשה דלמה אמר הקב"ה ודברתם שיהי' שניהם מדברים ובפ' בשלח לא אמר הקב"ה רק להכות למשה בלבד, אכן י"ל דהקב"ה ידע בזה שיפגום משה את פיו ע"כ שיתף עמו גם את אהרן שידברו שניהם אבל הם לא עשו כן רק משה הכה את הסלע ונענשו שניהם אע"ג דהי' לו טעם נכון למשה, מכ"מ בהדי' כבשי דרחמנא למה לך דהרי הקב"ה אמר ודברתם והקב"ה ידע טעמו של משה שיפגום את פיו ומה שהקב"ה הי' רוצה לתקן מה ששיתף לו את אהרן השכיל משה רבינו לתקן ע"י הכאה, ואהרן אע"ג דהוא לא הכה מכ"מ כיון שהוא לא פגם את פיו הי' לו לדבר לסלע וטעה נמי בטעותו של משה רבינו והא סבר דרק דיבורם יהני אם שניהם לא יפגמו ולכך גם הוא לא דיבר ונענשו שניהם והבן: