אור ברסלב
זקן אהרן (קורץ) על פרשת בהר

זקן אהרן (קורץ)· רבי אהרן יוסף קורץ

על פרשת בהר

על פרשת אמור

ושבתה הארץ שבת לד' נראה לי לפרש הענין השמיטה שהחמירה התורה דבעון השמיטה גלו מארץ ישראל, כי שנת השמיטה הוא התיקון של כל שבתות ומועדים של השש שנים כי שי"ב שבתים עם העבורים, ומועדים הם כולם מ"ב הרי ביחד שנ"ד ימים והם כולם ביחד שנה תמימה, וע"ז ניתן שנת השמיטה לתקן מה טעיות בשבתות השנים ומועדים, וזהו שנאמר אז תרצה הארץ את שבתותי' דאם יקיים מצות השמיטה תרצה בזה כל שבתותי' של הששה שנים ודוק:

ושבתה הארץ שבת לד' הקשה באור החיים וז"ל צריך לדעת מה הוא כוונת הכתוב במאמר זה אם על שנת השמיטה הרי הוא אומר בסמוך ובשנה השביעית שבת שבתון עכ"ל, ונלפענ"ד דאי לאו האי קרא הו"א דכל אחד ואחד יכול לעשות השמיטה באיזו שנה שירצה, והיינו אם זרע שש שנים ואסף התבואה כמו שכתב בתורה שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך אז ובשנה השביעית שבת שבתון. ואם אחד לא יזרע תיכף רק בשנה אח"כ יעשה שנת השמיטה בשנת השביעית שלו, ע"כ אמרה התורה מקודם בלשון רבים כי תבאו אל הארץ ושבתה הארץ שבת לד' שכולם צריכין לשבות בשנה השביעית בזמן אחד, אבל אם אחד הניח שדהו בורה שתי שנים ואח"כ זרע שש שנים אין השביעית שלו שמטה רק תיכף כשבאו לארץ מאז הוא החשבון לזרוע שש שנים ואח"כ השביעית הוא שנת השמיטה לכל העולם ביחד והטעם כי השמיטה בשנה השביעית דייקי הוא עדות לד' דבששת ימים עשה את השמים ואת הארץ וישבות ביום השביעי, וכשהשמיטה הוא בזמן אחד אז ניכר שהכלל ישראל מעידין על השבת אבל אם כל אחד יעשה השמיטה בשנה השביעית שלו לא יהי' ניכר שהוא משום עדות לד' על השבת והבן, וכמו דבששת ימי המעשה דכתיב נמי ששת ימים תעשה מלאכתך ויום השביעי שבת צריכין כל ישראל דייקי לעבוד הששת ימים ולשבות כולם ביום השבת. ואין עושין יום השבת כל אחד ביום השביעי שלו שיעבוד בכל שבת ויעשה שבת שלו ביום ב' או ביום ג' רק דבעי כולם לשבות ביום השביעי דייקי, כמו כן בשמיטה, ובזה שפיר מובן דברי פירש"י שבת לד' פירש"י לשם ד' כשם שנאמר בשבת בראשית דבשמיטה בעי לשם ד' והיינו להעיד בבריאת שמים וארץ ולכך בעי כולם לעשות שביתה בשנת השמיטה בזמן אחד כמו בשבת בראשית והבן. ב) עוד יש לתרץ למה נאמר הקרא ושבתה הארץ שבת לד' עפי"מ שיש להתעורר כי ידוע דחשבינן חשבון שמיטות ויובלות מיום בריאות העולם וא"כ איך אומר הכתוב כי תבאו אל הארץ ושבתה הארץ. שש שנים תזרע שדך כו' ובשנה השביעית שבת שבתון תלה השמיטה בביאתם לארץ. וקשה תינח אם יבאו בשמיטת העולם ויתחילו השש שנים לעבוד בשדה בשנה שלאחריו או שיבאו בשנה הראשונה של שמיטה ויתחילו תיכף לעבוד השש שנים שפיר תהי' השנה שביעית שלהם בשביעית של עולם, אבל אם יבואו בשנה ב' או ג' של שמטה ויתחילו השש שנים לעבוד ולעשות שמיטה בשביעית אין שביעית שלהם בשביעית של עולם. ע"כ נ"ל דבאמת לא נכנסו ישראל לארץ אלא עפ"י הדביר ומסתמא הי' הזמן מכיוון לשביעית ויובלות שלמעלה והבן. ואפשר דביאתם לארץ הי' באמת בשמיטה ושבע שנים שכבשו ושבע שנים שחלקו הי' שתי שמיטות ואחר התחילו השש שנים לזרוע ועשאו שפיר שמיטה בשביעית והי' החשבון מכיוון בשביעית של ד' והבן. וזה שאמר הכתוב כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכם תדעו ושבתה הארץ שבת לד' כי תחול אז שמיטת ד' וע"כ תדעו כי מאז שש שנים תזרע שדך וכו' ובשנה השביעית שבת שבתון יהי' לארץ שבת לד' היינו שהשבתון לארץ תהי' במכיון בזמן שבת לד': ושבתה הארץ שבת לד' פירש"י לשם ד' והקשה הרמב"ן הלא כל השבתות ומועדים לשם ד' הן ומכ"מ לא נאמר באחד מהם לד' ע"כ, ונלפענ"ד דהנה אם שובת בשביעית תזרע ותאסוף שש שנים זה אחר זה ולא יצטרך להניח בורה באחד משני השש, ויותר מזה דבשנה ששית נתברך לשלש שנים ופעמים לד' שנים כגון בשנת היובל והרי כל אחד בעיניו יראה נס מפליא מאוד דאיך בשנה הששית שזרע כל השש שנים מתחלה, ומכ"מ הי' הברכה בששית על שלש שנים ובשנה הראשונה של אחר השמיטה שהי' השדה בורה בשביעית ומכ"מ לא עשתה יותר רק כמו כל הששה שנים, הרי הי' רואין דרק בשביל מצות השמיטה באה הברכה ולא מדרך הטבע ולכך שפיר כל אדם בניקל לשבות בשמיטה לשם ד' כי הכל רואין התגלות אלקים בארץ ישראל שיתראה גודל החשיבות ומעלת א"י. מכל הארצות שבכל הארצות מוכרחים להניח השדה בורה במשך ששה שנים או שלשה שנים כדי שתזרע את חוקה אבל בארץ ישראל בזכות מצות שמיטה תבא הברכה, ובזה יובן דלמה החמירה התורה בעין השמיטה שנגלו מארצם כיון דע"י השמיטה תבא ברכת הארץ וניכר בזה חשיבות א"י אשר שפעת אלקים בה תמיד, אבל אם לא קיימו את השמטת הארץ והסיר ד' את עיניו להראות מעלת ארץ ישראל ע"כ תקיא הארץ את יושבי':

ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על הארץ לבטח יש לדקדק שתי עשיית למה דהי' צ"ל ועשיתם את חקתי ואת משפטי וישבתם על הארץ לבטח. ונ"ל עפי"מ דאיתא דע"י לימוד. התורה יכולים לקיים כל התרי"ג מצות וא"כ יכולים לומר דא"צ לעשיית המצות, אמנם זה טעות דרק למי שהוא אונס וא"י לקיים המצוה שפיר נחשב לו בלימודו כאלו קיים המצוה אבל מי שלומד ואינו מקיים גם הלימוד לא נחשב לכלום דעיקר הלימוד הוא רק ע"מ לעשות, וזהו שאמר הכתוב ועשיתם את חקתי ואת משפטי היינו שלומד החקים והמשפטים וקרו לי' ועשיתם דהלימוד נחשב למעשה, רק בתנאי תשמרו ועשיתם אותם שישמור וימתין מתי תבא לידי ואקיימנה תשמרו מלשון ואביו שמר את הדבר. (ועי' באוה"ח פ' בחקותי אופן י"ד ותבין): ונתנה הארץ פרי' ואכלתם לשובע וישבתם לבטח עלי' פירש"י וישבתם לבטח שלא תדאגו בשנת בצורת ואכלתם לשובע פירש"י אף בתוך המעיים תהא בו ברכה ע"כ, מקשים המפורשים למה הקדים רש"י לפרש את המאוחר ונ"ל עפי"מ דאיתא בגמ' יומא דסומא אין לו שבועה כי מראיית המאכל בא נמי השביעה גם מדרך הטבע דבשנת בצורת אכילה מרובה משנת זול דבשנת זול אוכלין מעט ושבע, ולפי"ז אם נתנה הארץ פרי' ויהי' שנת זול אז ואכלתם אפי' מעט הוי לשובע, ולפי"ז קשה ל"ל קרא ואכלתם לשובע דממילא יובן דשנת ברכה הוי שנת שובע דהא בהא תליא, ועוד יש להקשות דאם שבע ע"י אכילה מרובה הוא שבע זמן רב אבל אם שבע ע"י אכילת קומעא מחמת שרואה ברכה בביתו הרי לשעה מועטת שוב נעשה רעב, לזה מפרש רש"י ואכלתם לשובע אף בתוך המעיים תהא בו ברכה ויהי' כמו שבמעיים הי' אכילה מרובה ויהי' שבע לזמן ארוך והוי ברכה בתוך ברכה. האחת שהארץ תתן יבולה לרוב ושלא תחשוב דע"י ברכה זו לא יוכל לאכול הרבה דבמעט הוא שבע ושוב יצטרך בשעה מועטת לאכול שנית, ע"ז באה הברכה השנית דאף בתוך המעיים תהי' בו ברכה וכנ"ל, אבל עדיין י"ל הא דשנת ברכה הוא שנת שובע הוא דוקא בזמן שלא ידאגו על שני בצורת אבל אם ק"ו ידאגו על שני בצורת אז השנת ברכה אינה משביע כל כך. מש"ה שפיר מהפך פירש"י והקדים המאוחר שלא תדאגו בשנת בצורת ולכך ספיר תהי' שביעה שלימה באכילה מועטת, וגם ואכלתם לשובע שתהי' הברכה בתוך המעיים ולא תהי' רעבים בשעה מועטת: וכי ימוך אחיך כו' וחי עמך אל תקח מאתו נשך ותרבית וחי אחיך אמך והנה הרמב"ן מביא דר"ע דרש וחי עמך חייך קודמין לחיי חבירך וחזר ואמר וחי אחיך עמך לחזק ולהזהיר עכ"ל, ונ"ל לפרש עפי"מ דאיתא בבעה"ט וחי אחיך עמך וסמיך לי' אל תקח מאתו נשך ותרבית רמז שכל המלוה ברבית אינו חי' ונ"ל דאע"ג דקיימ"ל דגם הלוה והעדים עוברין בלאו דרבית מכ"מ הם יעמדו בתחה"מ רק דוקא המלוה לא יעמוד בתחה"מ, ועפי"ז שפיר י"ל בדרך מליצה כמו דדרשינן בכ"מ מות יומת מות בעוה"ז יומת לעוה"ב כמ"כ נמי דרשינן הכא וחי עמך בעוה"ז והדר אמר אל תקח מאתו נשך ותרבית ואז וחי אחיך עמך בעוה"ב שגם אתה תעמוד בתחה"מ אבל אם תקח מאתו רבית וחי אחיך אבל לא עמך שאין אתה תעמוד בתחה"מ והבן:

תוכן העניינים

זקן אהרן (קורץ)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה