אור ברסלב
זקן אהרן (קורץ) על פרשת וישלח

זקן אהרן (קורץ)· רבי אהרן יוסף קורץ

על פרשת וישלח

על פרשת ויצא

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום בזה רבו הקדמונים להקשות הרי יעקב הולך לביתו של אביו למה לו לשלוח מלאכים אל עשו טרם שבא לבית אביו ומצאתי קושיא זו בזוהר וז"ל אמר ר' אבא וכי אמאי איתער הוא לגבי' דעשו וטב הוה לי' לאושתוקי מיני' ע"כ, ב' קשה דברי פירש"י בפסוק ואשלחה להגיד לאדני פירש"י להודיע שאני בא אליך משמע שרצה לילך לעשו להר שעיר ולהפסיק דרכו מלכת לבית אביו והוא תמוה, וביותר קשה דברי השפ"ח שמפרש דברי פירש"י שפירש להודיע שאני בא אליך להשתעבד ע"כ מנא ידע זאת דכוונתו הוא להשתעבד לעשו שלא נזכר זאת לא בקרא ולא בפירש"י, ד' קשה דברי פירש"י בפסוק למצוא חן בעיניך פירש"י שאני שלם עמך ומבקש אהבתך דהוא ללא צורך כיון דאם יעקב ירצה להשתעבד לעשו ודאי יהי' שלם עמו, כי הוא לא שונא ליעקב רק בשביל הברכות והברכות היו דעשו ישתעבד ליעקב ואם עשו יראה דיעקב ישתעבד לו במילא יראה דהברכות לא נתקיימו ביעקב רק ברכותיו נתקיימו: עוד נקדים דברי הזוהר התמוהין וז"ל כיון דאמר באנו אל אחיך לא ידענו דהוא עשו וכי אחיו אחרינן הוו ליעקב אלא באנו אל אחיך. ואי תימא דהדר בתשובה ואזל באורח מתקנא לאו הכי אלא עשו הרשע כדמעיקרא וגם הולך לקראתך, ואי תימא דאיהו בלחודוי אזיל לאו אלא ארבע מאות איש עמו ע"כ, ודברי הזוהר הקדוש תמוהין דמאי הוו להו להמלאכים לומר ליעקב שלא חזר בתשובה דמאי נפ"מ ליעקב השתא בזה דלא היו צריכין לומר לו רק דעודנו בשנאתו כמו שפירש"י דרק על זה שאל יעקב ולא שאל אם עשו חזר בתשובה כלל:

אמנם נלפענ"ד עפי"מ שהעירו בזה המפרשים דלמה סיבב הקב"ה שיעקב אבינו בחיר האבות יעשה רמאות כאלה והיינו בזה שעשו נולד קודם יעקב ויעקב ירמה את הבכורה מאתו, וגם אצל הברכות סיבב הקב"ה שיצחק יאהב את עשו ויטעה בו שעי"ז רצה יצחק לברך במקור הברכות שניתן לו מאת אברהם אביו אל עשו, ולא גילה לו הקב"ה ליצחק דהברכות מגיעין ליעקב רק כרמיי' הוא שרימה יעקב את הברכות מאביו - אמנם י"ל דאלו הי' הקב"ה מגלה זאת ליצחק דיעקב הוא הטוב ויקרא זרעו ועשו הוא הרע ואינו ראוי לברכות אז הי' מוכרח יעקב להיות טוב ועשו הי' מוכרח להיות רע והי' ניטל מהם הבחירה (כידוע דברי האלשיך שהדיבור של הקב"ה מכריח הבחירה) מש"ה לא אמר הקב"ה רק בלשון שלילה כי ביצחק יקרא לך זרע) ודרשינן ולא כל יצחק ולא גילה הקב"ה מי ביצחק יקרא לך זרע יעקב או עשו, וגם נולד עשו מקודם ויעקב שהוא הצעיר קנה את הבכורה מעשו ועשו צד את אביו במצות ובמרמה הטעה אותו ויאהב יצחק את עשו, ותכהנה עיניו של יצחק שעי"ז לא ראה יפה מעלת יעקב ועשו ועי"ז ברצונו רצה לברך את עשו דסבר שעשו הוא עיקר זרעו, ואפי' אחר שבירך ליעקב הי' סבר כי רק ברמאות נטל יעקב את הברכות הראוים אליו, ובאמת כי עדיין היו יכולים להתהפך מיעקב לעשו אם יעקב הי' ח"ו נהפך מטוב לרע ועשו הי' חוזר בתשובה ונהפך לטוב גם הברכות היו מתהפכין מיעקב לעשו, כיון דיעקב נתברך במעשה ועשו נתברך במחשבה דיצחק הי' מברך ליעקב וסבר שהוא עשו ועי"ז הבחירה עדיין בידם כל ימי חייהם והבן - ובזה נמי ניחא הסיבה שנעשה ברמיית הבכורה מאחר דרבקה הלכה לדרוש את ד' כפירש"י ואמר לה ד' שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ופירש"י מן המעים הם נפרדים זה לרשעו וזה לתומו ורב יעבוד צעיר, א"כ לפי"ז עשו הבכור יעבוד ליעקב הצעיר וע"כ דגילה הקב"ה דיעקב הוא חלק הטוב ועשו הוא הרע וא"כ נמי ניטלה הבחירה מהם, וע"כ מהאי טעמא שלא תהי' הדבר מוכרח נמכר הבכורה ליעקב ושוב תהי' שני אופנים לפרש כוונת ורב יעבוד צעיר דאם יעקב יהי' הטוב וישאר בדרכו הטוב ועשו הרע, תהי' ורב יעבוד הצעיר כפשוטו דעשו ישתעבד ליעקב, אבל אם יתהפכו מעשיהם אז נאמר להיפך ורב יעבוד צעיר דיעקב יעבוד לעשו כיון דיעקב קנה הבכורה מעשו וא"כ יעקב הרב ועשו הצעיר והבן:

ועפי"ז יש להבין הא דנתיירא יעקב של יהרג דאמר כי ירא אנכי אותו, ומקשים בבעלי תוס' ובשאר מפרשים הלא הברכות צריכין להתקיים על ידו ועל יד בניו ואם יכה עשו האם על הבנים הברכות לא יוכלו להתקיים, וזהו דוחק דהי' יעקב נושא אשה אחרת והי' מוליד י"ב שבטים אחרים. ובהנ"ל יובן שפיר דיעקב עדיין לא הי' בטוח בקיום הברכות שהי' ירא שמא יגרום החטא, ומחזיק עצמו כאפס ואין שאינו מקיים המצות כראוי, ולעולם יתיב בהאי פחדא שמא יחזור עשו בתשובה ויתגבר עליו בקדושה ואז יתהפכו כל ברכותיו ליד עשו שהוא הגדול וכדברינו הנ"ל:

ועתה נבין היטב בשליחת המלאכים שאמר יעקב כה תאמרון לאדני לעשו, ומקשים כל המפרשים דהי' צ"ל לאדני עשו, אמנם י"ל בזה כי שמע יעקב דעשו הוא בשעיר בעצמו ונשיו ובניו וכל רכושו היו בכנען וכמו שנאמר באמת אח"כ ויקח עשו את נשיו ואת בניו כו' ואת כל קניינו אשר רכש בארץ כנען כו' וישב עשו בהר שעיר, הרי דעשו נתיישב בשעיר רק אחר שבא יעקב לארץ כנען ועיין בהרמב"ן באריכות, והרי אמרינן דיעקב שנענש על הכ"ב שנים שהי' בבית לבן ולא קיים מצות כיבוד או"א אבל על הי"ד שנים שהי' בבית שם ועבר לא נענש משום דאז למד תורה, מש"ה כששמע יעקב דעשו עזב את אביו והלך לשעיר וכל ב"ב נשארו בארץ כנען חשב יעקב בדעתו שמא הלך עשו לשעיר ג"כ ללמוד תורה ולעשות תשובה, דאל"כ לא הי' הולך מבית אביו מחמת שהי' נזהר מאוד בכיבוד אביו וע"כ הי' ירא מאוד שמא עשו חזר בתשובה, ומעתה יוכלו הברכות להתהפך מידו לעשו ורב יעבוד צעיר יהי' הפירוש יעקב לעשו משום דקנה הבכורה ובזה יובן שפיר שאמר לאדני לעשו וכך אמר להמלאכים דישגיחו במעשיו של עשו בשעיר, דאם חזר בתשובה ונעשה צדיק דאז ודאי יתהפכו הברכות לידו וממילא יעקב צריך להשתעבד לעשו לקיים ורב יעבוד צעיר יעקב לעשו וכנ"ל, ע"כ יאמרו לו לאדני, ואם יראו שלא חזר בתשובה ועומד במרדו דאז עשו צריך להשתעבד ליעקב ע"כ יאמרו רק לעשו, וזהו לאדני לעשו או יאמרו לאדני או לעשו והבן. ובזה יובן שפיר שהקדים שליחת המלאכים לעשו קודם שהלך לבית אביו כי באמת יעקב אחר שהי' בבית לבן הרשע כ"ב שנים ועשו הי' לעומת זה בבית יצחק הלא יוכל להיות דעשו חזר בתשובה ונעשה צדיק גדול, ועי"ז שפיר חשב שעזב את אביו משום דמסתמא הלך לשם לעשות דבר הגדול יותר ממצות כיבוד, וע"כ שפיר עוד טרם שבא לביתו הי' חפץ מאוד לידע אם הוא לא נתקלקל בבית כבן הרשע ועדיין הוא עיקר זרע יצחק ואברהם, או דעשו חזר בתשובה והוא ח"ו נתקלקל ועשו הוא דאיקרי זרע אברהם - ובזה יובן דברי פירש"י בפסוק ואשלחה להגיד לאדני פירש"י להודיע שאני בא אליך ופירש בשפ"ח להשתעבד, דעפ"י דברינו דאם עשו חזר בתשובה יאמרו המלאכים לאדני וכנ"ל, א"כ שפיר אני בא אליך להשתעבד דצריך אני לקיים המקרא ורב יעבוד צעיר וכנ"ל, ובד"ה למצא חן בעיניך דפירש"י שאני שלם עמך ומבקש אהבתך ולכאורה שאני שלם עמך הוא תמוה דהי' לו לומר שתהי' שלם עמי דהא הוא רוצה להשקיט שנאתו על עשו מעליו ושיהי' עשו שלום עמו ולכאורה י"ל בפשטות עפי"מ דאיתא כמים פנים אל פנים כו' והורה יעקב בזה לעשו שהוא שלם עמו ומסתמא אתה נמי שלם עמי ומבקש עוד יותר מזה אהבתך והבן. - ועפ"י דברינו הנ"ל י"ל דאם חזר בתשובה יאמרו לאדני ואני בא אליך להשתעבד, אבל אם לא חזר בתשובה וא"כ אני הוא עיקר הזרע אברהם ויצחק וצריכין הברכות להתקיים על ידי דוקא ואז יאמרו לעשו, וע"ז לא יאמרו רק למצא חן בעיניך וכמו שפירש"י שאני שלם עמך דאע"ג דרצית להרוג אותי ועל ידך ברחתי ללבן וזה כמה שנים נטרד הייתי מבית אבותי עכ"ז אני שלם עמך והבן:

א"י עפ"י דברינו הנ"ל דיעקב שלח המלאכים לראות אם עשו חזר בתשובה ואז יעקב ישתעבד אצלו וכמו שפירש"י הנ"ל אני בא אליך להשתעבד, וא"כ בזה יש לפרש כוונת רש"י שאמר שאני שלם עמך ומבקש אהבתך והיינו דיעקב הורה בזה לעשו דאע"ג דאם חזר עשו בתשובה א"כ הוא מוכרח לעבוד לעשו, ועכ"ז הוא שלם עמו ואינו שונא אותו בשביל ברכות כאלה אשר הוא מוכרח לקיים ורב יעבוד צעיר לעבוד לאחיו, וא"כ לעומת זה גם עשו ישקוט משנאתו המוקדמת בשביל הברכות שהי' צריך לעבוד ליעקב, דהרי השתא אם יחזיר עשו בתשובה ואני אהי' מוכרח לעבוד אותך ג"כ אני שלם עמך ומבקש אהבתך ועפי"ז יובן שפיר דברי הזוהר שהבאתי דהמלאכים השיבו ליעקב באנו אל אחיך ואי תימא דהדר בתשובה ואזיל באורח מתקנא לאו הכי אלא עשו הרשע כמעיקרא ודוק היטב בכ"ז.- ועפי"ז נמי יש להבין שני הפירושים של רש"י גרתי לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר והברכות לא נתקיימו בי דבר אחר גרתי עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, והיינו דיראו המלאכים אם עשו עשה תשובה יאמרו לו גרתי לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר והברכות לא נתקיימו בי זה עשרים שנה ויותר, וע"כ אני בא אליך להשתעבד כי לא אקווה עוד על הברכות ואפשר משום דברמיי' היו ועיקר מחשבת אבינו הי' עליך, ואם יראו דעשו לא שב בתשובה יאמרו לו הפירוש השני עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי והבן:

כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה והנה איתא במפרשים הקדמונים על יעקב שנשא שתי אחיות דרק בא"י קיימו האבות את התורה ולא בחו"ל, והרמב"ן לעצמו מתרץ דכיון דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ויעקב אבינו מסתמא גייר אותן ושוב ל"ה אחיות כלל, ומעתה י"ל הא דפירש"י בפסוק הנ"ל גרתי ולא נעשיתי שר וחשוב אלא גר אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני הוה גביר לאחיך שהרי לא נתקיימי בי, דבר אחר גרתי בגימ' תרי"ג כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים ע"כ. דשני הפירושים של רש"י תליא בשני תירוצי הקדמונים שהבאתי בענין איסור שתי אחיות דלתירץ הקדמונים דרק בא"י קיימו את התורה שפיר אמר יעקב לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר ואינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך דהרי לא נתקיימו בי, ואע"ג די"ל דמש"ה לא נתקיימו בי מחמת שלא קיימתי התרי"ג מצות ז"א דהא הייתי בחו"ל, אבל לתירץ הרמב"ן הנ"ל דלא עבר באיסור שתי אחיות משום דגיירן א"כ י"ל דאפי' בחו"ל קיימו האבות את התורה ולשיטה זו פירש"י פירושו השני עם לבן הרשע שהוא בחו"ל מכ"מ תרי"ג מצות שמרתי שלא עברתי באיסור שתי אחיות משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי והבן - ובזה יובן מה שהעירו המפרשים שאמר יעקב כה תאמרון לאדני לעשו דהי' לו לומר לאדני עשו, כי באמת יעקב אבינו הי' נסתפק אם באמת דמהני גירות לגמרי אפי' לקולא קודם מ"ת, וא"כ גם בא"י מותר לדור עם שתי אחיות או דמותר בשתי אחיות רק בחו"ל דוקא ולכך הי' סומך על המלאכים שהם יפסקו הדין לפי דעתם הרחבה, ולכך הי' אומר בלשון הסובל לשני הפירושים בלשון גרתי דלפירש"י הראשון שלא קיים התרי"ג מצות מחמת שהי' בחו"ל ע"כ לא הרגיש בנפשו עוז לנצח את עשו, ע"כ בא בתחנונים וביקש מאתו ואמר כה תאמרון לאדני אינך כדאי לשנוא אותי על הברכות שהרי לא נתקיימו בי ואמר לשון תפלה ואמר לאדני - אבל לפירוש השני גרתי תרי"ג מצות שמרתי ולא עבר באיסור שתי אחיות משום דגר שנתגייר כו' ע"כ שפיר דיבר עם עשו קשות ותרי"ג מצות שמרתי וע"כ הברכות הוה גביר לאחיך נתקיים בי וע"כ לא יאמרו לאדני רק לעשו והבן:

ובדרך מרוח קצת לפרש הדבר יותר דברינו הנ"ל עפי"מ שחולקין הקדמונים מובא בפרד"ר אם האבות יצאו מכלל ב"נ או לא הם יפלגו בשני הפירושים של פירש"י הנ"ל, דלמ"ד דיצא מכלל ב"נ שפיר מהני הגירות של רחל ולאה ולא הוי אחיות ע"כ שפיר אמר תרי"ג מצות שמרתי, אבל להנך דסוברים שלא יצאו מכלל ב"נ וא"כ לא מהני הגירות ע"כ שפיר אמר לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר והבן. - ובדרכינו פירשתי לעיל בסוף פ' ויצא דמשמע מפירש"י שם ובשפ"ח דיעקב אבינו עיכב את מלאכי חו"ל כדי לשלחן לעשו, אבל הבאתי לעיל נמי דעת הזוהר שכתב דשלח לעשו ממלאכי א"י אולם בבעה"ט שם משמע דשלח משניהם, ואמרתי בזה דבאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים דשלח יעקב משתיהן משום דהי' יעקב מסופק אם האבות יצאו מכלל ב"נ או לא, וע"כ שלח משתיהן משים בממנ"פ אם ההלכה דיצאו האבות מכלל ב"נ א"כ מהני הגירות של רחל ולאה ולא עבר באיסור שתי אחיות, ואז שפיר הי' יעקב בתקפו שקיים כה"ת והמצות כראוי ולא ירא מעשו כלל ויכיל לשלוח לו גם ממלאכי א"י, אך דלמא ההלכה כמ"ד דלא יצאו מכלל ב"נ א"כ לא מהני גירות של רחל ולאה ועבר באיסור שתי אחיות ע"כ הוכרח לשלוח גם מלאכי חו"ל בכדי שיהי' הדבר לתירץ שהי' בחו"ל ועיי"ש:

ובזה יובן הא דאיתא במפרשים דהשבטים היו מחולקין עם יוסף בפלוגתת הקדמונים אם יצאו מכלל ב"נ או לא וקשה למה לא שאלו את יעקב אביהם שלמד תורה בשם ועבר ויכריע להם את הדין אולם בעבור שראו דיעקב שלח משתיהן ע"כ דיעקב נמי הי' מסופק בדבר ושפיר היו חולקין בזה והבן: עם לבן גרתי ואחר עד עתה פירש"י לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר אינך כדאי לשנוא אותי על ברכת אביך שברכני הוה גביר לאחיך שהרי לא נתקיימו בי, דבר אחר גרתי בגימ' תרי"ג כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ע"כ. וקשה למה באמת לא נתקיימו הברכות של יצחק ובשלמא לפירוש הראשון דגרתי לשון גרות ובאמת דיעקב לא הי' עוד מקיים תרי"ג מצות כראוי, שפיר אפשר דלא הי' עוד ראוי לברכותיו של אביו דיצחק לא ברכו רק באם יהי' ראוי כמו שפירש"י ובעתו"ס בפ' תולדות בפסוק ויתן לך האלקים אבל לפירוש השני דתרי"ג מצות שמרתי א"כ מדוע לא נתקיימו, עוד תיקשו בהא דפירש"י בפסוק ויהי לי שור וחמור אבא אמר לי מטל השמים ומשמני הארץ זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ, וקשה אטו בזה ישקיט חרון אפו של עשו על הברכות הרי היום או מחר יוכל למכור השור וחמור ויקנה שדות וכרמים ויתקיימו הברכות, ועוד הכי נימא דאם יעקב לא יתרצה לקנות שדות וכרמים שוב לא יתקיימו הברכות לעולם - אמנם נראה דבאמת לפירוש הראשון אמר יעקב שפיר דכל עשרו לא מצד הברכות כיון דבאמת אינו ראוי לברכות ורק מצד הטבע נתעשר בעבודתו, דאלו הי' מצד הברכות ודאי דהיו נתקיימו במכיון במטל השמים ובשמני הארץ כלשון הברכות והבן. ולדבר אחר שפירש"י ותרי"ג מצות שמרתי ואני באמת ראוי לברכות נמי י"ל, דמכ"מ אינך כדאי לשנוא אותי על הברכות כי גם אפי' אם לא ברכני אבי בע"כ נמי הייתי מתעשר עפי"מ דאיתא באבות כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. והרי מעת שנטל אליפז מיעקב כל ממונו והלך לבית שם ועבר ולמד שם תורה י"ד שנים ואח"כ כל הכ"ב שנים שהי' בבית לבן נמי נאמר בפ' וישלח ויבא יעקב שלם פירש"י שלם בתורתו שלא שכח תלמודו כי גם שם הי' לומד וקיים את התורה וכמו שפירש"י גם כאן ותרי"ג מצות שמרתי, וא"כ הרי קיים יעקב את התורה מעוני וכיון דאמרינן דכל המקיים את התורה מעוני סופו לקיים מעושר וא"כ הרי ברכות אביו לא הועיל לו כלום, דהא לא ברכו רק באופן שיהי' ראוי שיקיים את התורה וכמו שפירש"י ובעתוס' בפסוק ויתן לך ועיי"ש, וא"כ מאי הועילו הברכות של אביו כיון דגם אפי' לא ברכו אביו נמי הי' מוכרח לקיים את התורה מעושר ואינך כדאי לשנוא אותי והבן: אולם יש להקשות עפי"מ דאיתא בגמ' דנסיון עושר גדול מנסיון עוני וא"כ י"ל דאע"ג דכבר עמד יעקב בנסיון עוני אין מזה ראי' דיעמוד בנסיון עושר, ויש לחשוש דהשתא שנתעשר בבית לבן בסוף הליכתו שמא לא יעמוד בנסיון עושר ויבטל את התורה מעושר, והרי איתא נמי באבות שם דכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטל מעוני וא"כ יטעון עשו דשפיר הועילו לו ברכת אביו שלא יעני אח"כ אפי' אם יבטל מה"ת דאע"ג דעיקר הברכות ברכו אביו רק באם יהי' ראוי מכ"מ אם רק הי' ראוי שבאו הברכות עליו שוב לא יעני דשאני ביאת הברכות מיציאות הברכות וכמובן. אמנם י"ל עפי"מ שראיתי דבר יקר בשם הבעש"ט הקדוש זי"ע שדקדק בלשון המתני' באבות הנ"ל דאיתא כל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני, והקשה הבעש"ט זי"ע דהי' צ"ל סופו להיות עני, דהא הביטול שמבטל את התורה מעוני אין זה העונש להאיש המבטלו מעושר רק העניות היא העונש והי' די לומר סופו להיות עני, אמנם אמר ע"ז דבר יקר דאם לא הי' אומר רק שסופו להיות עני הי' יכול להיות דאחר שהעני יחזור ויקיים את התורה מעוני ויתעשר דהא התנא אומר שאם מקיים את התורה מעוני סופו לקיים מעושר ע"כ שפיר אמר התנא דהעונש הוא שיבטל ג"כ את התורה מעוני ושוב לא יתעשר ע"כ - ולכאורה יש להתעורר בדבריו הקדושים הלא אין לך דבר שעומד בפני התשובה ואיך נאמר שלא יתנו לו מן השמים לקיימה אח"כ מעוני כדי שלא יוכל להתעשר, אמנם נראה לתרץ דברי רבינו הבעש"ט זי"ע עפי"מ דאיתא בגמ' אלמלא הקב"ה עזרו לא יכול לו והיינו דהקב"ה עוזר לאדם להגביר על היצה"ר, וא"כ י"ל דלאדם שמבטל את התורה מעושר ענשו הוא שיעני ולא יעזרו לו מן השמים להגביר על היצה"ר ולכך שפיר נשאר בעניותו והבן. - אולם נלפענ"ד בזה, דדברי רבינו הקדוש הבעש"ט לא אמורים רק באדם שעדיין לא עמד בנסיון עוני רוב שנותיו של אדם דעדיין צריך לעזר, אבל במי שכבר עברו רוב שנותיו בעניות וקיים את התורה דשוב אינו צריך לעזר (וכדאי' בגמ' כיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא שוב לא יחטא) אז שפיר י"ל דאע"ג שביטל את התורה מעושר והיינו שלא הי' יכול לעמוד בנסיון עושר מכ"מ אין סופו לבטלה מעוני דהא יכול אח"כ לקיימה מעוני ושוב יתעשר כדברי הבעש"ט הנ"ל, ואין לומר שהעונש יהי' שיבטלה מעוני דהא עיקר העונש הוא רק שלא יעזרו לו מהש"מ, וכיון שהוא כבר עמד בנסיון ל"ו שנים שוב לא צריך לעזר ובוודאי יקיים מעוני ושוב ודאי יתעשר, וזה שאמר יעקב אבינו עם לבן הרשע גרתי ואחר עד עתה היינו מעת שנפרדתי מבית אבי שלקח אליפז כל ממוני ונעשיתי עני, מאז ועד עתה קיימתי את התורה מעוני חשבון ל"ו שנים כ"ב שנים בבית לבן וי"ד שנים בביהמ"ד של שם ועבר שעמדתי בנסיון עוני, ומעתה ויהי לי שור וחמור כו' שנתעשרתי אע"ג שלא עמדתי בנסיון עושר מכ"מ לא יראתי, דאפי' אם ח"ו לא אקיים מעושר ואעשה עני אז אחזיר ואקיים מעוני ואהי' עשיר כדברי הבעש"ט כי אני לא צריך לעזר והבן:

ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות במדרש אמר ר' חייא למדך תורה דרך ארץ שלא יהא אדם מניח ממונו בבית אחד כו' וזהו דברי יעקב אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והי' המחנה הנשאר לפליטה ע"כ. - אולם ראיתי בתרגום יונתן בן עוזיאל שכתב וז"ל ופליגית עמא דעמי' וית ענא וית תורא וגמליא לתרין משריין למוהבות לאה ולמוהבות רחל ע"כ, משמע מדבריו שהי' לו כוונה אחרת בדעתו של יעקב אבינו שפליג לתרין משריין דאם כר' חייא לא שייך לזה מוהבות לאה ורחל וכמובן. והנה בפשטות י"ל הטעם שהי' מחלק השתי מחנות למוהבות לאה ולמוהבות רחל ע"ד מה שפירשתי "והכהו" שהוא נקרא ישר והפוך דיעקב שהי' ירא על עצמו שיהרג ואז ע"כ במילא גם הוא יהרוג את עשו, דכך אמרה רבקה בנבואה למה אשכל גם שניכם ביום אחד בפ' תולדות ועיי"ש בפירש"י, ולכך כיון דחייש יעקב על מיתתו ע"כ חלק אח נכסיו לשתי נשיו כדרך העולם לעשות צוואה וחילוק נכסיו וכמובן:

עוד נ"ל עפי"מ שמובא בס' שער בת רבים דיעקב הי' ירא מעשו על שלקח בת זוגו דלאה היתה בת זוגו של עשו רק דמעותי' הועילו לה שתכניס ליעקב, והשתא הי' יעקב ירא שלא יהרוג את לאה ואת בני' משום גם לי גם כך לא יהי' עכ"ד, ולפענ"ד בדרך אחר דיעקב הי' ירא בשביל שהי' דר באיסור שתי אחיות והטעם שהי' באמת דר עם שתיהן באיסור י"ל משום דהי' מצווה מפי אביו ואמו ליקח מבנותיו של לבן וכל דבריהם ברוח הקודש נאמרו ודעתו של יעקב מתחלתו הבין ברוח קדשו דרחל בת זוגו, רק לבן הטעה אותו בלאה ובאמת בישראל הי' קידושי טעות אבל יעקב הי' סבר שמא לא יצא מכלל ב"נ וקיימ"ל בב"נ דגם שלא בכוונה ביאה קונה אע"ג דלא מתכוין לקנותה, ואיתא בירושלמי ריש מס' קידושין דבב"נ ל"מ גירושין ולא הי' שום עצה ליעקב אבינו רק לעגן את לאה כל ימי' ע"כ החזיק את שתיהן והבן. - ומעתה שפיר י"ל דבשביל האיסור שתי אחיות הי' מתיירא שלא יהי' שליטה לעשו להרוג את לאה ואת בני' ולכך שפיר הי' מחלק לשתי מחנות מחנה לאה ומחנה רחל, ואם יבא עשו אל המחנה האחת הידיעה היינו של לאה שהיא באיסור עליו אז יהי' המחנה הנשאר לפליטה, אבל אם הי' כולם במחנה אחת הי' מפחד כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע והי' יכול להרוג את כולם והבן:

אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והי' המחנה הנשאר לפלטה בפירש"י ובעתוס' מדקדקים דלשון המחנה האחת הוא לשון נקיבה והכהו הוא לשון זכר, ונלפענ"ד בהקדם להבין דברי פירש"י בד"ה והי' המחנה הנשאר לפליטה פירש"י בע"כ כי אלחם עמו, וקשה אעפ"כ יוכל להיות דעשו יכה מחנה האחת וירדוף גם למחנה השנית ויכה אותה, וי"ל עפי"מ דאיתא בפירש"י בפסוק למה אשכל גם שניכם ביום אחד דראתה בנבואה שגם עשו יומת באותו יום כידוע שנהרג ע"י חושים בן דן, ולזה שפיר פירש"י בע"כ ינצל מחנה השניי' כי אלחם עמו ואם יהרוג אותי גם הוא יהרג ובמילא אם עשו יהרג בטלה המלחמה והבן. והנה איתא בספרים ונתנו הוא ישר והפוך כי ע"י הנתינה לעני חזר ונתנו לו מן השמים ואין חסרון בשביל הנתינה וזהו עשר בשביל שתתעשר לפי"ז פירשתי עפ"י הנ"ל תיבת והכהו הוא ג"כ ישר והפוך והכהו, והיינו דאם עשו יכה את המחנה וממילא גם עשו יהי' המוכה כנבואת רבקה ובא הקרא והכהו לגלות דאם עשו יהי' המכה יהי' נמי המוכה משום דוהכהו הוא ישר והפוך והבן. ומעתה מיושב שפיר קושית פירש"י ובעתוס' הנ"ל דלמה המחנה האחת הוא לשון נקיבה והכהו הוא לשון זכר משום דבאמת כתיב והכהו לשון זכר לגלות דקאי אישר והפוך שאם יכה עשו יהי' הוא נמי המוכה וקאי והכהו על עשו ושפיר ניחה שכתב בלשון זכר והבן:

הצילנו נא מיך אחי מיך עשו כי ירא אנכי אתו פן יבא והכני אם על בנים איתא בתרגום יוב"ע דלכך הי' יעקב ירא מעשו מפני שהי' עשו מקיים מצות כיבוד אב ע"כ, ולכאורה אין זה אלא דברי נביאות מנ"ל דיראתו של יעקב הי' בשביל מצות כיבוד אב של עשו דלמא משום דהי' עם ד' מאות איש והרי בעל בחירה יכול להרוג לחבירו אע"ג דלא נגזר עליו מן השמים, אמנם י"ל דדייק כן מלשון הקרא דכתיב אתו דהי' יכול לומר ממני או מפניו אך משום שנאמר אתו לגלות בזה דהיראה בשביל אתו לבדו והבן. גם י"ל "א"ת"ו נוטריקון "אמו ואביו תראו" ובשביל זה הי' יעקב ירא, ובזה נבין שפיר הא דהי' יעקב ירא פן יבא והכני אם על בנים והוא לכאורה תמוה גדולה למה דייק יראתו כל כך שיכה אם על בנים, הלא מסתמא למדו יצחק לעשו שגם בהליכתו לצוד צידה שלא יקח אם על הבנים למען יאריכון ימיך ואם יהרוג אם על הבנים יתקצר ימיו, ואם אפי' בחיות ועופות כן היא מכש"כ ק"ו הוא באדם שלא יהרוג אם על הבנים, ואע"ג שהי' עובר על כל עבירות החמורות מזאת מכ"מ זאת לא יעשה שלא יגרום קיצור ימים לעצמו, אמנם בהנ"ל דהיראה מעשו הי' מחמת שמקיים כיבוד אב וכנ"ל, ולכך שפיר ניחא שהי' ירא יעקב שלא יכה עשו אם על הבנים משים דבכיבוד אב ואם נאמר למען יאריכון ימיך ויחשוב עשו דאע"ג שיכה אם על הבנים מכ"מ יאריך ימים בשביל כיבוד אב והבן:

הצילנו מיך אחי מיד עשו כי ירא אנכי אתו כתוב בבעתוס' וז"ל שאלה מטרנותא האיך ירא מעשו אחר שהבטיחו הקב"ה ענה ת"ח אחד תשובה בצדה שאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה, כלומר כשהבטחני הקב"ה לא הייתי כי אם בעצמי ועתה הייתי לשני מחנות ולכן אף אם אני איני ירא ממנו שהבטיחני הקב"ה אמנם ירא אנכי אתו פן יבא והכני אם על הבנים כי על האם ועל הבנים לא הבטיחני עכ"ל:

ולפענ"ד הדבר תמוה מאוד עפי"מ שפירש"י בד"ה ויאמר יעקב אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק ד' האומר אלי וגומר פירש"י וז"ל ולהלן הוא אומר ופחד יצחק ועוד מהו שחזר והזכיר שם המיוחד הי' לו לכתוב האומר אלי שוב לארצך וגומ' אלא כך אמר יעקב לפני הקב"ה שתי הבטחות הבטחתני אחת בצאתי מבית אבי מבאר שבע שאמרת לי אני ד' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק, ושם אמרת לי ושמרתיך בכל אשר תלך ובבית לבן אמרת לי שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהי' עמך ושם נגלית אלי בשם המיוחד לבדו שנאמר ויאמר ד' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך וגומר בשתי הבטחות האלה אני בא לפניך עכ"ל, ומעתה לפי דברי פירש"י דיעקב בא בשתי הבטחות וא"כ נהי דבהבטחה הא' כשיצא מבית אביו לא הי' רק בעצמו אבל בהבטחה השנית שבבית לבן כבר הי' לו הנשים עם הבנים וא"כ הובטח גם עליהם ומנ"ל להת"ח דשאלת המטרנותא היתה מהבטחה הראשונה דלמא שאלתה מהבטחה השניי' ולא הועיל כלום בתשובתו. - אך י"ל עפי"מ דאיתא בהרמב"ם דאע"ג דלפעמים הקב"ה חוזר מדיבורו לטובה כ"ז רק אם אומר לאדם עצמו אבל מה שדיבר ע"י נביא אינו חוזר לעולם שלא יאמרו דנביא שקר הוא וחס הקב"ה על כבוד הנביא, ולפי"ז שפיר י"ל דלכך לא שאלה המטרנותא מהבטחה הב' דשם לא הי' ההבטחה רק ליעקב בעצמו ולא נאמר שם שום הזכרה מברכת אברהם ויצחק, רק ויאמר ד' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהי' ממך:

ומעתה שפיר ז"ל דמהבטחה הב' לא שאלה המטרנותא דידעה התירץ דלכך הי' יעקב ירא שמא יחזור הקב"ה מדיבורו ע"י הגרמת החטא, אבל מהבטחה ראשונה שהקב"ה הבטיח ליעקב לקיים לו ברכת אברהם ויצחק ואמר שם אשר דיברתי לך פירש"י וז"ל מה שהבטחתי לאברהם על זרעו לך הבטחתיו ולא לעשו ע"כ, ולכך מהבטחה זו שנאמר לאברהם על יעקב, מזה ע"כ לא יחזיר הקב"ה כדי שלא יאמר אברהם הי' נביא שקר ולכך שפיר היתה מקשה המטרנותא מפני מה הי' יעקב ירא כיון דהקב"ה הבטיח ליעקב ע"י אברהם והבן:

ומעתה שפיר השיב לה הת"ח דבשעת הבטחה הי' הוא לבדו ועתה הייתי לשתי מחנות, והוא דאע"ג דבהבטחה הראשונה הובטח יעקב מברכת אברהם ויצחק שיתקיימו עליו מכ"מ ברכותיהם לא נאמר בפירוש על יעקב דייקי רק על זרעם וא"כ יכול הקב"ה עוד לחזור מיעקב לעשו, רק שבבאר שבע שהובטח יעקב מהקב"ה דברכת אברהם ויצחק לזרעם עליו נאמר ולא על עשו, ומעתה שפיר י"ל דאע"ג דמעיקר ברכת זרעו של אברהם אין הקב"ה חוזר מכ"מ מיעקב לעשו יכול הקב"ה לחזור משום דהבטחה זו שתהי' ליעקב הרי ליעקב עצמו נאמר והבן. ואין לומר דגם מיעקב לעשו לא יחזור כיון דבסתמא הבטחה זו לא על יעקב בלבד נאמר רק גם על זרעו של יעקב וא"כ נגד זרעו של יעקב שוב לא יוכל הקב"ה לחזור שלא יאמרו על יעקב שקר נביא הוא, זה אינו דהא אז בבאר שבע כשהובטח ליעקב דעליו נאמר הכל עדיין לא הי' לו אשה ובנים שהי' בעצמו והבן. - והנה בפסוק הצילנו נא מיד אחי מיד עשו הקשו המפרשים על כפל לשון דהי' סגי לומר מיד אחי בלבד או מיד עשו בלבד, ונלפענ"ד דיעקב הי' ירא שתי יראות יראה אחת שלא יהרוג אותו עשו והיינו שיתהפך הברכות מידו לעשו במה שהבטיח לו הקב"ה דברכת אברהם ויצחק לתת ליעקב כמו שאמר הקב"ה ליעקב בפסוק אשר דיברתי לך דפירש"י מה שהבטחתי לאברהם על זרעו לך הבטחתיו ולא לעשו והי' ירא יעקב שמא חזר הקב"ה מהבטחה הזאת ויתנה לעשו ולזרעו. או שיהרוג עשו את האם על הבנים דיסבור בזה לבטל מיעקב הברכות אבל יעקב הי' יודע דאעפ"כ הברכות ישארו אצל יעקב רק ע"י אשה ובנים אחרים, וע"כ שאל הצילנו נא מיד אחי ממה שאני ירא מחמת שהוא אחי והיינו מהברכות שלא יתהפכו מידי לידו, וממילא אם הברכות לא יתהפכו לידו וישארו בידי ואז וודאי לא יהרוג אותי. וגם מיד עשו שלא יהרוג את הנשים עם הבנים לפי דעתו שלא יתקיימו הברכות ואותי לא יהרוג בשביל כבוד אבינו ורק את האם על הבנים יהרוג שלא יתקיימו הברכות. ויהיו צריכין הברכות להתקיים ע"י אשה ובנים אחרים וכנ"ל והבן:

פן יבא והכני אם על בנים הנה יש לדקדק למה אמר תיבת פן יבא הלא על ביאתו לא הי' מסופק דודאי יבא כי הולך הוא כמו שאמרו המלאכים וגם הולך לקראתך, ועוד מהו אם על בנים הי' צ"ל עם בנים עוד תיקשו למה לא אמר אמהות על בנים - אמנם י"ל עפי"מ שראיתי בס' שער בת רבים בשם ספר אחד דיעקב הי' ירא מעשו על שלקח בת זוגו דלאה היתה בת זוגו של עשו וע"י תפלותי' נפלה ליעקב והי' יעקב ירא שלא יהרוג עשו את לאה משום גם לי גם לך לא יהי' ע"כ ולפענ"ד נראה עפי"מ שכתבתי בד"ה ועיני לאה רכות דאחר שהי' ללאה בנים ורחל עקרה היו אומרים העולם להיפך דמתחלה שאומרים הגדולה לגדול והקטנה לקטן בטעות הי' ואדרבה מאחר שיעקב לקח הבכורה הוי לאה ליעקב ורחל לעשו, ולפי"ז י"ל דיעקב הי' ירא שעשו יקצוף על שלקח יעקב את רחל בת זוגו ויטעון עשו ליעקב אם לקחת ממני הבכורה למה לקחת ממני את רחל בת זיווגו והבן:

ובזה ניחא שאמר יעקב כפל לשון מיד אחי מ"ד עשו כמו שהקשו המפרשים דבא לרמז על דברינו הנ"ל, דיעקב הי' ירא שיקצוף עשו על שלקח בת זוגו היינו רחל כיון שהעולם היו אומרים שתי בנות ללבן ושני בנים לרבקה הגדולה לגדול והקטנה לקטן וע"כ אמר יעקב הצילנו מיד אחי מכעסו ע"י שהוא אחי וראוי לאחד מאחיות ואני קיבלתי את שתיהן גם את רחל, וזהו שירא יעקב פן יבא הוא לשון ביאה שיבא על רחל ויאסרה עלי משום זנות והכני אם על בנים לא שיהרוג אותה רק שיאסרה עלי ולא אוכל עוד להוליד את בן השנים עשר משבטי ישורון דבנימין עדיין לא נולד אז והבן. והנה בזה הקשה לי בני היקר כמו"ה יצחק נר"י הרי קיימ"ל אשת איש שזינתה באונס מותרת לבעלה, ואמרתי לו דיעקב שהי' בחיר שבאבות ודאי הי' מחמיר על עצמו אף בזנתה באונס שלא לבא עלי' עוד, ועוד לדעת עשו הרי רחל בת זיווגו ולא הי' מניחה יותר לרחל לידור עם יעקב. ויותר יש לומר כיון שקנה יעקב הבכורה ואז הי' העבודה בבכורים הוי לי' כדין כהן ובאשת כהן שנאנסה קיימ"ל דאסירה לבעלה ועיין בס' תורת משה מהח"ס ותבין, וכעת מצאתי בס' ברכת שמואל בשם הילקוט דהקב"ה אמר להמלאך דלמה עשה ליעקב כהן בעלי מום ועיי"ש ולק"מ.- ועפי"ד השער בת רבים דיראתו של יעקב מעשו הי' בשביל לאה, ולפי"מ שכתבתי יראתו הי' בשביל רחל, מיושב היטב דלמה אמר סתם אם על בנים כי לא ידע יעקב בשביל מי יקצוף בשביל לאה או בשביל רחל, ובשביל שתיהן וודאי לא יקצוף דרק חדא היא בת זוגו, וע"כ שפיר לא אמר יעקב אמהות על בנים דלא הי' ירא רק בשביל אחת והבן:

לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל יהי' שמך הקשה בזה ידידי יקירי החסיד המפורסים בתוי"ר כש"ת מו"ה ר' צבי סירקאס נר"י איך יתכן לאחר שנקרא ליעקב שם חדש בשם ישראל ואמר לא יעקב יאמר עוד שמך ולסוף קראו הכתוב תיכף פעמים רבות רק יעקב ולא ישראל הנה בפשטות לק"מ דבפירש"י ושפ"ח פירשו שלא החליף לו המלאך כאן שמו רק אמר לו שהקב"ה עתיד להחליף את שמו, עוד י"ל עפי"מ דאמרינן בגמ' כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ומקשה בגמ' דלמה ביעקב אינו עובר ומשני שאני התם דאהדרי' קרא היינו שקרא לו תיכף יעקב (כדי שלא יהי' עשה והבן):

עוד י"ל עפי"מ דאיתא בס' פנים יפות דלכך אחר שלחם יעקב עם המלאך נקרא ישראל משום דלאחר שלחם עמו המלאך וגבר אותו דהמלאך הוא שר של עשו היא הס"ם והוא השטן ולכך קראו ישראל דישראל בגימ' יעקב השטן וכשגבר יעקב עליו קראו ישראל, ואיתא בכתבי האר"י מובא בפנים יפות פ' ויגש דשני פעמים יעקב בגי' השטן ובשבילשהקב"ה עזרו ליעקב ע"כ יכול לו מש"ה אמר לו שני פעמים יעקב שהבטיח לו אע"ג דהולך למצרים לעמקי הקליפות ומקום טומאה לא יירא כי אעלך גם עלה שהבטיח לו שיעזור לו ע"כ, ולפי"ז הכא שפיר נקרא ישראל לאחר שגבר על השטן וכנ"ל, אבל מאחר שילך למצרים והי' ירא שלא יוכל שם להתגבר עליו במקום הטומאה ע"כ נאמר לו שני פעמים יעקב להודיעו שהקב"ה גם שם יעזור לו והבן. ובהא שכתב הפנים יפית הטעם למה יעקב נקרא ישראל אחר שלחם עם המלאך אמרתי בדרך הלצה עפי"מ שהבאתי לעיל בד"ה פן יבא בשם הילקוט דהקב"ה אמר להמלאך למה עשה ליעקב כהן בע"מ א"כ מאחר שנעשה בע"מ נפסל לעבודה ולכך קראו ישראל שאין יכול לעבוד עבודה כישראל והבן - עוד אפשר דהכתוב לא רצה לקרות ליעקב השם שהס"ם נתן לו עד שנקרא כן מפי הקב"ה והבן ובזה יובן מה דאיתא בס' תורת משה מהחת"ס כי נבלה עשה בישראל דכל זמן שהי' שמו יעקב לא אירע לו כיוצא בזה ועכשיו משנתחדש שמו ישראל אירע לו כזה ולא מסמנא מילתא ולכך ויתעצבו האנשים ע"כ והוא תמוה דלמה יתלו דבר רע שנעשה בשם ישראל אדרבה השם ישראל ירמז לטוב על שם כי שרית כמבואר בקרא ובהנ"ל יובן שפיר דהם תלו הרע בשם ישראל משום דהס"ם נתן לו שם הזה - ובזה מדיקדוק שלהלן נאמר ויאמר לו אלקים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהי' שמך הך שמך יעקב אין לו פירוש אבל י"ל דהקב"ה אמר לו שמך יעקב כי לא רצה הקב"ה שיתעקר שם יעקב ע"י הס"ם וע"כ אמר עוד שמך יעקב עד הנה רק מהשתא לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל ולא יחלו עוד ח"ו שום רע בשם ישראל: יש לי רב אחי יהי לך אשר לך יעקב אמר יש לי כל נלפענ"ד לפרש רגזה של עשו הי' באמת רק על הברכות שנטל יעקב מיצחק דאע"ג שהי' מחשבתו של יצחק על עשו מכ"מ הי' עשו סבר מתחלה דעיקר הברכה חלה רק על יעקב משום שבפועל הי' מברך ליעקב אבל מחשבה אינו מועיל כלום, וכאשר עשו הי' שמע שיעקב הולך מבית לבן ברכוש גדול הי' סבר דרכושו של יעקב הוא יותר הרבה ממה שהי' לו באמת, וע"כ חמתו בערה בו יותר כי ראה וסבר שנתקיים באמת ברכת אביו ביעקב, אבל אח"כ שהי' עשו רואה שבאמת הוא עשיר יותר מיעקב וע"כ אמר דע"כ עיקר ברכת אביו חלה עליו ולא על יעקב, דעיקר הוא הכוונה וכוונת יצחק על עשו הי' ולכך יעקב לא החסיר מברכת עשו רק מעט לעצמו וע"כ שפיר אמר ליעקב יש לי רב שיש לי יותר ממך הרבה, וע"כ אני רואה שברכת אבא לא הועיל לך רק מעט ע"כ יהי לך אשר לך אני מוחל לך זה המעט אשר חסרת ממני ע"י חכמתך. אבל יעקב אמר יש לי כל כי גם זה הוא רק מצד חסדו של מקום דבאמת עיקר עוה"ז שלך ועוה"ב שלי ומה שניתן לי כעת במתנת חנם די לי ואיני חסר כלום, ואם ברכתי הי' מצדי ברכת אבי הי' חסר לי יותר ממה שחסר לך כיון שאתה עשיר הרבה יותר ממני:

עוד י"ל דעשו אמר יש לי רב ולפי עשרי אינה חשובה לפני מתנה מועטת כזה ויותר יחסר לך מאשר יתראה אצלי וע"כ יהי לך אשר לך שלא אחסירך וע"כ אמר לו יעקב כי חנני אלקים וכי יש לי כל ולא יחסיר לי מאומה כי עפ"י נס נשלם לו בחזרה, ועיין באוה"ח בד"ה אל נא ואפשר דמהאי טעמא ביקש עשו ממנו שיתן לו בכל חודש כמתנה זו כמובא במדרש והבן: ותצא דינה בת לאה כו' וירא אתה שכם וישכב אתה ויענה כו' ויאמר שכם אל חמור קח לי את הילדה הזאת לאשה ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו בשדה והחריש יעקב עד באם ויצא חמור אל יעקב לדבר אתו ובני יעקב באו בו' וידבר חמור אתם לאמור שכם בני חשקה נפשו בבתכם כו' ויאמר שכם כו' הדקדוקים רבו בזה א' למדש"ל ב"נ קונה את האשה אפי' בלא נתכוין לקנותה למה אמר שכם לאביו קח לי את הילדה לאשה הרי משבא עלי' קנאה והרי היא אשתו ולא הי' צ"ל לאביו רק שיראה לפייס את יעקב ב' למה הפסיק בשמיעת יעקב כי טמא את דינה בין אמירת שכם אל אביו ליציאת חמור אל יעקב בתיכף אחר וישכב אותה הי' שייך לומר ויעקב שמע כי טמא כו' ולא יפסיק בין אמירת שכם ליציאת חמור, ג' למה בחמור נאמר וידבר חמור אתם ובשכם נאמר ויאמר שכם. ונלפענ"ד לתרץ דשכם לאחר שעשה המעשה מכוער כזה ראה והבין שלא טוב עשה לשכב בבת יעקב ויירא ובוש עצמו גם מפני אביו, וע"כ הלך תיכף אחר המעשה אל אביו ויאמר לו בלשון בקשה קח לי את הילדה הזאת לאשה ולא גילה לאביו מה שכבר עשה ואביו החמור הלך כחמור בלא דעה בזריזות לבקשת בנו לדבר עם יעקב, ובדעתו הי' שבאם יעקב ישמע ממנו שהוא רוצה לשדך אתו תהי' לו לכבוד ולתפארת, וע"כ אמר שפיר כי יעקב שמע כי טמא את דינה אבל חמור לא ידע ויעקב הכיר בחמור שלא ידע מעשה הרע של בנו ובתומתו בא בענין התחתנות ומה לו ליעקב להתקוטט עמו לאחר המעשה, וכשבאו בני יעקב מן השדה ויעקב סיפר להם בחשאי ובסוד מהמעשה שהי' ויתעצבו האנשים ויחר להם, רק כאשר ראו אביהם מחריש ואינו מתקוטט עם חמור גם המה החרישו, וחמור שהי' ראש העיר וידע בנפשי' כי יעקב בכל לבבו ירצה להתחתן עמו כי לא ימצא יעקב יותר נכבד ממנו ע"כ דיבר בגאות היינו לשון קשות בנפש רחבה ע"כ נאמר וידבר חמור אתם והבן - ובתוך כדי דיבור התיישב חמור בדעתו כי לא נאה למחותן לדבר עם צד השני בלשון גאות כי שום אדם לא יוכל לסבול גבה לב ויוכל להיות בשביל זה שלא ירצו להתחתן עמו, ע"כ חזר תיכף באמירה רכה ע"כ נאמר לאמר וע"כ שפיר נאמר וידבר חמור אתם לאמר והבן. ואח"כ ויאמר שכם אל אביו הוא אמר תיכף באמירה רכות כי ידע בנפשי' מה שעשה, ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה הקדים הכתוב שכם לחמור כי מתחלה דברו קשות לשכם כמו שכתוב וידברו אשר טמא את דינה אחותם שהיו מריבים עמו על הנבלה אשר עשה, ולא כתיב מה דיברו כי למה יאריך הכתוב מה שאמרו לשכם דברי גידופים על מעשיו ואח"כ כאשר נתנו לו את חלקו המגיע לו אז נתקררה דעתם קצת ויאמרו אליהם לכבוד חמור בלשון רכות, ובשביל כבוד חמור הראו שנחו מזעפם גם משכם ולכך נאמר ויאמרו אליהם לחמור ולשכם לא נוכל כו' לתת אחותנו לאיש אשר לו ערלה, אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמנו להמול לכם כל זכר ונתנו את בנותינו לכם ואת בנתיכם נקח לנו כי בני יעקב אמרו להם בפירוש מה שבלבם, היינו לתת אחתינו לאיש אשר לו ערלה זאת לא נוכל בשום אופן אפי' לאחר שימול א"ע אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמנו לעשות המצוה לשמה כמנו אז ונתנו את בנתינו לכם כו' והבן:

עוד יש לפרש למה מתחלה אמרו לתת את אחתנו קראו את דינה אחתנו ואח"כ אמרו ולקחנו את בתנו והלכנו קראו אותה בתנו, אולם הנ"ל בזה עפי"מ דלכאורה יש לדקדק דאמר מתחלה והחריש יעקב עד בואם משמע דאחר שבאו לא החריש והרי לא מצינו שום דיבור של יעקב בקרא רק הכל משמע מבני יעקב דברו, אבל יש לומר דיעקב שהחריש הוא רק מטעם שלא רצה להראות עצבות לבניו בשביל שלא יבאו לכלל כעס וחרון אף, אבל אחר ששמע יעקב וידברו אשר טמא את דינה אחותם שהיו מדברים בכעס אז להשקיט אותם מכעסם התחיל גם יעקב לדבר בלשון אמירה רכה, מש"ה אחר וידברו נאמר ויאמרו אליהם לכאורה הוא כפל לשון וגם לא כתיב אצל וידברו מה דברו, ובזה יובן שפיר כי בתחלה נאמר וידברו בא הכתיב לספר שתחלת דיבורם הי' קשות מש"ה גם יעקב נכנס עמהם בדברי נחת וע"כ שפיר כולם אמרו בלשון רכות, וא"כ הפירוש וידברו היינו בני יעקב בלבד ויאמרו אליהם גם יעקב עמהם והבן. והפירוש הוא כן וידברו לשון כעס ואמר הכתוב הטעם אשר טמא דינה אחותם וכמו שפירש"י אבל לא נכתב בקרא מה דברו, וע"כ נ"ל דהכתוב וידברו קאי אקרא לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו, והך ויאמרו אליהם שגם יעקב דיבר עמהם קאי על הקרא דלקמן אך בזאת נאות לכם זאת אמר גם יעקב עמהם בלשון אמירה רכה, ובשביל שאביהם אמר בלשון רכה גם המה אמרו בלשון רכה לכך נאמר ויאמרו וגם יעקב בכלל, ומעתה הפסוק לא נוכל לעשות לתת לאחתנו שנאמר וידברו דרק בני יעקב בלבד אמרוהו ע"כ קראו אותה אחתנו אבל מהקרא אך בזאת ולהלן דגם יעקב אמר להם ע"כ שפיר אמרו בתנו בשביל יעקב והבן: ויאמר שכם אל חמור אביו לאמר קח לי את הילדה הזאת לאשה יש לדקדק למה מתחלה כתיב ויאהב את הנערה וידבר על לב הנערה ואח"כ קורא אותה שכם בפני אביו את הילדה דהי' יכול לומר קח לי את הנערה אמנם עפי"מ שהבאתי לעיל דשכם לא הודיע לאביו מה שכבר עשה בבת יעקב ע"כ לעצמו שפיר קורא אותה נערה והיא לשון גדולה אבל בפני אביו אמר הילדה היינו לשון קטנה להורות לאביו שעוד בה טל הילדות ואינו יודעת שום טעם ביאה וכדומה והבן:

ולא אחר הנער לעשות כי חפץ בבת יעקב והוא נכבד מכל בית אביו נלפענ"ד דמפרש הכתוב שלא תקשה איך הרגוהו בני יעקב אם מל א"ע דשמא גרי אמת המה וכוונתם בהמול להם כל זכר לשם שמים, ועיין בס' תורת משה בפ' וישלח בד"ה בני יעקב דיעקב אבינו חשש כן אולי המה גרי אמת, וע"כ מפרש הכתוב ולא אחר הנער לעשות לא לשם מצוה רק מחמת כי חפץ בבת יעקב ולא מהני הגירות דלא עשה בשביל מצוה כלל רק למלא תאוותו והבן, ועדיין יש להקשות דכ"ז בשכם לבדו אבל כל בית חמור דלמא מלו לשם מצוה ואיך הרגום, וע"ז העיד הכתוב והוא נכבד מכל בית אביו ולכך כל בית אביו מלו א"ע למען כבוד שכם שהי' נכבד מכולם למען כבודו, ואח"כ אמר הכתוב וישמעו אל חמור ואל שכם בנו דלכאורה מיותר דהא כתיב אח"כ וימלו כל זכר א"כ נדע דשמעו להם, אך הכתוב בא לפרש כי גם כל בני העיר לא עשאו לשום צד מצוה רק מחמת וישמעו אל חמור ואל שכם וא"כ לא היו במילתם שום צד מצוה והבן:

ויהרגו כל זכר ואת חמור ואת שכם הרגו לפי חרב מלשון הכתוב משמע דמתחלה הרגו כל זכר ואח"כ את חמור ואת שכם הרגו באחרונה ותמוה א"כ מצינו חוטא נשכר שהי' חי יותר מהם, ומצד הסברא הי' להרוג את שכם נגד כל אנשי עירו. אמנם כבר העירו למה הרגו כל אנשי העיר איש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף אך איתא בשם הרמב"ם כיון דב"נ מצווין על הדינין וכיון שהשר וב"ב חטאו הי' מחויבין כל בני העיר לעשות עמהם משפט וכיון שלא עשו בהם משפט גם המה מחויבין מיתה והקולר תלוי בצוואריהם, ולפי"ז שפיר י"ל דמש"ה הוצרכו להרוג מקודם את כל אנשי עיר בשביל שלא עשו משפט לשופטיהם. וע"כ דלא בבת אחת הרגו כולם רק אחד אחד ואח"כ לכל בית אביו ואח"כ לשכם דאלו הי' הורגין שכם בתחילה דכבר נעשה עמו משפט היו אסורין להרוג את כל העיר והבן:

עוד י"ל עפי"מ דלכאורה קשה דכתיב ויבא חמור ושכם בנו אל שער עירם וידברו אל אנשי עירם לאמר האנשים האלה שלמים הם אתנו, ולכאורה קשה למה באו אנשי עירם אל שער עירם הרי לעיל בפ' חיי שרה דכתיב לכל באי שער עירו פירש"י שכולן בטלו ממלאכתן לגמול חסד לשרה וא"כ תיקשו הכא. למה באו כולם אל שער עירם, אמנם נראה דבעבור אהבת שכם וחמור באו כי שמעו מה שחמור הלך כבית יעקב לבקשו לתת לשכם בנו את דינה בתו וכיון דשכם הי' חביב ונכבד אצלם מכל בית אביו כמו שנאמר בתחלה, ע"כ באו כולם בברית יחד אם יתנו בני יעקב לשכם את דינה כרצונו הרי טוב ואם לאו ויתקבצו כולם על בני יעקב וכל ביתו להרגם, ובני יעקב הבינו זאת כי לא לחנם נתקבצו כולם יחד ולבטל ממלאכתן ולכך הבא להרגך השכם להרגו והבן:

עוד י"ל טעם אחר על קביצתן אל שער העיר עפי"מ דלכאורה תקשה דאמרו חמור ושכם אל אנשי עירם האנשים האלה שלמים הם אתנו מאי רבותא השמיעו בזה וכי עד השתא לא היו שלמים אתם, ועפ"י הנ"ל י"ל דשפיר ניחא כי כולם סברו מסתמא בני יעקב כאשר יבאו חמור ושכם אל ביתו מסתמא יבזו אותם מרוב כעסם, ועמדו הכן שמא יבאו חמור ושכם באיזה בושה מאתם או יכול להיות שיכו אותם ואז כולם יבאו הכן לטבוח טבח ולהרוג אותם מטף ועד זקן ולכך שפיר כשבאו חמור ושכם אל שער עירם השקיטו את רעיונם ואמרו האנשים האלה שלמים הם אתנו ובדרך כבוד דברו עמנו וכו' והבן - אמנם י"ל עוד בדרך אחר אדרבה כאשר נעשה התועבה הזאת כל אנשי העיר פחדו ורגזו מיראת השמועה הרעה הזאת, כי ידעו ושמעו גבורת הזקן אברהם אבינו שהרג לכמה מלאכים ויעקב ויצחק ג"כ כולם עם בניהם היו גבורים גדולים ועצומים ומלומדים היו בנסים וחשובים בפני כל העולם וע"כ יראו לנפשם שלא יבאו עליהם יעקב ובניו לנקום נקמתם מכל בני העיר משום דאז היו גדורים בעריות, ואם השר או בניו עושים דבר בליעל כזאת מוטל על כל בני העיר לעשות אתם משפט ואם לאו הקולר תלוי בצווארם, ולכן נקהלו כולם אל שער העיר ולחשוב עצה כדת מה לעשות. ועי"ז חמור ושכם כשבאו פחדו ממקהלותם וכשבשרו אותם בעצת המילה ואמרו להם כי האנשים האלה שלמים הם אתנו ואין שום פחד בדבר, כי לא ירצו רק לעשות דבר המילה ואז שפיר חפצים אתנו ע"כ שפיר וישמעו וימולו כל זכר והבן:

וידברו אשר טמא את דינה אחותם ויאמרו אליהם וכו' יש לדקדק למה נאמר מתחלה וידברו ואח"כ ויאמרו עוד יש לדקדק דביעקב נאמר שמע כי טמא את דינה בתו וכו' והחריש יעקב עד בואם לא גילה שום עצבות ולא חרה לבו, ובבני יעקב נאמר ויתעצבו ויחר להם למה התעצבו הם יותר מיעקב אביהם, ועוד למה נאמר האנשים למה קורא אותן האנשים, אמנם י"ל עפי"מ שראיתי בנח"ק בשם רבינו האר"י הקדוש שהיתה דינה גלגולה של אשת תרח אמו של אברהם שבא עלי' תרח בנידתה ובמעשה שכם נתקנה כי שאב הזוהמא בסוד ותהי נדתה עליו ועיי"ש - ועפי"ז שפיר י"ל דיעקב שפיר לא נתעצב שראה ברוח קדשו את התיקון הנעשה לאמו של אברהם אבינו אבל בני יעקב שלא ראו זאת כלל והיו בזה כשאר אנשים. ע"כ שפיר נאמר ויתעצבו האנשים דבפרט זה לא הי' בני יעקב לידע ברוח הקודש כמו יעקב אביהם. ולכך וידברו כי חרה להם אבל חכמת יעקב אביהם האיר פניהם שאח"כ גם המה שקטו מכעסם וע"כ נאמר ויאמרו והבן:

ותלד רחל ותקש בלדתה ויהי בהקשתה בלדתה ותאמר לה המילדת אל תיראי כי גם זה לך בן בפירש"י כי גם זה נוסף לך על יוסף ורבותינו דרשו עם כל שבט נולדה תאומה ועם בנימן נולדה תאומה יתירה עכ"ל משמע דקשיא לי' לרש"י על תיבת גם וע"כ דרש גם זה נוסף על יוסף, אבל מחמת כי גם לרש"י לא הי' סגי בפירושו ע"כ מביא עוד דרשת רבותינו ז"ל לרבות על תאומה יתירה ולפענ"ד נראה דדרשת רבותינו ז"ל על תאומה יתירה בלא"ה תידרש אפי' בלא גם ורק מדכתיב ג' לידות בקרא ותלד רחל היא לידה ראשונה בלא קושי ובלידה שניי' ותקש בלדתה ובפעם ג' ויהי בהקשתה בלדתה היא לידה שלישית וע"כ דשתי תאומות הי' עם בנימן והבן, והלשון גם זה נ"ל לפרש דבא על כוונה אחרת דלכאורה יש להקשות על תיבת לך מיותר וגם אינו מובן דמשמע דלך הוא בן וכי לאשה אחרת לא הוי בן בתמי'. אמנם נ"ל עפי"מ דאיתא בפ' שמות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמיתן אתו ואם בת היא וחי' - ו-איתא במס' סוטה דפרעה מסר להם סימן לידע בבטן אמו אם נקיבה היא פני' למעלה וזכר פניו למטה ע"כ, וראיתי בס' מדרש אלי' בפירושו על אשת חיל שמביא בשם קדמון אחד דאם נולד זכר פניו למעלה או נקיבה פני' למטה אז לא יוכלו להוליד ע"כ ונ"ל דסברת הקדמון הוא רק באשה שאינה מקשה לילד אבל באשה המקשה לילד אע"ג שנולד להיפך מכ"מ שפיר י"ל דיכול להוליד די"ל דנתהפך ע"י הקושי וכמובן: ומעתה מיושב שפיר דבאמת רחל כל מגמתה להוליד רק בן כזה אשר יוכל להוליד כמו שאמרה אצל יוסף יוסף ד' לי בן אחר כדי שיהי' נחשב בין השבטים שמהם יבנו כל בית ישראל ושבטי ד' והבן, וא"כ י"ל דהכא נולדו כולם פניהם למעלה ובנקיבות הרי דרכם בכך אבל בשלישי שהי' בן היתה רחל יראה שלא יוכל להוליד דנולד ג"כ פניו למעלה, ע"כ אמרה לה המילדות אל תראו כי גם זה הילד השלישי אע"ג שהוא פניו למעלה, לך בן היינו שיהי' בן הראוי להוליד דאע"ג דבאשה אחרת לא הי' ראוי להוליד מאחר שפניו למעלה אבל לך שאתה מקשה לילד וע"י הקושי נתהפך גם פניו למעלה נמי יהי' מוליד והבן - ובדרך אגב אעתיק בכאן מה שנשאלתי בענין זה קושיא חמורה מפי ידידי הרבני הנגיד החסיד כש"ת מו"ה ר' משה דוד נר"י על הגמ' סוטה הנ"ל שנתן פרעה הסימן למיילדות דזכר פניו למטה ובנקיבה פני' למעלה ואמר לי ששאל הרבה רופאים גדולים אשר המה מיילדים בנים הרבה ואמרו שאין סימן בזה כלל כי יש הרבה הן זכרים והן נקיבות שפעמים פניהם למעלה ופעמים פניהם למטה ופעמים לצדדין ואין שום סימן בזה כלל ע"כ וא"כ לפי"ז דברי הגמ' תמוה מאוד ומצוה גדולה ליישבה:

אמנם נ"ל לומר בזה דבר יקר כי באמת בדרך הטבע הוא שהזכר יהי' פניו למטה אז יוכל להוליד ואם נולד זכר פניו למעלה להיפך מטבע הבריאה אז אינו מוליד כמו שהבאתי לעיל בשם הקדמון הנ"ל, ואם נולד פניו לצדדין אז מוליד מעט כפי מה שפניו נוטה יותר אם נוטה יותר למטה יש לו כח המוליד יותר, ואם נוטה פניו יותר למעלה יש לו מעט כח המוליד והבן, וכן היא בנקיבה ולכך יש במין אנשים שמולידין אחד או שנים ילדים ויש אנשים המולידין הרבה הכל כפי מה שנולד בבטן אמו כן יש לו כח המוליד והבן. ועפי"ז שפיר ניחא דברי הרופאים שדבר זה אין סימן כלל כי לפעמים זכר למעלה אבל אין יכול להוליד אח"כ, פעמים זכר למטה יש לו כח המוליד יותר ואם נולד פניו לצדדין יוליד ילד אחד או שתים ושלוש כפי מה שנולד כך יש לו כח המוליד, אך כ"ז בזמנינו אבל בזמן שישראל היו במצרים שהיו מולידין ששה בכרס אחד וא"כ ראה פרעה שהי' להם הכח המוליד הגדול ביותר, ע"כ ידע בטח דע"כ המה נולדין כפי טבע הבריאה שיהי' זכר פניו למטה ולכך יש לו כח המוליד כזה וכן הנקיבה נולדה בכח המוליד הגדול מסתמא נולדה פני' למעלה, ולכך שפיר נתן להם הסימן דזכר פניו למטה ונקיבה פני' למעלה דכיון דמולידין ששה בכרס אחד מסתמא שניהם נולדין באופן שיהי' להם כח המוליד ביותר והבן:

ויאמר אלקים אל יעקב כו' ושב שם ועשה שם מזבח כתב הרמב"ן לא ידעתי מהו ושב שם ותירץ שציוה לו השם להטהר שם מע"א ועיי"ש וע"ז כתב בס' פנים יפות דלמה לא ציוה השי"ת שיתחילו למנות ימי טהרה מיד טרם באו שם, וכתב הפנ"י לפי שבאמת אחר שבנה יעקב מזבח נאמר ותמת שם דבורה ובין כך נתבשר ממיתת אמו ושב באבילות ז' ימים ואמרינן בפרק ואלו מגלחין דאבל אינו משלח קרבנותיו, ולפי"ז כיון שהקב"ה ידע העתידות שלא יוכל להקריב הקרבנות תיכף כשיבא לשם עד אחר עבור ז' ימי אבילות לכך אמר לו ושב שם ואח"כ יבנה מזבח, ואפשר דלכך לא הזהיר אותו הקב"ה על הטהרה מיד כיון דידע בלא"ה שיצטרך להאריך שם עד אחר ימי אבילות בהבאת קרבנותיו אלא שיעקב לא הבין ונזדרז תיכף בטהרתו ובבנין המזבח עכ"ד. ולכאורה תיקשו דאם מטעם זה דידע הקב"ה שיהי' אבל ולא יהי' יכול להקריב הקרבנות מש"ה אמר לי' ושב שם שיצטרך להמתין עם הקרבנות עד אחר עבור ימי האבלות, קשה הא דקיימ"ל דלאבל אין אומרין שב דלא לישתמע שב באבילות אך י"ל כיון דעדיין אז לא הי' אבל, אילם הא קשיא למה ימתין עם הקרבנות בשביל האבילות הלא הקרבנות הי' מצווה ועושה שיעלה ויקריב קרבנות א"כ דוחה האבלות שאינו מצווה עדיין כלל, אמנם י"ל דבאמת אי לא הי' הקב"ה אומר ליעקב ושב שם אז הי' שפיר צריך להקריב תיכף הקרבנות אפי' בימי האבלות. רק מאחר דהקב"ה אמר ושב שם ואח"כ יקריב אז שפיר דלא הי' מחיוב להקריב בימי האבלות והבן. ובפשטות י"ל עפי"מ דמצינו (במס' נדרים) אצל משה רבינו שנתרשל במצות מילה ועסק במלון תחלה הי' בסכנה א"כ יעקב נמי אלו הקב"ה לא הי' אומר לו ושב שם היינו שיתעסק בישיבת ביתו קודם, הי' מוכרח תיכף מיד לבנות המזבח ולהביא הקרבנות והי' אסור לעסוק במלון תחלה ע"כ אמר לו הקב"ה מקודם ושב שם ואח"כ יבנה המזבח ויקריב הקרבנות והבן:

תוכן העניינים

זקן אהרן (קורץ)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה